מסכת נדרים דף פ׳ עמוד ב׳

שנית אם ארחץ זה דהוי ענוי נפש לרבי יוסי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו:

אם לא ארחץ דקתני היכי דמי (אילימא) דאמרה תיתסר הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ במי משרה - תרחץ איכא ניוול ואע"ג דרחצה מיהו משום דאין המים יפים ויש להן ריח רע הויא ניוול ור' יוסי סבר תרחץ ואין בכך כלום דבההיא יומא לא שמיה ניוול:

דכוותיה גבי קישוט דקתני סיפא אם לא אתקשט דאמרה תיתסר עלי הנאת קישוט כגון כיחול ופירכוס אם לא אתקשט בנפט לכלוך הוא שהנפט מסריח:

לעולם כדאמר מעיקר' דאסרה הנאת רחיצה עלה לעולם ומתני' חדא קתני דהכי אמרה אם ארחץ [ושבועה שלא] ארחץ דאיתסר עלה רחיצה לגמרי אפי' בזימנא חדא ואי נמי דאמרה הנאת קישוט עלי לעולם כגון קישוט דבגדי צבעונין וקישוט בשמים אם אתקשט אפילו פעם אחת ושבועה שלא אתקשט כלל ורבי יוסי לטעמיה דלניוול לא חייש כלל וליכא ענוי נפש וליכא למיפרך נמי כדפרכינן לעיל דליתני תנאי זה אין בו ענוי נפש דהכא ליכא תנאי כלל מדאתיא שבועה אבתריה ועקרה לה:

אע"פ שאסור בכולן בכל הני דאית בהו צד ענוי ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:

אינו חייב עליהן כרת אלא על האוכל ועל השותה והעושה בו מלאכה דלא חייבה תורה אלא בהני דכתיבי בהדיא גבי יום הכיפורים דכתיב תענו את נפשותיכם משמע שהנפש יודעת הענוי וזהו ענוי אכילה ושתיה דרגיל בהו וכיון דלא אכיל ההוא יומא ידיעה עינויא:

רחיצה לא ידיעה עינויא דלאו כל יומא רגיל למירחץ והשתא נמי כי לא רחיץ לא הוי ניכר הענוי:

אבל גבי נדר דכתיב לענות נפש משמע שעתיד לענות והיינו נמי רחיצה דאתיא ליד ענוי נפש ואהכי מיפר לה:

שנית אם ארחץ אם לא ארחץ היכי דמי שיחול עליה איסור [רחיצה] בנדר:

אם לא ארחץ במי משרה ולכך [יפר] שאם תרחץ איכא ניוול:

דכוותי' שלא אתקשט בנפט לכלוך הוא ואינו קרוי קישוט אלא אמר רבא תרתי קתני ולעולם כדשנין ושבועה שלא ארחץ ולא רצה לתרץ דאמר קונם שלא ארחץ דא"כ היינו כמו רישא כי לא רחצה אפילו ביום אחד דהא בארחץ היום מוקמינן לה:

ורמינהו אע"פ שאסר בכולן בתשמיש המטה בנעילת הסנדל ברחיצה וסיכה באכילה ושתיה אין ענוש כרת אלא על האכילה דהוי ענוי והוי בכלל כל הנפש אשר לא תעונה [ונכרתה] ואי אמרת דמניעת רחיצה הוי עינוי ארחיצה נמי לחייב ביה"כ ותימה דבפרק בתרא דיומא (דף עד:) פריך וכ"ת בענוי תשמיש הרי אומר תענו את נפשותיכם איזהו ענוי שיש בו [אבידת נפש] הוי אומר זה אכילה ושתיה וא"כ רחיצה נמי נהי דמיקריא ענוי אין חייבין עליה ועוד קשה לה"ר שמואל מאיוורא מאי דעתיה דהאי מקשה אלא לא מקרי רחיצה ענוי א"כ אמאי מיתסרא דהתם נפקא לן איסורא מהאי קרא דענוי וי"ל דודאי לא הוי ענוי מן התורה וקרא דענוי הוה אסמכתא בעלמא דאיקרי ענוי וכך - הוא למסקנא ' דהכא:

מילתא דידע עינויא השתא רחיצה לא ידיע השתא כלו' בו ביום דמניעת רחיצה אינה נכרת אלא לימים רבים:

[דכתיב לענות נפש] דמשמע להבא יהיה נדרי עינוי:

ורמי דר' יוסי אדר' יוסי דאמר רחיצה אין בה ענוי:

מעיין של בני העיר חייהן וחיי אחרים כגון בעיירות ששותין מאותה מעיין חייהן קודמין דדרשינן וחי אחיך עמך חייך קודמין:

כל העושה מלאכה ביום הכפורים ענוש כרת כל שאין מתענה בו ענוש כרת שנאמר וכל הנפש אשר לא תעונה וגו' ונכרתה ועינוי זה שמחייבו כרת אם אינו מתענה דוקא באכילה ושתיה ויש דברים שהם בכלל חיוב ענוי לענין איסור וכמו שאמרו שיום הכפורים אסור ברחיצה וסיכה ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל שמניעת כל אלו נקראת עינוי כמו שהתבאר במקומו ומכל מקום אינו ענוש כרת מתורת עינוי אלא על אכילה ושתיה שהרי נאמר בעינוי תענו את נפשותיכם עינוי שיש בו איבוד נשמה הא שאר עינויין אינן מן התורה ואע"ג דמקראי נפקי אסמכתא בעלמא נינהו כמו שביארנו במקומו וזה ששאלו בסוגיא זו אי אמרת כי לא רחצה איכא עינוי כי רחץ ביום הכפורים לחייב כרת סוגיא בעלמא היא ולא בדקדוק נאמרה שהרי מכל מקום אין כאן איבוד נשמה או שמא טעמא דקרא קא בעי כלומר אחר שמניעתו צער למה לא אסרתהו תורה כעינוי שיש בו איבוד נשמה ותירץ לו שלא כונה תורה אלא לעינוי הניכר לשעתו אבל רחיצה אין צער מניעתה ניכרת אלא לאחר זמן ולענין נדרים כל שהיא באה בו לידי צער אף לאחר זמן הוא בדין הפרה:

שתי עיירות הסמוכות זו לזו זו לצד מעלה וזו לצד מטה ומעין יוצא בעליונה והולך וניגר דרך התחתונה והם מים מועטים שאינה מספקת כל כך לשתיהן כל ששתי העיירות צריכות לאותן המים לצורך חייהם בני אותה העיר העליונה קודמין ומעכבין אותה עד שיספקו לעצמן וכן אם שתיהן צריכות לה להשקות בהמותיהן או לכבוס בגדיהם אלו קודמין שנאמר וחי אחיך עמך חייך קודמין לשל אחיך אבל אם הראשונה אינה צריכה לאותם המים אלא לכיבוס בגדיהם ובני תחתונה צריכין להם לחייהם בני תחתונה קודמין אע"פ שיש לכבוסה צורך גדול לבריאות הגוף וכמו שאמרו ערבובייתא דרישא ר"ל כשאינו סורק תמיד מייתיא לידי עוירא ר"ל לידי סימוי וערבובייתא דמאני ר"ל כשאינו מכבס את בגדיו מייתיא לידי שעמומיתא ר"ל זוהמה ושעמום וערבוביתא דגופא ר"ל כשאינו רוחץ תמיד מייתיא לידי שחנא וכיבא ר"ל שחין וכאב בגוף אע"פ כן חייהן של אלו קודמין הא מכבוס להשקאה או מהשקאה לכבוס יראה שהעליונה קודמת:

רש"י ניוול הס"ד לה הס"ד ברחיצה כו' הסנדל ובתשמיש המטה כצ"ל הענוי וזהו אכילה הד"א עינויה הס"ד:

ר"ן עלה הס"ד הוא הס"ד:

בד"ה אלא כו' מלתא בתנאי כצ"ל כלל הס"ד כרת הס"ד הכפורים הס"ד הוא הס"ד:

דכוותה גבי קשוט נצטרך לומר דומיא דרחיצה אם לא אתקשט בנפט האי ליכלוך הוא ומי הוי שמיה קשוט דקרי ליה הכי תנא דמתניתין ואיך יאמר נמי רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש. הרי"ץ ז"ל. אלא אמר רבא תרתי קתני במתניתין הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום וכדתרצית לעיל ושבועה שלא ארחץ בתרוייהו מיפר דשבועת ענוי נפש נמי בעל מפר ולא רצה לשנויי קונם שלא ארחץ דאם כן היינו כמו רישא והשתא משבש רבא אם דקתני במתניתין וסבר דבהכי תנא תנא. הרא"ם ז"ל.

הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ היום ושבועה שלא ארחץ כן מצאתי הנסחא בספרים שלנו. ופירושא כי היא באה לאסור הנאת הרחיצה עליה לעולם אם לא תרחץ היום ואחר כך חזרה ואמרה שבועה שלא ארחץ היום. והשתא צריך להפר השבועה ההיא על כל פנים ותרחץ היום כמו שנדרה ואפילו לרבי יוסי דאם לא כן תאסר לעולם לרחוץ הואיל ולא קיימה נדרה לרחוץ ואמרנו למעלה דרבי יוסי לנוול דחד יומא לא חייש. אבל נראה באמת כי לנוול עולמית חייש ואם כן לפי מסקנא זו רבי יוסי לא יחלוק כי אם אארחץ או אאתקשט אבל אלא ארחץ ואלא אתקשט לא פליג כלל. ויש מי שגורס הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ. ולפי זה רבא סותר התירוץ שאמרנו למעלה והעמדנו מחלוקת רבנן ורבי יוסי בנוול דחד יומא והשתא דהכי קאמר הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ומכאן ואילך איזה יום שתרחץ נאסרה הרחיצה עליה לעולם וחזרה ואמרה שבועה שלא ארחץ ומשמע לא ארחץ לעולם ואם תרחץ יש עליה אסור שבועה וגם היא אסורה בקונם לרחוץ לעולם. והשתא על כל פנים יפר לה בעלה (מן) בין הנדר ובין השבועה לדעת רבנן דאי לאו הכי תהיה אסורה ברחיצה לעולם והוי ענוי. ורבי יוסי פליג וסבירא ליה דרחיצה וקשוט אף אם לא תעשה לעולם ליכא נוול. וכן נראה דעת הר"ם כגרסת ספרים שלנו וכפי מה שפירשנו כי הוא כתב פרק י"ב שאם נדרה לזמן מועט מיפר ופירש שם כגון שנדרה או נשבעה שלא תרחץ היום או שלא תשתה היום או שלא תאכל היום דבש וכן אם נדרה שלא תכחול היום או שלא תלבש רקמה היום מפר וכן כל כיוצא בזה. עד כאן. האי אלו נדרים ושבועות מיבעיא ליה דהא הכא נדרים ושבועות איכא כי לפירוש הראשון אם ארחץ אם אתקשט היינו נדרים ואם לא ארחץ ולא אתקשט שבועות ולפירוש האחרון נדרים ושבועות שייכי בכל חד בבא. הרי"ץ ז"ל.

הנאת קשוט באותו מקום עלי אם ארחץ באותו מקום ושבועה שלא אתקשט באותו מקום. פירוש.

ומתרץ רבא הכא מיקרי ענוי מענינא דקרא וכו' תענו נפשותיכם כתב מלתא דידיע ענוייא השתא שניכר וידוע שיש לו ענוי (לא) אמר המגיה צריך לומר: ל"א דידיע ענויא שהוא עצמו (ניכר) מכיר בענוי היום ורחיצה לא ידיעה ענוייא הוא עצמו אינו מרגיש היום אבל לאחר ימים מכיר שקשה לו שלא רחץ. וללשון ראשון לא ידיע לעלמא ענוי שאין אדם מכיר שהוא צריך לרחיצה היום. גבי נדרים כתיב לענות נפש דמשמע להבא יהיה הענוי דלענות להבא משמע ורחיצה אתיא לידי ענוי לאחר זמן דקשה לו שלא רחץ. (מכירו) מכאן למדנו דרחיצה לא אסירא מדאוריתא דלא הויא בכלל ענוי דקרא. והא דקאמר אינו ענוש כרת דמשמע היא איסורא מדאורייתא איכא לאו דוקא קתני כרת אלא משום דבעי למתני כרת באכילה ושתיה תנא אינו ענוש כרת והיינו טעמא דתנן המלך והכלה ירחצו את פניהם דלא אסירא אלא מדרבנן והתירו המלך וכלה וטעמא מפרש התם. שיטה. בהמתו ובהמת אחרים כדתנן באלו מציאות אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם דכתיב לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם. כביסתן לכבס בגדים וכביסת אחרים כביסתן קודמת ומותרין לעכב המים עד שיכנסו אי משום צער צערו קודם לכל אי משום חסרון ממון חסרון ממונו קודם. הרא"ם ז"ל.