מסכת נדרים דף י׳ עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Nedarim 10b, Chapter 1 Kol Kinnuyei
רש"י
מנין שלא יאמר אדם לה' עולה וכו' - דילמא אמר לה' ולא גמר לדיבור זה דלא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה אלא לכתחילה בעי למימר עולה והדר לה':
כינויי כינויין אסורין - שאם נדר בכינויי כינויין דקסבר כינויין דתנן במתניתין לשון אומות הם ומשום הכי אם כינה בלשון אחר מהני לשון אומות חשיב נמי נדר ואסור:
ולמאן דאמר מותר קסבר לשון שבדו להם חכמים - ומשום הכי מותרים הני הוא דבדו להן חכמים אסורים אבל אם כינה בלשון אחר דלא בדו הן חכמים מותרין:
בהני נמי משתעי אומות - והני נמי הוו ככינויין עצמן דמתניתין ואסירי:
ובית הלל סברי לא משתעי אומות הכי - ולאו לשון אומות נינהו ומותרין:
גזרינן כנויי כינויין - דאסירי אטו כינויין עצמן דמתני' דלשון אומות:
מקנמנא מקנחנא מקנסנא - דקונם קונח קונס היינו כינויין עצמן אבל בהאי לשון מקנמנא מקנחנא מקנסנא היינו כינויי כינויין:
תני מפשאה - שם חכם:
תרקייא תרכייא - כמו חרק חרך:
מיפחזנא מאי מיתחזנא מאי - דמתחלף במנזחנא מי הוי כנויי כינויין אליבא דמאן דאסר:
או דילמא קינמן קאמר - ולאו כלום הוא:
שבואל בן גרשום משמע - דכתיב שבואל בן גרשום נגיד על האוצרות (דה"א לז) ולא משמע לשון שבועה:
נדר במוהי - כמו מומתא:
מתני' האומר - לחבירו לא חולין שאוכל לך ליהוי מה שאוכל לך אלא קרבן ליהוי אסור:
או שאמר לא כשר שאוכל לך לא טהור שאוכל לך או שאמר טמא שאוכל לך או נותר או פיגול בכל הני לשונות הוי נדר ואסור:
כאימרא - שאמר הרי עלי כאימרא דמשמע כבש תמידין:
כדירים - כדיר בהמות של קרבן ואית דאמרי כדיר העצים:
כעצים - משמע כעצי המערכה:
כאשים - כאשו של מזבח:
או נדר באחד מכל משמשי מזבח - בכלי המזבח כמזרק או כמחתה אסור באותו חפץ שנדר בו:
1מניין שלא יאמר אדם ״לה' עולה״, ״לה' מנחה״, ״לה' תודה״, ״לה' שלמים״ תלמוד לומר: ״קרבן לה'״.
2וקל וחומר: ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה ״קרבן לה'״, לבטלה על אחת כמה וכמה.
3לימא כתנאי, בית שמאי אומרים: כינויי כינויין אסורין. ובית הלל אומרים: כינויי כינויין מותרין.
4מאי לאו: מאן דאמר כינויי כינויין אסורין, קסבר (כינויי) כינויין לשון אומות הן. ולמאן דאמר מותרים, קסבר לשון שבדו להן חכמים?
5לא, דכולי עלמא כינויין לשון אומות הן, ובית שמאי סברי: בהני נמי משתעי אומות, ובית הלל סברי: בהני לא משתעי אומות.
6ואיבעית אימא, בית שמאי סברי: גזרינן כינויי כינויין משום כינויין, ובית הלל סברי: לא גזרינן כינויי כינויין משום כינויין.
7היכי דמי כינויי כינויין דנדרים? תני רב יוסף: ״מקנמנא״ ״מקנחנא״ ״מקנסנא״. היכי דמי כינויי כינויין דחרם? תני מפשאה: ״חרקים״ ״חרכים״ ״חרפים״. כינויי כינויין דנזירות? תני רב יוסף: ״מחזקנא״ ״מנזחנא״ ״מפיחנא״.
8איבעיא להו: ״מיפחזנא״ מאי? ״מיתחזנא״ מאי? ״מיתעזנא״ מאי? אמר ליה רבינא לרב אשי: ״קינמא״ (קינמא) מאי? ״קונם״ קאמר, או דילמא קינמן בשם קאמר׃
9אמר ליה רב אחא בריה דרב חייא לרב אשי קינה מאי קינה של תרנגולין קאמר או דילמא לשון דקונם תיבעי׃
10כינויי כינויין. דשבועה היכי דמי שבואל שבותיאל שקוקאל שבואל שבואל בן גרשום משמע אלא שבובאל שבותיאל שקוקאל מהו אמר שמואל אמר אשיבתא לא אמר כלום. אשקיקא לא אמר כלום קרינשא לא אמר כלום׃
11נדר במוהי הרי אלו כינויין תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר האומר במוהי לא אמר כלום במומתא דאמר מוהי הרי אלו כינויין לשבועה:
מתני׳ · משנה
12האומר לחולין שאוכל לך לא כשר ולא דכי טהור וטמא נותר ופיגול אסור׃
13כאימרא כדירים כעצים כאשים כמזבח כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן רבי יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום׃
תוספות
מ"ד אסור קסבר לשון אומות הן - וה"נ משתעי אומות מ"ד מותר קסבר לשון שבדו חכמים (בנזיר) כינויי [כינויין] לא בדו:
איבעיא להו מפזיחנא מאי אדסליק - מיניה קאי לכך נקט מפזיחנא קודם מפקיחנ' מאי מכדיקנא מאי וא"ת אמאי לא מיבעיא כמו כן גבי קונם בהפוך האותיות מקימנא מאי וכו' וי"ל כיון שיש מימי"ן [נ"א עייני"ן] תכופין יחד אין זה נראה כינוי כלל אבל תימה דה"ל למיבעיא מנקימנא מאי וכו' וי"ל דהא פשיטא דלעולם אות ראשונה לא תזוז ממקומה:
רשב"ג אומר במוהי במומתא לא אמר כלום - פר"י לפי שנראה שתי תיבות כמו תיבה בפני עצמה פר"י דפליג אתנא קמא דמתניתין דקתני נדר במוהי ודוקא קאמר לשון זה במתני' שאמר במוהי בבי"ת ואפ"ה מהניא א"כ פליג ארשב"ג דהכא:
לחולין שאוכל לך - ול"ג לא חולין:
לא כשר ולא דכי - ר"ל בקרבן לא כשר ולא דכי דכשרות וטהרה לא שייך כ"א בקרבנות שיש קפידה בטהרתם וכן גבי בשר קרבנות דוקא אמר פסול וכשר דגבי חולין שייך איסור והיתר:
טמא - תימה למה לי טמא השתא לא דכי מהני לאסור טמא כ"ש טמא בהדיא וי"ל דסד"א דדוקא לא דכי שהזכיר טהרה קצת שייך בקרבנות שצריכין לנהוג בטהרה אבל טמא בהדיא הוי אמינא אדרבא משתמע דבר שנוהגים בו טומאה דהיינו חולין קמ"ל דבקרבן טומאה קאמר:
נותר ופיגול - אע"ג דהוי דבר האסור דמתפיס בעיקר קדושת הקרבן שנעשה נותר ופיגול:
כאימרא - יש לפרש כאימרא תמידא אי נמי ולד חטאת אי נמי אילו של אברהם אבינו:
כדירים - של קרבנות א"נ כדיר של עצים ולפי ששני עניני דיר הן לכך נקט לשון רבים כדירים:
כעצים - עצי מערכה:
כאשים - הקרבן - עצמו קאמר אשה ריח ניחוח ובירושלמי מפרש כעצים שני גזירי עצים כאשים שלהביות של מזבח דאש של מזבח מועלין בו כדאיתא ביומא (דף מו:):
משמשי מזבח - מפרש בירושלמי כגון מחתה:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
ובית הלל סברי הכי לא משתען עכו"ם - מסתברא דהכי קאמר, אע"פ שיש מקצתם שאומרים כן, אין עיקר הלשון כן, אלא בלעגי שפה, דאי משתעא ולא משתען כלל קאמרי מי פליגי אם יש בעולם כן, ומי ידעי בית הלל כולי עלמא, ובית שמאי דאמרי דמשתען לאו מן הסברא קאמרי, דמילתא דלא לתיא בסברא היא, אלא שיודעין בבירור שמקצתם משתען הכין.
אי בעית אימא בית שמאי גזרי כינויין כינויין כו' - פירוש ולעולם לכולי עלמא לשון עכו"ם הם.
נדר במוהי הרי אלו כינויין לשבועה - משמע דבלשון זה ממש הוא שצריך לומר, הא אם אמר במוהי ולא אמר נדר לא אמר כלום, עד שיאמר נדר במוהי, ואיני יודע למה צריך לומר נדר.
גמרא - רשב"ג אומר במוהי לא אמר כלום. יש מפרשים דרשב"ג לא פליג אמתני', אלא לא משמע ליה בי"ת במוהי בי"ת השמוש, אלא יסוד בתיבה, ומשום הכי לא אמר כלום, ולומר דלא תניא במוהי אלא מוהי, ולעולם דאמר נדר מוהי. ויש מי שפירש דרשב"ג פליג אמתני', ולדידיה אפילו לא אמר נדר מוהי, אלא מוהי לחוד הוי כנוי לשבועה.
מתני' - לחולין שאוכל לך אסור. ולחולין בפתח תחת הלמ"ד גרסינן, וקמ"ל דאף על גב דאיכא למימר תיבה אחת היא, ולחולין יהא מה שאוכל לך קאמר, אפילו הכי אסור, וטעמא משום דסתם נדרים להחמיר, כדתנן במתניתין בפרקא דאלו נדרים מותרין (לקמן נדרים יח, ב) והיינו טעמא נמי דטמא וטהור שאסור, דלא אמרינן דבתרומה קא מתפיס דהוי דבר האסור ולישתרי, משום דסתמן להחמיר הוא כקרבן דשייך ביה טהור וטמא קאמר. ירושלמי (כאן פ"א ה"ג): כדירים של עצים, כדירים של קרבנות, כעצים כשני גזירי עצים, כאשים כשלהובית של אש, כמזבח כקרבנות המזבח, כהיכל כקרבנות ההיכל, כירושלים כקרבנות ירושלים, נדר באחד מכל משמשי מזבח, כגון כף ומחתה ומזרק, ר' יודא אומר האומר ירושלים לא אמר כלום, שלא נתכוון אלא לעצים ולאבנים שבה.
מסכת נדרים דף י׳ עמוד ב׳
מסכת נדרים דף י׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־285 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: נדרים דף י׳ ע״ב
פתיחה בקורא