מסכת נדרים דף ע״ו עמוד ב׳

אין בעלמא דרשי קל וחומר כי האי גוונא כדאשכחן לגבי נערה וזרעים טמאים:

ושאני הכא להכי לא דרשי בנדרים קל וחומר דאמר קרא וכו' הלכך לא מצי מפר אלא לאחר שנדרה שבא לכלל הקם:

מתני' נדרה בלילי שבת יכול להפר לה כל אותו ליל שבת ויום שבת והוא הדין נמי כי נדרה במ"ש שיפר כל אותו היום בא' בשבת אלא הא דנקיט לילי שבת משום דאשמועי' במה שאמרו הפרת נדרים כל היום כלילי שבת ויומו שהלילה הולך אחר היום כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד אבל לא ליום ולילה שאם נדרה ביום ולא הפר לה שוב אינו יכול להפר לה משתחשך שאין הפרת נדרים אלא אותו יום שנדרה ומשחשכה כבר נכנס יום אחר:

גמ' מיום אל יום משמע מאותה שעה ביום זה עד יום המחרת באותה שעה:

ביממא אין דיום שמעו משמע יממא ולא לילה להכי כתיב מיום אל יום דמשמע יום שלם:

הא כתיב ביום שמעו דמשמע אותו היום בלבד ולא למחר:

דיאי מיום אל יום הוה משמע מחד בשבא לחדי בשבא דהכי משמע מיום אל יום שכמוהו דהיינו שבוע שלם להכי כתיב ביום שמעו ביום אחד שלם מעל"ע:

אין הלכה כאותו הזוג רבי יוסי ור"א דאמרי מעת לעת:

הפרת נדרים מעת לעת וחכמים אומרים כל היום ירושלמי [כאן פרק עשירי הלכה ח'] מעת לעת וחכמים אומרים כל היום. ירושלמי נשתתק וחזר (מדבור) [לדבורו – לפי השי"מ] על דעתיה דרבי יוסי בר יודה ניתנין לו כ"ד שעות, על דעתין דרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד.

מתני' הפרת נדרים כל היום פי' אותו יום ששמע אביה או בעלה:

ויש בדבר להקל ולהחמיר כדמפרש ואזיל כיצד נדרה בלילי שבת מפר בליל שבת וביום שבת עד שתחשך. פי' ואיכא כ"ד שעות להפרה והיינו להקל:

נדרה יום שבת עם חשכה מפר עד שלא תחשך שאם לא הפר וחשכה אינו יכול להפר. פי' דלא הוה ליה יום שמוע והיינו להחמיר שאילו היה הפרת נדרים מעת לעת היה מפר עד יום ראשון סמוך לחשכה:

גמ' תניא הפרת נדרים כל היום ר' יוסי בר' יהודה אומר מעת לעת וכו' ואין הלכה כאותו הזוג:

