מסכת נדרים דף נ״ט עמוד א׳

תריץ מעשר תרומת מעשר דיגון הוא [דקא גרים]. ליה דלא מחייב בתרומת מעשר עד דמידגן והאי מאשתקד נידגנה הלכך מעשר עליה משל אשתקד ולא הוי איסורו על ידי קרקע הלכך לא הוי בטילתו ע"י קרקע:

אפילו גידולי גידולין אסורין אלמא דאין גידולי היתר מעלין את האיסור וקשיא לרבי אמי:

ואין בטיל ברוב כלומר ברוב מדתו בגדוליו רבים:

הרי תרומה דיאי בעי מיתשיל עלה שאם היה בדעתו להפריש תרומה ומעשר על פירותיו מפירות קופה זו וטעה ונתן מקופה אחרת יכול לשאל עליה לפני חכם ולומר לו לא היה בדעתי ליתן מקופה זו אלא מזו ולא הויא תרומה ואפילו הכי בטלה ברובא דתנן וכו':

תירקב הכל שאין לה תקנה לא לכהן ולא לישראל:

הא אם נפל למאה תעלה סאה אחת ושאר מותר אלמא דבטלה ברוב דידיה כמו האי דהיינו במאה ואכתי קשיא לרבי אמי מתני' דנדרים:

[ומשני] הא תרומה בתרומה ביד כהן עסקינן דמאחר שזכה בה כהן לא מצי מיתשיל עלה אינש ולא דמי לקונמות:

תימכר לכהן הרי ביד כהן היא ואין צריך לו למוכרה:

מתיב רמי בר חמא קונם פירות הללו עלי קונם כו' דכיון דאמר קונם סתמא אסרם עליו בהנאה בין בחליפין בין בגידולין:

קונם שאני אוכל לא אסר עצמו אלא בגופם והלכך בדבר שזרעו כלה הגידולין מותרין אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין אלמא גידולי היתר אינם מעלים את האיסור דאי מעלים גידולין אמאי אסורין הרי לא אסר עצמו אלא בגוף הפירות ולא אסר בגידולין וליתו גידולי היתר וליבטלו לעיקר אלא שמע מינה דגידולין לא מבטלין לעיקר הלכך העיקר מתפשט בגידולין ואסורין מטעם עיקר ועיקר חשוב ואינו בטל ונהי דודאי אינו מתיר ע"י קרקע כמו שביעית מכל מקום דמי לעל ידי קרקע התירו ולא שייך לשנויי דיגון הוא דקא גרים ליה:

א"ר [אבא] שאני קונמות הואיל ואי בעי מיתשל עלייהו והוי כדבר שיש לו מתירין ולא בטיל - ולכך לא מבטלי גידולי לעיקר והא דתנן לעיל (נדרים דף נב -) קונם יין ונפל לתבשיל אם יש בו טעם יין אסור ואם אין בו טעם יין מותר דבטל היינו משום דהוי מין בשאינו מינו דהאי דדבר שיש לו מתירין לא בטיל היינו מין במינו והא דמסיק רב אשי פרק בתרא דביצה (דף לט -) דמים ומלח לא בטילי בעיסה משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואע"ג דלא הוי מין במינו יש לומר דהתם משום דאיכא נתינת טעם ולא בטלי:

והרי תרומה כו' דתנן ה"ה דהוי מצי למיפרך למאן דאמר תרומה אין לה מתירין:

סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה תרקב דאינה בטלה בפחות מק' ואסמכוה רבנן [אקרא דכתיב] תרימו ממנו מה שאתה מרים ממנו שנפל לתוכו מקדשו:

א"ה דמוקי להו ביד כהן אם כן איירי שהדימוע אירע בבית הכהן [אימא סיפא אם היתה טהורה] תמכר לכהן והא דידיה הוא אלא מיירי שהיא ביד ישראל וא"ה בישראל שנפלו לו תרומה מבית אבי אמו כהן דהשתא הוי דידיה:

תמכר לכהן חוץ מדמי סאה והא דידיה הוא אי מיירי שהן ביד הישראל ושפיר מצי מזבין לה אלא שמע מינה דמיירי בתרומה שהפריש ישראל ליתן לכהן:

הכי גרסינן אלא בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו והוי דבר שיש לו מתירין:

גמ' בעי רמי בר חמא קונם פירות אלו (שלי) על פלוני מהו בחילופיהן מי אמרינן גבי דידיה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו אוסר גם כן דבר שלא בא לעולם עליו. פירוש דטעמא דאסר מתני' חילופין בדיעבד לאו משום דחליפין בכלל איסור הנאה ואפילו באיסור נדר אלא משום דאמרינן דדעתיה הוה עלייהו מעיקרא וכמאן דפריש דמי וכיון שכן גבי חבריה דלא מצי למיסר פירי דחבריה עליה לא מצי למיסר עליה פירי דיליה דלא אתו לעלמא או דלמא כיון דחילופיהן כגדולין דמו ול"ש הוא ול"ש חבירו פירוש דאיסורא דמתני' לאו משום דדעתיה עליהן אלא משום דהכי דינא בנדר שהוא איסור הבא מעצמו דליחול איסורא אפילו אחליפין:

