מסכת נדרים דף ע״ב עמוד ב׳

מתני' דרך תלמידי חכמים וכו' מפרש בגמרא:

אם משתכנס לרשותו אינו יכול להפר דאין הבעל מיפר בקודמין:

גמ' מהו שיפר בלא שמיעה שיאמר כל נדרים שנדרה אשתי יהו מופרים אע"ג שלא שמע בהן וה"ה נמי באב אי מצי למיפר בלא שמיעה:

ושמע אישה דוקא הוא דאינו מיפר אלא אם כן שמע:

והא לא שמע והיכי מצי מיפר להו:

לכי שמע הוא דמיפר דהא דמיפר להו לא משום דהשתא מיפר בלא שמיעה אלא לכי שמע ליה לנדר לאח"כ ליהוי מופר בהא הפרה שהיפר כל זמן שהיא ברשותו:

א"כ דאכתי לא שמע ולא הוו מופרים בהפרה זו למה ליה למימר השתא הא לא מהני ולא מידי:

להדורי לחזור ולבדוק אחר בתו אם יש עליה שום נדר דליפר לה שלא תבא לידי מכשול:

והא לא שמע לכי שמע מפר לה, והא קא משמע לן דאורחיה דצורבא מרבנן להדורי. יש מפרשים לכי שמע חוזר ומפר, דכל עצמו לא אמר לה הכי קודם שישמע אלא כדי שיכנס עמה בדברים, ויפשפש שמא מוך כך תגיד לו מה שנדרה, אבל לעולם אין הפרה דקודם שמיעה הפרה, וכדאמרינן גבי פלוגתא דרבי (אלחנן) [אליעזר – לפי הגמרא] ורבנן בסמוך, ולמה ליה מן השתא לכי שמע ליפר לה, קסברי דלמא מטריד ההיא שעתא, אלמא לכי שמע בהפרה דהשתא סגי, ומיהו איתיה בתוספות דדוקא בדאמר בהדיא לכי שמענא, וכדאמר בההיא דרבי אליעזר דאמר לה לכי שמענא, אלמא בעינן דלימא הכי בהדיא, הא לא אמר לה הכי בהדיא לא סגי ליה דלאו יחזור ויפר. והיינו דקאמר הכא לכי שמע הוא דמפר, משום דלא אמר לה לכי שמענא. אבל מכל מקום קשה אמאי לא אוקמה נמי למתניתין לכי שמענא כדאוקמינהו לכלהו הנך, וכן הקשו בתוספות ועמדה להם בקושיא. ויש לי לומר דבאב לא סגי ליה בהכין דלכי שמע כבר נפקא ליה מרשותיה ושמיעה דלבסוף לאו כלום הוא, אבל בעל אף על גב דאינו מפר בקודמין ואישתני דיניה בין שעת שמיעה להפרה, מכל מקום לא נפקא מרשותיה אלא מיעל עילא לרשותיה, ושמא אף בבעל נמי לא גרסינן לכי שמענא, אלא הכא נמי דאמר לה לכי שמע, וכן מצאתיה במקצת ספרים ישנים, ובהנך אחריני דלקמן גרסינן לכי שמענא, וכן משום דבהנהו שעת הפרה ושעת שמיעה כי הדדי נינהו, ולא אשתני דינא ביני ביני.

מתני' דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאת מאצלו פי' קודם שתכנס לחופה אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין דאילו לבתר שנכנסה לחופה אין לו בה רשות ואין הפרתו כלום וכן הבעל עד שלא תכנס לחופה אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי כלומר לחופה הרי הן מופרין שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר. פי' שאין הבעל מפר בקודמין מכיון דליכא שותפות דאב וקמ"ל נמי דשתי הפרות אלו מצטרפות כיון דתרוייהו מן האירוסין:

גמ' בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה פי' קודם שישמע שיאמר לה כל נדרים שנדרה אשתי יהיו מופרין ושמע אישה דוקא או לאו דוקא. פי' אלא אורחא דמילתא נקט קרא דלאו אורחא להפר קודם שמיעה:

כבר ביארנו במשנה שהאב והארוס והבעל כל שהן בני שמיעה מפירין בלא שמועה שכל הראוי לשמיעה אין שמיעה מעכבת בו אבל אם היה אחד מהם חרש אינו מיפר אחר שאינו ראוי לשמיעה מכל מקום לענין ביאור נשאלה כאן בבעל ולדעתנו הוא הדין שיש לשאלה מקום באב והיו סבורין להביאה ממשנתנו דקאמר אב כל נדרים שנדרת בתוך ביתי וכן הבעל וכו' אלמא מפירין הן בלא שמיעה ופירשוה דאמר לכי שמענא וקמל"ן דאורחיה דצורבא מרבנן לאהדורי וכו' כמו שביארנו במשנה ויש מפרשין הענין שהוא אומר לה בלשון האמור במשנה ולא שקרא אותה הפרה כלום אלא שיכנס עמה בדברים וידע בנדריה וישמע ויפר ובתוספות פירשו דהכי קאמר כל נדרים וכו' יהו מופרין ליך מעכשו לכשאשמע ואינו צריך לחזור ולהפר בשעת שמועה:

ולענין פסק אין לנו אלא מפירין הן בלא שמועה ומכל מקום בנדרים שעברו וכמו שאמר כל נדרים שנדרת וכו' אבל הפרה על העתיד אינה כלום וכן בהקמה מעתה אב שאמר לבתו או בעל שאמר לאשתו כל נדר שאת נודרת מכאן ועד שאבא ממקום פלני הרי הן קיימין או הרי הם מופרין אינו כלום וכן אם מנה שליח ועשאו אפוטרופוס להפרת נדרי אשתו או להקמתן אף באותן שעברו וכגון שהיה הוא טרוד אינו כלום ואע"פ שבכל התורה אמרו שלוחו של אדם כמותו בזו מיהא גזרת הכתוב הוא דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו וכן הדין באב בבתו שהרי הקישם הכתוב זה לזה ואין צריך לומר בכל נדרים שתדור שאף בבעל אינו כלום כמו שביארנו ואע"פ שהשמועה בנדרים העתידים נאמרה וכמו שהתבאר בהדיא במסכת נזיר פרק גרוגרות מכל מקום לענין פסק אין לנו בה אלא לנדרים שעברו שאם על העתידים אף הוא אינו יכול להפר וכל דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא משוי כמו שהתבאר שם:

ולענין ביאור הסוגיא מיהא ראוי לעיין במה שאמר והא לא שמע בעל דהא מכל מקום שמע אפוטרופוס שהוא במקומו ותירצו שלא נעשה שליח לענין שמיעה ומכל מקום אף הם תירצוה כדרך שיטתם אלא שאין צורך בהם לענין פסק:

גמרא לכי שמע כצ"ל א"ל רבי יונתן כצ"ל:

רש"י בגמרא הס"ד שמע והא הד"א להו הס"ד:

בד"ה לכי שמע כו' כל זמן כצ"ל מופרים בהפרה הד"א מידי הס"ד:

בד"ה להדורי' כו' שלא תבא כצ"ל לקיימו הס"ד:

ברא"ש לכשישמע הם"ד בטעות הס"ד מופרים הס"ד:

בד"ה והא כו' שישמע למה כצ"ל לה הס"ד למפרע הס"ד קיימין הס"ד השליח הס"ד מקרא הס"ד:

בד"ה והא כו' שעשאו שליח כצ"ל:

ר"ן שמיעה הס"ד הספק הס"ד:

מתניתין דרך תלמידי חכמים סתם תלמיד חכם כשר במעשיו ומחזר להפריש בני אדם מן העבירה עד שלא היתה בתו שהגיעה לעונת נדרים המפורש בנדה בפרק יוצא דופן יוצאה מאצלו להנשא אומר לה כל נדרים שנדרת כו'. אם משתכנס לרשותו אינו יכול להפר לא בעל ולא אב בעל שאין הבעל מפר בקודמין ואב שאינה ברשותו. הרא"ם ז"ל.

דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו פירוש בתו ארוסה אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין פירוש שאם לא הפר לה עכשו משתנשא שוב אין לאביה רשות בה. וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו כלומר קודם שיכניסה לחופה. אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותו הרי הן מופרין שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר פירוש והא קא משמע לן דשני הפרות אלו מצטרפות ומופר. הרנב"י ז"ל. גמרא לעולם לא מצי מפר בלא שמיעה ומתניתין דקתני הרי הן מופרין דאב מצי מפר כגון דלכי שמע קודם שיצאה מאצלו הוא דמיפר. אי הכי דבלא שמיעה לא מצי מפר כי לא שמע למה לי למימר כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין הא קא משמע לן דאורחא דצורבא מרבנן לאהדורי על בתו קודם שיוצאה מאצלו שאם נדרה שום נדר שיפר לה. ואית דפרשי דלכי שמע הוא דמיפר אף על גב דיצאה מרשותו לאחר נישואין. וטעות הוא דהא איכא למיפרך דרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה כו' ואב לאחר נשואין לאו בר הפרה הוא וכיון דאינו יכול להפר בנדרים שנדרה לאחר נשואין אינו יכול להפר בנדרים שנדרה לפני נשואין דהא לא בר הפרה בשעת שמיעה. ואמטו להכי תני דרך תלמיד חכם לחזר על בתו ולחקור הימנה שאם נדרה שום נדר שיפר לה. פירוש. הרי הן קיימין לא אמר כלום שלא גמר בלבו לקיימה שאינו יודע איזה נדר תדור שיש נדר שלא היה חפץ בקיומו כגון נדר שמתבייש ומצטער בו והרי הוא כאן קיום טעות. לישנא אחרינא לשון מורי להכי לא אמר כלום שלא גמר בלבו לקיים שהרי (בחנם יקיימנה קיימין מעתה שאר) אמר המגיה נראה לי דצריך לומר: בחנם מקיימן מעתה שאם הוא חפץ לקיימן (ישתיק ומעצמן יתקיימין) ישתוק ומעצמן יתקיימו (ולכשישמ' אם ירצה יקיים). הרי הן מופרין פירוש מעתה אני אומר שתחול הפרה כשיחולו הנדרים. רבי אליעזר אומר מופרים שההפרה גמר בלבו שאין לך נדרים שלא ירצה בה בהפרתם שאין לומר יש נדרים שחפץ בקיומם כדי לצערה שאם הוא רוצה (לגרשה) לצערה יכול להדירה ולצערה. ועוד שיש לומר שההפרה גמר בלבו כדי שלא תכשל אשתו. שטה. הכא נמי דאמר לכי שמענא יהא מופר לך מהשתא ולעולם לא הפר לה עד שעת שמיעה והאי דקאמר מהשתא סבר דילמא מטרידנא ההיא שעתא דשמיעה ולא מצי מיפר. פירוש.

ולמה ליה להפר מהשתא לכי שמע ליפר לה הכא משמע דאינו מיפר בשעת שמיעה כלל אלא השתא הוא שמפר לבד ולעיל משמע דבשעת השמיעה מפר מדקאמר כי לא שמע למה לי למימר. ובהכרח נצטרך לומר דהכא מפר על העתיד כדאמרינן במתניתין כל נדרים שתדרי עד שאבא ממקום פלוני ומי יפר בשעת הנדר אם אינו עמה. ולעיל לא היה צריך לתרץ אלא על עיקר המשנה (ומה לנו) מה לו להפר (לו) לה השתא עד שעת שמיעה וההיא דלקמן דאפטרופוס שאני שהוא במקום הבעל להפר על כן לא יקשה כלל. הרי"ץ ז"ל. והא ליכא למימר דשמיעת שלוחו תהוי במקום שמיעתו דהא לא שויא שליח אלא להפרה כדקתני אמר לו הפר אבל לשמיעה לא שויה שליח ואפילו הכי מיפר. שטה.

הכא נמי דאמר ליה לכי שמענא הפר לה ונראה לי דלפי מה שכתבתי בשם התוספות דצריך הוא לומר בהדיא לכי שמענא. הכא נמי הכי קאמר ליה אימר (בשהפר) כשתפר הרי הן מופרין לך לכי שמע בעליך כן נראה לי לפי דבריהם. אבל הם ז"ל פירשו דהכי קאמר הפר לה ולכי שמענא תחול ההפרה. ואינו מחוור חדא שאין הלשון מתיישב ועוד לא עדיפא הפרת אפוטרופוס מהפרת הבעל בעצמו שצריך לומר בהדיא לכי שמענא. הרשב"א ז"ל. וכתכ רבינו ז"ל והוא הדין לאב דמפר בלא שמיעה ומתניתין נמי דייקא פירוש דתנן עד שלא היתה בתו יצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין ואף על גב דודאי לא שמעינהו כי אמר הכי ואף על גב דאיכא למידחי (דלא) דלכי שמע הוא דאמר לה מיהו דיוקא דמתניתין היא דעד שלא שמע הוא דאמר לה הכי. הרנב"י ז"ל.