מסכת נדרים דף כ׳ עמוד ב׳

1בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה, ולא בסוף הלילה, אלא בחצות הלילה. וכשהוא מספר, מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד.

2ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ונמצאו בניו באין לידי ממזרות.

3לא קשיא: הא במילי דתשמיש, הא במילי אחרנייתא.

4אמר רבי יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח אוכלו. צלי אוכלו. מבושל אוכלו. שלוק אוכלו. וכן דג הבא מבית הצייד.

5אמר אמימר: מאן מלאכי השרת רבנן, דאי תימא מלאכי השרת ממש, אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי? הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי! ואמאי קרו להו מלאכי השרת דמצייני כמלאכי השרת.

6ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך? ההיא דאתאי לקמיה דרב, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן והפכו! אמר: מאי שנא מן ביניתא?

7״ולא תתורו אחרי לבבכם״, מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. אמר רבינא: לא נצרכא, אלא דאפילו שתי נשיו.

8״וברותי מכם המורדים והפושעים בי״, אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח.

9בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה.

10איני? והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם. שנאמר: ״הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב״: ״ואקח את ראשי שבטיכם״, ולא כתיב ״נבונים״.

11וכתיב ״יששכר חמור גרם״, וכתיב: ״מבני יששכר יודעי בינה לעתים״!

12ההיא דמרציא ארצויי.

13הדרן עלך ואלו מותרין׃

מתני׳ · משנה

14ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זרוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסין. נדרי זרוזין כיצד? היה מוכר חפץ, ואמר: ״קונם שאיני פוחת לך מן הסלע״, והלה אומר: ״קונם שאיני מוסיף לך על השקל״,׃