מסכת נדרים דף ע״ד עמוד א׳

מתני' בין ליבם אחד בין שזקוקה ליבם אחד בין לשני יבמין אמר ר' אליעזר יפר ומוקמינן ליה בגמרא בשעשה בה מאמר אחד מהן:

ומה אשה שקנה הוא לעצמו כגון הנושא אשה בעלמא:

שהקנו לו מן השמים יבמה שחייבו לו מן התורה:

שאין לאחר רשות בה המקדש אשה מן השוק לאחר שקידשה לא תפסי בה קידושי מאדם אחר ואהכי מצי מיפר:

שיש לאחר רשות בה שאם עשה בה מאמר יבם זה ובא אחיו אח"כ ועשה בה מאמר תפיס בה כדאמר (יבמות נ.) יש מאמר אחר מאמר:

דבריך בשני יבמין דבשני יבמין מצית למימר כי האי גוונא:

מה אתה משיב על יבם אחד בהא לא מצית למימר שיש לאחרים רשות בה הואיל וליכא יבם אחר ואת לא משוית חילוק בין יבם אחד לשני יבמין:

א"ל אין היבמה גמורה לאישה שאם בא עליה זר אין נסקל שאין בה לא דין ארוסה ולא דין אשת איש ואין חייבין עליה אלא לאו דלא תהיה אשת המת וגו' (דברים כ״ה:ה׳):

ורבי יהושע סבר יש זיקה כלומר וזיקה ככנוסה, דאי לא הא אית ליה לרבי יהושע דאין הבעל מפר עד שתכנס לרשותו, ומיהו אין ברירה כלומר כיון שהן שני יבמין אין לברר עדיין מי מהם יכנס, ואין זה כשאר יש ברירה ואין ברירה דעלמא, דהיא גילוי וברירה למפרע. ואם תאמר יפרו שניהם. ויש לומר דאישה יפרנו אמר רחמנא כלומר שיפר אישה ידועה וברור בשעת ההפרה וליכא, דאפילו יפרו שניהם אין לברר עכשיו מי מהם אישה, ובפרק ארבעה אחין ביבמות כתבתי בארוכה משמו של הרמבן נר"ו.

ולרב אלעזר דאמר מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד מאי איכא למימר הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח כו'. קשיא לי תירצתך רבי אליעדר דבהגעת זמן מפר, כלומר כל שהוא חייב במזונוטתיה יפר, אלא רבי יהושע דלית ליה מאי איכא למימר, דאי משום שעשה מאמר הא אינו קונה אלא לדחת בצרה, ואי משום דעמד בדין ואיתחייב במזונותיה וכדרב פנחס הא לית ליה לרבי יהושע [ואי אמרת דטעמא דרבי יהושע – לפי השי"מ] אלא משום זיקה וקסבר זיקה ככניסה, וכטעמא קמא דאתמר עעלה בגמרא, דכי אצריטך ר' אמי לאוקמוה בשעשה בה מאמר, היינו דוקא לרבי אליעזר דארמ אפילו לשנים הא לא משמע הכי, אלא טעמא דרבי יהושע נמי משום מאמר הוא, וכדאמר ליה רבי יהושע לרבי עקיבא דבריך נראין בשני יבמין, כלומר ויש לך תשובה על דברי ר' אליעזר, מה אתה משיב על יבם אחד כלומר על דברי שאני מתיר ביבם אחד, ואמר ליה רבי עקיבא כלום חלקנו בין יבם אחד לשני יבמין, בין עשה בה מאמר ללא עשה בה מאמר, דאלמא רבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר קאמר, וכדדייקינן מינה דתניא כותיה דר' אמי. ועוד דלא אשכחן מאן דאמר זיקה ככניסה אלא רבי שמעון ואליבא דרבי הושעיא, ואתותב כדאיתא בריש פרק כיצד ביבמות [נט, א] וכן אי אפשר לומר דלרבי יהושע יפר בשותפות, דאכתי לא שמעינן דיפר בשותפות דלקמן הוא דמוקמינן לה בהכין, אבל השתא יפר לבדו הוה סלקא דעתיה דאמרינן וכדקתני יפר ולא קתני יפרו, ורבי יהושע איפר דקאמר רבי אליעזר קא מהדר, ולא פליג אלא אשני יבמין, הא ביבם אחד רבי אליעזר ורבי יהושע שוין הן ובחדא שיטתא נינהו, וצריך לי עיון בדבר. ובפירושין פירשו ורבי יהושע ורבי עקיבא הואיל ואין קונה קנין גמור לא על דעתו נדורת. ואינו מחוור בעיני כלל, מן הטעם שכתבתי דלרבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר היא, ואי אינו קונה לרבי יהושע מאמר לא מעלה ולא מוריד לה הפרה, אם כן אכתי אמאי יפר לרבי יהושע, דאפילו לרבי יהושע נמי משמע לן השתא דיפר לחודיה וכדאמרן.

הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח ואם תאמר ואמאי איצטריכו לאוקמה בהכין, לימא אימר דאמר רבי אליעזר דאי בעי לאפוקי בגיטא לא מצי מפיק להפרת נדרים מי אמר, וכדמשני לה ביבמות פרק ארבעה אחין, גבי שלשה אחין שנים מהם נשואין שתי אחריות ואחד מופנה, ומת אחד מבעלי אחיות, ועמד מופנה ושה מאמר ביבמתו, ויש לומר דהתם הוא דכבר אוקימנא לה דמפר בשותפות, וכיון שכן שפיר מצי לתרוצי דלהפרת נדרים קונה הוא המאמר להיות מפר בשותפות כעין ארוס, אבל הכא אכתי לא שמעינן דיפר בשותפות אלא לחודיה, הלכך איצטריך לאוקמה בשנתחייב במזונותיה, וכדאוקימנא לה נמי התם למאן דאמר דיפר לחודיה ולא קתני יפרו. כן תירצו בתוספת. דאי אירוסין עושה הא תנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. קשיא לי והיכי סלקא דעתיה דיפר בלא שותפות קאמר, דהא אמר ליה רבי אליעזר לרבי עקיבא ומה אשה שקנה הוא לעצמו מפר כלומר ארוסה, ואמר רבי עקיבא אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה, דאלמא רבי אליעזר כארוסה עביד לה, ויש לומר דרבי אליעזר לדבריו דרבי עקיבא אמר ליה, כלומר לדידי כיון שעשה בה מאמר הרי היא ככנוסה ומפר לבוד, אלא לדידך אודי לי מיהת דתהוי כארוסה וליפר בשותפות, והזקיקו לומר כן משום דקתני יפר ולא קתני יפרו, דאלמא לדידיה היבם לחודיה מפר, ומשום דמאמר נשואין עושה. כן נראה לומר. והקשו בתוספות ומנא ליה דנשואין עושה מפר, דכל שהוא חייב במזונותיה מיפר לרבי אליעזר וכיון שכן אפילו תימא ארוסין עושה מפר, דכל שהוא חייב במזונותיה מיפר לרבי אליעזר כדאיתא במתניתין, ותירצו דעל כרחך לא אוקימנא כדרב פנחס, אלא לרבי אליעזר דאמר מאמר אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד, אבל לדידן דהוה סבירא לן דקונה קנין גמור, אפילו לא עמד בדין מפר דאלמא נישואין עושה. ואי נמי איכא למימר דמדרבי יהושע קא דייק, דלדידיה מזונות לא מעלין ולא מורידין אלא כל שתכנס לרשותו בלבד, ומכל מקום נראה לי דאפילו מדרבי יהושע אי אפשר למידק, למאי דסבירא ליה לרבי אליעזר דאין המאמר קונה אלא לדחות בצרה, דלרבי אלעזר הא אי אפשר אלא משום דרב פנחס, ודרב פנחס לר' יהושע בכי הא לית ליה וכדאמרן. וכיון שכן הואיל וא"ר אליעזר בההיא, מאי קאמרי ליה מקוה יוכיח כלי יוכיח, ויש לומר פלפולא בעלמא הוא. ואם תאמר מכל מקום שפיר קאמר דאיכא למימר בהנך קל וחומר ולא דרשינן, ואמאי דרשינן לגבי נערה מכורה כבר יוצאה וכו'. ויש לומר דשמא איכא קל וחומר ולא דרשינן, ואמאי דרשינן לגבי נערה מכורה כבר יוצאה וכו', ויש לומר דשמא איכא טעמא בהנך דלא דרשינן בהו קל וחומר. אמר רב נחמן בר יצחק מאי יפר יפר בשותפות. ואם תאמר אמאי לא אקשינן הכא מי קתני יפרו וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וצריך תלמיד לפי דעתי שאם היה יודע שיש להעמידה בכך מעיקרא מאי קאמר תשפוט דנשואין עושה דילמא משום דעמד בדין וברח ומדרב פנחס. הרשב"א ז"ל.