המשנה הששית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר הפרת נדרים כל היום ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד נדרה בלילי שבת מפר בליל שבת וביום השבת משתחשך נדרה עם חשכה מפיר עד שלא תחשך שאם לא הפר משחשכה אינו יכול להפר אמר הר"ם פי' מכאן תדע שהפרת נדרים אינה מעת לעת ואמנם יחדו בו היום לבד לאמרו ביום שמעו ואולם אמרו מיום אל יום הנה ענינו שהוא מפר ביום ובלילה כאשר יזדמן ר"ל שיהיה הנדר בלילה ואפשר בו גם כן מיום אל יום כאשר נשבעה בתחלת הלילה ואמנם לקח במשל יום השבת להודיעך שהפרת נדרים בשבת וכן העקר אצלנו שהפרת נדרים מותר בשבת בין לצורך השבת בין שלא לצורך אבל אמרו לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי כדרך שהוא אומר לה בחול אלא אומר לה טלי אכלי טלי ושתי והנדר בטל מאליו וצריך שיבטל בלבו ואם לא אפשר לסתור שבועתו בשבת בפועל נגד תועלתה כמו שזכרנו יבטל בלבו לפי שזה הלשון בתוספתא מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו בין בחול בין בשבת וממה שיתחייב שתדעהו אמרם קיים בלבו ואמר הפר יכול לקיים ר"ל שהוא כאשר הפר בלבו וחזר וקיים השבועה וקיימו יתקיים גם כן כאשר שתק בשמעו השמועה והיה כונתו להנקם ממנה על דרך הצער ולא הפר זה היום הנה הוא אמת הנדר ולא יפר אחר זה ואע"פ שלא יהיה שתיקתו לקיים הנדר אלא התקוטטה והוא אמרם בספרי ואם החרש יחריש לה בשותק על מנת למיקט הכתוב מדבר אולם אמרם הפר בלבו אין הפר אשר יורה על שהוא יצטרך לבטל בהפרה הנה זה בלתי סותר לאמרם מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו לפי שהבטול אשר כיון סתר מההפרה לפי שענין ההפרה אשר יתיר הקשר אשר קשר וישאר הענין כמו שהיה תחלה קודם שבועתה אם תרצה לעשותו ואם תרצה שלא לעשותו בבחירה אין עליו מניעה והביטול הוא שיכריחה על הפך מה שנדרה שהוא אשר כיון בענין ההפרה הנה אי אפשר מבלתי שיוציא בשפתיו ואם כיון הביטול והוא שיכריחה שתעשה הדבר אשר נשבעה שלא תעשהו כמו שאמרנו אומר לה טלי אכלי טלי שתי ולא יצטרך להוציא בשפתיו והבין זה ההפרש בין הביטול וההפרה עד שלא תסתור הלשונות שהם זרים אולם התר נדרים בשבת הנה זה לא יהיה אלא בנדרים שהם לצורך השבת והעקר אצלנו נשאלין לנדרים עומד יחידי ובלילה ובשבת ובקרובים ואפילו היה להם פנאי מבעוד יום אבל עד שיהיה יחיד מומחה הוא אשר יתיר יחידי אולם הדיוטות הנה אין פחות משלשה ואם יאמר החכם אשר יתיר נדרו מופר לך או מה שיורה על זאת הכונה אין זה כלום לאמרם חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום ולשון ספרי חכם מתיר ואין בעל מתיר בעל מפר ואין חכם מפר לפי שענין ההפרה בטול השבועה מעקרא וכאלו לא היה כלל וזה לא יעשהו זולת אב והבעל לפי מה שבא בכתוב ובקבלה וענין השאלה לחכם אשר נקראים התר נדרים שיתיר השבועה הנקשרת מחוייבת ויסיר דינה בעתיד וזה לא יעשהו בלתי חכם או שלשה הדיוטות כמו שזכרנו לפי מה שבאה הקבלה לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין וזה ענין אינו מפורסם בפסוק וכן אמרו שלזה הענין אין לו עקר זולת הקבלה והוא אמרם התר נדרים פורחין ואין להם על מה שיסמוכו ותואר התר השבועות לפי מה שהעתיקו חכמינו אשר קבלו מהחכמים לפי מה שראו הדבר פעמים רבות במעמד אנשי הדת לפי מה שנעשו לפני זקניהם ורבניהם כי היה אצלנו בארץ המערב היתר שבועות מעשים בכל יום לפי שזאת הארץ לא ינבעו בה המים הרעים לפי מה שאספר בא האיש הנשבע או האשה אשר לא יופר נדרה לחכם או לשלשה הדיוטות ויאמר אני נשבעתי על מעשה זה והנני מתחרט על שבועתי ויאמר לו מה הסיבה אשר הביאך שתתחרט ודברו אליו בנולד אשר יתחדש אליו או בפתח אשר נפתח לפי מה שהתבאר בפרק אשר לפני זה ויאמר לו גדול הדיינין ידעת כשנשבעת שזה יזיק צער לך כך או אם היה הענין נולד פלני כך היית נשבע ויאמר לא אבל לא ראיתי הענינים כי אם ראיתים אז לא הייתי נשבע ויאמר לו הנה אתה מתחרט על זאת השבועה ויאמר כן ויאמר גדול השלשה העומדים שם בזה הלשון מותר לך שרוי לך מחול לך במתיבתא של מעלה ובמתיבתא של מטה ככתוב ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה ויאמרו אחר זה השנים שרוי לך מחול לך שרוי לך מחול לך עוד יחזור אחר זה גדול הדיינין ויאמר לא תהיה מנהגך שתהיה פרוץ בנדרים לא תתמיד אם תחזור אנחנו לא נתיר לך הנה זה מה שראינו ועשינו והבן אלו הפסקים ותשמרם ותבין זה:

אמר המאירי הפרת נדרים ר"ל בין לאב בין לבעל כל היום ר"ל כל יום הנדר או יום השמועה לא מעת לעת אלא כל אותו יום הן שיהא לפניו הרבה מן היום הן שיהא לפניו מעט אפילו רגע ויש בדבר להקל ר"ל להיות זמן ההפרה ארוך ולהחמיר ר"ל להיות זמן ההפרה קצר כיצד נדרה בלילי שבת ר"ל בתחילת הלילה בשעת כניסת קדשת היום מיפר בכל הלילה וכל יום שבת עד שתחשך שהרי היום הולך אחר הלילה והכל יום אחד נדרה בסוף יום השבת עם חשיכה ר"ל קודם שחשיכה מיפר עד שלא תחשך הא משחשיכה אינו יכול להפר שכבר עבר היום ואלו היתה ההפרה מעת לעת היה זמן ההפרה שוה לעולם אלא שלא היתה באותו היום ברוב הפעמים:

ולפי דרכנו למדנו במשנה זו שמפירין נדרים בשבת ולפי מה שיתבאר בגמרא מפירין נדרים בשבת ר"ל אב או בעל אף שלא לצורך השבת וכמו שאמרו במשנה זו חשיכה אינו יכול להפר הא קודם שחשיכה אפילו מעט שאין בו לומר צורך שבת מיפר אבל שאלה לחכם אין נשאלין אלא לצורך השבת כגון שנדרה מבשר וכיוצא בו אבל שלא לצורך שבת לא:

ויש ספרים שגורסים עוד במשנה מה שנאמר בגמרא בשם בריתא האומר לאשתו כל נדרים שתדורי אי אפשי בהם או אין כאן נדר או אי אפשי בהם אלא אם כן נדרת לא אמר כלום פי' שנדרה אשתו וכיון להקים לה ואמר לה כל נדרים שתדורי מכאן ואילך אי אפשי בהם שמשמען של דברים שבאותם שנדרה מיהא רוצה הוא בקיומם או שפירש כל נדרים שתדורי ר"ל מכאן ואילך אי אפשי בהם אלא אם כן נדרת שמשמען של דברים שאותם שנדרה כבר אפשר לו בהם לא נתקיימו אותם הנדרים שנדרה בלשונות אלו ויכול עדין להפר שהרי לא קיימן בפירוש אבל אם קאמר לה יפה עשית אין כמותך אם לא נדרת מדירך אני דבריו קיימין אע"פ שלא אמר לה בהדיא קיים ליכי ויראה שהדין כן אם נדרה לשנה והוא אומר רוצה הייתי בשתים או כמה יפה לי כשעשית כן או תבא עליך ברכה וכל כיוצא בזה שהוא הקמה כך אנו רגילים לפרש במשנתנו ומכל מקום בתוספות אין גורסין אלא אם כן נדרת אלא כל נדרים שתדורי אי אפשי בהם אין כאן נדר לא אמר כלום ומפרשים בה שלא לכונת הקמה נאמר אלא לכונת הפרה וכל שתדורי לאו דוקא אלא שאת נודרת עכשו קאמר ואומר כל נדרים אלו שנדרת עכשו אי אפשי בהם או אין כאן נדר לא אמר כלום כלומר שאינה הפרה ולימד באין כאן נדר שאע"פ שבהיתר החכם לשון זה הוי התר בבעל אינו לשון הפרה וכמו שאמרו בתלמוד המערב בעל שאמר אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום זקן שאמר בטל לך מופר לך לא אמר כלום אלא זה כהלכתו וזה כהלכתו בעל במופר ליכי וזקן באין כאן נדר וכן בגמרא אמרו חכם מתיר ובעל מפר בעל שאמר בלשון חכם וחכם שאמר בלשון בעל לא אמר כלום:

וכן יש גורסין עוד במשנה זו לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי כדרך שהוא אומר בחול אלא ישנה מפני כבוד השבת ויאמר לה טלי ואכלי ממה שנדרת והנדר בטל מאליו אלא שמכל מקום מבטל בלבו הא בחול מיהא צריך לבטל ולהוציא בשפתיו ולומר מופר ליכי ומכל מקום בגמרא נחלקו בית שמאי ובית הלל שבית שמאי אמרו בשבת מבטל בלבו ובחול מוציא בשפתיו ובית הלל אומרין אף בחול מבטל בלבו ויש רגילים לפרש אף כשנדרה בחול דיו בבטול בלבו והם דברים מתמיהים שהרי במשנתנו אמרו לא יאמר לה מופר ליכי כדרך שהוא אומר בחול אלמא דבחול מיהא צריך שיאמר כן אלא שהם מפרשים אם בא להפר לה בשבת לא יאמר כדרך שהוא רגיל לומר בחול הא בחול כדרך השבת מותר שבבטול בלבו סגי ואם תאמר ואם כן מה צורך לומר היום טלי ואכלי יאמר לה לכשירצה כבר הופר נדרך מכל מקום צריך להודיעה שהפר לה אי נמי דאע"ג דאמר טלי ואכלי צריך שיבטל בלבו ואף ע"פ שבטל בלבו צריך לומר טלי ואכלי וזה שאמרו למטה הפר בלבו אינו מופר פירושו בשלא אמר לה טלי ואכלי ושמא תאמר ומי עדיף טלי אכלי בחול מאי אפשי בהן אין כאן נדר אין גרע וגרע שכל שהוא מבטל בלבו ואומר טלי ואכלי דיו אבל כל שבא להוציא בשפתיו צריך שיאמר בלשון המועיל וזו היא שטת התוספות:

ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו שכל שבחול צריך אמירה ואין בטול שבלבו מועיל אף בטלי ואכלי ומחלוקת שמאי והלל על נדר שבת הוא אמור שלדעת בית שמאי למוצאי שבת הוא צריך לחזור ולהפר וזה שאמר בשבת מבטל בלבו ובחול מוציא בשפתיו ר"ל הפרת הנדר שנדר בשבת ואע"פ שעבר יומו מכל מקום הצריכו כן שלא לטעות בחול לסמוך על בטול שבלבו ובית הלל סוברים שאף בחול אין צריך להוציא בשפתיו אלא סומך על מה שבטל בלבו שהרי כל עצמה הפרה שלא ביומה אינה כלום ולישנא דאחד זה ואחד זה מבטל בלבו ואינו מוציא בשפתיו לאו לישנא דייקא הוא וזהו עיקר הדברים:

ומכל מקום גדולי המחברים נראה שמחלקים בין בטול להפרה וכשמפר לה כונתו שיופר הנדר ולא שהוא כופה לאכול אלא אם תרצה תאכל אם לא תרצה לא תאכל שאין הכונה אלא להתיר מה שקשרה ולהשאיר הענין על אפני מה שהיה תחלה ואחר שאין שם מעשה הפרה שבלב אינה כלום אבל בטול הוא יותר מהפרה והוא שכונתו שתעבור לשעתה על נדרה וכופה אותה מיד בכך והוא שאומר טלי ואכלי וכל שהוא עושה מעשה לכופה בכך דיו בבטול בלבו אף בחול אבל הפר בלבו אינו מופר וכמו שאמרו למטה קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

רש"י בד"ה נדרה כו' היום כלילי כצ"ל למחר הס"ד:

ברא"ש בד"ה נדרה כו' שבת כצ"ל נדר לא הד"א לעת הס"ד ואחר כך מ"ה דאי כתיב כצ"ל:

בד"ה אין הלכה כו' דברייתא דאמרי כצ"ל:

בד"ה א"ל כו' דתלמודא פליג כצ"ל:

בא"ד הספרים גרסינן הכא חייא בר רב כצ"ל:

ר"ן בד"ה ומהדרינן כו' קרא לאפוקי כצ"ל בגמרא הס"ד בלבד הס"ד לאשתו הס"ד לחכם הס"ד השבת הס"ד:

מתניתין כיצד נדרה בלילי שבת לילי שבת נקט דבר הידוע דבשבת היום הולך אחר הלילה והכי תנן בפרק בנות כותים רבי אליעזר אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו. עד כאן. שטה.

גמרא הפרת נדרים מעת לעת וחכמים אומרים כל היום ירושלמי נשתק וחזר לדבורו על דעתיה דרבי יוסי ברבי יודה נותנין לו עשרים וארבע שעות על דעתין דרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד. הרשב"א ז"ל.

אמר קרא מיום אל יום פירוש מיום הזה ליום אחר דהיינו מעת לעת. אין הלכה כאותו הזוג רבי יוסי ורבי אלעזר דאמרי' מעת לעת. וספרים דגרסי בשילהי שבת והלכתא מעת לעת שיבוש הוא. הכי אמר חביבי רבי חייא אין הלכה כאותו הזוג משום דלא מסיימי רבנן ת"ק דאותו הזוג לא אמר הלכה כת"ק. הרא"ם ז"ל.

שדי גירא ובדיק בא לאשמועינן דאף על גב דעביד מלאכתו ומורה בחצים בדיק הנדר ומתירו שאין צריך עיון גדול בהתרת הנדר. רבה בר רב הונא לא היה מקפיד על העמידה או על הישיבה בשעת הפרת הנדר אבל נזהר היה מלעשות מלאכה ויש מפרשים שדי גירא ובדיק לא היה שוהה בהתרת הנדר אלא כמה שהיה שוהה בזריקת החץ. וראשון עיקר. הרי"ץ ז"ל.