מסכת נדרים דף ס״ז עמוד ב׳

ממילא שמע מינה - יש מפרשים אכתי תרי קרא לא צריכי, דאי משום שאין הבעל מיפר בקודמין [לחודיה, ליכתוב ואם בית אישה נדרה דשמע מינה, דאב ובעל מפירין ושמע מינה נמי ממילא דאין הבעל מפר בקודמין] דהא בית אשה נדרה כתיב, והקשו בתוספות [כאן ע, א ד"ה ואם היה תהיה למה לי שמע מינה לארוסה – לפי השי"מ] דאם כן אכתי נימא דקרא דהיו תהיה מיירי בין בארוסה בין בנשואה, ואם בית אשה נדרה לאפוקי שאין הבעל מיפר בקודמין, ולי נראה דאי משום הא לא קשיא, דדלמא כלהו סבירא להו דקרא לאו בתרי גווני אשה משתעי אלא בחדא, דהיו תהיה חדא איתתא משמע או ארוסה או נשואה, וכיון דלא אפשר לאוקמה בנשואה לחודה על כרחך בארוסה לחודה מיירי, ודכותה ביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות נח, ב) גבי כהן שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו שאני התם דכתיב אשה. הכי נמי אשה אחת ולא שתים. אלא ודאי הא קשיא לי להדין פירושא, דהיאך אפשר לומר דתרוייהו בנשואה כתיבי, והלא מקרא דאם היו תהיה משמע דמפר בקודמין דהרי כתיב ונדריה עליה, ומקרא דאם בית אשה ממעט קודמין, מקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט. ואפשר נמי לדחות בהא דדלמא אכתי לא רמו אנפשייהו דונדריה עליה היינו נדרים שהיו עליה כבר, אבל בתוספות פירשו דהיינו דאקשינן ולאו ממילא שמע מינה, כלומר ממה שאתה צריך לומר שאין הבעל מפר בקודמין, מינה שמעת דקרא דהיו תהיה לאו בנשואה מיירי, דהתם בנדרים שקדמו הוא שיכול להפר וזה נכון.

איבעית אימא הויה קדושין משמע - לפי מה שאמרתי אני דלא משמע להו דקרא מיירי אלא בחדא ניחא, דכיון דהויה על כרחך משמע טפי קדושין מנשואין וקרא לא מיירי אלא בחדא, על כרחך מוקמינן לה בארוסה ולא בנשואה, אבל אי אסתפק לן [אי – לפי השי"מ] נמי בין בארוסה בין בנשואה מאי קאמר דהוי קדושין משמע, וכי נשואין נמי לא משמע, והלא גבי טומאת כהן כתיב ולאחותה הבתולה אשר לא היתה לאיש, ואפילו הכי מיטמא הוא לאחותו ארוסה כדברי רבי מאיר ורבי יהודה, כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס, א), ואף על גב דדרשינן לה מהקרובה אליו, מכל מקום אי הויה קדושין לחוד משמע הא אפקיה קרא, ואפילו לרבי יוסי ורבי שמעון דאמרי דאינו מיטמא לארוסה משום דכתיב אשר לא היתה לאיש, היינו משום דהיתה משמע בין בנשואה בין בארוסה, אבל דתהוי ארוסה לחוד במשמע ולא נשואה הא לא אמרי, ותדע לך דאפילו לדידהו נמי מיטמא הוא לארוסה שנתגרשה מרבוייא דהקרובה, ואילו נשאת ונתגרשה לא אלמא הויה לאו קדושין לחודייהו, משמע, אלא ודאי כדאמרן. כן נראה לי.

אסרה איסור בבית אביה - למה לי לכתביה לאב לגבי אם היו תהיה בלחוד.

אם כן בית אשה נדרה למה לי - והוי מצי לדחויי דאיצטריך לומר שאם הקים האב אינו מקים, אלא דעדיפא מינה קאמר למעוטי בעל בקודמין.

ומינה בעל אינו מפר בקודמין ארוס מפר - פירשו המפרשים ומינה אתה יכול לדייק (ודוקא) בעל אין מפר בקודמין הא ארוס מפר, וכיון שכן מאי טעמא מפר ארוס ואין בעל מפר משום שותפותיה דאב. ואינו מחוור כלל, דאדרבה דוק מינה בעל אינו מפר בקודמין וכל שכן ארוס. אלא הכי פירושו ומינה כלומר ממה שאתה אומר דבעל אינו מפר בקודמין, איכא למידק דארוס לחודיה לא מפר, דהא ארוס מפר בקודמין משום דקרא דהיו תהיה לאיש על כרחיה אוקמי ליה בארוסה, וההוא הא שרי להפר בקודמין, דהא כתיב ונדריה עליה, וכיון שכן איכא למימר השתא בעל לא מפר בקודמין ארוס דגריע טפי מפר, אלא מאי אית לך למימר דטעמא דהאי מלתא, דשאני ארוס דמפר משום שותפותיה דאב דליתנהו קודמין לדידיה.