בוני התלמוד

    מסכת נדרים דף ל״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אם אבדובשבת:

    אינו חייב באחריותןהואיל ואינו שכיר ביום שבת:

    אם היה שכיר שבתשנותנים לו ז' פשיטים שכרו לשבוע אע"פ שמגיע ליום שבת פשוט אחד כיון דכל יום שבת נבלע עם שכירות שאר השבוע זו היא הבלעה ששכר שבת מבליע בתוך ימי השבוע נותנין שכר שבת דהבלעה שרי:

    אם אבדובשבת חייב באחריותן דהא נותנין לו שכר השבת:

    אלא גבי שבתדקתני לא קורין בתחילה אבל שונין לאו משום שכר פיסוק ולא משום שכר שימור קאמר דהא שרי בהבלעה:

    דיפנו אבהתהון דינוקא למצוותא דילהוןשאם היו עסוקין להקרותן בתחילה בדבר חדש היו טרודין בהן ולא היו פנויין למצות שבת להתענג בו אבל שונין הואיל וכבר למדוהו לא מיטרדי בהו:

    דיפנוכדי שיהו פנויין:

    ויקיר להו עלמאשכבד עליהם ללמוד מפני המאכל ולהכי אין קורין בתחילה בשבת דמצער להו:

    בנותשמלמדין אותן תורה מי בעיין שימור אינהו לאו אורחייהו למיפק אבראי דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהילים מ״ה:י״ד) וליכא לאוקמא בה שכר שימור:

    שכר פיסוק טעמים דאורייתא הואולא מצי למשקל עלייהו אגרא:

    אלו הפסוקיםעד היכן מסיים כל פסוק ופסוק ולהכי קרי להו שום שכל שיכול להשכיל בפסוק בין כל פיסוק ופיסוק:

    הלכה למשה מסינידנקראין הכי:

    מקרא סופרים ארץ ארץכלומר מה שקורין ארץ ארץ דלא כתבינן ההברה דלא כתבינן יו"ד בין אל"ף לרי"ש ובין רי"ש לצד"י וכן נמי ארץ דלא כתבינן ב' אלפי"ן או ה"א סמוך לאל"ף ויו"ד בין רי"ש לצד"י וכן שמים דלא כתבינן שאמים אל"ף בין שי"ן למ"ם ובין מ"ם ליו"ד וכן מצרים:

    עיטור סופרים אחר תעבורוולא כתיב תעבורו אחד והיינו עיטור שמעטרין הדיבור דהכי משמע יפה:

    קדמו שרים אחר נוגניםולא כתיב אחר נוגנים קדמו שרים:

    צדקתך כהררי אלולא כתיב כהררי אל צדקתך דהכי מסתבר טפי ובדווקא משתעי:

    איש דכאשר ישאל איש בדבר האלהיםבאחיתופל כתיב:

    באים דונבנתה[קרי ולא] כתיב:

    לה דפליטהשניהן כתובין בירמיהו:

    את דהגד הוגד אלידכולהו הני קריין ולא כתיבן:

    וכתיבן ולא קריין נא דיסלחדנעמן:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    נדרים 37 עמוד ב

    1אם אבדו אינו חייב באחריותן. ואם היה שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע נותן לו שכר שבת. לפיכך אם אבדו חייב באחריותן.

    2אלא: גבי שבת היינו טעמא דאין קוראין בתחילה משום דיפנו אבהתהון דינוקי למצותא דשבתא. ואיבעית אימא: משום דבשבתא אכלין ושתין ויקיר עליהון עלמא. כדאמר שמואל: שינוי וסת תחילת חולי מעיים.

    3ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמים, מאי טעמא לא אמר שכר שימור? קסבר בנות מי קא בעיין שימור?

    4ולמאן דאמר שכר שימור, מאי טעמא לא אמר שכר פיסוק טעמים? קסבר (שכר) פיסוק טעמים דאורייתא הוא.

    5דאמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב ״(נחמיה ח״, ח) ״ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא״. ״ויקראו בספר תורת האלהים״ זה מקרא, מפורש זה תרגום, ״ושום שכל״ אלו הפסוקים, ״ויבינו במקרא״ זה פיסוק טעמים. ואמרי לה: אלו המסורות.

    6אמר רבי יצחק: מקרא סופרים, ועיטור סופרים, וקריין ולא כתיבן, וכתיב״ן ולא קריין הלכה למשה מסיני״.

    7מקרא סופרים: אָרֶץ, שָׁמַיִם, מִצְרַיִם.

    8עיטור סופרים: ״אחר תעבורו (בראשית יח, ה) ״אחר תלכו (בראשית כד, נה) ״אחר תאסף״, (במדבר יב, יד) ״קדמו שרים אחר נוגנים (תהלים סח, כו) ״צדקתך כהררי אל. (תהלים לו, ז)׃

    9קריין ולא כתיבן: ״פרת״ דבלכתו״, (שמואל ב ח, ג) ״איש״ דכאשר ישאל איש בדבר האלהים״, (שמואל ב טז, כג) ״באים״ דונבנתה (ירמיהו לא, לח) ״לה״ דפליטה״, (ירמיהו נ, כט) ״את״ ״דהגד הוגד (רות ב, יא) ״אלי״ דהגורן (רות ג, ה) ״אלי״ דהשעורים (רות ג, יז) הלין קריין ולא כתבן.

    10וכתבן ולא קריין: ״נא דיסלח״, (מלכים ב ה, יח)׃

    תוספות

    שכר שבוע נותנין לו שכר שבת ואם אבדו חייב באחריותןכדין שומר שכר דמחייב בגניבה ואבידה ואין להקשות חפצי שמים הוא דקבלת שכר לאו חפצי שמים:

    אלא היינו טעמא דאין קורין בראשון דיפנו אביהם של תינוקות ולאו משום שכר שבת כלל אלא אפי' כשאביהם של תינוקות מלמדין אותן בחנם שיהיה להם פנאי שיהא פנוים לסעודת שבת ואם יקראו בראשון ישהו שהייה מרובה וה"ה אם יש להם מלמד בשכר שאסור מהאי טעמא:

    אבל שונין בראשוןדתו ליכא שהייה כל כך כיון שמלמדים כבר:

    למצותיהדשבתות:

    ואיבעית אימאטעמא דאין קורין משום דבשבת אוכלים טפי מבחול ויקיר עלייהו עלמא כלומר שכבדין הם מפני שינוי ווסת דאין יכולין לעסוק ולטרוח וללמוד בראשון:

    בנות מי בעיין שימורומתני' סתמא קתני בין בנים ובין בנות ובנות ליכא יוצאניות ולא בעיא שימור א"כ לא שייך בהן שכר שימור:

    שכר פיסוק טעמים דאורייתאואסור ליטול שכר עליהם:

    אלו הפסוקיםמקום שהפסוק מסיים שם:

    ואמרי לה אלו המסורותמאן דאית ליה פיסוק טעמים לאו דאורייתא מפרש אלו המסורות חסירות ויתירות:

    מקרא סופרים ארץ ארץ[שמשתנין] באתנחתא וזקף קטן שמים מצרים:

    עיטור סופריםדלכאורה משמע דאחר תעבורו וסבריה ואחר תעבורו וכן אחר תאסף ואחר מסתבר אחר נוגנים ואחר משמע:

    פרת דבלכתולהשיב ידו בנהר פרת פרת אינו כתוב ונקרא:

    איש דכאשר ישאלפי' כאשר ישאל איש בדבר האלהים איש קרי ולא כתיב:

    באים דונבנתההנה ימים באים ונבנתה באים קרי ולא כתיב:

    את דהגד הוגדהגד הוגד לי את אשר עשית:

    אלי דהגורןאלי אם לא:

    נא דיסלחבנעמן:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    גדולה מזו אמרו זן את אשתו ואת בניו אף על פי שהוא כו'. תמיהא לי מאי גדולה מזו אמרו דקאמר, דהיא היא שאף הוא חייב להלביש את הבת לכסותה ולתת לה מנכסיו כדי שיקפצו עליה בני אדם לישאה, ועכשיו זה פוטרו וכמו שאמרו בשלהי נערה שנתפתתה [כתובות נב, ב] דאמרינן התם קחו נשים לבניכם ואת בנותיכם תנו לאנשים, בשלמא קחו נשים לבניכם בידו אלא בנותיכם תנו לאנשים בידו הוא, ואמרינן לילבשה לכסייה ויהיב לה מידי כי היכי דליקפצו עלה ואנסבי לה. ויש לומר דמכל מקום אינו חייב כל כך בחייו שנכוף אותו לכך שיתן לה משלו לפרנסה, כבעל שהוא חייב לזון את אשתּו ובניו הקטנים שכופין אותו בבית דין.

    בוגרת ומדעתהוקא משמע לן שאף על פי שאין הבת נשאת לו אלא על ידי דיבור האב אפילו הכי שרי, הואיל ויצאה מרשותו ומדעתה היא נשאת לו. ומכל מקום תמיהא קצת לשון ומדעתה, דלא הוה צריך למימר אלא בבוגרת ואנא ידענא דמדעתה היא נשאת לו. ונראה לי דהאי מדעתה לאפוקי מדעתו, דלא לימא שאם עשאו הוא שליח לדבר עמה על עסקי נשואיו, הרי זה אסור דקא מהני ליה דעביד שליחותיה. אלא דאכתי לא ניחא לי דבכל מידי דלא בעינן דעת משלח משמע לעיל דשרי, אף על גב דעביד שליחותיה ובמקום מצוה, כתורם את תרומותיו ומקריב קרבנותיו, והכי נמי במקום מצוה הוא.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדרים דף ל״ז עמוד ב׳

    מסכת נדרים דף ל״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־243 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אם אבדו בשבת:

    אינו חייב באחריותן הואיל ואינו שכיר ביום שבת:

    אם היה שכיר שבת שנותנים לו ז' פשיטים שכרו לשבוע אע"פ שמגיע ליום שבת פשוט אחד כיון דכל יום שבת נבלע עם שכירות שאר השבוע זו היא הבלעה ששכר שבת מבליע בתוך ימי השבוע נותנין שכר שבת דהבלעה שרי:

    אם אבדו בשבת חייב באחריותן דהא נותנין לו שכר השבת:

    אלא גבי שבת דקתני לא קורין בתחילה אבל שונין לאו משום שכר פיסוק ולא משום שכר שימור קאמר דהא שרי בהבלעה:

    דיפנו אבהתהון דינוקא למצוותא דילהון שאם היו עסוקין להקרותן בתחילה בדבר חדש היו טרודין בהן ולא היו פנויין למצות שבת להתענג בו אבל שונין הואיל וכבר למדוהו לא מיטרדי בהו:

    דיפנו כדי שיהו פנויין:

    ויקיר להו עלמא שכבד עליהם ללמוד מפני המאכל ולהכי אין קורין בתחילה בשבת דמצער להו:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Nedarim 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    שכר שבוע נותנין לו שכר שבת ואם אבדו חייב באחריותן כדין שומר שכר דמחייב בגניבה ואבידה ואין להקשות חפצי שמים הוא דקבלת שכר לאו חפצי שמים:

    אלא היינו טעמא דאין קורין בראשון דיפנו אביהם של תינוקות ולאו משום שכר שבת כלל אלא אפי' כשאביהם של תינוקות מלמדין אותן בחנם שיהיה להם פנאי שיהא פנוים לסעודת שבת ואם יקראו בראשון ישהו שהייה מרובה וה"ה אם יש להם מלמד בשכר שאסור מהאי טעמא:

    אבל שונין בראשון דתו ליכא שהייה כל כך כיון שמלמדים כבר:

    למצותיה דשבתות:

    ואיבעית אימא טעמא דאין קורין משום דבשבת אוכלים טפי מבחול ויקיר עלייהו עלמא כלומר שכבדין הם מפני שינוי ווסת דאין יכולין לעסוק ולטרוח וללמוד בראשון:

    בנות מי בעיין שימור ומתני' סתמא קתני בין בנים ובין בנות ובנות ליכא יוצאניות ולא בעיא שימור א"כ לא שייך בהן שכר שימור:

    שכר פיסוק טעמים דאורייתא ואסור ליטול שכר עליהם:

    אלו הפסוקים מקום שהפסוק מסיים שם:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Nedarim 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    גדולה מזו אמרו זן את אשתו ואת בניו אף על פי שהוא כו'. תמיהא לי מאי גדולה מזו אמרו דקאמר, דהיא היא שאף הוא חייב להלביש את הבת לכסותה ולתת לה מנכסיו כדי שיקפצו עליה בני אדם לישאה, ועכשיו זה פוטרו וכמו שאמרו בשלהי נערה שנתפתתה [כתובות נב, ב] דאמרינן התם קחו נשים לבניכם ואת בנותיכם תנו לאנשים, בשלמא קחו נשים לבניכם בידו אלא בנותיכם תנו לאנשים בידו הוא, ואמרינן לילבשה לכסייה ויהיב לה מידי כי היכי דליקפצו עלה ואנסבי לה. ויש לומר דמכל מקום אינו חייב כל כך בחייו שנכוף אותו לכך שיתן לה משלו לפרנסה, כבעל שהוא חייב לזון את אשתּו ובניו הקטנים שכופין אותו בבית דין.

    בוגרת ומדעתה וקא משמע לן שאף על פי שאין הבת נשאת לו אלא על ידי דיבור האב אפילו הכי שרי, הואיל ויצאה מרשותו ומדעתה היא נשאת לו. ומכל מקום תמיהא קצת לשון ומדעתה, דלא הוה צריך למימר אלא בבוגרת ואנא ידענא דמדעתה היא נשאת לו. ונראה לי דהאי מדעתה לאפוקי מדעתו, דלא לימא שאם עשאו הוא שליח לדבר עמה על עסקי נשואיו, הרי זה אסור דקא מהני ליה דעביד שליחותיה. אלא דאכתי לא ניחא לי דבכל מידי דלא בעינן דעת משלח משמע לעיל דשרי, אף על גב דעביד שליחותיה ובמקום מצוה, כתורם את תרומותיו ומקריב קרבנותיו, והכי נמי במקום מצוה הוא.

    Rashba on Nedarim 37b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    מאירי

    אע"פ שביארנו שפיסוק טעמים ותרגום ושאר הדברים שלא מן הקריאה שאינם מן התורה מכל מקום רמז הוא בכתבי הקדש וזהו שאמרו ויקראו בספר בתורת האלהים זה מקרא ר"ל קריאת התורה עצמה מפורש זה תרגום ר"ל שהוא פירוש התורה ושום שכל אלו הפסוקים ר"ל סיומי הפסוקים שנעשו על ידי הזקנים כדי ליתן ריוח ולהפסיק בין ענין לענין ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים ר"ל הטעמים עצמן שאף הם מורים טעם הדברים והפסקים במקום הראוי להם כגון באתנח וסוף פסוק וזקף ושאר הטעמים וכן רומז בו על המסורות שהם מקרא סופרים ועיטור סופרים וכתיב ולא קרי או קרי ולא כתיב שכל אלו הלכה למשה מסיני הם וביאור ענינם מקרא סופרים ר"ל אנשי כנסת הגדולה כגון ארץ ארץ ארץ שהם משנים הקריאה מצד הפסק הטעם ר"ל האתנח וכן שמים מצרים שקורין אותן בלא תנועת היו"ד אלא שמניעים אותה בתנועת האלף:

    עיטור סופרים יש מפרשים בה הסרת סופרים ומענין והבמות לא סרו תרגומו לא עטרו כמו אחר תעבורו שהיה לו לומר ואחר וכן אחר תלך אחר תאסף ונתקצרו האותיות לתפארת הקריאה ואין נראה כן שלא באו הסופרים לקצר אות אחת של תורה חלילה וכן שבקדמו שרים אחר נוגנים ובצדקתך כהררי אל אין הפירוש נופל יפה אלא שיש מפרשים שלשון עיטור בזו הוא לשון הקף שהתיבה שהיתה ראויה להקדימה הם מקדימים לה אחרת שתהא היא מוקפת בה דרך צחות כגון אחר תעבורו שהיה לו להקדים הפועל למלה לומר תעבורו אחר וכן העצם לפעולה ולומר שרים קדמו וכן כהררי אל צדקתך ומכל מקום אף זה אין נראה לי שלא שנו סופרים את הסדר להקדים את המאוחר אלא שלשון עיטור סופרים לדעתי הוא מה שעשו לעטור הקריאה ר"ל שמחדשים טעמים לתפארת קריאה והוא שלא רמז בפיסוק טעמים אלא הטעמים שמפסיקים בין ענין לענין כגון אתנח וזקף ודומיהם והוא ענין ויבינו במקרא שהטעם מורה להם איזו תיבה חוזרת למה שלפניו ואיזו למה שלאחריו אבל שאר הטעמים כגון שופר ישר ומהפך וטרחא שנותנין מעט הפסק בין תיבה לתיבה שלא להפסק ענין לא נרמז בזה אדרבא הם נותנין הפסק בין התיבות הדבוקות זה בזה ואין הענין אלא לתפארת הקריאה וזהו אחר תעבורו שיש במלת אחר שופר ישר וכן אחר תלך שיש בו טרחא ואחר תאסף שיש בו טרחא ואחר נוגנים שיש בו שופר ישר וכן בצדקתך כן נראה לי:

    וקריין ולא כתבן וכתבן ולא קריין לא מפי סופרים יצא הדבר אלא מצד ספיקות חסרונות או יתורים שנמצאו בימי עזרא ופקפקו בהם ורצו לרמוז עליהם ופירש בקריין ולא כתבן פרת דבלכתו ר"ל בלכתו להשיב ידו בנהר פרת בספר שמואל שלא מצאו כתוב בו פרת וכן איש דכאשר ישאל האמור באחיתופל שלא מצאו שם איש וכן ימים דבנבנתה ר"ל הנה ימים באים ונבנתה עיר על תלה שלא מצאו שם ימים וכן לה דפליטה והוא בירמיה אל יהי לה פליטה ולא מצאו כתוב שם לה וכן את דהוגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך שלא מצאו שם את וכן אלי דהגורן האמור ברות גם כן והוא כל אשר תאמר אלי אעשה ותרד הגרן שלא מצאו שם כתוב אלי וכן אלי דהשעורים האמור ברות גם כן והוא שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבאי ריקם אל חמותך ולא מצאו שם כתוב אלי כתיבן ולא קריין נא דיסלח והוא שאמור בנעמן בהשתחוייתי בית רמון יסלח נא לעבדך ואין מלת נא נקראת את דהמצוה ר"ל דואתחנן את כל המצוה ידרוך דהדורך בירמיה אל ידרוך הדורך קשתו חמש דפאת נגב ביחזקאל ופאת נגב חמש אמות אם דיש גואל האמור ברות אמנם כי אם גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני ולא קרינן אם וכן נכלל בענין זה שנוי סיומי הפסוקים ממה שאמרו במערבא הוו פסקי להדין פסוקא בתלתא פסוקי הנה אנכי בא אליך וכו':

    Meiri on Nedarim 37b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    רש"י בד"ה אלא כו' פיסוק ולא משום שכר שימור קאמר דהא כו' כצ"ל מיטרדי בהו הס"ד:

    בד"ה בנות כו' בה שכר שמור כו' כצ"ל משתעי הס"ד:

    ברא"ש את כו' דרוש לי כצ"ל:

    ר"ן מרובה הס"ד בד"ה צדקתך כו' ופי' אל צדקתך כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    ואם היה שכיר שבת פירוש שבוע שכיר חדש וכו' וזו אין צריך לומר זו קתני דכיון דתנא דשכיר שבת הויא הבלעה כל שכן שכיר חדש שכיר שנה. נותנין שכר שבת דכיון דאיכא בהדיה שכר חול מיבלע בהדי שכר שבת ושרי. לפיכך שהוא שומר שכר אם אבדו חייב באחריותן כדין שומר שכר דמחייב בגניבה ואבידה כך שמעתי דבפרה אדומה ועומר קאמר. ותמיהא לי הא חפצי שמים ואמאי אין נותנין לו שכר ואפילו להשכירו בתחלה שרי כדתנן משדכין על התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות שלא אסרה תורה אלא חפצך והא נמי מצוה הוא עומר ופרה אדומה. וי"ל דקבלת השכר לאו חפצי שמים הוא כלום. עוד יש לומר דבחול מיירי בזרעים ובפ' חול ובשלהי תוספתא דשבת מצאתיה ולא איירי אלא במילי דחול (כלל) אבל זה לא נהירא דבפרק הזהב מוכח דבהקדש מיירי. שיטה. אבל אם הוא שכיר שבת דהיינו שבוע אחד או שכיר חדש או שנה או שבוע שהוא שמיטה נותנין לו שכר השבת אף על פי שחשבונם הוא לתת לו דבר קצוב לכל יום ויום מכל מקום הואיל ושכרו לזמן מרובה לפי אותו הסך אינו נראה שלוקח שכירות השבת אלא שכירות (השבת) השנה או החדש כפי מה שיעלה סכום הכל ושכירות השבת מובלע בין שאר הימים ונראה כאלו אינו לוקח משכירות השבת כלום אלא כל מה שלוקח ממנו בשכירות ימי החול לוקח ומאחר שאיסור שכירות אינו אסור אלא מדבריהם היכא שאינו נראה כלוקח שכירות שבת ממש בפרט הקלו בו ולא רצו לגזור בזה כלל.

    משום דמיפנן אבהתהון דינוקי למצותא דשבתא האי דאין קורין אפילו באביהם של תינוקות איירי שלא יקראו לבניהם בשבת פרשה שלא למדו אותה מעולם או אפילו בימי החול כבר למדוה ימים רבים יש וכבר שכחוה והטעם כדי שלא יהיו טרודים בלמוד התינוקות ויתבטלו מלעסוק במצות שבת שזהו העונג. אבל אם כבר למדו אותה פרשה בחול אפילו פעם אחת לא יהיה כל כך טרדה ושפיר יהיה להם פנאי להתעסק במצות שבת. ויש נוסחאות דגרסי למיצתא להון והיא ישרה בעיני ופירושו היינו טעמא דאין קורין התינוקות בתחלה פרשה לפני רבן אלא שונין לפני רבן או לפני אביהן מה שקראו בשבוע מפני שאביהם (של) שלהן מופנים בשבת לשמוע מה שקראו בחול לידע אם יודעים אותו על הברור. הרי"ץ ז"ל. גירסא אחרת למצוואתא להגן פירוש שהאבות הם טרודים כל ימות החול ואינן קורין כלל ובשבת הם פנויין ומעכבין את בניהם כדי להיות להם לצוות ויקראו עמהם.

    ויקיר עליהון עלמא כדשמואל ושמעתי שיש במדרש גבי עונג שבת במה מענגו חד אמר בשינה וחד אמר בתלמוד תורה ולא פליגי כאן בתלמיד השונה ימי השבוע לו השינה עונג בעל הבית התלמוד עונג שאינו פנוי כל ימי השבוע ללמוד ובשבת הוא פנוי ותאב ללמוד ומתענג. הרא"ם ז"ל. קסבר בנות לא מיבעיין שימור דקתני חסורי מחסרא והכי קאמר לא ילמדנו מקרא בקטן דמשמע בין קטן בין קטנה דהוו רגילין דמלמדין נמי נקבות תורה משום הכי אסור דאית להו הנאה דהאיכא שכר שימור. ומי מצית אמרת דקטנה בעיא שימור והכתיב כל כבודה בת מלך פנימה דאין דרכן של בנות לצאת. פירוש בנות מי בעיין שימור והלא אינן יצאנית ומתניתין קתני לא ילמדנו דמשמע בין בנים בין בנות אם הדיר מהם ואידך אין בעיין ובעיין.

    ושום שכל אלו הפסוקים שתי טיפות של דיו המפסיקין בין פסוק לפסוק מקרא סופרים קריאת תלמידי חכמים לפי ששאר העם לא היו מדקדקים בקריאה ומה שהיו הסופרים מדקדקים לקרות כן היו קורין לה מקרא סופרים. ורבי יצחק בא לאשמועינן דלא סופרים אמרו כן מלבם אלא קבלה היא בידם מהלכה למשה מסיני כגון ארץ ארץ שמים מצרים יש שהיו קוראים אֶרֶץ בסגו"ל והסופרים קוראים אָרֶץ בקמ"ץ או הפך. ויש מפרשים שהיו מדקדקים בין קמ"ץ לפת"ח מצרים הסופרים מדקדקים לקרות מצרים בהכרת היו"ד ושאר העם אין מדקדקים בקריאתה ונראה כאלו קורין מצראים באל"ף דיו"ד. וכן שמים. עטור סופרים לשון הסרה רק הבמות לא סרו מתרגמינן לא עטרו והיו קורין הרבה מהעם וסעדו לבכם ואחר תעבורו בו"ו תשב הנערה אתנו ימים או עשור ואחר תלך בו"ו ואחר תאסף אל עמיך בו"ו קדמו שרים אחר נוגנים בו"ו ומשפטיך תהום רבה בו"ו והסופרים (הויין) היו עושין עטרה להני ווי"ן ולא היו קורין אותן כלל ולהני מילי קרי עטור סופרים. ובא רבי יצחק לומר כי מה שקורין הסופרים כן לא מלבם עשו כן אלא הלכה למשה מסיני. ועוד אמר רבינו האיי ז"ל כי עד דורות הקרובים משתבשים בפסוק לא ישמע על פיך שהיו קורין ולא ישמע בו"ו. הרי"ץ ד"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    בן יהוידע

    אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִקְרָא סוֹפְרִים וְעִטּוּר סוֹפְרִים וְכוּ' הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. פירוש לעולם כך נכתב בספר תורה אשר כתב משה רבינו ע"ה מפי שכינה ולא שהיה אחר כך שינוי אצל הסופרים המעתיקים ונאמר למשה רבינו ע"ה בסיני כי תיבות אלו של (בראשית יח, ה) אַחַר תַּעֲבֹרוּ, וְאַחַר תֵּלֵךְ (בראשית כד, נה) וכיוצא לא נכתבו לדרשה אלא נכתבו ליפות הלשון הנקרא 'עִטּוּר סוֹפְרִים' וכן הכלל של 'מִקְרָא סוֹפְרִים' וקרי וכתיב הכל נאמר כך למשה רבינו ע"ה בסיני ולא שנעשה השינוי הזה אחר כך אצל הסופרים המעתיקים וכן הענין במקראות נביאים וכתובים כך גילו לנו הנביאים אשר כתבום.

    Ben Yehoyada on Nedarim 37b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדרים, דף ל״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־243 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״אם אבדו אינו חייב באחריותן. ואם היה…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״אלא: גבי שבת היינו טעמא דאין קוראין…״

      חכמים: שמואל.

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמים, מאי טעמא…״

    4. קטע 417 מילים

      נפתחת ב״ולמאן דאמר שכר שימור, מאי טעמא לא…״

    5. קטע 546 מילים

      נפתחת ב״דאמר רב איקא בר אבין אמר רב…״

      חכמים: רב איקא בר אבין, רב חננאל.

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יצחק: מקרא סופרים, ועיטור סופרים,…״

      חכמים: רבי יצחק.

    7. קטע 75 מילים

      נפתחת ב״מקרא סופרים: אָרֶץ, שָׁמַיִם, מִצְרַיִם.…״

    8. קטע 830 מילים

      נפתחת ב״עיטור סופרים: ״אחר תעבורו (בראשית יח, ה)…״

    9. קטע 949 מילים

      נפתחת ב״קריין ולא כתיבן: ״פרת״ דבלכתו״, (שמואל ב…״

      חכמים: שמואל.

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״וכתבן ולא קריין: ״נא דיסלח״, (מלכים ב…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדרים דף ל״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026