מסכת נדרים דף ט׳ עמוד א׳

מתני' כנדרי רשעים כגון שהיה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים משמע דאותו ככר יהא עליו כנדרי רשעים וכיון דאמר הכי נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה ואם אכלו מחייב נזירות וקרבן ושבועה דחייב נמי קרבן שבועה דדרכן של רשעים הוא שנודרים בנזירות ובקרבן ונשבעין והאי כי אמר כנדרי רשעים הוי כמאן דאמר הריני נזיר אם אוכל הימנו והרי עלי כקרבן ושבועה שאיני אוכל:

אבל אמר כנדרי כשרים לא אמר כלום שאין דרכן של כשרים שנודרים כדמפרש וכל שכן דאין נשבעין ואהכי לא אמר כלום ולא מיתסר בהאי ככר:

אבל אמר כנדבותם של כשרים ואכלו חייב בנזיר ובקרבן אבל לא בשבועה דכשרים עבידי דמתנדבין בנזירות ובקרבן בדרך נדבה אבל בשבועה אין נשבעין כלל משום הכי אינו חייב משום שבועה:

גמ' ודלמא הכי קאמר כנדרי רשעים לא נדרנא כיון דאיהו לא מפרש מידי דלא אמר הרי הוא עלי כנדרי רשעים אלא בסתם קאמר דלמא ה"ק כנדרי רשעים לא נדרנא ולא כלום הוא:

אמר רבא באומר כגון שהיה ככר לפניו ואמר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו ומשתמע דה"ק הריני בנזירות דמאן דנזר ה"ק הריני נזיר והא דאמר עלי משמע דאמר הרי עלי קרבן והימנו משמע דאמר שבועה שלא אוכל הימנו דהואיל דאמר בתחלה כנדרי רשעים משתמע ודאי דהכי בעי למימר דדרכן של רשעים הוא דאגב ריתחייהו נודרין בנזיר ובקרבן ובשבועה:

ודלמא הא דאמר הריני בתענית משמע ולא בנזירות:

ודלמא הא דאמר הימנו לא משמע שלא אוכל הימנו אלא שבועה שאוכל ממנו וכי אכיל מיניה לא מחייב משום שבועה:

אי הכי כיון דאמר בפירוש שלא אוכל מאי למימרא ודאי לא מיבעיא למיתנא דחייב משום שבועה כי אכיל מיניה:

כנדרי כשרים לא אמר כלום פי' ה"ר אליעזר שאפי' הזכיר קונם בהדיא עם כנדרי כשרים אפ"ה לא אמר כלום כיון דכשרים לא נדרי וצריך עיון:

כנדבתם נדר בנזיר ובקרבן דכשרים מתנדבים שפיר בנזיר ובקרבן כדאמרינן בגמ' אבל שבועה לא משתבעי כשרים כלל משום מוציא ש"ש לבטלה:

כנדרי רשעים הריני עלי והימנו א' מלשונות הללו אם כנדרי רשעים עלי בקרבן דעלי שייך גבי קרבן כדאמרינן לעיל הרי הוא עלי אסור מפני שהוא יד לקרבן והלכך כי אמר כנדרי רשעים עלי נדר בקרבן ופירש הר"ר אליעזר דאסר עליו בקונם וקשה דמי ידעינן מה בא לאסור עליו ויש לומר דמיירי שהיה ככר לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי א"כ אההוא ככר שלפניו קאמר אי נמי מיירי במסרבין בו לאכול וקשה דמאי איריא משום כנדרי רשעים אפי' בעלי גרידא הוי יד לקרבן כדאמר לעיל ואי משום דלא פירש בככר זו וכן לא פירש חבירו השתא נמי לא מפרש אלא אמרי' דכיון דככר לפניו או מסרבין בו לאכול הוי יד כדמפרש והלכך בלא נדרי רשעים נמי וע"ק מאי קאמר כנדבתם נדר בקרבן כיון שלענין קונם קאמר וכי דרך כשרים לאסור עצמם במותר להם לכך נראה לרשב"ם דנדר בקרבן דקאמר היינו בקרבן ממש אם הביא קרבן כל דהו לזבוח והשתא ניחא דעלי גרידא לא מחייב להביא קרבן דהא דעלי יד לקרבן היינו דוקא לענין קונמות ונדבות ניחא כדקאמר הכא בסמוך וא"ת דלמא עלי לצדקה לבדק הבית קאמר וי"ל דא"כ היה לו לפרש בהדיא ועוד מדקאמר כנדרי רשעים מסתמא אנדרי הפסוק לרשע וחוטא קאי דכתיב אשר לא תדור וקרא בקרבנות ממש איירי בתוספתא:

הימנו שבועה הכא ודאי מיירי בככר לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו דנדר בשבועה שלא יאכל הימנו:

הריני בנזירות כמו אמר מר ודלמא הריני בתענית קאמר ושפיר הוי כנדרי רשעים דכל היושב בתענית נקרא חוטא ומיהו קשה דהא אפ"ה נקרא קדוש וי"ל דהכא לשמואל קאמינא ובפ"ק דתענית (דף יא.) סבר שמואל כמ"ד נקרא חוטא ועוד תירץ הר"ר אליעזר דאפי' למאן דאמר נקרא קדוש ה"מ כשקובע זמנו דמפרש מחר או יום אחר אבל כיון שאומר הריני בתענית ואינו מפרש אימת וא"כ אינו מקבל תענית רק שירצה לקבוע יום הוי כנדרי רשעים לכך נראה דשמא יאחר נדר יותר מדאי או שמא לא יעשנו כלל:

מתני' כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה. ואוקימנא בגמרא דאמר כנדרי רשעים הריני עלי הימנו כלומר ממנו, כיון שאמר שלא אוכל ודאי לשון שבועה משמע, אע"פ שלא אמר בלשון אחר וכגון שהיה הככר לפניו כלומר שיאמר כנדרי רשעים עם א' מאלו (שאסר) [שאם לפי הש"מ] אמר כנדרי רשעים הריני נודר בנזיר, ובנזיר עובר לפניו כדאיתא בגמרא, ואם אמר כנדרי רשעים עלי נדר ובקרבן, ואם אמר כנדרי רשעים הימנו נדר בשבועה, והוא שיאמר שלא יאכל כדאיתא בגמרא ואם אמר הימנו שאוכל נשבע שיאכל הימנו, ואי נמי אמר כלהו כנדרי רשעים הריני עלי והימנו, והיה נזיר עובר לפניו וככר מונח לפניו נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה. וכדאיתא בירושלמי (כאן פ"א ה"א) דגרסינן התם שמואל אמר לצדדין היא מתניא, אי בנזיר אי בקרבן אי בשבועה, ר' זעירא אמר נדר בשלשתן, אמר ר' אבין מאן דבעי מפתר הדא ר' זעירא במי שהיה לפניו אשכל אחד ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר, בא אחר ואמר הרי עלי כקרבן, (ובא אחר ואמר הרי עלי כנדרי רשעים) [הרי עליו קרבן בא אחד ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה לפי הש"מ] בא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי, נמצא נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה, מאחר שהרשעים נוזרין [הרשעים נודרים לפי הש"מ] הרשעים נשבעים בנזיר בקרבן ובשבועה. ודוקא כשאמר כנדרי רשעים עלי, אבל אמר כנדבת רשעים עלי לא אמר כלום, לפי שאין הרשעים מתנדבין. והכי איתא בתוספתא דמכלתין (ב, א) בהדיא, כנדבת רשעים לא אמר כלום שאין הרשעים מתנדבין, ובגמרא תני לה משמיה דר' יהודה [דתניא ר' יהודא לפי הש"מ] אומר כנדבת רשעים עלי לא אמר כלום, כנדבת כשרים נדר בנזיר ובקרבן פי' לפי שאפילו כשהרשעים אומרים הרי זו עולה או שלמים להם דקרינן לה נדבה, הם אינן עושין כן לכונת נדבה גמורה אלא ליראת חטא שקדם להם והרי זו כנדר. ובכשרים נמי אע"פ שנודרין בנזיר שאי אפשר לנזירות בלא נדר, אפילו הכי לא מיקריא נדר אלא נדבה, לפי שאינן מתכוונין לנדור מחמת תיהוי חטאת, אלא לנדבה גמורה כדי שיתחייבו קרבן, או (לנדר) [לגדור לפי הש"מ] בפני יצרן, כמעשה דשמעון הצדיק דבגמרא. ומשום הכי קתני כנדרי כשרים לא אמר כלום, כלומר ואפילו בנזיר לא נדר, ואע"פ שהכשרים נודרים בנזיר לפי שתלה נזירותו בנדרי הכשרים, ואין הכשרים (נוזרים) [נודרים לפי הש"מ] מתורת נדר, דהיינו לכפר על מה שקדם להם מן החטא אלא לנדבה, והלכך כשאמר בנדבתם נדר בנזיר שאף הם נודרים בנזירות מתוך נדבת הלב. ובהכי מתרצא לן הא דאמרינן שנודרין על הצרה כדרך שעשה יעקב שנאמר (בראשית כח, כ) וידר יעקב נדר, לפי שאותו נדר אינו נדר גמור אלא נדבה והודאה.

כנדבתם נדר בנזיר ובקרבן אבל בשבועה כלל וכלל לא, לפי שאין הכשרים נשבעין לעולם לאסור דבר על עצמן, ואע"פ שנשבעין לקיים את המצות זה לזרוז בעלמא, אבל לאסור דבר לא, ולפיכך אם אמר כנדבת כשרים הימנו שלא אוכל לא אמר כלום. ונראה שאילו אמר כנדבת כשרים אשנה פרק זה, הרי זה נשבע ללמוד אותו, לפי שהכשרים נשבעים כן.

גמרא ודילמא אהא בתענית קאמר, אמר שמואל בשהיה נזיר עובר לפניו. ואפילו הכא דוקא באומר כנדרי רשעים הריני, אבל הרי לחודיה ונזיר עובר לפניו לא, וגרע מאהא דאמרינן בריש נזיר (ג, א) דהוי נזיר, וידים מוכיחות הויין.

ודילמא הימנו דאכילנא קאמר ואיכא למידק אין הכי נמי. וי"ל דמשמע דכולה מתני' דומיא דנזיר קתני דאסר חפצא, ולא שישבע שיאכל.

מתני' כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה פי' רשעים לאו ממש דאינון לית להו עסק בנזירות ובקרבנות אלא משום דרגילין בנדרים קרו להן רשעים בענין זה לפי שאין זו מדת כשרים וכדאמרי' בגמ' כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא רשע כלומר רשע בענין זה כדאמרינן קרא [דברים כ] והרשיעו את הרשע כלומר שהוא רשע וחייב בדין ההוא ופרישנא בגמרא דהכי קתני באומר כנדרי רשעים הריני עלי הימנו שלא אוכל פי' שאם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים הריני הוי יד לנזירות וכן אם היתה בהמה לפניו או שהיה מדבר בענייני קרבן ואמר כנדרי רשעים עלי הוי יד לקרבן וכן אם היה ככר לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו שלא אוכל הוי יד מוכיח לשבועה שאנשים שאינם כשרים רגילים בנדרים ושבועות אלו ולפיכך כשאומר כנדרי רשעים בכל אחד מלשונות אלו הוי יד לעניינו והוא שנתכוון לכך דכולהו ידות לא הוו כלום אלא בשנתכוון לכך כדכתיבנא:

ואם אמר כנדרי כשרים לא אמר כלום ולא הוי יד כלל שאין כשרים רגילין בדבר זה והוי כתולה נזירותו במי שאינו נזיר וקרבנו כחולין:

אבל אמר כנדבת כשרים נדר בנזירות וקרבן פי' באומר כנדבת כשרים הריני או עלי כדכתיבנא לעיל דהשתא יד מוכיח הוא שנתכוון לכך כי לפעמים שהכשרים עושין נדבה בקרבן כר' יהודה שהיה מביא כבשתו חולין לעזרה וסומך עליה דהשתא לא אתי לידי תקלה ובנזירות נמי איכא נדבת כשרים דפעמים שהנזירות מצוה וראוי לכשרים לנהוג בו כשראה שיצרו מתגבר עליו וצריך להכניעו קודם שיהא טורדו מן העולם כדאמרינן בגמ' [דף ט:] תניא שמעון הצדיק אומר לא אכלתי מימי אלא אשם אחד של נזיר טמא פעם אחת בא אדם אלי מן הדרום ראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית שער נאה כזה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי והלכתי למלאת מים מן המעין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטרדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך העבודה אני מגלחך לשמים כלומר שידור בנזירות ומתחייב תגלחת בסוף נזירותו עמדתי מיד ונשקתיו על ראשו אמרתי כמוך ירבו נודרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר [במדבר ו] איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' כלומר שנתכוון לשם שמים ולאפוקי הנודרים בנזירות כדי לצער עצמם ואין זו מדת כשרים ואילו בשבועה לא משכח תנא שבועת כשרים בשום אנפא משום שיש בה הזכרת השם על הרוב ויש במעילתה מכשול גדול לו ולכל העולם כדאיתא בפרק שבועת הדיינים [דף לט.] וקרוב הדבר לבא לידי תקלה ולפיכך אין רגילין בה בשום צד אלא אם כן כשנשבעין לקיים המצות שהוא דבר שבחובת גופם ואין לאחרים אתם ומכירין עצמן שיתקיימו שבועתם אבל בדברים אחרים אין נשבעין כלל ומשום הכי לא הוי יד לשבועה כלל:

גמרא מאן תנא דשני ליה בין נדר לנדבה דכשרים רגילין בנדבת קרבן ולא בנדר קרבן כדקתני כנדבת כשרים נדר לקרבן אלמא נדבה מותרת לכשרים:

לימא לא ר"מ ולא ר' יהודה דתניא טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה נודר ומקיים דברי ר' יהודה. פי' דקרא כתיב לעיל את אשר תדור שלם טוב אשר לא תדור וכו'. ודריש ליה ר' יהודה הכי את אשר תדור שלם הוא טוב מאשר לא תדור וכ"ש משתדור ולא תשלם ר"מ אומר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר פי' דלר' מאיר קרא דטוב אשר לא תדור נדרש לפניו ולאחריו והכי קאמר קרא אם נדרת שלם אבל טוב היה לך שלא תדור כלל ממה שנדרת ושלמת שמא תדור ולא תשלם מיהא אמרינן דלר' מאיר אין נודרין ונודבין כלל ולר' יהודה אפילו נדר מותר ומתני' דלא כחד מנייהו דהכי משמע פשטא דפלוגתיהו דלא שאני לר' מאיר ולר' יהודה בין נדר ונדבה:

ואוקימנא כר' יהודה וכי שרי ר' יהודה דוקא נדבה דלא שכיחא בה תקלה כולי האי אבל בנדר דאיכא תקלה דמשתלי ולא מיפריש לא שרי ואתיא ממתני' ופרכי' דהא קתני נודר פי' בשלמא קרא לא קשיא דבלשון תורה קרי לנדבה נמי נדר אבל לישנא דמתני' קשיא דקתני נודר אלמא אפילו נודר מותר ופריק תני נודב ואקשי' והא נדבה נמי אית בה תקלה שימעול בה ליהנות ולהשתמש בה ואמאי שרי ופרישנא דר' יהודה לא שרי אלא בנדבה דהלל שמביא כבשתו חולין לעזרה ואח"כ מקדישה וליכא למיחש לתקלה ומתני' דשרי נדבת קרבן בכי האי גוונא ואפילו בכי האי פליג ר"מ ואסר שמא מתוך כך יהא רגיל בנדבות ונדרים בעלמא והלכתא כר' יהודה דסתם מתני' כוותיה:

כבר ביארנו במשנתנו שכל שאמר כנדרי רשעים הריני ונזיר עובר לפניו הרי הוא נזיר שמא תאמר אם נזיר עובר לפניו דיו בהריני אע"פ שלא הזכיר כנדרי רשעים שהרי האומר אהא ונזיר עובר לפניו הוי נזיר ומה בין אהא להריני אפשר שמלת אהא מורה הערה בעצמו כלומר אני מתעורר שאהא כך וכל שנזיר עובר לפניו הוה ליה יד מוכיח אבל הריני אינו לשון הערה אלא כאדם שמספר בעצמו שהוא כך ושמא אינו כך ואינו יד מוכיח אף בהריני אלא אם כן צירף בו דברים אחרים והוא שאמרו בנזיר האומר הריני נזיר כזה הרי הוא נזיר והרי מאחר שהוא אומר כזה נזיר עובר לפניו הוא ואעפ"כ אם אמר הריני לבד אינו כלום:

בפרש"י רשעים הריני עלי והימנו כו' עלי קרבן והימנו כו' הד"א וכצ"ל:

ברא"ש בכל הני הס"ד רשעים גרידא הס"ד ככר מונח לפניו כו' ר"ת דכולי מלתא כו' שלא תדור הס"ד ואחר כך מ"ה כי קאמר ר"מ בנדר כו' כצ"ל:

מתני' כנדרי רשעים וכו'. וכתב הרי"ץ ז"ל אבל בשבועה לא דאין דרך הכשרים בכך על כן לא נקט ובשבועה. ואי משום שבועת זירוזין כיון דאמר הימנו לא שייכא שבועת זירוזין כלל. עד כאן.

