בוני התלמוד

    מסכת נדרים דף ל״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' משובתי שבתמאותן שמשמרין שבת:

    אסור בכותיםשהן כמו כן משמרין שבת:

    מאוכלי השוםבלילי שבת:

    אסור בישראלדישראל רגילין לאכול שום (ב"ק פב.) מפני עונה שמקיימין מערב שבת לערב שבת ומרבה להם הזרע כדאמר אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידי חכמים המשמשין מטותיהן מערב שבת לערב שבת (כתובות סב:):

    ואסור בכותיםשהם נמי אוכלים שום בלילי שבת:

    ומותר בכותיםשהן אינן עולין לירושלים אלא להר גריזים:

    גמ' אפי' עובדי כוכבים נמיאי משמרין שבת יהא אסור בהן:

    אלאמאי שובתי שבת אותן דמצווין על השבת דהיינו ישראל וכותים הן מצווין על השבת מפני שהן גרים אבל עובדי כוכבים אע"פ שמשמרין שבת אינן מצווין:

    ומותר בכותים ואמאי הא מצווין נינהונמי לעלות לירושלים:

    אלא אמר אביימאי משובתי שבת מצווה ועושה קתני:

    בתרתי בבי קמייתאבשבת ושום:

    ישראל וכותים מצווין ועושיןואסור בהן:

    ועובדי כוכבים עבדי אבל אינן מצוויןלפיכך מותר:

    בהך דעולי ירושלים ישראל מצווין ועושין כותים מצווין ואינן עושיןלהכי מותר בהן:

    מתני' שאיני נהנה לבני נחשלא יהנה מכל בני נח שכל העולם יצאו מבני נח:

    גמ' כיון דאיקדש אברהםבחלקו של הקב"ה:

    איתקרוישראל על שמיה דאברהם ולא על שם בני נח:

    הא איכא ישמעאלדזרע אברהם הוא והוא מן העובדי כוכבים:

    יקרא לך זרעובאותו זרע קנדר:

    ולא כל יצחקועשו אינו נקרא זרע יצחק להכי מותר בעובדי כוכבים:

    מתני' שאיני נהנה מישראל לוקח מהן ביתר ומוכר להם בפחותכלומר בזול ונמצא שאינו נהנה מהן:

    שישראללא יהו נהנין ממנו מוכר להן ביוקר דהשתא אין נהנין ממנו:

    ואין שומעין לושלא ימצא אדם שיהא שומע לו בדבר זה שבשביל נדרו מוכר לו בזול ויקח ממנו ביוקר:

    גמ' הלוקח כלי מבית האומן לבקרואם יפה יתן לו דמיו ואם לאו שיחזיר לו כליו כמו כלי זכוכית:

    ונאנס מידושנשבר חייב לוקח לשלם לו:

    אלמא הנאת לוקח היאדהנאה ללוקח במקחו יותר משל מוכר הלכך חייב דגמר ומקני נפשיה בההיא הנאה שמניחו לבקרו. והוי כנושא שכר ונתחייב באונסין:

    אבל שוה בשוהאינו יכול [למכור] ואי ס"ד הנאת לוקח היא הקונה חפץ ולא הנאת המוכר אפי' שוה בשוה נמי יהא יכול למכור דלא הוי הנאת מוכר אלא הנאת לוקח: תריץ דמתניתין דמשמע שוה בשוה לא:

    בזבינא דרמי על אפיהעיסקא בישא דלא קפיץ עליה זבינא ודומה לו כמי שמונחת על פניו ועכשיו כשמוכרה שוה בשוה הנאת מוכר היא ולא הנאת לוקח הלכך מוכר בפחות אבל שוה בשוה לא:

    אימא רישאדההיא לוקח ביותר ודייקינן מינה הכי נמי אבל שוה בשוה לא אינו לוקח אלמא הנאת לוקח הוי דאי הנאת מוכר אפילו שוה בשוה נמי הנאת מוכר היא ולא הנאת לוקח ובהכי יכול ליקח מהן דאכתי לית ליה הנאה בהנהו זביני:

    ועוד אימא סיפא קונם שישראל נהנין ליכלומר שלא יהו ישראל נהנין לי ממני לוקח. בפחות ומוכר ביתר אבל שוה בשוה לא:

    ואי בזבינא דרמי על אפיה אפילו שוה בשוהנמי יהא יכול למכור דהא הנאת המוכר ולא הנאת לוקח היא:

    סיפא בזבינא חריפאבסחורה דקפיץ עלה זבינא דשוה בשוה הוי הנאת לוקח ולא הנאת מוכר הלכך מוכר ביוקר:

    אפילו שוה בשוה נמייהא לוקח המדיר דהא הנאת לוקח היא ולא הנאת מוכר ולא יהא הך נהנה ממנו:

    נדרים 31 עמוד א

    מתני׳ · משנה

    1הנודר משובתי שַבָּת אסור בישראל ואסור בכותים. מאוכלי שום אסור בישראל ואסור בכותים. מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותים.

    גמ׳ · גמרא

    2מאי ״שובתי שבת״? אילימא ממקיימי שבת, מאי איריא בכותים? אפילו נוכרים נמי! אלא ממצווים על השבת.

    3אי הכי, אימא סיפא: ״מעולי ירושלים״ אסור בישראל ומותר בכותים, אמאי? והא מצווים נינהו!

    4אמר אביי: מצווה ועושה קתני. בתרתי בבי קמייתא: ישראל וכותים מצווין ועושין, נוכרים ההוא דעבדי עושין ואינם מצווין. בעולי ירושלים: ישראל מצווין ועושין, כותים מצווין ואינם עושין.

    מתני׳ · משנה

    5קונם שאיני נהנה לבני נוח מותר בישראל ואסור בנוכרים׃

    גמ׳ · גמרא

    6וישראל מי נפיק מכלל בני נח? כיוון דאיקדש אברהם, איתקרו על שמיה.

    מתני׳ · משנה

    7״שאיני נהנה לזרע אברהם״ אסור בישראל ומותר בנוכרים׃

    גמ׳ · גמרא

    8והאיכא ישמעאל! ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ (בראשית כא, יב) כתיב״. והאיכא עשו! ״ביצחק״, ולא כל יצחק.״

    מתני׳ · משנה

    9״שאיני נהנה מישראל״ לוקח ביותר ומוכר בפחות. ״שישראל נהנין לי״ לוקח בפחות ומוכר ביותר, ואין שומעין לו. ״שאיני נהנה להן והן לי״ יהנה לנוכרים׃

    גמ׳ · גמרא

    10אמר שמואל: הלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו חייב. אלמא קסבר הנאת לוקח היא.

    11תנן: ״שאיני נהנה מישראל״ מוכר בפחות, אבל שווה בשווה לא. ואי הנאת לוקח היא אפילו שוה בשוה! מתניתין בזבינא דרמי על אפיה.

    12אם כן אימא רישא: לוקח ביותר. ועוד, אימא סיפא: ״שישראל נהנין לי״ [לוקח בפחות] ומוכר ביותר. ואי בזבינא דרמי על אפיה אפילו שוה בשוה!

    13סיפא בזבינא חריפא. אי הכי לוקח בפחות? אפילו שווה בשווה אלא׃

    תוספות

    הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותיםשגם הכותים מקיימי מצות שבת:

    מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותיםפי' אותן שמצווין לאכול שום מתקנת עזרא בע"ש וגם הכותים שומרים תקנה דאכילת שום בע"ש וכה"ג דמפרשין הכא שר"ל מאוכלי השום מע"ש תנן לקמן פרק קונם יין וכו' (נדרים דף סג:) קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך שבני אדם אוכלין שום:

    מעולי ירושלים מותר בכותיםשלא היו עולין לירושלים אלא בהר גריזים היו עובדין:

    אילימא ממקיימי שבת אפילו עובדי כוכבים נמיפי' אם יש עובדי כוכבים אסור בהם וא"ת מאי קאמר הא סתם עובדי כוכבים אין דרכם לשבות בשבת אבל סתם כותים שובתין בשבת וי"ל דהכי קאמר אילימא ממקיימי שבת ושובתים בשבת לא בעי למימר ממצווין על השבת דא"כ לא הוה מיתסר בכותים משום דסבירא לן כותים גירי אריות הן ואינם מצווין אלא בעי למימר מקיימין אע"פ שאינן - מצווין ולכך פריך מאי איריא כותים דכיון שסבר - שכותים גירי אריות הן דא"כ העובדי כוכבים בכלל הכותים ויש מן העובדי כוכבים ששובתים בשבת ולהכי פריך אפילו עובדי כוכבים נמי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    מתני'שאין ישראל נהנין לו לוקח בפחות ומוכר ביתר וכו'. ולאו דוקא נכסים שהיו לו בשעת הנדר בלבד אלא אפילו נכסים הבאין לו לאחר מכאן, דאף על גב דקיימא לן במדיר את חברו דאין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חברו, הואיל ואין אדם אוסר פירות חברו על חברו כדאיתא לקמן בפרק השותפין., התם הוא בשאוסר בפירוש דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל או פירות שעתיד לקנות, אי נמי באומר נכסי עליך, אז אינו אוסר אלא באותן נכסים שהיו לו באותה שעה, אי נמי בחילופיהן משום דכגדולים דמו, והיא גופה איבעיא לן בפרק השותפין דלקמן [שם, ב], אבל באוסר הנאתו על חברו יש במשמע כל הנאתו, בין הנאת גופו ובין הנאת נכסיו, והלכך כל הנאה הבאה לו למודר מן המדיר אסור, ואף על פי שאין ההנאה בעולם בשעת נדרו, לפי שמי שהדירו מהנאתו הוי בעולם.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדרים דף ל״א עמוד א׳

    מסכת נדרים דף ל״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־226 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתני' משובתי שבת מאותן שמשמרין שבת:

    אסור בכותים שהן כמו כן משמרין שבת:

    מאוכלי השום בלילי שבת:

    אסור בישראל דישראל רגילין לאכול שום (ב"ק פב.) מפני עונה שמקיימין מערב שבת לערב שבת ומרבה להם הזרע כדאמר אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידי חכמים המשמשין מטותיהן מערב שבת לערב שבת (כתובות סב:):

    ואסור בכותים שהם נמי אוכלים שום בלילי שבת:

    ומותר בכותים שהן אינן עולין לירושלים אלא להר גריזים:

    גמ' אפי' עובדי כוכבים נמי אי משמרין שבת יהא אסור בהן:

    אלא מאי שובתי שבת אותן דמצווין על השבת דהיינו ישראל וכותים הן מצווין על השבת מפני שהן גרים אבל עובדי כוכבים אע"פ שמשמרין שבת אינן מצווין:

    ועוד 25 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Nedarim 31a · Sefaria

    תוספות

    הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותים שגם הכותים מקיימי מצות שבת:

    מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותים פי' אותן שמצווין לאכול שום מתקנת עזרא בע"ש וגם הכותים שומרים תקנה דאכילת שום בע"ש וכה"ג דמפרשין הכא שר"ל מאוכלי השום מע"ש תנן לקמן פרק קונם יין וכו' (נדרים דף סג:) קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך שבני אדם אוכלין שום:

    מעולי ירושלים מותר בכותים שלא היו עולין לירושלים אלא בהר גריזים היו עובדין:

    אילימא ממקיימי שבת אפילו עובדי כוכבים נמי פי' אם יש עובדי כוכבים אסור בהם וא"ת מאי קאמר הא סתם עובדי כוכבים אין דרכם לשבות בשבת אבל סתם כותים שובתין בשבת וי"ל דהכי קאמר אילימא ממקיימי שבת ושובתים בשבת לא בעי למימר ממצווין על השבת דא"כ לא הוה מיתסר בכותים משום דסבירא לן כותים גירי אריות הן ואינם מצווין אלא בעי למימר מקיימין אע"פ שאינן - מצווין ולכך פריך מאי איריא כותים דכיון שסבר - שכותים גירי אריות הן דא"כ העובדי כוכבים בכלל הכותים ויש מן העובדי כוכבים ששובתים בשבת ולהכי פריך אפילו עובדי כוכבים נמי:

    Tosafot on Nedarim 31a · Sefaria

    רשב"א

    מתני' שאין ישראל נהנין לו לוקח בפחות ומוכר ביתר וכו'. ולאו דוקא נכסים שהיו לו בשעת הנדר בלבד אלא אפילו נכסים הבאין לו לאחר מכאן, דאף על גב דקיימא לן במדיר את חברו דאין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חברו, הואיל ואין אדם אוסר פירות חברו על חברו כדאיתא לקמן בפרק השותפין., התם הוא בשאוסר בפירוש דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל או פירות שעתיד לקנות, אי נמי באומר נכסי עליך, אז אינו אוסר אלא באותן נכסים שהיו לו באותה שעה, אי נמי בחילופיהן משום דכגדולים דמו, והיא גופה איבעיא לן בפרק השותפין דלקמן [שם, ב], אבל באוסר הנאתו על חברו יש במשמע כל הנאתו, בין הנאת גופו ובין הנאת נכסיו, והלכך כל הנאה הבאה לו למודר מן המדיר אסור, ואף על פי שאין ההנאה בעולם בשעת נדרו, לפי שמי שהדירו מהנאתו הוי בעולם.

    Rashba on Nedarim 31a · Sefaria

    ריטב"א

    מתני' הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותים פירוש ומותר באומות מקיימי שבת ואוקימנא דמתני' מיירי במצווה ועושה וישראל וכותים מצווים בשביתת שבתות ושובתים בו אבל נכרים אף על פי ששובתים אינם מצווים והאי תנא סבר דכותים גרי אמת הם:

    מאוכלי השום פירוש בלילי שבת לצורך עונה שהיא מלילי שבת ללילי שבת כדדרשינן [כתובות דף סב:] אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מלילי שבת ללילי שבת:

    אסור בישראל ואסור בכותים שנוהגים באכילת שום בלילי שבת ומצווים ועושים:

    מעולי ירושלים אסור בישראל פירוש שישראל מצווין שעולין לרגל ומותר בכותים שמצווין ואינם עושים:

    קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות העולם פירוש שאומות העולם קרויין בני נח אבל ישראל על שם אברהם מיקרו: שאני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות. שאפילו בני עשו אינם נקראים זרע אברהם דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק:

    שאני נהנה לישראל לוקח ביותר ומוכר בפחות אוקימנא מתני' בגמרא בזבינא מציעאה. פי' דזבינא הוא באחד משלשה דרכים האחד זבינא חריפא והוא הדבר הצריך לבני אדם באותו זמן ובאותו מקום וקופצין עליו לוקחין וכל כה"ג כשהוא נמכר בשוויו חשיב הנאת לוקח ולפיכך אם הלוקח מודר הנאה מן המוכר אינו לוקח ממנו בשוויו דהא מהני ליה אלא לוקח ביתר אבל אם המוכר מודר הנאה מן הלוקח מותר למכור בשוויו או פחות אבל לא ביתר. והשני זבינא דרמי על אנפיה פירוש שמוטל לפני המוכר ואין קופצין עליו לקוחות והוא נואש ממכירתו עכשיו והאי כשנמכר בשוויו הוי הנאת מוכר ולפיכך כשהמוכר הוא המודר מן הלוקח אינו מוכרו לו אלא בפחות משוויו דהא מתהני מיניה דלוקח אבל כשהלוקח מודר מן המוכר לוקח בשוויו או יותר אבל לא בפחות. והשלישי זבינא מציעא והוא הדבר הבינוני שאינו לא חריפא ולא דרמי על אנפיה והאי כי מזדמן בשוויה חשיב הנאת מוכר והנאת לוקח והיינו מתני' שאם אמר קונם שאני נהנה מראובן לוקח ביתר ומוכר בפחות אבל אינו לוקח ולא מוכר בשוויו דמכירת זבינא מציעאה בשוויו הנאת מוכר ולוקח היא הילכך בין שיהא המודר הזה מוכר או לוקח מראובן בשוויו הא קא מתהני מיניה אלא לוקח ביתר ומוכר בפחות וכן אם אמר קונם שישראל נהנים לי שחברו מודר ממנו הנאה לוקח בפחות ומוכר ביתר דאי זבין או מזבין בשווייה הא מתהני חבריה מיניה וכבר פירש זה רבינו ז"ל בהלכה:

    והלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו אם זבינא חריפא חייב דהנאת לוקח היא ושואל הויא ובזבינא מציעא הויא שומר שכר ובזבינא דרמי על אנפיה שומר חנם וכבר פירשתי זה במסכת בבא מציעא:

    Ritva on Nedarim 31a · Sefaria

    מאירי

    משנה הנודר משובתי השבת אסור בישראל ואסור בכותים מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותים מעולי ירושלם אסור בישראל ומותר בכותים:

    אמר הר"ם הנה אבאר לך בזאת המסכתא שהיה מנהגם לאכול השום בערב שבת בהכרח והיו הכותים יתעיבו ירושלם וישנאו אותה יותר מכל הארצות וסבת זה מה שהתבאר בספר עזרא כל שכן שלא יעלו לחוג אליה:

    אמר המאירי הנודר משובתי השבת אסור בישראל ובכותים מפני שסובר גירי אמת הם ונמצאו מצווים אצל השבת ומותר בגוים שאפילו היו מקיימים אותו אין כונתו אלא על המקיימים מצד המצוה ר"ל שמצווים ועושים וכן הדין בנדר מאוכלי השום ר"ל בלילי שבת שכך היא תקנת עזרא כדי להרבות הזרע לתשושי כח העמלים בתורה שבאים לקיים מצות עונה מדכתיב אשר פריו יתן בעתו כמו שביארנו בכתובות אסור בישראל ובכותים ומותר בגוים מעולי ירושלים בישראל ובכותים ומותר בגוים מעולי ירושלם אסור בישראל ומותר בכותים שאע"פ שמצווים אינם עולים מצד שדמות יונה מצאו בהר גריזים ועבדוה וכל שכן בגויים ומשנה זו אף היא הלכה אלא שעכשו עשו את הכותים כגוים גמורים ומותר בהם וגדולי המחברים שהביאו בה את הכותים נראה שדרך שטפא כתבוה:

    משנה קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות שאיני נהנה לישראל לוקח ביתר ומוכר בפחות שישראל נהנים לי לוקח בפחות ומוכר ביתר שומעין לו שאיני נהנה להם והן לי יהנה לאומות:

    אמר הר"ם יתבאר בפסוקי התורה שזרע אברהם בסתם אמנם הוא זרע יעקב לבד והוא מאמר האל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וזה לא היה זולת זרע יעקב ולזה יותר לו ההנאה אפילו בעשו וישמעאל:

    אמר המאירי קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל שמשנתקדש אברהם לא נתיחסו ישראל אלא לאברהם ואסור באומות העולם שכולן מתיחסות לנח ונקראים בני נח קונם שאני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם ואפי' בבני ישמעאל דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וכן אף בבני עשו דכתיב כי ביצחק ולא כל יצחק ונמצא שאין נקרא זרע אברהם אלא זרעו של יעקב וכדכתיב כי גר יהיה זרעך וכו' ולא היה אלא בזרעו של יעקב:

    קונם שאני נהנה לישראל שנמצא הוא מודר מן האחר ונאסר בהנאתו הרי זה יכול ליקח ביתר ר"ל ביוקר ומוכר בפחות ר"ל בזול שהרי נפסד הוא ואינו נהנה ואפילו לקח ביתר ונתיקר בידו אין זו הנאה הבאה מחמתם אלא מאליה ומכל מקום בשעת המשא ומתן נפסד הוא בין במקח בין במכירה:

    קונם שישראל נהנה לי שנמצאו האחרים מודרים ולא הוא לוקח מהם בפחות ומוכר להם ביתר אם שומעין לו בכך ונמצאו נפסדים ואין נהנין ואין גוזרין שלא ימכור מגזרה שלא יקח וכתבו גדולי המחברים הטעם שלא נדר מאיש אחד שנגזור עליו אלא מאומה אחת ודעתו היה שאם אי אפשר לו לישא וליתן ישא ויתן עם אחר ונראה מדבריהם שאם נדר מאחד לבד שגוזרין בו ואין זה נראה מן הגמרא אלא אף ביחיד ליחיד לוקח בפחות ומוכר ביתר אבל שוה בשוה לא:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Nedarim 31a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    במתניתין שאיני נהנה מישראל כו' כצ"ל:

    ברש"י לעלות לירושלים הס"ד משובתי שבת מצווה כו' הד"א לבקרו ולא הוו כנושא כו' כצ"ל הנאת לוקח הס"ד בשוה לא בזבינא כו' הד"א הנאת מוכר הוא הלכך מוכר בפחות כו' מוכר ביוקר הס"ד ולא יהיו הנך נהנין כו' כצ"ל:

    ברא"ש ולא הנאתו הס"ד ולא למשאיל הס"ד כצ"ל רמי על אפיה הס"ד שוה בשוה לא וכיון כו' לית ליה הנאה הס"ד כצ"ל:

    בר"ן על נכסיהם הס"ד שאם ימכור למודרים כו' לוקח הוא אוקמינן כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 31a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    פיסקא מאן שובתי שבת את מי קורא שובתי שבת. אילימא מקיימי שבת שומרי שבת מחללו. מאי איריא כותים אפילו גוים נמי אי מקיימי שבת נינהו ליתסרי ואנן מותר בגוים תנן דמשמע בכולהו גוים. ממצווין על השבת וכותים מצווין נינהו דקסבר כותים גירי אמת הם. ומותר בכותים אמאי הא מצווין נינהו מאחר שגירי אמת הם. אמר אביי מצווה ועושה שובתי שבת ואוכלי השום וכותים מצווין ועושין הילכך אסור בתרוייהו. גוים ההוא דעבדי יש מהם ומותר בהם דהא אינן מצווין כל זמן שלא נתגיירו לגמרי. שטה:

    פיסקא כיון דאיתקדש אברהם איתקרו על שמיה דאברהם ואז יצאו מכלל בני נח. וקשה לי דהכא משמע שלא נקראו בני נח משעה שנתקדש אברהם ובפרק גיד הנשה קאמר דגיד הנשה נאסר לבני נח ומשמע שם בהדיא דעד סיני נקראו בני נח. וצריך עיון. הרי"ץ ז"ל:

    פיסקא והאיכא ישמעאל ואיך כלל כל האומות בהתר. ולא כל יצחק לאפוקי עשו. וא"ת והלא במצות חליצה דרשינן מונקרא שמו בישראל כולו מישראל דאמר עד שיהא אביו ואמו מישראל. תריץ דאילו היה רוצה לומר כל יצחק אם כן לישתוק קרא מביצחק ואנא ידענא דכל זרעו אחריו אלא על כרחך מדפרט ביצחק להוציא עשו בא. אבל התם אי הוה שתיק מבישראל הוה אמינא כיון דאביו או אמו מישראל חשבינן ליה ישראל לכל דבר ואם כן למה כתבו למימר דבעינן שיהא אביו ואמו מישראל. הרא"ם ז"ל. והא דאמרינן פרק קמא דקידושין ודלמא שאני עשו דישראל משומד הוא. לא קשיא דאף על גב דלא איקרי זרע אברהם קרי ליה ישראל משומד ומשנשתמד יצא מכלל זרעו. שיטה.