ת"ש האומר לחברו קונם שאני מהנה לך לוה המודר ובעלי חוב באין ונפרעין מן המדיר מאי טעמא לאו משום דחלופיהן לאו כגדוליהן דמו פי' דההוא מידי דיזיף מבעלי חוב דהוי חליפי מאי דמפרעי מיניה דהאי מדיר לאו כגידולין דידיה דמו ולא גרסינן האומר לאשתו דהא לא מצי מדיר לה כיון דמשתעבד לה אלא א"כ הדירה כשהיא ארוסה ואית דגרסי האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך דאסר הנאתה עליו לוה הבעל ובעלי חוב באין ונפרעין מדעתיה מנכסים שיש לה שאין לבעל בהם שום זכות [והא] פשיטא דהא לא איתנהו בכלל איסור דנכסי דידה הוא דאסיר עליה וגירסא קמייתא מחוורתא טפי ופרקינן לכתחלה הוא דלא הא בדיעבד שפיר דמי פי' דהתם כיון דההיא שעתא דאתהני המודר מנכסי המלוה לא הוו חליפי איסורי הנאה דהא לאו אפומא דהאי אוזיף וכי הדר אתי ומפרע מהאי כבר נתאכלו מעות המלוה לא חשיבי חליפין אבל להחליפן לכתחלה בעוד שאיסורי הנאה קיימין אימא לך דחלופין כגדולין וכן לשון רבינו ז"ל בהלכות ובגמרא אמרינן ת"ש המקדש בערלה ובכלאי הכרם אינה מקודשת מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ומדלא שני ליה דהתם מדאורייתא אבל (ג) אין מיבעיא לן אי הוו חליפין כגידולין מדרבנן. שמעינן דהכא מדאורייתא נמי איבעיא לן ופרקינן הכא נמי לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד:

ומסתברא דהכי פי' דאיהו סבר דכי היכא דמיבעיא ליה בחליפי (ד) איסורי הנאה דעלמא ולהכי אייתי ליה מערלה וכלאי הכרם דאיסורי הנאה ולא תפסי דמיהן שאם מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ושני לו דשאני התם הנאה דאורייתא לכולי עלמא אסירי ולפיכך אין להם דמים כלל וכשהחליפן או מכרן אינם דמיהן אלא מתנה או מלוה ולפיכך כשנהנה מהן אינו חשוב נהנה מאיסורי הנאה ואין בכלל איסור הנאתו אלא שלא למכרו ולהחליפו לכתחלה דההיא שעתא מתהנו מיניה אבל אי עבד עבד וכי מתהני לאו מיניה מתהני וכמו שפירשו עליה בירושלמי אבל הכא באיסור קונם שהוא אסרן עליו והן מותרים לכל העולם אימא לך דיש לו דמים וחליפין דידיה חליפין גמורים אימא לך דכל שאסור בהם אסור בחלופיהן ובדמיהן כשם שאסור בגידוליהן ובעיין לא איפשיטא ונקיטינן לחומרא ואגב אורחין שמעינן דאדם אוסר על עצמו פירות חבירו ודבר שלא בא לעולם אבל אינו אוסר על חבירו אלא פירות שלו שבאין לעולם אבל לא פירות חבירו ולא פירות שלו שלא באו לעולם והכי נמי איתא בפרק אע"פ [דף נט.] כדכתיבנא התם ושמעינן נמי דאע"ג דדמי איסורי הנאה של תורה או של דבריהם מותרין לאחר שמכרן אבל לכתחלה אסור למכרן או להחליפן:

מתני' שאת עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח. פירוש והאי עד הפסח אשאיני מתכסה ואיני אוכל קאי שלא אסר עליו מעשיה אלא עד הפסח וכן כל כיוצא בזה הלכך אפילו עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח:

שאת עושה עד הפסח איני אוכל שאת עושה עד הפסח איני מתכסה פירוש דהשתא קבע זמן לעשייה אבל לא להנאה שלו אלא לעולם אסרן עליו הלכך עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות אף לאחר הפסח:

קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג פי' שקיצר זמן האסור והאריך זמן התנאי והוה ליה כההיא דקונס עיני בשינה היום אם אישן למחר הלכה לפני הפסח אסור בהנאתו עד הפסח:

ובפרקא תנינא דמכלתין [דף טו.] אקשינן מינה לרב יהודה דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא זהיר והא הכא דקתני הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו הלכה אין לא הלכה לא אלמא לא אסרינן לה מעיקרא דלמא לא זהיר בתנאה ופריק דאין הכי נמי דכי לא הלכה אסורה אלא דליכא מלקות וה"ק הלכה לפני הפסח כבר נאסרה עליו ואם נהנה ממנה לוקה אבל לא הלכה ליכא מלקות דדלמא זהירה בתנאה אבל איסורא איכא:

ולאחר הפסח בבל יחל דברו אוקימנא דה"ק דאי אתהני לפני הפסח שלא כדין עבד וצריך לאזהורי שלא יחל דברו:

ותירץ שאני מעשר שלא הקרקע גרם חיובו אלא דיגונו כשמרחה בכרי ונמצא מה שאתה בא להקל לחלק גידוליו מן העיקר על ידי אדם:

וחזר והקשה מקנם שבמשנתנו שבדבר שאין זרעו כלה אסור אף בגידולי גידולין ונמצא שאין גידולין מבטלין העיקר אפילו גדולי גדולין ואם בנדרים החמירו כל כך היאך היקלו בשביעית להתיר אף העקר ופרשוה משום דבר שיש לו מתירין הואיל ויכול לישאל עליהן ומה שאמרו בתרומה שאם נפלה סאה לפחות ממאה לא תעלה הא למאה תעלה אף על פי שיש לה מתירין הואיל ויכול לישאל עליהן ואי אפשר לפרשה בתרומה שבאה ליד כהן שהרי אמרו בסופה שאם היתה טהורה תמכר לכהן וכן אי אפשר לפרשה בתרומה שבאה לו מאבי אמו כהן שהרי אמרו בה תמכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה ואם נפלה לו מבית אבי אמו אף הסאה עצמה יכול למכור אלא שפרשו שקונם הוא דבר שיש לו מתירין מפני שיש צד מצוה בשאלתו ממה שאמרו כל הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב קרבן אבל תרומה הואיל ואין צד מצוה בשאלתה דבר שאין לו מתירין הוא כמו שכתבנו למעלה ואע"פ שההקדש אין צד מצוה בשאלתה הקדש מצד נדבתו בא ושמא טעה והקדש טעות אינו הקדש אבל תרומה מתורת חיוב היא באה ואין הטעות מצוי בה ואע"פ שמכל מקום יש בה שאלה וכגון שימצא בה פתח על דרך הזרות כגון שיאמר לא נתכונתי לתרום מכרי זה ואלו ידעתי כן לא הייתי תורם מכל מקום אין הפתח מצוי בה כל כך שתהא קרויה מצדו דבר שיש לו מתירין ואין לומר שתהא נתרת בחרטה לבד ששאלת הקדש ותרומה אינה אלא מצד טעות:

גמרא סאה אלא אימא כצ"ל עלה גופא כצ"ל שתיקנה וזרעה כצ"ל:

רש"י קרקע הס"ד לרבי אמי הס"ד רבים הס"ד תרומה דאי הד"א דתנן וכו' הס"ד אלא ביד ישראל כצ"ל:

בד"ה אלא לעולם כו' עסקינן ומצי מתשיל ואפילו הכי כצ"ל:

בא"ד ה"ג כצ"ל ברוב הס"ד:

הרא"ש בד"ה אמרי כו' חוזרת לטיבלה כצ"ל למעלה הס"ד:

בד"ה אבל כו' והכל איסור כו' כצ"ל לא בטיל הס"ד מיניה הס"ד כהן הוא הס"ד ואכיל לה הס"ד דשלו היא הס"ד:

ר"ן מתירין הוא הס"ד בעיני הס"ד תעלה הס"ד דפסחים הס"ד:

בד"ה בתרומה כו' אותה סאה כצ"ל והס"ד נדרים הס"ד:

אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון שומים ובצלים אפילו גידולי גידולין אסורין אלמא שמעינן (מסי) ממתניתין דגידולי היתר אין מעלין את האיסור דאי מעלין אם כן בסיפא שאיני אוכל ושאיני טועם גידולין אמאי אסורין בדבר שאין זרעו כלה והא לא אסר עצמו אלא בגופיהו דפירות אבל לא אסר עצמו בגידולין ואם כן ניתו גידולין דאינון בהיתר שלא אסר עצמו בהם וליבטלו לעיקר. הריטב"א ז"ל. והרי תרומה דאי בעי מתשיל עליה דההי (שתים) בתרם בטעות נשאל עליו לומר אין דעתי לתרום מדבר זו אלא מדבר אחרת דתרומה כי הקדש מה הקדש בטעות חוזר אף תרומה בטעות חוזר ואפילו הכי בטלה ברובה כלומר באותו שיעור שנתנו בו חכמים דהיינו באחר ומאה והאי דקאמר ברובה דמדאורייתא חד בתרי בטיל אלא רבנן הוא דהחמירו בהו הכי דתיבטל באחד ומאה. הכי גרסינן אלא בשלמא קונמות וכו' ככתוב בעמוד. ואית דגרסי הכי (לא נהירא הכי) ולא נהירא אלא הכי גרסינן ואי בעית אימא בשלמא קונמות כלומר ואי בעית אימא לא מוקימנא בתרומה ביר כהן משום דקא קשיא לרבי אמי ולא קשיא דתרומה אקונמות דבשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו. אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן כלומר גופא אמר רבי יצחק וכו'. פירוש.

גמ' תרומה מאי מצוה עי' ב"מ נג ע"א תוס' ד"ה הו"ל וצע"ק:

שם היתר שבהן להיכן הלך עי' בר"נ ע"ז דף שס"ו ע"א: