בוני התלמוד

    מסכת נדרים דף ל״ט עמוד א׳

    פרק ד׳ - אין בין המודר

    Also cited as: Nedarim 39a, Chapter 4 Ein Bein HaMuddar

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    במאי עסקינן - נכנס לבקרו:

    אפילו יושב נמי - יהא מותר שהרי נכסי חולה אין אסורין על המבקר ומותר ליהנות משלו:

    אי בשנכסי כו' - ולהכי אינו יושב בישיבה שלא יהנה משלו:

    אפי' עומד לא - דהנאה היא לו שנהנה:

    ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה - שכר שהולך לבקר את החולה ויושב עמו לצוותא ומשכירין אותו:

    ואין נוטלין על העמידה - ולהכי אינו יושב שאם היה יושב שם המבקר בחנם מוותר היה לו שכרו ומהנהו אם לא יטול שכר אבל עומד הואיל ואין נוטלין שכר על העמידה מותר:

    מאי פסקא - דעל זה נוטלין שכר ולא על זה:

    על העמידה לא בעי למשקל - דעראי הוא דכך הוא בכל מקום ולהכי עומד אבל לא יושב דכיון דליכא שכר [על העמידה] לא מהני ליה כלל:

    ואיבעית אימא - לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה ואפילו במקום שאין נוטלין שכר על הישיבה ודקאמרת אפי' יושב נמי כדקאמר רבי שמעון בן אליקים לקמן (נדרים דף מב:) לענין שביעי':

    גזירה שמא ישהא בעמידה הכא נמי שמא ישהא בישיבה - ושהייה דישיבה ודאי הנאה היא לחולה ולהכי לא ישב עמו ואי קשיא אפילו עומד נמי לא גזירה שמא ישהא בעמידה הא לא קשיא דהתם כיון דאכל מפירי דשדה איכא למימר דלמא אגב דאכיל שהייה תמן אע"ג דקאי והכא דלא אכל משום הכי קאי: (לא מצאתי יותר מזה הלשון וזהו אמר ליה):

    אפילו יושב נמי - להוי דהא מבקר מותר בנכסי חולה:

    אפילו עומד - דהא אסור בדריסת הרגל:

    לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה - ומשום הכי עומד אבל לא יושב כדמפרש בגמרא:

    במקום שנוטלין שכר על הישיבה - דהיושב לפני החולה משתכר פורתא משום דקעביד ליה צוותא בעלמא והלכך בישיבה אסור משום דקא מהני ליה ההוא אגרא דניתיב לאיניש אחרינא דיתיב קמיה:

    אבל בעמידה דמותר - משום דלא קמהני ליה ולא מידי דהא לא עביד למיתב אגרא אעמידה:

    מאי פסקא - הא קמ"ל אע"ג דאיכא דוכתא שנוטלין שכר על הישיבה נוטלין אבל לא על העמידה והיינו טעמא דבעמידה מותר אבל לא בישיבה כדאמר ר"ש בן אליקים בשילהי פירקין גבי שביעית:

    (חס"ר כא"ן)

    שהרי עומד ואוכל - גזירה שמא ישהא בישיבה מרובה והוי הנאת חולה וא"ת נגזור בעמידה כי היכי דגזרינן התם בעמידה הא לא קשה דאילו התם גזרי' בעמידה אבל הכא דלא מטיא ליה הנאה בעמידה ליכא למיגזר שמא ירבה בעמידה אבל לא בישיבה שנוח לו לזה לישב גזירה שמא ישהא בישיבה:

    לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר - וכשאין נוטלין שכר על העמידה ולהכי מותר בעמידה דהא לאו מן חיותיה נדר כדאמר לקמן כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה ואהכי מותר:

    הא אפשר בעמידה - מבקרו בעמידה דמהא לא אדריה אבל בישיבה אדריה:

    חלה הוא - המדיר מותר לבקרו:

    חלה בנו - מודר שואלו בשוק על עסקי בנו:

    היינו דשני בין הוא לבנו - דאילו בשחלה הוא מותר ליכנס לשם דהא לא אדריה מן חיותיה אבל כשחלה בנו אינו נכנס לבקרו דהא ליכא חיותא דמדיר:

    אלא לשמואל דאמר כו' מאי שנא הוא - דמותר ומ"ש בנו דאסור הא בעמידה ליכא הנאה כלל אלא ודאי בנכסי חולה אסורין על המבקר מיירי וכדעולא וקשיא לשמואל:

    אמר לך שמואל כו' וברייתא - מודינא דהכי הוא כדמוקי לה עולא בשנכסי חולה אסורין על המבקר מיהו בהא פליגנא עליה דאיהו מוקי לה בעומד אבל לא ביושב דהא אפשר בעמידה ואנא אמינא דברייתא אפי' יושב שפיר דמי דאמר דלא אדריה מן חיותיה ל"ש עומד ול"ש יושב ודיקא נמי מדקתני סתמא חלה הוא נכנס לבקרו אפי' יושב:

    מאי פסקא - דמתני' בשנכסי מבקר אסורין על החולה:

    נדרים 39 עמוד א

    גמ׳ · גמרא

    1במאי עסקינן? אי בשנכסי מבקר אסורין על חולה אפילו יושב נמי? אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר אפילו עומד נמי לא! אמר שמואל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה, ואין נוטלין שכר על העמידה.

    2מאי פסקא? הא קא משמע לן דאף במקום שנוטלין שכר, על הישיבה בעי למשקל, על העמידה לא בעי למשקל. ואיבעית אימא: כדרבי שמעון בן אליקים, גזירה שמא ישהא בעמידה. הכא נמי גזירה שמא ישהא בישיבה.

    3עולא אמר: לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר, וכגון דלא אדריה מן חיותיה. אי הכי, אפילו יושב נמי! הא אפשר בעמידה.

    4מיתיבי: חלה הוא נכנס לבקרו, חלה בנו שואלו בשוק. בשלמא לעולא דאמר בשנכסי חולה אסורין על המבקר, וכגון דלא אדריה מן חיותיה שפיר.

    5אלא לשמואל דאמר בשנכסי מבקר אסורין על החולה, מאי שנא הוא ומאי שנא בנו? אמר לך: מתניתין בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ברייתא בשנכסי חולה אסורין על המבקר.

    6מאי פסקא? אמר רבא: (אמר) שמואל׃

    תוספות

    אפי' עומד - דקא מתהני מדריסת הרגל:

    במקום שנוטלין שכר על הישיבה - לכך אסור לבקר בחנם אבל בעמידה דאין נוטלין שכר עליה מותר בחנם דמצוה קעביד:

    על העמידה לא בעי למשקל - כיון דמצוה הוא ויש לו לעשות בחנם - על הישיבה בעי למשקל ואסור לעשות לו בחנם:

    דלא אדריה מחיותיה - כלומר היינו טעמא דעומד ואע"ג דאדריה מן ביתיה לא היה דעתו לאסור עליו ביתו לבא כאן בשביל חיותו לבקרו:

    אפשר בעמידה - והלכך בישיבה לא הוי חיותא שאפשר למבקר להיות בעמידה:

    חלה בנו שואלו בשוק - דאסור ליכנס בביתו [כיון שהדירו] וס"ד דברייתא מתפרשת כפי' דמתני':

    בשלמא לעולא ניחא - דשרי לבקרו הוא ולבנו אסור אחיותיה דבנו אדרה אלא לשמואל כי היכי דלאביו שרי בעמידה ה"נ בנו מותר בעמידה:

    פסקת - הדבר [דמתני' בשנכסי] מבקר אסור וברייתא כשחולה אסור הוה ליה לשנות התנא הברייתא בענין דמתניתין:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    גזירה שמא ישהא בישיבה - פירוש יתר מן המצוה המוטלת עליו ונמצא מהנהו שלא במקום מצוה דנפשיה, וכגון דלא אדריה מחיותיה. מסתברא דלאו דוקא דאמר הכי בפירוש, אלא סתמא דמלתא דכל מאן דמדיר לא מדיר מחיותיה וכגון לאו דוקא, ותדע לך מדתניא חלה הוא נכנס לבקרו, חלה בנו אינו נכנס לבקרו, ואמרינן בשלמא לעולא היינו דשאני בין חלה הוא לחלה בנו, ואם איתא מאן פסקה דבין חלה הוא בין חלה בנו, אי פריש דלא אדריה מחיותיה וחיותיה דברים דשרי, ואי לא פריש בין בזה ובין בזה אסור, אלא דאיכא לדחויה דסתמא דמלתא בדחיותיה מדכר ומפרש. והראשון נראה לי עיקר, משום דאם איתא מאי קאמר עולא יושב לא משום דאפשר בעמידה, ואי אמר בפירוש חוץ מחיותיה ודאי מסתברא דלא אפקיה לחצאין, אבל השתא דמאומדן דעתא שרי ליה, לא שרינן ליה אלא מאי דלא אפשר ליה בלאו הכי.

    אלא לשמואל בשנכסי מבקר אסורין על החולה מאי שנא הוא ומאי שנא בנו. אין הלשון זה מכוון, אלא כך הוה ליה למימר בנו אמאי לא דהא לא אדריה.

    [ולענין הלכה - לפי שי"מ:] בשנכסי מבקר אסורין על החולה. במקום שנוטלין שכר על הביקור אסור לבקרו בחנם, ובמקום שאין נוטלין עליה שכר מותר לבקרו עומד אבל לא יושב, גזרה שמא ישהא בישיבה, ועולא נמי לא פליג אדשמואל לענין דינא אלא לענין פירושא דמתניתן, ומשום דברייתא מכרעת לה הכין דקסבר דברייתא פירושא דהא מתניתין היא. אבל בשנכסי חולה אסורין על המבקר פליגי שמואל ועולא, דעולא סבר דדוקא עומד אבל לא יושב הואיל ואפשר בעמידה, ושמואל סבר דאפילו יושב הואיל ואמדינן ליה לדעתיה דלא אדריה מחיותיה בין כך ובין כך שרי, וכסתמא דברייתא דלא פליג בין יושב לעומד, וקיימא לן כותיה דשמואל וכסתמא דברייתא, ומשמע נמי דרבא קאי כותיה מדמפרש טעמיה דשמואל, ושמעינן מיהא דדוקא משום דלא אדריה מחיותיה שרי לכנס לחצרו של מדיר הא לאו הכי אסור, אף על גב דלא עייל לצרכו (לצרכי') אלא [לצרכיה – לפי השי"מ] של מדיר, דמכל מקום בין כך ובין כך נהנה הוא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדרים דף ל״ט עמוד א׳

    מסכת נדרים דף ל״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 6 קטעים ממוספרים, כ־153 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדרים דף ל״ט ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026