והרשב"א ז"ל כתב וזה לשונו הא כדאיתא והא כדאיתא דרבי אליעזר לא לדמויי נדרי אשתו לנדרי עצמו כדאיתא קא אתי אלא למילף מיניה קל וחומר לחוד. עד כאן הרשב"א ז"ל.

שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין ר' אליעזר אומר יפר כלומר כל אחד מהם ואוקימנא בגמרא כשעשה בה מאמר וקא סבר רבי אליעזר (א) כרבנן דאמרי מאמר קונה קנין גמור אי נמי בשעמד בדין וברח ואיחייב לה במזונותיה וכדר' פנחס וכיון דאיחייב במזונותיה סמכה דעתה:

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמים רבי אליעזר אומר יפר רבי יהושע אומר לאחד אבל לא לשנים ר' עקיבא אומר לא לאחד לא לשנים אמר רבי אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מיפר נדריה אשה שקנו לו שמים אינו דין שיפר נדריה אמר לו רבי עקיבא לא אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים בה רשות תאמר באשה שקנו לו שמים שיש לאחרים בה רשות אמר לו רבי יהושע עקיבא דבריך בשני יבמין מה את משיב על יבם אחד אמר לו אין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה אמר הר"ם פי' מאמר רבי אליעזר אמנם הוא ביבם שעשה מאמר ליבמתו לפי שר' אלעזר הוא סובר דעת בית שמאי בכל דיניו כמו שביארנו פעמים באמרם רבי אלעזר שמותי הוא ובית שמאי אמרו מאמר ביבמה קונה קנין גמור ואין הענין כן אבל לפי מה שהתבאר מיבמות וא"כ אין היבמה גמורה לאישה מפני שלדברי הכל יבמה ארוסה אין חייבין עליה סקילה כנערה מאורסה והלכה כרבי עקיבא:

אמר המאירי ענין המשנה בשומרת יבם שיצאה מרשות האב ונכנסה לרשות בעל ראשון כגון שהיא שומרת יבם מן הנישואין שאילו היא שומרת יבם מן האירוסין והיא נערה כל שמת הארוס נתרוקנה רשות לאב ומפר לבדו אע"פ שהיא זקוקה ואפילו עשה בה מאמר ואם היא בוגרת הואיל ויצאה מרשות האב ואף לרשות בעל לא נכנסה אין הפרה לנדריה לא מצד האב שכבר בגרה ויצאה מרשותו ולא מצד היבם דלא עדיף מגברא דאתי מיניה והרי אף ארוס ראשון לא היה יכול להפר שאין לארוס לבדו רשות בנדרי ארוסתו אם כן משנתנו אתה מפרשה בשנשאת ומת הבעל והיא זקוקה ליבם שנמצאת שומרת יבם מן הנשואין ונדרה בעודה זקוקה ונחלקו בה במשנה זו שלדעת רבי אליעזר אפילו נפלה להרבה יבמים יפר ולפי מה שהתבאר בגמרא לדעתו ענין דבריו שאם נפלה ליבם אחד יפר בלא שום פקפוק מפני שהלכה יש זיקה ר"ל שזיקת היבום עושה אותה אצל יבם כעין ארוסה ליאסר בקרובותיה מחמת זיקתו ומתוך כך הרי היא כנשואה לו ואם נפלה לשני יבמים אם עשה אחד מהם בה מאמר יפר לבדו מפני שהוא סובר כבית שמאי שאמרו מאמר קונה קנין גמור ביבמה מן התורה עד שאפשר ליפטר בגט שהרי ליקוחין כתיבי בה כדכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה הלכך כל שעשה בה מאמר יפר זה שעשה בה מאמר ואם מאמר לבית שמאי נישואין עושה יפר לבדו ואם אירוסין עושה יפר בשיתוף אביה אם היא נערה ואם היא בוגרת לא יפר ואם לא עשה אחד מהם מאמר יפרו בשותפות שאע"פ שזו שאמרו יש זיקה לא סוף דבר באחד שעל כל פנים אין לה היתר אלא ממנו והרי היא דומה ככנוסה לו אלא אף בשנים שהיה לנו לומר אין זיקה לא ליאסר אמה אחר מותה ולא ליארס אחותה לאחד מהם שהרי אינה דומה לכנוסה שמאחר ששנים הם איתתא לבי תרי לא חזיא אין אומרין כן אלא אף בשנים יש זיקה כמו שיתבאר בשני של יבמות מכל מקום אין ברירה ויפרו בשותפות:

ולדעת האומר שאף בית שמאי לא אמרוה להפטר בגט אלא לדחות בצרה ר"ל לעשותה ערוה עליו מצד אחות אשתו וכמו שאמרו בשלשה אחין שנים נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני שאלמלא מאמר היו הכל מודים באיסור שתיהן לזה השלישי שהרי שתיהן זקוקות לו וכל אחת אסורה מתורת אחות זקוקתו אלא שקודם שמת השני עשה זה מאמר באשת הראשון ומתוך כך הוא אומר שלדעת בית שמאי מאמרו דוחה את הצרה ועושתה לו ערוה ותצא משום אחות אשה והוא מותר בזו שעשה בה מאמר שהמאמר קונה ביבמה ולבית הלל אין המאמר דוחה את הצרה לעשותה ערוה ואדרבה עדין יש לו בה זיקה ואסור אף בזו שעשה בה מאמר מדין אחות זקוקה שהיא כעין אחות ארוסה אלא חולץ לשתיהן ובעלת המאמר צריכה עוד גט למאמרו ונמצא זה קרח מכאן ומכאן וכמו שאמרו שם אוי לו על אשתו ר"ל זאת שעשה בה מאמר ואוי לו על אשת אחיו הכל כמו שביארנו בשלישי של יבמות שנמצא לבית שמאי שהמאמר אינו פוטר בגט לבד פירשוה בגמרא לדעת זה כגון שעמדה בדין עם זה שעשה בה מאמר ופסקו לה מזונות שיש לה כמו שביארנו בפרק החולץ והואיל ונזונת משלו הוא יפר שעל דעתו היא נודרת אחר שנזונת ממנו וכמו שאמרו כל הנודרת על דעת בעלה נודרת כלומר אחר שעשה בה מאמר ושהיא נזונת ממנו:

ומכל מקום לדעת חכמים אין המאמר עושה כלום מן התורה אף לדחות בצרה ר"ל לעשותה ערוה עליו ליפטר בלא כלום והלכך לדעת חכמים ולשיטתו של ר' אליעזר אם עולה לאחד יפר בלא שום פקפוק שהרי יש זיקה ויש ברירה ואם נפלה לשנים אף בשעשה אחד מהם מאמר יפרו כלם בשותפות אף בעמדה עליו בדין ונתחייב במזונותיה וכן יראה לפי הסוגיא שלא בא ענין שעמדה בדין אלא לדעת בית שמאי ויש מפרשים שאף חכמים מודים בעמדה בדין עם זה שעשה בה מאמר ומטעם כל הנודרת וכו' ורבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים כלומר כל שנפלה ליבם אחד ודאי מפר שהרי יש זיקה אבל לשנים לא יפר אחד מהם ולא אפילו שניהם כאחד שאע"פ שיש זיקה אפי' בשנים אין ברירה ואף כשיפרו שניהם מכל מקום אישה יפירנו כתיב והרי בשעת הפרה אינו מבורר איזה מהן הוא בעלה ורבי עקיבא אומר שאף לאחד לא יפר והיו סבורים בגמרא לפרשה משום דקסבר אין זיקה ומכל מקום כבר פסקנו במקומה שיש זיקה אלא שבסוף הסוגיא העלו טעמו כטעם הנזכר לדבריו במשנה זו כלומר שאף לדעת האומרים יש זיקה כן שאין היבמה גמורה ליבמה כשאר ארוסות לארוסיהן שהרי ארוסה דעלמא במיתת ב"ד וזו אינה אלא בלאו ואם כן אפי' יבם אחד ליבמה אחת ושעשה בה מאמר אינו מפר לעולם עד שיבא עליה:

ולענין פסק גדולי המחברים פוסקים כרבי עקיבא ומשום דהלכה כרבי עקיבא מחבירו וגדולי הדורות פוסקים כרבי יהושע ומפני שדבריו כעין הכרעה וממצעין בין דברי רבי אליעזר לדברי רבי עקיבא והרבה ראיתי שפוסקים כר' אליעזר ולשיטת חכמים ר"ל שבאחד יפר ובשנים אף בעשה אחד מהם מאמר לא יפר לבדו אלא בשותפות כולם ואפילו עמדה בדין על אותו שעשה בה מאמר שלא נאמר טעם זה אלא לדעת בית שמאי כמו שביארנו ומכל מקום יש פוסקים שבעמד בדין על אחד מהם וחייבוהו במזונותיה הוא יפר לבדו ושחכמים מודים בה מטעם כל הנודרת וכו' שהיא הלכה בכל מקום ומכל מקום אין הכרח בכך שאף רב פנחס לא בכל ניזונת הוא אומרה שהרי בודאי מודה הוא בבוגרת הנזונת על ידי האב שאין אב ולא בעל מיפר נדריה ואף רבי אליעזר לא אמר שאף בעמד עליו בדין יהא מיפר אלא בעשה בה מאמר ואם כן חכמים סוברים בדברי רב פנחס שאינן אלא בנשואה גמורה שנותנת דעתה לגמרי עליו אפילו ביתומה קטנה שנשאת לו כמו שהתבאר בנידה פרק דופן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה דבר שלא ביארנוהו:

גמרא ולרבי אליעזר כצ"ל:

רש"י מפר הס"ד לחופה הס"ד:

בד"ה אלא כו' אפשר ליבם כצ"ל:

בד"ה מאי כו' וברח דאיחייב לה כצ"ל:

ברא"ש אביה הס"ד קודם ד"ה קסבר נרשם (מתני') [גמר']:

לחלוץ הס"ד לגבייהו הס"ד אשתו הס"ד מפר הס"ד ואחר כך מ"ה ולרבי אליעזר כצ"ל:

בא"ד לדחות הצרה כצ"ל אחין ג' אחין כצ"ל גמורה הס"ד ואחר כך מ"ה הב"ע שעמד כצ"ל:

ר"ן בס"ד הס"ד:

בשלמא רבי עקיבא קסבר אין זיקה אין מועלת זיקה לעשותה אפילו כארוסה הילכך לא יפר אפילו בשותפות לא לאחד ולא לשנים. ורבי יהושע סבר יש זיקה זיקה מועלת אפילו לעשותה כנשואה ובאחד יפר אפילו לבדו. ואף על גב דאמרינן דאפילו לבית שמאי דאמרי' מאמר קונה קנין גמור גריע קנין יבמה מארוסה הני מילי ליורשה וליטמא לה דכתיב בהו שארו דבעי שאר בשר וארוסה מיקרבה קירוב בשר דידה טפי מיבמה שאינו רגיל אצלו כלל אבל לענין הפרת נדרים למאן דאמר יש זיקה אלים קנין יבם מקנין ארוסה. אין ברירה כשהן שני יבמין לאיזה מהן זקוקה הילכך לא יפרו לא זה ולא זה (דבחד בעל אין ברירה איזהו) אמר המגיה אולי צריך לומר: דבכל חד וחד אין ברירה שזהו בעלה ואפילו למאן דאמר יש ברירה לא אמר אלא במקום שנתברר הדבר לבסוף שכך ההה כמו שאם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב דאמרינן למחר כשיתברר הדבר חזינן כאלו נתברר הדבר מתחלה והוה עירוב וכדתנן שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה לבסוף כשיתרום חזינן כאלו הוברר הדבר מתחלה שזו היתה תרומה וכי אכל שפיר אכל אבל הכא יפר תנן איזה שירצה ושמא אותו שיפר לא ישאנה וכי היפר לאו שפיר היפר.

ולרבי אליעזר דאמר וכו' והכא לא מצי למדחי כדדחי ביבמות כי אמר רבי אליעזר אינו קונה דלא סגי ליה בגט אלא דחליצה נמי בעי ולא נפקא בגיטא גרידא אבל לענין שלא יפר פירוש בשותפות מי אמרי. תריץ דהתם אמיפר בשותפות דתרצינן לעיל מינה קאמר דמודה רבי אליעזר דמאמר קונה למיפר בשותפות אבל הכא יפר בלא שותפות בעיא למימר ולרבי אליעזר לא קני מאמר להפר שלא בשותפות. משום הכי הכא מיבעיא לי לתרוצי הכא במאי עסקינן כגון שעמדה היבמה עם בעל המאמר בדין אחר שעשה בה מאמר ואיחייב לה במזונותיה שיאמרו לו או כנוס או פרנס ואמר אפרנס דכל הנודרת על דעת המפרנס נודרת. אם אשה שקנה לעצמו שקדשה ונשאה הרי הוא מפר נדרים. (אמר המגיה נראה לי דמלת נודרת הוא סוף הדיבור והשורה האחרונה שייכה לדברי הרא"ם לקמן בד"ה הקנו וכו') הרא"ם ז"ל.

ולרבי אליעזר דאמר מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד מאי איכא למימר הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח וכו'. קשיא לי תירצת רבי אליעזר דבהגעת זמן מפר כלומר כל שהוא חייב במזונותיה יפר אלא רבי יהושע דלית ליה מאי איכא למימר דאי משום שעשה מאמר הא אינו קונה אלא לדחות בצרה ואי משום דעמד בדין ונתחייב במזונותיה וכדרב פנחס הא לית ליה לרבי יהושע. ואי אמרת דטעמיה דרבי יהושע משום זיקה וקסבר זיקה ככנוסה וכטעמא קמא דאיתמר עלה בגמרא דכי איצטריך רבי אמי לאוקמוה בשעשה בה מאמר היינו דוקא לרבי אליעזר דאמר אפילו לשנים הא לא משמע הכי אלא טעמא דרבי יהושע נמי משום מאמר הוא וכדאמר ליה רבי יהושע לרבי עקיבא דבריך נראין בשני יבמין כלומר ויש לך תשובה על דברי רבי אליעזר מה אתה משיב על יבם אחד כלומר על דברי שאני מתיר ביבם אחד. ואמר ליה רבי עקיבא כלום חלקנו בין יבם אחד לשני יבמין בין עשה בה מאמר ללא עשה בה מאמר דאלמא רבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר קאמר וכדדיקינן מינה דתניא כותיה דרבי אמי. ועוד דלא אשכחן מאן דאמר זיקה ככנוסה אלא ר"ש ואליבא דרבי הושעיא ואיתותב כדאיתא בריש פרק כיצד ביבמות. וכן אי אפשר לומר דלרבי יהושע יפר בשותפות דאכתי לא שמעינן דיפר בשותפות דלקמן הוא דמוקמינן לה בהכין אבל השתא יפר לבדו הוה סלקא דעתין דאמרי וכדקתני יפר ולא קתני יפרו. ורבי יהושע איפר דקאמר רבי אליעזר קא מהדר ולא פליג אלא אשני יבמין הא ביבם אחר רבי אליעזר ורבי יהושע שוין הן ובחדא שיטתא נינהו וצריך לדעתי עיון בדבר. ובפירושים פי' רבי יהושע ורבי עקיבא הואיל ואין קונה קנין גמור לא על דעתו נודרת. ואינו מחוור בעיני כלל מן הטעם שכתבתי דלרבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר הוא ואי אינו קונה לרבי יהושע מאמר לא מעלה ולא מוריד להפרה ואם כן אכתי אמאי יפר לרבי יהושע דאפילו לרבי יהושע נמי משמע לן השתא דיפר לחודיה וכדאמרן. הרשב"א ז"ל.