מסכת נדרים דף י״ד עמוד א׳

אלא רבי יהודה היא דאית ליה מכלל לאו הן:

היינו רישא כלומר כבר תנינא בפירקין דלעיל (נדרים דף י:) לחולין שאוכל לך לא כשר וכו' ומוקמינן לה כרבי יהודה ומאי קא משמע לן הכא אלא ודאי לא איצטריך הכא חולין אלא איידי דבעא למיתני כבשר חזיר כעבודת כוכבים תנא נמי חולין:

רבינא אומר הא דקתני חולין לאו דאמר חולין שאוכל אלא הכי קתני אלו מותרין כחולין האומר כבשר חזיר כעבודת כוכבים כו':

ואי לא תנא חולין דמשמע מותר כחולין הוא הוה אמינא בעי שאלה לחכם היכא דאמר כבשר חזיר או כעבודת כוכבים בעי למישאל אי הוה נדר אי לא ולהכי תנא חולין למימר דחולין גמורין נינהו דלא בעי שאלה:

ומי איכא לאסוקי אדעתא דבעי שאלה היכא דנדר כהאי גוונא אי לא תני נמי חולין:

והא מדקתני סיפא האומר לאשתו הרי את אסורה כאימא אע"ג דנדר בדבר האסור דלא הוי נדר:

פותחין לו פתח ממקום אחר לנודר זה לחרטה שצריך לבא לפני חכם ואין פותחין לו לומר הואיל ונדרת בדבר האסור לא כלום נדרת אלא מפתח אחר מראין לו ההיתר כדי שלא יקל את ראשו לכך כלומר להכי מצרכינן ליה שאלה ופותחין לו פתח ממקום אחר כדי שלא יהא קל בעיניו לידור בכך להזכיר אמו לגנאי ומדקתני בהא סיפא דצריך שאלה מכלל דרישא דלא קתני לא צריך שאלה ואפילו אי לא אמר חולין לא מצרכינן ליה שאלה:

אלא חולין ממילא נסבה כדי נסבה:

היינו רישא פירוש מתני' דפ"ק דתנא לחולין שאוכל לך לא כשר וכו' ואוקימנא כרבי יהודה:

איידי דתנן כבשר חזיר וכייל דברים הרבה שאין הנדר חל תנא נמי חולין בהדייהו דבעי ליישב לעולם מתני' לאוקמה דאיצטריך למידק הא לחולין וכר' יהודה ואע"ג דתנינא חדא זימנא פ"ק תנייה אגב גררא ול"נ דלאו לדוקיא אתיא מתני' אלא לגופיה אע"ג דלא הוי שום רבותא מ"מ תנינא אגב גררא דאינך והשתא מתוקמא גם כר"מ ולהכי לא הוי מצי למיתני קרבן שאוכל לך:

ה"א דבעי שאלה מדרבנן ומי מצי למימר הכי והא מדקתני סיפא וא"ת היכא ס"ד דבעי שאלה מדרבנן והא קתני דמותרין וי"ל דס"ד דמותרין ר"ל מדאורייתא וכה"ג אמרינן לקמן ד' נדרים התירו חכמים ואפ"ה קאמר בגמרא דבעי שאלה מדרבנן:

ה"א דבעי שאלה מדרבנן ומי מצי למימר הכי והא מדקתני סיפא וא"ת היכא ס"ד דבעי שאלה מדרבנן והא קתני דמותרין וי"ל דס"ד דמותרין ר"ל מדאורייתא וכה"ג אמרינן לקמן ד' נדרים התירו חכמים ואפ"ה קאמר בגמרא דבעי שאלה מדרבנן:

אי הכי אפי' בדבר האסור נמי דהא כתיב לאסור איסר וא"ת א"כ כי ידור נדר לדבר הנדור למה לי וי"ל דלא תימא דדבר האסור חמיר (פי') [טפי] להתפיס בו מדבר הנדור:

ההיא מיבעי' ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו' דמוקי לה בשבועות פ"ג (דף כ.) למתפיס בנדר או למתפיס בשבועה שאומ' זה כזה ונפקא לן מכפילות הלשון דלאסור איסר וא"ת התינח לאביי דמוקי ליה הכי פ"ג דשבועות אלא לרבא דאמר התם מתפיס בשבועה ובנדר לא כלום הוא והך ברייתא מפרש לה ואיזה הוא איסר נדר האמור בתורה הרי שאמר הרי עלי שלא לאכול בשר וכו' דכיון שמזכיר בהדיא שלא לאכול הוי עיקר הנדר ומסברא נפקא ליה ולא משום פסוק א"כ לדידיה כפילות דלאסור איסר למה לי ושמא יש לומר דלרבא אין להקשות מן הכפילות מלאסור איסר משום דרבא אמר התם דאיסר הוא לשון בפני עצמו [ואם] הוציאו בלשון נדר נדר כגון שאמר ככר זה עלי לאיסור ואם הוציאו בלשון שבועה שאמר איסור שלא יאכל (בדבר) [ככר] זה הוי כאילו אמר שבועה שלא אוכל ככר זה ודריש ליה התם משום דאיסר זה הטילו הכפילות בין נדר לשבועה וכיון דלשון הוא לעצמו ליכא למידרש מן הכפילות שיתפיס בדבר מידי דהוה אשבועה דכתיב או השבע שבועה כפילות ואפילו הכי לא דרשינן מן הכפילות שיתפיס בדבר האסור ע"י שבועה בכפילות מנדר משום דגלי קרא בעלמא לא תשבעו בשמי לשקר דמשמע שהוא לשון לעצמו שאסר עצמו בלשון שבועה הילכך לרבא לא קשיא כלל מן הכפילות כדפרי' כך נראה למורי שי':

ורמינהו הרי את עלי וכו' יודע היה דמתניתין

ורמינהו הרי את עלי וכו' יודע היה דמתניתין דבעי התרת חכם אינו כ"א מדרבנן דדבר הנדור בעי אלא ס"ד דהך ברייתא דקתני לא אמר כלום אפי' מדרבנן לא בעי שאלה מדקתני לא אמר כלום וכן מוכח שינויא דאביי דקאמר לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה מדרבנן:

הרי עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר כדי שלא יקל את ראשו לכך. ולאו דוקא בתולה באמו, אלא הוא הדין באחותו ובשאר העריות, ולא עוד, אלא אפילו תולה בהנך דלעיל, בבשר חזיר ובעורות לבובין ובברייתא נמי כולהו ערבינהו, כדתניא בגמרא, הרי את עלי כבשר אחותי, כערלה וכלאי הכרם לא אמר כלום, ואוקימנא דבעם הארץ צריך שאלה לחכם, ומתניתין נמי בעם הארץ שנויה, כדאוקימנא בגמרא. ומתניתין דנקט כאימא נראה לי משום דחדא דאית בה תרתי אשמועינן, חדא דבמדיר את אשתו אפילו בתולה בדבר האסור צריך שאלה לחכם, כדי שלא יקל את ראשו לכך, מדרבנן להחמיר, ולחוש לתולה בדבר הנדור. ועוד דאפילו בשאלה שאינה אלא מדרבנן, אין פותחין לו בכבוד אמו, כדרך שאמרו בשאר נדרים דאורייתא, שאין פותחין לו לאדם בכבוד אביו ואמו, כדאיתא לקמן והיינו דקתני הכא פותחין לו ממקום אחר כלומר, ולא בכבוד אמו, ומאי דלא פריש במתניתין דהיינו תולה בשאר עריות. אי נמי תולה בשאר האיסורין, פריש בברייתא, והלכך לא תני בברייתא כאימא, וקתני כבשר אחותו, כערלה וכלאי הכרים כנ"ל. ודוקא באומר לאשתו חששו לה לכך, מפני שדרכו לאסור את אשתו משום ההקפדה, ואי שרית ליה הכין אתי למישרי אפילו בדבר הנדור. אי נמי קנסוהו כדי שלא יהא רגיל להדיר את אשתו תמיד, ושפעמים שידירנה בדבר הנדור ותאסר עליו, אבל במדיר את חברו שלא יאכל עמו ידיר, ואין בכך כלום, ולא חשו חכמים בדבר זה.

גמרא והתניא הנודר בתורה לא אמר כלום. הכי גרסינן: ואמר ר' יוחנן וצריך שאלה לחכם, כלומר דעם הארץ לא משמע ליה שיהא הפרש בין אומר בה, לאומר במה שכתוב בה, ואמר ר' נחמן ותלמיד חכם אין צריך, שתלמיד חכם יודע הוא ולא אתי לאיחלופי. קשיא לי שמעתין, דמהכא משמע דלרבא ולר' יוחנן ורב נחמן, האומר לאשתו דמתניתין לאו דוקא, אלא הוא הדין לאומר ככר עלי כאימא, דהא בנודר בתורה נמי אמרינן לה, ואילו במתניתין לא משמע הכין, דמדקתני סיפא האומר לאשתו פותחין לו פתח, מכלל דרישא אפילו שאלה לא בעי. וי"ל דנודר בתורה שאני, משום דעם הארץ אתי לאיחלופי, משום צדדין דאיסור דאית ביה, דהיינו במה שכתוב בה ובה ובמה שכתוב בה, ואי נמי בה בדנקט לה בידיה. ומיהו בירושלמי (פ"ב, ה"א) פליגי אפילו באומר ככרי עלי כאימא איכא מאן דאסר ואיכא דשרי וגם להרמב"ם ז"ל מצאתי (הל' נדרים פ"א, הכ"ז) שפסק כן כפירושו באיסור פירות ואינו נראה לי שסוגיית הגמרא בהיפך וכמו שכתבתי.

והא דקתני הרי את עלי כאימא משום דהויא ערוה דשייכא בביאה נקט הכי והוא הדין באומר כעבודת כוכבים או כערלה ושאר איסורין וכדתניא בהדיא במתניתא:

גמ' מנא הני מילי פי' דתולה בדבר האסור לאו נדר הוא:

אמר קרא כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור ופרכינן אי הכי דדרשי' כפילא אפי' בדבר האסור נמי דהא כתיב [במדבר ל] לאסור איסר עד שידור בדבר האסור. ההוא וכו' דהאי לאסור איסר מיבעיא ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו' עד אמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום כלומר שאסר עליו בקונם מתחילה אותו יום שמת בו אביו לעולם שלא יאכל בו בשר ולא ישתה יין דהשתא כי אמר יום זה עליו כיום שמת בו אביו תולה אותו בדבר הנדור ובאסורא דחפצא ודאי מתפיס שהרי יום שמת בו אביו אסור הוא עליו לעולם ולאפוקי מאוקמתא קמייתא דאמר בפרקא קמא דמכילתין [דף יב.] אמר שמואל והוא שנדור מאותו יום כלומר שלא היה אסור עליו אלא אותו חד בשבא ממש שמת אביו או רבו ושאר חד בשבא מותרין ואי אמרת דכשאמר יום זה עלי כיום שמת בו אביו אסור שמעת מינה במאן דתלי נדריה במידי דאיסורא והיתרא דבאיסורא קא מתפיס דהכא חד בשבא שמת אביו היה אסור ואידך מותרים וקאמרינן דכשאמר על יום אחד שיהא כיום שמת בו אביו שהוא אסור אלמא כוונתו על היום האחד עצמו שמת בו אביו והכי אתינן למיפשטה מינה בפרקא קמא [שם] דבעי רמי בר חמא היכא דמחית בשר חולין קמיה ומחית קמיה נמי בשר זבחי שלמים שנזרק דמו והותר ואמר בשר זה עלי כזה מהו בהיתרא קא מתפיס שכוונתו לומר שהוא בשר חולין כמות שהוא עכשיו בשר זבחי שלמים שהוא מותר ולאו מידי קאמר או באיסורא קא מתפיס שכוונתו לומר שיהא בשר זה כמו שהיה בשר זבחי שלמים קודם זריקת דמים שהיה אסור מחמת נדר ואתינן למיפשטה מהא דתניא איזהו איסר וכו' עד ואמר שמואל והוא שנדור באותו היום אלמא באיסורא מתפיס ודחינן דהכא כולה איסורא הוא דהכי אמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום [ואילך] שהיום שמת אביו או רבו או שנהרג גדליה בן אחיקם אסור עליו לעולם: והא דנקיטינן הכא והתם בפרק שבועות בתרא האי לישנא בתרא דשמואל לאו משום דקים לן דהכי הוא ותפשוט בעיין דפרקא קמא דמכילתין דהא לאו הכי בהיתרא מתפיס דהא ליתא אלא דהכא והתם בשבועות נקטינן האי לישנא בתרא לרווחא דמילתא דלאו אהא שקלי' וטרינן אי באיסורא מתפיס או בהיתרא מתפיס ודכוותה טובא בתלמוד ובלישנא בתרא דשמואל אם איתא * אשמועינן דדוקא בשנדור ובא מאותו יום אסור אבל נדור באותו יום לחוד מותר דבהיתרא מתפיס ובלישנא קמא אשמעינן דדוקא שהיה נדור עליו דתולה נדרו בדבר הנדור הא אילו לא היה נדור עליו אע"ג דהוה אסיר ביה בבשר בעוד שמתו מוטל לפניו וביום גדליה בן אחיקם מפני התענית לא אמר כלום דתלי נדריה בדבר האסור ואשמעינן נמי דכי האי גוונא באיסורא מתפיס ובעיין דרמי בר חמא לא איפשיטא:

כתב רבינו ז"ל הא דמייתי גמרין האי ברייתא איזהו איסר האמור בתורה פירוש דש"מ דבכי ה"ג הוי איסר של תורה האמור בנדר ובשבועה על ידי התפסה לפום ריהטא הוא דגריס לה כדמשכח לה אבל בפ' שבועות שתים בתרא מידחי האי לישנא דגרסי' התם ת"ר מבטא שבועה וכו' עד אמר אביי ה"ק מבטא שבועה איסר מתפיס בשבועה הפי' הנכון כמו שפי' ר"ח ז"ל דהכי קאמר מבטא האמורה בתורה שבועה עצמה היא שכל שנשבע שבועת ביטוי שאמר שבועה שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי קרי קרא מבטא ואיסר שאמרה תורה הוא המתפיס בשבועה כגון שנשבע על ככר ראשון שלא יאכלנו ואח"כ אמר על השני זה כזה דאיסר לשון קישור הוא שמקשר שני דברים לעשותם דבר אחד וקרא אשמעינן דמתפיס בשבועה חזר כשבועה עצמה ומתפיסין עליו ככר שלישי וכן רביעי בשלישי עד לאין סוף וכלן בראשון:

והיינו דקאמר איסר איסר כלומר שהתפיס שלישי על השני הנתפס ואמר זה כזה אם אתה אומר כמוציא שבועה מפיו דמי חייב ואם לאו פטור נראה מדברי רבינו ז"ל דס"ל דמאן דסבר דמתפיס בנדר או בשבועה לאו כמוציא נדר או שבועה מפיו דמי לא חיילא שבועה ולא נדר כלל ושרי בה ואפילו משום ידות לא מיחייב דכיון דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי הא לא אמר כלום. ואביי הכי קאמר אם אתה אומר דמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי הא חיילא ביה שבועה בככר שני ונתפס בו השלישי ואם אינו כמוציא שבועה מפיו לא חיילא ביה שבועה בשני ולא מתפיס ביה שלישי דהא בהיתרא תלי ליה ורבא דאמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי הככר השני מותר גמור וכ"ש השלישי. ותימא מאי אתא תנא למימר שאם אומרים דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי דפטור על השלישי. פשיטא דכיון דלא חיילא שבועה בשני לא מיתסר שלישי דאיתלי ביה ואפילו במפרש ואומר ככר ג' זה אסור עלי כב':

עוד כתב רבינו ז"ל דרבא לא פליג בהכי לאביי אלא בשבועה דלית בה התפסה משום דשבועה איסור גברא ואינהו גופייהו לא אסירי ולא שייך למימר בהו זה כזה אבל בנדר דאיסור חפצא מודה הוא דמיתפיס בנדר כמוציא נדר מפיו דמי והיינו דלא פליג אלא בשבועה ורבא הכי תריץ מתניתא איזהו איסור נדר כלומר קישור נדר דהיינו התפסת נדר שאע"פ שאינו נדר מפורש דינו כנדר עצמו האומר יום זה כיום שמת בו אביו אבל הא לא מיקרי איסר בתורה עד שיאמר דהיינו נמי איסר האמור גבי שבועה ומוכח מינה כדמוכח אביי דאיסר בכל מקום היינו התפסה אלא תנא דמתניתין לא איירי בלשון איסר של תורה אלא דיני נדר קא מפרש שיש דבר שהוא כנדר ואינו נדר עצמו והיינו מתפיס משא"כ בשבועה דלית בה התפסה כלל:

ועלה קאמרינן התם מאי איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור כלומר דמכי אתפסיה בדבר הנדור חשיב כנדר אע"פ שלא הזכיר בו שום נדר ולא יד נדר:

וכתב רבינו ז"ל בזה כמה ראיות דמודה רבא דמתפיס בנדר שהוא כנדר כמו שכתוב בהלכות:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא לענין ביאור זה שאמרו מנא הני מילי דכתיב כי ידור נדר עד שיתפיס בדבר הנדור והקשו אי הכי דרוש נמי לאסור איסר עד שיתפיס בדבר האסור ותירץ לאסור איסר מיצטריך ליה לכדתניא איזהו איסר וכו' כך פירושו מיצטריך ליה לאשמועינן ענין התפסה שאלמלא כן הייתי אומר אין נדר על ידי התפסה כלל עד שידור בעיקר הנדר קמ"ל לאסור איסר כלומר שיכול לאסור בדבר שאינו מותר לו ועדיין אני אומר שיתפיס אף בדבר האסור מצד עצמו עד שכתב כי ידור נדר כלומר דוקא בדבר הנדור וגדולי הרבנים פירשוה ללמדנו איסור עצמו על החפץ ואינו כן ושלא אוכל דקאמר לאו דוקא שאין נדר בלשון איסור עצמו על החפץ לעולם כמו שביארנו בפרק ראשון ואף פירושנו כנגד דבריהם במה שכתבו שעיקר נדר על ידי התפסה:

רש"י דלעיל לחולין שאוכל לך לא כשר כו' כצ"ל:

ברא"ש דלא חייל מדריש מידור כו' לה' ומדריש נמי כו' בלא יחל דברו הס"ד בדבר האסור הס"ד כצ"ל:

בר"ן בפירקין קמא דתנן לחולין שאוכל לך כו' איידי דקתני כו' פתח ביה הכי הס"ד מותרין כחולין כלומר כאומר כו' כצ"ל:

ואלא ר' יהודה היא היינו רישא דהא קתני רישא דהיינו באידך פירקין לחולין שאוכל לך לא כשר שאוכל לך כו' ואוקימנא לה כר' יהודה כדאמר לה ברישא דשמעתא סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי וכו' עד אלא ר' יהודה היא. עד כאן.

אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא דחולין שאוכל לך שלא לצורך נקטיה ואגב דתנא אחריני תנא איהו נמי בהדייהו והתחיל בו לפי שהוא דבר היתר. הרי"ץ ז"ל.

ממילא נסבה ולא לסימנא כי אם לעצמו ואיידי דתנא בשר חזיר ועבודה זרה. ויש מפרשים ממילא נסבה כמו כדי נסבה כלומר שלא לצורך:

מנא הני מילי אמר קרא כי ידור בפירקין דלעיל הביאו לאסור דבר הנדור. וכאן להתיר דבר שאינו נדור כגון דבר האסור דכתיב לאסור איסר דמשמע לאסור בדבר האסור. הרא"ם ז"ל. ופרכינן אי הכי דדייקינן מקרא דכפליה לדבוריה דבעינן שידור בדבר הנדור גבי דבר האסור נמי דוק מינה דאם התפיס בדבר האסור הוי נדר דכתיב לאסור איסר לא יחל דברו דמשמע דאפילו התפיס בדבר האסור הוי נדר. ומשני האי איסר דכתיב בקרא לא בדבר האסור עסקינן שיהא האיסור תלוי בחפץ אלא כגון שאסר הוא את עצמו באותו חפץ דאמר הריני שלא אוכל ושלא אשתה דבר זה. והאי דכפליה קרא לדיבוריה דכתב לשון איסור תרי זימני ההוא מבעיא ליה לכדתניא דבעינן שיהא מתפיס בדבר שאוסר בו את עצמו מליהנות ממנו ולא שיהא מתפיס בדבר שאסר עליו משום הקדש. שיטה. וכן כתב הרי"ץ ז"ל וז"ל: מנא הני מילי דמתפיס בדבר האסור מותר כדאמרינן במתניתין עד שידור בדבר הנדור. דייק מדכתב נדר דהוה ליה למכתב כי ידור לה'. והקשה דבר האסור נמי נימא דאם התפיס בו הוי נדר דהא כתיב לאסור איסר כדדרש גבי כי ידור נדר. ותירץ דהאי לאסור איסר מבעי ליה וכו' כלומר קרא לא מיירי שיהא החפץ עצמו אסור אלא שהאדם אסר עצמו בחפץ שאמר הריני שלא אוכל ושלא אשתה כיום שמת בו אביו או רבו ואותו היום אסר עליו פעם אחרת בנדר וכדברי שמואל. וזהו איסר שאמרה תורה שאותו היום נאסר כבר עליו בנדר. עד כאן.

מיבעי ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו' ואביי ורבא פליגי התם בריש שבועות שתים ב' בדרשא דהאי קרא (ובפי' דהאי קרא) ובפירושא דהאי ברייתא דאביי מוכח מכאן דמתפיס בנדר נדר ובשבועה שבועה ורבא לא סבירא ליה אלא אמר דכיון שאמר דלא אוכל כיום וכו' עיקר נדר קרי ליה ולאו מתפיס הוא דלא קרי מתפיס אלא היכא דאמר קונם עלי יום זה כיום פלוני ולא פירש שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין. וסוגיא דהכא כאביי דברייתא מיירי באיסר ולא בנדר. הרא"ם ז"ל.

*) מכאן ועד ד"ה הרי את עלי כבשר אימא הוא מפירוש הרנב"י על הלכות הרמב"ן. ולפי שהדברים ארוכים חילקנום לפיסקאות פיסקאות. ולפי שאין הלכות הרמב"ן שגורים בפי כל כמו דברי הגמרא מצאנו לנכון להדגיש דברי הרמב"ן אשר עליהם סובבים דברי הרנב"י (הבלתי מודגשים) לבארם למען ירוץ הקורא בו ויבחין בנקל בין דברי הרמב"ן לדברי הביאור. וכתב הרנב"י ז"ל בפירושיו להלכות הרמב"ן ז"ל וז"ל: וכתב רבינו ז"ל הא דמייתי גמרין הכא הך ברייתא איזהו איסר האמור בתורה. לפום ריהטא היא דגריס לה כדמשכח לה אבל בפרק שבועות שתים בתרא מידחי הך לישנא. פירוש דרבא תריץ לה ואמר דהכי קאמר איזהו איסור נדר האמור בתורה וכו'. דגרסינן התם תנו רבנן מבטא שבועה איסר שבועה. פירוש מבטא שפתיה שהזכיר הכתוב גבי פרשת נדרים ואיסר נמי הנזכרים שם פירושם שבועה וזהו מבטא ואיסר הנזכרים בכתובים. איסור איסר אם אתה אומר כמוציא שבועה מפיו דמי חייב ואם לאו פטור. מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מבטא שבועה. כלומר מבטא שהזכיר הכתוב היינו שבועה עצמה דאמר שבועה שאוכל או שלא אוכל. איסר מתפיס בשבועה, פירוש דמשמע ליה לשון איסר לשון קשר דהיינו התפסה כגון שנשבע על הככר שלא יאכלנו ואמר על השני זה כזה. וקאמר שגם זו שבועה היא על הככר השני. איסור איסר. כלומר אם התפיס ככר שלישי על אותו שני שהתפיס תחילה על הראשון מה תהא עליו כגון שאמר על אותו ככר שלישי זה כזה כלומר כשני אם נתפס איסורו של שני על השלישי אם לאו. ומהדר אם אתה אומר מתפיס בשבועה פירוש בשבועה עצמה דהיינו אותו שני שהתפיסו על הראשון. כמוציא שבועה מפיו דמי וחייב כלומר חייב הוא על זה השלישי שהתפיס על השני שהרי נשבע על השני מכיון שהתפיסו על הראשון. ואם לאו פטור. פירוש ואם מתפיס בשבועה עצמה אינו כמוציא שבועה מפיו ואינו מושבע על השני שלא לאכלו אם כן פטור על זה השלישי שהתפיס על השני שהרי לא אמר כלום. וכאילו אמר והרי אמרנו דאיסר שהזכיר הכתוב היינו מתפיס בשבועה ומעתה גם השלישי נתפס על השני. רבא אמר הכי קאמר מבטא שבועה איסר נמי שבועה. כלומר דאיסר לאו בהתפסת שבועה קא מיירי דמתפיס בשבועה לאו כלום הוא אלא איסר זה שהזכיר הכתוב היינו שבועה עצמה דלא דריש רבא איסר לשון קשר. איסריה דאיסר. פירוש איסור איסר דקתני גופה דברייתא קא מפרש השתא וקאמר איסר זה שאמרתי לך שהוא לשון שבועה זימנין דהוא איסור נדר כדמפריש ואזיל. הטילו הכתוב בין נדר לשבועה. פירוש דכתיב ואשה כי תדור נדר לה' או אסרה איסר על נפשה בשבועה הרי שהזכיר איסר בין נדר לשבועה לומר הוציאו בלשון נדר. נדר פירוש דאמר ככר זה עלי איסר שזה הלשון ודאי הוא לשון נדר חייב משום נדר. ואם הוציאו בלשון שבועה דאמר איסר שלא אוכל ככר זה שהוא לשון ראוי לשבועה חייב משום שבועה. ונפקא מינה להתראה שאם אמר איסר שלא אוכל ככר זה והוא רוצה לאכלו צריך להתרות בו משום שבועה ואם אמר ככר זה עלי איסר צריך להתרות בו משום נדר. אי נמי נפקא מינה לדברים שיש בין נדר לשבועה כגון לחול על המצוה ולדברים שאין בהם ממש כדאיתא לעיל בסוף פירקא. ואזדו לטעמייהו דאיתמר מתפיס בשבועה וכו'. פירוש סיפא דהך מימרא הכין היא במסכת שבועות אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי ורבא אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי.

ולפום הך סברא דרבא פירוש דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו הוא הוינן עלה מהך ברייתא דקתני איזהו איסר האמור בתורה וכו'. וקאמרינן בשלמא לאביי. פירוש דאמר דמתפיס בשבועה שבועה. מדמתפיס בנדר נדר. פירוש מדקתני בהך ברייתא דאם אמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו או רבו אסור אם הוא נדור ובא באותו היום והיינו התפסה בנדר. מתפיס בשבועה נמי שבועה כלומר דהא דקתני איזהו איסר האמור בתורה זה המתפיס בנדר. לאו למעוטי מתפיס בשבועה מדפריש תנא איסר בהתפסה דנדר ולא פריש לה בהתפסה דשבועה אלא אדרבא מדאתפיס בנדר הוי נדר מדקאמרת דהיינו איסר האמור בתורה. מתפיס בשבועה נמי שבועה דהא איסר בשבועה כתיב. פירוש דכתיב וכל שבועת איסר. והיינו מתפיס פירוש שהוא לשון קשר שהוא קושר דבר בחברו כדדרשינן נמי איסר דכתיב גבי נדר. ולפום הכי דחי ליה רבא ואמר דלאו הכי איכא למתני בה כדקתני לה איזהו איסר דאיסר לאו מתפיס הוא. פירוש ודאי מתפיס בנדר הוי נדר מיהו לאו מלשון איסר הכתוב בנדר קא מפיק לה תנא להתפסה ושתאמר כן באיסר הכתוב בשבועה דהאי תנא לאו אקרא קאי והילכך מתפיס בשבועה לאו שבועה היא דמהיכא תיתי לן למדרש הכי כיון דאיסר לאו לשון התפסה הוא.

אלא ברייתא הכי קתני איזהו איסור נדר הכתוב בתורה דהוא איסור דנדר ואינו הנדר עצמו. כלומר איזהו דבר שהוא אסור משום נדר אף על פי שאינו נדר עצמו. האומר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אבא והוא שנדור ובא מאותו היום דכתיב כי ידור נדר (לה'). פירוש דלאו מלשון איסר נפקא לן התפסה (דבר) דנדר כדי שתאמר כן באיסר דשבועה אלא מהאי קרא הוא דנפקא לן מדכתיב כי ידור נדר דמשמע מכי נדר בדבר הנדור כמוציא נדר מפיו דמי. פירוש ולא מלשון איסר נפקא לן כדי שתאמר כן בשבועת איסר. והיינו מתפיס בנדר כדתנן כאימרא כדירים כעצים כאשים כמזבח וכו'. פירוש דכולהו הני מתפיס נינהו דקאמר ככר זה עלי כאימרא. ותנן נמי הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור. פירוש דהכי קאמר כקרבן יהא לי מה שאוכל לך. והוא הדין אי מחית בשר חולין קמיה ומחית בשר דנדר מינה גביה ואמר זה כזה דחאיל נדרא עליה דחד דינא וחד טעמא הוא דתרוייהו מתפיסין בדבר הנדור נינהו וכדאמרינן בפרקא קמא בבעיא דרמי בר חמא כגון דמחית בשר זבחי שלמים קמיה ומחית דהיתירא גביה ואמר זה כזה באיסורא מתפיס או בהיתירא מתפיס. פירוש מי הוה כוונתו לומר שיהא עליו בשר זה כמות שהיה זה בזמן איסורו דהיינו קודם זריקת הדם או דלמא כוונתו לומר שיהא זה לו כמות שהוא זה עכשו שהוא אחר זריקה ומותר. וטעמא דספיקא דאי בהיתירא קא מתפיס לשתוק ולא לימא מידי וממילא משרא שרי. דאלמא מתפיס בכי האי גוונא חאיל נדרא עליה וכמוציא נדר מפיו דמי. ומתפיס בדבר הנדור פירוש בדבר שהוא אסרו עליו בנדר ומתפיס בדבר שהוא ראוי למזבח כגון האומר כאימרא כמזבח הני תרוייהו חדא גוונא נינהו ומשום מתפיס בדבר הנדור הוא דחאיל עלייהו נדרא ולאו קדושה חאיל עלייהו. פירוש שאין לקדשי מזבח קדושה מעצמן אלא מצד נדרו שהוא הקדישן.

גמ' הא בעם הארץ ע' לקמן דף כ ע"א: