מסכת נדרים דף ס״ב עמוד ב׳

לפתוח ראשון לקרוא בספר תורה:

ולברך ראשו בברכת המוציא ובברכת המזון:

וליטול מנה יפה ראשון כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים:

מנדה בלו והלך וגו' מקרא הוא בספר עזרא:

לא יהיבנא אכרגא איני רוצה ליתן מס בשביל שאני חכם:

עבדא דנורא עבד של עבודת כוכבים פלונית אני ואיני רוצה ליתן מס. נורא שם עבודת כוכבים:

אבא יער:

לפני עור דאינהו קא עבדי מינה צורך עבודת כוכבים:

עבדא דנורא אנא כלומר שהוא משועבד לכהנים של אותה עבודת כוכבים שעבדיהם פטורין מן המכס ואינו נראה כמודה להם שהדבר ידוע [דליפטור] ממס [אמר הכי]:

האיכא לפני עור שיעשו צלמים או בנין לפני עבודת כוכבים:

רוב עצים להסקה וכל היכא דאיכא למיתלי בהיתירא תלינן מכאן יש ללמוד שאסור להלות מעות לצורך בנין עבודת כוכבים או לצורך תכשיטיה כ"ש למכור להם משמשין ודברי תיפלות כגון גביעים מחתות וספרים והמונע יצליח:

הנודר עד הקציר ובמקומו יש קציר חטים וקציר שעורים עד שיתחיל קציר חטין דקציר המיוחד קאמר:

הכל לפי מקום נדרו כלומר מה שאמרנו קציר חטין היינו במקום שיש קציר חטין אבל אם אין במקומו אלא קציר שעורין [שעורין] קאמר ולא תלינן בקציר חטין דעלמא וגם לענין זה אזלינן אחר מקום נדרו שאם היה בהר קציר הר קאמר וכי נמי מטא קציר דבקעה אינו אסור עד קציר דהר:

עד הגשמים שיהיו גשמים כיצד עד שירד רביעה שניה דבא"י לא היו יורדין גשמים כ"א ג' פעמים וקורין להם רביעות:

רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה שנייה כי נמי לא ירדה ובגמ' מפרש אימתי זמנה:

עד שיצא ניסן כו' דעד - ניסן זמן ירידת גשמים:

גמרא אמר רבא שרי לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא כרגא, מאי טעמא לאברוחי ארי מיניה קאמר. פירוש לומר עבד הכומרים של עבודה זרה פלונית, דכיון שהוא אומר לא יהבינא כרגא, מוכחא מלתא דלא אמר כן משום דמודה למעשיהם אלא להפטר מן המכס, שהיו הכומרים ואנשיהם פטורין ממנו, וצורבא מרבנן דקאמר אפילו צורבא מרבנן קאמר, וכל שכן אדם אחר, דאפילו בצורבא מרבנן ליכא משום חילול ה'. ויש מי שפירש שאומר עבדא דנורא מכוין לבו לשמים, דכתיב [דברים ד' פסוק כ"ד] אש אוכלה הוא, והא' נראה עיקר.

רוב עצים להסקה ניתנו מהכא איכא למידק דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן, וכתבו בתוספות [כאן ד"ה רוב עצים להסקה] דמכאן יש ללמוד דאסור להלוות מעות לצורך בנין עבודה זרה או לצורך תכשיטיה או משמשיה משום לפני עור לא תתן מכשול, ובפרק ראשון דעבודה זרה הארכתי על זה בדברים אלו בכמה מקומות בסייעתא דשמיא. ושם נראה כי לצורך בנין בתי עבודה זרה מותר אלא לצורך כיפה שמעמידין שם עבודה זרה [ממתניתין דבונה עמו בסלקי הגיע לכיפה מקום שמעמידים שם עבודה זרה – לפי השי"מ] מסלק ידו ממנה. דמשמשי עבודה זרה אסור [עבודה זרה טז, א], משמשי משמשיה מותר, ושם כתבתי יותר בסייעתא דשמיא. [הגירסא לפנינו בגמרא שם: אין בונין עמהם בסילקי]. ומכל מקום שומר נפשו ירחק ממנה והמחמיר תבא עליו ברכה.

אמר ר' זירא מחלוקת דאמר עד הגשמים דאז פליגי אי בעינן עד שתרד או שתגיע,

אבל אמר עד הגשם דכולי עלמא לא בעינן שתרד, אלא עד שיגיע זמן הגשם קאמר, והיינו רביעה ראשונה דהיינו י"ז במרחשון כרבי יוסי דהלכתא כותיה, ורבי זירא חדא דאית ביה תרתי קאמר, כלומר דעד רביעה ראשונה, ולא תרד אלא עד שיגיע זמנה, והרמב"ם פירש עד זמן גשמים דהיינו רביעה אחרונה, דהיינו עד ראש חדש כסלו, וכל זה אינו אלא בארץ ישראל וסביבותיה, אבל בבבל ובגולה עד ששים בתקופה. ויש מי שפירש עד זמן גשמים קאמר דהיינו רביעה ראשונה, ומיהו למר עד שתרד ולמר עד שיגיע. ואינו מחוור בעיני, דאם כן היכי קאמר מחלוקת דאמר עד הגשמים, אבל אמר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר, דמשמע דבגשמים פליגי, ובגשם לא פליגי, הא בגשם פליגי בזמן באם תרד הגשם או יגיע זמנו, והכא נמי הא פליגי ועדיין היא מחלוקת, אלא ודאי אינו עיקר.

[מתני'] אמר עד הגשמים או עד שיהו גשמים אימתי זמנו עד שתרד רביעה שניה. ובגמ' מפרש אימתי היא רביעה שניה:

רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה פירוש של רביעה שניה ובהא פליגי דת"ק סבר עד שתרד ממש ואע"פ שנתאחרה ורשב"ג סבר משיגיע זמנה הוא מותר ואע"פ שלא ירדה והוי יודע דליכא הפרש בין אוסר עצמו לדבר למחייב נפשו לעשות דבר בנדר או בשבועה אלא דבמילתא (דליכא) דהוי ספיקא נקיטינן הכא והכא לחומרא וכן קבלתי מרבינו נר"ו:

עד שיפסקו גשמים עד שיצא ניסן כולו שהוא זמן הפסקת גשמים דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח והלכתא כר' יהודה:

א"ר זירא מחלוקת חכמים ורשב"ג דאמר עד הגשמים אבל אמר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר והיינו עד שיגיע זמן רביעה ראשונה דגשם חדא רביעה משמע:

וקא מפרשן לרביעה ראשונה בא"י עד שבעה במרחשון (א) דבשני נינהו ובגולה דהיינו בבל עד ע' בתקופה ובאלו הארצות נוהגין ברובם (בארץ ישראל) כבבל ולענין נדרים ודאי הכל לפי מקום נדרו שצריכים לגשמים והוא להם זמן גשמים והוא הדין לענין שאלת גשמים והכי מוכח בדוכתה וכן דעת רבינו נר"ו ועיקר:

אסור לאדם להזמין לעובדי אלילים דברים הראוים לעבודתם שכל שאפשר שלא יזדמנו לו אלא על ידו נמצא עובר על לפני עור לא תתן מכשול כמו שכתבנו בראשון של ע"ז ומכל מקום כל שיש לתלות להיתר תולין כל שרוב אותן הענינים בכך והוא שאמרו כאן רב אשי הוה ליה ההוא אבא ר"ל יער צומח עצים זבנה לגוים אמר ליה רבינא הא איכא משום לפני עור ר"ל לעשות צלמי כווניהם או כיפה לע"ז שלהם והוא המקום שמעמידין בו האליל והשיבו רוב עצים להסקה ניתנו:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר עד הגשמים עד שיהו הגשמים עד שתרד רביעה שניה רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה עד שיפסקו הגשמים עד שיצא ניסן כלו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח אמר הר"ם הכל מודים כאשר אמר על הגשם שהוא יכוין על זה בארץ ישראל בי"ז במרחשון בשנה מבכרת ומאחרת בחדש כסלו ובאמצעית בכ"ג במרחשון הנה זה אשר נשבע עד הגשם יאסר עליו עד חדש כסלו אלא אם ירד בתחלת הזמן ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל והלכה כרבי יהודה:

אמר המאירי עד הגשמים ר"ל שנדר באיזה דבר עד הגשמים אסור עד שירדו גשמים של רביעה שניה כלומר שלא דיו בהגעת זמן רביעה שניה בלא גשמים או בירידת גשמים שקודם זמן רביעה אלא לשתיהן הוא צריך ר"ל שיגיע זמן רביעה שניה וירדו גשמים שאין רוב גשמים עד שתגיע רביעה שניה ורבן גמליאל אומר משיגיע זמן רביעה שניה אפילו לא ירדו בה גשמים ואין הלכה כרבן גמליאל אלא כתנא קמא ומכל מקום פירשו בגמרא שאם אמר עד הגשם הואיל ולא אמר גשמים בלשון רבים אין כונתו אלא על זמן הגשם ואינו אסור אלא עד שיגיע זמן הגשמים אע"פ שלא ירדו ודבר זה יש מפרשין בו זמן רביעה ראשונה אע"פ שלא ירדו וגדולי המחברים פירשוה עד שיגיע זמן רביעה אחרונה ויש שפרשוה עד שיגיע זמן רביעה שניה ומכל מקום דעת גדולי המחברים לשיטתם שאע"פ שאסרנוהו עד זמן רביעה אחרונה דוקא בלא ירדו שבלשון הגשם כונתו לזמן הגשם או לירידת הגשם אבל כל שירדו מזמן רביעה ראשונה ואילך מותר וכן יראה לדעת המפרשים בה משיגיע זמן השניה:

וזמני רביעות אלו כבר פירשנו במסכת תענית שגשמי החורף הנקראים יורה חלוק לשלשה זמנים ונחלקו התנאים בשיעור זמניהם שלדעת רבי מאיר הבכירה ר"ל הראשונה בשלשה במרחשון ושם היה ראוי לשאול אלא שנשתנה דינה כמו שביארנו שם וכל שירדו בה גשמים היא הנקראת רביעה ראשונה ואם לא ירדו גשמים בראשונה ונתאחרו עד שבעה במרחשון נקראת רביעה בינונית ואם לא ירדו בשניה ונתאחרו עד שבעה עשר במרחשון נקראת אפילה ואם לא ירדו בה גשמים מתחילין להתענות ואם ירדו גשמים בכל השלשה זמנים הראשונים נקראים רביעה ראשונה והשני רביעה שניה והשלישי רביעה אחרונה ונמצא זמן רביעה ראשונה לשאול אלא שנשתנה דינה וזמן שלישית להתענות וזמן השניה משתמש לכמה דברים על הדרך שביארנו שם ואחת מהן לנודר על הדרך שביארנו במשנתנו בנודר עד זמן הגשמים ולדעת רבי יהודה זמני הרביעות הראשונה בשבעה במרחשון ושניה בשבעה עשר בו והשלישית בכ"ג בו ולדעת רבי יוסי ראשונה בי"ז במרחשון ושניה בכ"ג בו ושלישית בראש חדש כסלו והוא שאמרו וכן היה רבי יוסי אומר אין היחידים מתענים עד שיגיע ראש חדש:

ולענין פסק כתבנו במסכת תענית כרבי מאיר וכמו שאמרו שם שאם הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים מתחילין יחידים להתענות ויש פוסקים כרבי יוסי ולענין נדר מיהא רוב פוסקים כתבוה כן אלא שלענין תענית יחידים פסקו כלם להיות יחידים מתענים משבעה עשר במרחשון ואילך ואיני יודע מה הביאם לכך ומתוך כך נראה לי לפסוק כרבי מאיר אף לענין נדרים כסתם משנה שבתעניות:

ולענין ביאור זה שאמרו בגמרא אבל עד הגשם עד זמן הגשמים קאמר כלומר אע"פ שלא ירדו והקשו עליה משמועת הרביעות וממה שאמרו בשלמא ראשונה לשאול שלישית להתענות שניה למה והעלו בה לנודר ואמרינן עלה כמאן אזלא הא דתניא רשב"ג אומר גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה ראשונה ושניה כמאן כרבי יוסי דמשבעה עשר עד כ"ג איכא שבעא יומי עד יום השבעה עשר ואלו לרבי מאיר דקאמר בשלשה ובשבעה אף בחמשה ימים כן ולרבי יהודה אינו כן אלא בי"א יום אלא כרבי יוסי והכא סתמא קאמר בין עד הגשם בין עד הגשמים וקאמר גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה מונין בהן רביעה ראשונה ושניה והרי שויא שניה לנודר ואי ליתא לדרבי זירא אלא דבין עד הגשם בין עד הגשמים חדא מחתא נינהו הא דאמר רשב"ג שירדו דמשמע דוקא שירדו לת"ק קאמר אלא אי איתא דבעד הגשם כולהו מודו דלא בעינן שירדו מאי האי דקאמר ברביעה שניה ולענין נודר שירדו הא בהגיע זמן סגי ותירץ ההיא בדקאמר עד הגשמים:

אמר עד שיפסקו גשמים פירושו עד שיצא ניסן כלו דברי רבי מאיר ורבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח והלכה כרבי יהודה ודברים אלו כלן נאמרו בארץ ישראל ובמקומות הדומים לה אבל שאר ארצות שאין זמנים אלו מיוחד לגשמיהם יראה שדנין בהם כפי ענינם על הדרך שביארנו במסכתא זו כמה פעמים:

רש"י בד"ה להסקה כו' להסקה דמי ולא לע"ז כצ"ל אמר קונם כו' ניסן רבי יהודה כצ"ל:

בד"ה מחלוקת כו' כדאית ליה דגשם כצ"ל והד"א:

הרא"ש בד"ה עבדא כו' שעובדים לאש כצ"ל:

בד"ה אסור כו' אזלי' ומסתבר כצ"ל סתם הס"ד ברישא הס"ד:

ר"ן בד"ה עבדא כו' מדרבנן רבותא כצ"ל:

בד"ה רוב כו' דהא איכא כצ"ל:

בגמרא הס"ד קבוע הס"ד בעיני הס"ד:

בד"ה ומקשו כו' שיגיע הכא כצ"ל לאחר זמן נמי כצ"ל:

ארנונא מס של בהמות כדתנן בהמת ארנונא אין לדקדק במשמעות הלשון כי לשון כשדים הוא (נראה לי שדעתו למלת הלוך בדניאל. מהשמטה). שרי ליה לצורבא מרבנן שלא יבא להקל יותר. עבדא דנורא עבודה זרה של אש בני אדם העובדים לאש מותר לו לומר עבד הוא לאותן בני אדם העובדים האש מאי טעמא לאברוחי אריא מיניה קאמר אינו נראה כמודה למעשיהם שהדבר נראה וידוע שלהשתכר מן האכרגא אומר כן אבל לומר עבד לעבודה זרה מאש שהוא עובדה אסור כמתני' בעבודה זרה בפרק קמא. יניח נמצא מהנה כל שכן שאסור לומר שהוא עובד לה שמקבלה באלוה. הרא"ם ז"ל.

עבדא דנורא אנא עמל אני כשור לעול הרי"ץ ז"ל (נראה לי לפרש כוונת הרי"ץ דהוה לישנא דמשתמע בתרי אפי ועיין ש"ך י"ד סי' קנ"ז ס"ק י"ח. מהשמטה).

רוב עצים להסקה ניתנו מהכא איכא למידק דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן. וכתוב בתוס' דמכאן יש ללמוד דאסור להלוות מעות לצורך בנין עבודה זרה או לצורך תכשיטיה או משמשיה משום דלפני עור לא תתן מכשול ובפרק קמא דעבודה זרה הארכתי בדברים אלו בכמה מקומות בסייעתא דשמיא. ושם נראה כי לצורך בנין בתי עבודה זרה מותר אלא לצורך כיפה שמעמידין שם עבודה זרה עצמה אסור ממתני' דבונה עמו בסלקי הגיע לכיפה מקום שמעמידין שם עבודה זרה מסלק ידו ממנה דמשמשי עבודה זרה אסור משמשי משמשיה מותר ושם כתבתי יותר בסייעתא דשמיא. ומכל מקום שומר נפשו ירחיק ממנה והמחמיר תבא עליו ברכה. הרשב"א ז"ל.

מתניתין עד הקציר עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים אבל לא קציר שעורים. פירוש דאף על גב דאמרינן במתניתין דכי אמר עד הקציר אינו אסור אלא עד שיגיע הקציר כלומר עד תחלת הקציר דוקא תחלת קציר חטים קאמרינן אבל אסור הוא אף על פי שקוצרין שעורים. והרי זה דומיא דקיץ דאמרינן עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות ולא משעה שאדם לוקט בכורי תאנים ושעורים בכורי קציר הם. ואיפשר דדוקא לדידהו דרובן חטים קא אכלי והשעורים אינן אלא מאכל בהמה כדאמרינן פרק קמא דפסחים שעורין נעשו יפות אמר לו לך ובשר לסוסים ולחמורים אבל במקומות אלו שרוב הבריות אוכלין שעורים אפשר לאסור משיגיע קציר השעורים. הרנב"י ז"ל.

עד שתרד רביעה שנייה שלש רביעיות הן ובגמרא מפרש להו ואף על גב דאנן תנן לעיל עד שיהא הפסח אסור עד שיצא לפי שזמן הפסח קבוע שבעה ימים אבל זמן משך הגשמים אינו קבוע הילכך עד שיגיע רשב"ג אומר עד שיגיע זמן של רביעה שניה ופליג את"ק דבעי ירידה. הרא"ם ז"ל.

רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה כלומר רביעה שנייה ובהא פליגי דת"ק סבר עד שתרד אף על פי שתתאחר מלירד אחר זמנה ורשב"ג סבר משיגיע זמנה הוא מותר אף על פי שלא תרד בזמנה. הרנב"י ז"ל.

עַבְדָּא דְּנוּרָא אֲנָא פירש הר"ן ז"ל דכתיב כִּי הֳ' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא (דברים ד, כד) ועוד נראה כונתו 'עבד התורה אני' דכתיב הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם הֳ' (ירמיה כג, כט).