תריץ כולה מתניתין ר' שמעון בן גמליאל קתני לה והכי קתני שרשב"ג אומר הגדל כו'. ולעולם אמרי' היתר שבהם להיכן הלך: וקא מהדר גמרא לעול' ואפי' לר"ש לא אמרי' היתר שבהן להיכן הלך ועד כאן לא אמר רשב"ג הגדל בפטור פטור דאמרינן היתר שבהן להיכן הלך דלא קא בטיל היתר היכא דלא קא טרח כגון התם שירדו עליהן גשמים וצמחו מאיליהן אבל היכא דקא טרח כגון הכא דנטען כדקתני שתיקנה וזרעה הואיל ועבד בה מעשה גידולין של איסור מבטלין את ההיתר והוי הכל אסור להכי מתעשר לפי כולה:

מעשר עליה לפי חשבון - ואף על גב דקא טרח לגבי שאר גידולין:

היתירא זרעי אינשי - דבר שהוא מתוקן רגילים בני אדם לזרוע וסגי ליה בשני מעשרות במעשר ראשון ומעשר שני אבל דבר של איסור אין רגילין בני אדם לזרוע והואיל ואיהו קא זרע באיסורא שזרעה בלא תרומה ומעשר קנסינן ליה השתא שמעשר אותו עישור שהיה לו ליתן אשתקד שלא ישתכר בכך:

נדרים 59 עמוד ב

1אם היו עלין שלהן שחורין אסורין, הוריקו מותרין. וכי שחורין אמאי אסורין? לימא: היתר שבהן להיכן הלך? א"ל מי סברת על עיקר קתני? אתוספת קתני אסורין. אי הכי, מאי אתא רשב"ג למימר? דתניא, רשב"ג אומר: הגדל בחיוב חייב, הגדל בפטור פטור. תנא קמא נמי הכי אמר!

2כולה מתני' רבן שמעון בן גמליאל קתני לה. ועד כאן לא שמעת ליה לרבן שמעון בן גמליאל דלא קא טרח, אבל היכא דקא טרח בטיל ברובא.

3וכל היכא דקא טרח בטיל ברובא? והרי ליטרא מעשר טבל, דקטרח, וקתני: ואותה ליטרא מעשר עליו ממקום אחר לפי חשבון! שאני גבי מעשר, דאמר קרא ״(דברים יד״, כב) ״עשר תעשר וגו'״, והיתירא זרעי אינשי, איסורא לא זרעי אינשי.

4גופא, א"ר חנינא תירתאה א"ר ינאי: בצל של תרומה שנטעו, ורבו גידוליו על עיקרו מותר. למימרא דגידולי׃

תוספות

אם היו עלין [שלהן] שחורין אסורין - אף מה שגדלו בששית אלמא היתר דידהו פקע:

אמר ליה רב חסדא מי סברת על עיקר קתני אסורין על תוספת קתני - אבל על עיקר מותר אם ניכר מן הגידולין:

א"ה - דלת"ק אין איסור אלא בגידולין לבד מאי אתא למימר דתני ר"ג הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור רבן גמליאל [קאמר] אפי' עליהן שרי ואינם אסורין אלא הגדל בחיוב כלומר באיסור שביעית אבל הגדל בפטור כלומר בהיתר קודם שביעית ונהי דאין העיקר ניכר וכולו אסור מכל מקום נפקא מינה במה שהעיקר מותר שאינו צריך ששים רק מן הגידולין:

ת״ק נמי הכי קאמר - בתמיה דלדידך דאמרת דלת״ק אינו אוסר אלא הגידולין: ה״ג כולה מתניתין ר״ג [קתני לה] (דלת״ק אינו אסור אלא גידולין) ועד כאן לא שמיע ליה לר״ג דלא טרח אבל טרח בטל ברוב כך השיב לו רבה דסבירא ליה דהתר פקע וקאמר דר״ג נמי דאמר גדלו בפטור פטור מודה הכא בליטרא בצל שתיקנה וזרעה שהיתר שבו פקע דהתם במילתי' דר״ג לא טרח בגידולין ומאיליהם הם באים הלכך לא חשיבי לבטל העיקר אבל בבצל דטרח בגידולין והחשיבם מבטלין את העיקר ואמר הר״ם דהאי טעמא דטרח ולא טרח היינו כדאמר במנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף ע -) גבי הך דבצל שתיקנה דהכא דטרח בנטיעתו אבל התם בגידולין דשביעית לאו היינו נטיעתו כלו' אין הנטיעה באיסור שבערב שביעית נטועי' ובאים משביעית אבל הכא תחלת נטיעתה [באה בשביעית] לכך מבטלין גידולין לעיקר ודבר זה מגומגם דליתא להך מילתא דר״ג גבי הך ברייתא ואם היו שחורים עליהן:

והרי ליטרא מעשר טבל - פי' לעיל אלמא אף על גב דלא קא טרח לא קמבטלי:

שאני התם - בהך דקאמר דמתעשר לפי כולה דאמר קרא עשר תעשר את תבואת זרעך אלמא תבואה זרועה בעי לעשורי כל המעשרות והך נמי שתיקנה הוי סתם זריעה דהיתירא זרעי אבל איסור לא זרעי שאין דרך לזרוע מעשר עצמו כשאינו מתוקן לתרומת מעשר ומינה לא איירי קרא הלכך לא בטל ולא בעי לעשורי כבתחלה כיון דטרח בטלה אבל בהך ליטרא שתיקנה דהיינו כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה יש לנו להעמיד בזה קרא דעשר תעשר שצריך לחזור ולעשר כבתחלה:

גופא אמר רבי חנינא טירטאה בצל של תרומה כו' מותר - דהוי חולין ומותר לזרים:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

מי סברת על עיקר קתני על תוספת קתני - וקשיא לי ומאי נפקא מיניה והא אי אפשר לברר ולהפריש היתר תוך איסור. ויש לומר דנפקא [מיניה] לתערובתן שאין אוסרין אלא לפי חשבון (איסור) [האיסורא] אי נמי הכי קאמר מי סברת מחמת העיקר שנתבטל וחזר להיות אסור קתני.

אם עליו שלהן שחורות אסורין - לא אמרו אלא מחמת תערובת התוספת שבהן ועל כרחך לא שמעת ליה לר' שמעון בן גמליאל אלא דלא טרח, קושיא היא דחזר והקשה רבא לרב חסדא, כלומר אפילו אם תמצי לומר דכולה ר' שמעון בן גמליאל הוא ור' שמעון בן גמליאל לא אסר אלא הגדל באיסור, הני מילי דלא טרח לבטל את העיקר, כי הכא שטרח וזרעה ליטרא בצלים דכיון שטרח כבר בטלין.

גופא אמר רבי חנינא תורתאה אמר רבי ינאי בצל של תרומה כו' - למימר דגדולי היתר מעלין את האיסור. קשיא לי הדין לישנא דמינה משמע דלא קשיא ליה אלא כשגידולי היתר מבטלין את העיקר האסור אבל הגידולין מיהא מותרין וליתא, דעיקר קושיא על הגידולין בעצמן היא שהוא קורא אותם גידולי היתר ואינן אלא אסורין, דתנן גידולי תרומה תרומה [היכי הוי ליה למימר למימרא דגידול תרומה אינן תרומה והא תנן גידולי תרומה תרומה – לפי השי"מ] ולישנא נמי דקאמר הא נמי תנינא [גידולי גידולין חולין קשיא לי, דלא הוי ליה למימר הא נמי תנינא – לפי השי"מ] דאדרבה הא נמי ליתא, דכיון דאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין תרומה דתנן הטבל כו'. ואפשר לתרץ בזו דלרווחא דמלתא אקשינן הכי, והכי קאמר אי בצל דנקט לאו דוקא אלא בדבר שזרעו כלה קאמר, הא פשיטא, דהא תנן תרומה גידוליה חולין, ואי בצל דוקא קאמר ולמימר דאפילו בדבר שאין זרעה כלה גידולי גידולין מותרין, הא ליתא דהא תנן הטבל כו' ועדיין צריך לי עיון.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדרים דף נ״ט עמוד ב׳

מסכת נדרים דף נ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 4 קטעים ממוספרים, כ־127 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–91)עמוד

היעד שנמצא: נדרים דף נ״ט ע״ב

פתיחה בקורא