הנודר מן התמרים מותר בדבש — פירוש דאמר קונם תמרים עלי מותר בדבש היוצא מהם דדבש איקרי תמרים [לא איקרי] וקשה אמאי לא תנא הכא כדקתני בשאר בבי תמרים אלו שאני טועם אסור ביוצא מהם:
בסתוניות — ענבים קשים ורעים לאכול מותר בחומץ היוצא מהן:
כל ששם תולדתו עליו — פירוש שאינו מפסיד שמו הראשון כמו דבש תמרים ששם תמרים עליו נדר בתמרים אסור בדבש:
וחכמים מתירין — בגמ' פריך היינו תנא קמא:
חכמים היינו ת"ק — דשרי בדבש תמרים איכא בינייהו דתניא כו' כל שדרכו לאכול כו' ומיירי ששם תולדתו עליו דאל"כ לית ליה [הנודר] בענבים מותר ביין וכל שאין דרכו לאכול כגון סתוניות שאין דרכן לאכול וחומץ שלהם דרכו לאכול:
נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו — ת"ק לית ליה דרבי שמעון וחכמים אית ליה דרבי שמעון [ולאו לגמרי כר"ש סבירא להו] דודאי בדבש תמרים לא סברי כוותיה אלא בדינא דסתוניות וה"ק וחכמים מתירים בתמרים לאכול בדבש אבל בסתוניות לא שרינן בחומץ וקשה דהוה להו למיתני וחכמים אוסרין בסתוניות והר"ם פי' לפי מה שפירש דסתוניות אין דרכן ליאכל אלא היוצא מהם יש לפרש ת"ק ורבי יהודה בן בתירא לית להו דר"ש בן אלעזר דאסרו בסתוניות גופייהו ולא אסרי אלא ביוצא מהם וי"מ איכא בינייהו דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהם ראויין אסור בהם ומותר ביוצא מהם הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:
מותר ביין תפוחים — דסתם יין דענבים קאמר:
מותר בשמן שומשמין — דסתם שמן הוא שמן זית:
מותר בדבש תמרים — דסתם דבש זהו דבש דבורים:
מותר בחומץ סתוניות — דסתם חומץ מיין טוב שהחמיץ:
מן הכרישין מותר בקפלוטות — אע"פ שממין כרישין הן באו שיש להן שם לווי:
מן הירק סתם מותר בירק שדה — דסתם ירק של גינה:
בארץ ישראל — דסתם שמן שלהן של זית:
מהו דתימא זיל בתר רובא — ולא נתכוין לאסור עצמו אלא באותו מין שמסתפק הרוב קמ"ל דגם מאותו שמסתפקים המיעוט אסר עצמו:
בשאר שני שבוע אסור בירקות גינה ומותר בירקות שדה — דסתמא מירקות גינה נדר דירקות שדה יש להם שם של לווי בכל שאר שני שבוע ומרישא שמעינן לה דקתני מותר בירקות שדה אלמא אסור בירקות גינה אבל סיפא איצטריך ליה:
בשביעית — פירוש שנדר בשביעית דירקות שדה מצויין בשביעית שבאות מאליהן אבל ירקות גינה אינם באין אלא על ידי זריעה הלכך סתם ירקות בשביעית ירקות שדה היא:
