או דילמא - דייסא של חטים יפה לאכול בשל שעורים ושל שעורים בשל חטים ואית דגרסי נקרני מלשון כי קרן עור פניו (שמות ל״ד:כ״ט) מלאים חכמה ומאירה פניהם שנא' חכמת אדם תאיר פניו:

אכלה בחסיסי - היה מלפת פיתו בחסיסי ומפרש לה במסכת פסחים (דף לט:) קימחא דאבישונא קמח של קליות שעורים שלא הביאו שליש ומיבשין אותן בתנור וקלופין הן:

מזמני לך לאכל דייסא עד פרסה - דע שאותו מאכל איכו סועד לבך אלא עד הילוך פרסה. ובשר השור עד שלש פרסאות: ע"א אי מזמני לך לאכול דייסא עד פרסה לך אחר דייסא לאכול וטפי לא ולאכול בשר שור לך עד שלש פרסאות:

כל מידעם לא תפלוט קמי רבך - לא תרוק רוק בפני רבך כדאמר במס' עירובין (דף צט.) הרק לפני רבו חייב מיתה שנאמר וכל משנאי אהבו מות אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק בפיך פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ שיש בו סכנת נפשות שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר:

ואפילו לפני שבור מלכא פלוט - ואל תתבייש:

צאתך - עפרורית שבצפרניו:

עד מתי אתה מאכילני רוקך - שהיה נותן ההוצא בפיו ומדביק בו הרוק שבפיו ומחזירו בקערה:

בלוספיין - תאנים שנתבשלו יותר מדאי:

כיון שאין יוצאין מבני מעים:

כ"ש - דמעלו שנסמוך עליהן שאין אנו צריכים לאכול מאכל אחר למחר:

מורה ורוי - אתה תלמיד בעל הוראה ואתה שיכור מפני שהיו פניו צהובין כל שעה:

הימנותא בידא דההיא איתתא - אמונתי בידך שאיני שותה כל השנה יין אלא קידושא ואבדלתא:

וחוגר אני צדעי - וקושר אני צדעי פדחתי משום מיחוש ראשי מפני ד' כוסות ששתיתי שאני חושש מהן מפסח עד עצרת:

אי כמלוי ברבית כו' - שהן מרויחין ביותר ופניהן צהובין ויפין:

תרוייהו - לגדל חזירין ולהלוות ברבית אסירי ליהודאי ודאי לאו מינייהו פני צהובין:

שקיל גולפא - היה נושא הקנקן לבית המדרש לישב עליה:

מלאכה שמכבדת כו' - דעכשיו ישב עליה בבית המדרש:

נפקת נקטת עמרא - יצאת לשוק וקנתה לצמר ועבדה גלימא:

דהוטבי - ועשתה ממנו סרבל טוב:

וכד נפקת - איהי לשוקא הות ניכסי ביה:

ורבי יהודה כד הוה מצלי הוה נמי מכסי ביה:

שעטני מעיל - שתיה להן חביב כל כך שלא היה להן אחר:

נדרים 49 עמוד ב

1כמאן מצלינן על קצירי ועל מריעי [כמאן כר' יוסי]. מדאמר קצירי ומריעי, שמע מינה: קצירי קצירי ממש, מריעי רבנן.

2ומותר בעבה. מתני' דלא כבבלאי, דאמר ר' זירא: בבלאי טפשאי, דאכלי לחמא בלחמא.

3א"ר חסדא: דמשאיל להון להלין נקדני דהוצל: הדין דייסא, היכין מעלי למיכלה? דחיטי בלחמא דחיטי, ודשערי בלחמא דשערי, או דלמא: דחיטי בדשערי, ודשערי בדחיטי?

4רבא אכליה בחסיסי. רבה בר רב הונא אשכחי' לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה. אמ' ליה: אמאי קאכיל מר בידיה? א"ל הכי אמר רב: דייסא באצבעתא בסים, וכל דכן בתרתין, וכל דכן בתלת.

5אמר ליה רב לחייא בריה, וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה. למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין. אמר ליה רב לחייא בריה, וכן א"ל רב הונא לרבה בריה: כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך, לבר מן קרא ודייסא, שהן דומין לפתילתא של אבר, ואפילו קמי שבור מלכא פלוט.

6רבי יוסי ורבי יהודה, חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא. א"ל דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה: עד מתי אתה מאכילני צואתך! אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא: עד מתי אתה מאכילני רוקך!

7רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין. רבי יהודה אכל, ר' שמעון לא אכל. א"ל רבי יהודה: מאי טעמא לא אכיל מר? אמר ליה ר' שמעון: אלו אין יוצאין מבני מעים כל עיקר. אמר ליה רבי יהודה: כ"ש שנסמוך עליהן למחר.

8רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר' טרפון. אמר ליה רבי טרפון: היום פניך צהובין. אמר ליה: אמש יצאו עבדיך לשדה, והביאו לנו תרדין, ואכלנום בלא מלח. ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין.

9אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה: מורה ורוי? אמר לה: הימנותא בידא דההיא איתתא, אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא, וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת, אלא: (קהלת ח, א) ״חכמת אדם תאיר פניו״.

10אמר לי' ההוא צדוקי לרבי יהודה פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין א"ל ביהודאי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד׃

11ר' יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה׃

12דביתהו דרבי יהודה נפקת נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל׃

13זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא ר' יהודה לא אתא לבי תעניתא אמרין ליה לא אית ליה כסויא שדר ליה גלימא ולא קביל.

תוספות

כמאן מצלינן האידנא על החולים כר' יוסי - דאמר אדם נדון בכל יום דאילו למאן דאמר דנדון בראש השנה הוי תפלת שוא:

מתני' דלא כבבלאי דאכלי דייסא בנהמא - וא"כ גם תבשיל עבה אסור לדידהו:

איכא דמשאיל להני נקרני - פירוש מי ימצא שישאל להני נקיי הדעת כמו נקיר שמיה (פסחים קיא:) וכן לנקר חצירו (ביצה ח:) ויש מפרשין נקדני כמו (ברכות נ -) הנקדנין תופסים אותו ע"כ וכל המדקד' בדברי' נקרא נקדן:

בחסיסי - קמח של קליות וכן פר"י (פרק כל שעה ד' לט) ור"ח פירש קמח של עדשים ופירושו נראה יותר דלפרש"י היה לו לקרותו קימחא דאבישונא ועוד אמר פ' כל שעה ממחו ליה קדרה בחסיסי ואי קימחא דאבשונא הא אמר לעיל מיניה בההוא פירקא דאסור:

לפלוט - כלומר אם יצטרך לרוק ירוק ואל יניח בשביל כבוד רבו:

בלוספיין - מין תאנים רעים:

כל שכן דנסמוך עליהם למחר - שלא יתעכלו מהר וכל זמן שהמאכל בתוך הבני מעיים הלב נסעד:

וחוגרני צדעי - פירוש חוגר וקושר היה צדעיו לפי שהיה חש בראשו על היין ששתה בפסח:

שקיל גולפא - לישב בבית המדרש:

שמכבדת בעליה - שלא אצטרך לישב על גבי קרקע:

שעטני מעיל - חשוב היה לו כמעיל:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

אע"פ שאמרו שבראש השנה בני אדם נידונים על גופם בחייהם ובמותם בעוני ובצער בהפסד ובריוח אל יתיאש אדם מן התפלה ומן התשובה בכל יום שאף גזר דינו של אדם נקרע בתשובה וברוב תפלה ואין הפרגוד ננעל בפניהם לעולם וכל שכן שקצת גדוליהם אמרו אדם נידון בכל יום והכל אמת למבינים ואע"פ שאמרו כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כרבי יוסי דאמר אדם נידון בכל יום דאי לרבנן הואיל ואדם נידון בראש השנה לא מצלינן דמאי דהוה הוה פרשוה בתפלת אחרים עליהם ואף זו לדעתי בתפלה כללית לכלם אבל תפלת עצמו או אף תפלת אחרים על איזה פרט לדעתי אף לרבנן כן אפילו חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ופירוש קצירי חולים המוטלים על ערשותיהם ומריעי רבנן שהם חלושים ותשושי כח שאכילתם ושינתם מעוטה ועמלם מרובה:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדרים דף מ״ט עמוד ב׳

מסכת נדרים דף מ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־406 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–91)עמוד

היעד שנמצא: נדרים דף מ״ט ע״ב

פתיחה בקורא