    פיסקא לבקרו. אם הוא טוב ושלם וקצץ דמים ואם טוב בעיניו ימשכננו א"ה אולי צ"ל ימכרנו בכך ונאנס בידו חייב. ואף על גב דעדיין אסור להשתמש בו ולא דמי ממש לשואל דהא שואל מותר להשתמש מכל מקום כיון שבידו לעכבו ולהשתמש בו שואל הוי עילויה. הרא"ם ז"ל. ובגיליון כתוב דהוי כלוקח הואיל ואי בעי יקח אותו ולדעת כן נטלם.

    אלמא הנאת לוקח הוא כי המוכר מוצא קונים הרבה ולא יוכל הלוקח לומר בהנאתך הייתי עוסק שיכול לומר אין ההנאה שלי אלא שלך שאם אתה לא תקח אחרים יקחו. הילכך הלוקח חייב דבההיא הנאה דזבין מיניה ומניחו לבקרו גמר ומקני נפשיה והוי כנושא שכר. הרי"ץ ז"ל.

    וזה לשון שיטה הא שוה בשוה לא. ואי אמרת הנאת לוקח היא כל הנאה של לוקח היא ואין הנאה למוכר כלל דסתם מוכר עצב כדאמרי אנשי זבנת קנית. אפילו שוה בשוה נמי ימכור שהרי אינו נהנה מישראל שלוקחין ממנו וכל הנאה שלהם היא.

    מתני' בזבינה דרמי על אפיה שמקופלת ומונחת בקרן זוית שאין לה תובעין. אי נמי כאילו עומדת על פניו כל כך הוא קץ בה. הרי"ץ ז"ל.

    אי הכי אימא רישא לוקח ביותר ועוד אימא סיפא משום דמחד טעמא מקשה ליה לא מסיק לתיובתיה עד דמייתי לסיפא: ואי בזבינא דרמיה על אפיה דמוכר אפילו שוה בשוה נמי יקח ברישא וימכור בסיפא. ומתרץ סיפא בזבינא חריפא דאיכא הנאת לוקח. מיהו לא מהני חריפותיה כי זבין ביותר דלא הוי הנאה. שיטה:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 31a · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' לוקח ביותר עיין לקמן דף מג ע"א:

    בהר"ן ד"ה אמר שמואל והו"ל כשמואל כשואל. ועיין בהר"ן פ"ק דמסכת ע"ז דף שלג ע"ב וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Nedarim 31a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדרים, דף ל״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־226 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 120 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ הנודר משובתי שַבָּת אסור בישראל ואסור…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מאי ״שובתי שבת״? אילימא ממקיימי שבת,…״

    3. קטע 314 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, אימא סיפא: ״מעולי ירושלים״ אסור…״

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: מצווה ועושה קתני. בתרתי בבי…״

      חכמים: אביי.

    5. קטע 510 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ ״קונם שאיני נהנה לבני נוח מותר…״

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ וישראל מי נפיק מכלל בני נח?…״

    7. קטע 79 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ ״שאיני נהנה לזרע אברהם״ אסור בישראל…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ והאיכא ישמעאל! ״כי ביצחק יקרא לך…״

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ ״שאיני נהנה מישראל״ לוקח ביותר ומוכר…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר שמואל: הלוקח כלי מן האומן…״

      חכמים: שמואל.

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״תנן: ״שאיני נהנה מישראל״ מוכר בפחות, אבל…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״אם כן אימא רישא: לוקח ביותר. ועוד,…״

    13. קטע 1311 מילים

      נפתחת ב״סיפא בזבינא חריפא. אי הכי לוקח בפחות?…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדרים דף ל״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026