גמרא דאמר הימנו שלא אוכל וקשה לר"ץ למה לי תו כנדרי רשעים ועוד למה לי הימנו מאחר שאמר לא אוכל. וצריך לומר ידות קא משמע לן. שיטה.

הריני בנזירות דילמא וכו' היינו כמו אמר מר. הרא"ם ז"ל.

הריני בנזירות דילמא הריני בתענית וכו' הימנו בשבועה דילמא וכו'. עלי בקרבן לא פריך דהא אמר לעיל האומר הרי עלי חייב מפני שהוא יד לקרבן. פירוש.

כנדרי רשעים הימנו שלא אוכל הרי זו שבועה שלא יאכל ממנו ואף על גב דהוה ליה למימר כשבועת רשעים שלא אוכל ממנו לא מימנעו רבנן מלמיקרי לשבועה נדר.

כנדרי (רשעים) כשרים לא אמר כלום וטעמא דמילתא שהכשרים ששנינו הם בני אדם יראי חטא שהן מדקדקין על עצמן שלא תבא תקלה על ידם לא להם ולא לאחרים. ולפיכך אין נודרין בנזיר לעולם לפי שהנזיר צריך ליזהר בדברים הרבה מכל אשר יצא מגפן היין ומן הטומאה ומן הגילוח ושלא יחוף נזיר את ראשו כדי שלא ישיר את השער. וכן הכשירים נזהרין שלא לידור קרבן ולצדקה ולא שום דבר מצוה לא בלשון עלי שמא יאחר את נדרו ולא בלשון הרי זו שמא ימעול בה הוא או אחרים. אלא מה שהם רוצים ליתן לדבר מצוה נותנים בלא נדר ואין קורין שם לקרבן עד שיביאו הבהמה לפתח העזרה ומקדישה ושוחטה לאלתר. וכן נזהרין מן השבועות לפי שהתקלות מצויות בשבועות לפיכך זה שאמר על הככר כנדרי כשרים שלא אוכל הימנו לא אמר כלום. והרשעים ששנינו כאן לאו רשעים דעלמא קאמרינן שהם אין להם עסק לא בנזירות ולא בקרבנות לא בדרך נדר ולא בנדר נדבה. אלא אלו בני אדם שאין נזהרים ביראת שמים לדקדק על עצמן בענינים אלו אלא הם נודרים תמיד בין בשאר נדרים בין בנזיר ואינם נזהרים מן השבועות. ואף על פי שמקיימים אותם הרי נקראים רשעים מפני שמביאין עצמן לידי ספק. ודכוותה כל הנודר נקרא רשע שפירושו רשע באותו דבר.

כנדבתם של כשרים נדר בנזיר ובקרבן אף על גב דכשרים אין נודרים בנזיר כדאמרן מיהו זימנין דנודרים בנזיר דרך נדבה כעובדא דשמעון הצדיק וכו'. והוא הדין למי שנודר בנזירות מחמת חטאים שקדמו ועכשו הרהר בתשובה שגם זו נזירות של כשרים הוא שהנודר בנזיר לכוונה זו בידוע שלא יכשל בנזירותו. וכן הכשרים מביאים קרבן דרך נדבה דהיינו בלשון הרי זו בענין שלא תבא תקלה כגון שלא קרא לה שם עד פתח העזרה ומסרה לכהן לשוחטה. והילכך אם (לא) היה עומד בפתח העזרה ובהמתו לפניו ואמר הרי זו כנדבת כשרים הרי זו קרבן.

ירושלמי כנדרי רשעים לא אמר כלום מכיון שהתנדב אין זה רשע. הרנב"י ז"ל בפירוש להלכות הרב ז"ל.

בהר"ן ד"ה כשהיה נזיר וכו' אי לאו דאמר כנדרי רשעים כ"כ תוס' ריש נזיר ד"ה האומר הריני: