מסכת נדרים דף ל״ה עמוד א׳

ה"ג קונם פרה שאני הנאה לך והכי משמע קונם יהו עליך שאר פרות שיש לי שאני מהנה לך כלומר שאין לי פרה אחרת וזו שיש לי איני משאילך שזו לא רצה להשאילו והאחרות אסורות עליו בנדר או שאמר לו נכסי אסורין עליך אם יש לי פרה אחרת אלא זו ונמצא שיש לו פרה אחרת אסור לישאל ליהנות:

קונם קורדום שיש לי שאיני קנוי כלומר שלא קניתי קורדום אחר וזה איני משאילך שאני צריך לו או שאמר לו קונם נכסי יהו אסורים עלי אם יש לי קורדום אחר אלא זה ונמצא שיש לו קורדום אחר:

בחייו אסור בעל הקורדום אסור ליהנות מנכסיו כל ימי חייו אי נמי בחייו דמדיר אסורין נכסיו על המודר:

מת המשאיל:

או שנתנה לו במתנה למודר אמר לן המורה האי דקתני מת לא קאי אסיפא כלל דהיכי מצי קתני אסיפא [דהא] קתני נכסי עלי מת או שנתנה לו במתנה הרי זה מותר מי מותר הרי אנפשיה קאמר אלא ארישא קתני אהשאילני פרתך שאם מת המדיר מותר בפרה או בנכסים של מדיר דהא אמר נכסי ומאחר שמת לאו נכסיה דידיה אינון והכא נמי אם ניתנו לו במתנה ואמר לן המורה דכס"ג שאני הנאה שאינו קנוי כינוי לשון בני אדם (שרי) דהכי היו נודרים בירושלים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם קתני שניתנו לו במתנה הרי זה מותר וקשיא לרבא דאמר אע"ג דיהיב ליה במתנה אסור:

אמר לך רבא הכא במאי עסקינן כגון שניתנה לו על ידי אחר שבעל הפרה נתנו לאחר ואותו אחר נתנו לשואל ולהכי מותר שכבר הוציאה משאיל מרשותו כשנתנה לאחר אבל היכא דאמר ליה ככרי עליך ולא נתנה לו על ידי אחר הואיל ולא יצאת מרשותו קודם לכן אסור ולא דמי להיכא דאיגנבה מיניה משום דהיכא דאיגנבה מיניה הואיל ושלא מדעתו דבעל הככר יצא מרשותו כעודה בידו דמי ואסור אבל היכא שנתנה לו במתנה על ידי אחר יצאת מרשותו מדעתו:

ולא קתני שנתנה לו דמשמע שהוא עצמו נתנו לו:

יש מעילה בקונמות היכא דאמר קונם ככר זה ואכלו מי הוי כהקדש מעליא דיש בו מעילה ומעל או לא:

קונם פרה שיש לי שאני הנאה לך נכסי עליך אם יש לי פרה אלא זו - שני נדרים הוו ואי קאמר שאומר לו קונם פרה שיש לי שאוכל ליהנות לך ממנה כלו' שאין לי פרה אחרת ואם יש לי תהא קונם עליך או שאמר בלשון הזה נכסי עליך קונם אם יש לי פרה אלא זו שאני עושה בה מלאכתי ונמצא שיש לו פרה אחרת ועתה נאסרה הפרה והנכסים עליו וגבי קונם נמי ה"פ כדפירשתי:

מת או שנתנה לו במתנה מותרת מת דתו לא מיקרו פרה וקרדום שלו וכן שנתנה לו במתנה מותרת וקס"ד שנתנה המדיר למודר ומשני שניתנה לו על ידי אחר לפירוש שני דלעיל ניחא דפריך מנתנה לו במתנה דאפרה ואקרדום קאי ואע"ג דלא אמר עליך אבל לפי' ראשון דלעיל דדייק מעליך קשה מאי פריך מנתנה לו פרה וקרדום הא לא אמר עליך וי"ל דלפי פירוש ראשון גרס שניתנו לשון רבים וקאי נמי אנכסים ודוחק הוא שבכל הספרים גרסי' שניתן לשון יחיד דמשמע דקאי דוקא אפרה ואקרדום לכ"נ כפירוש שני וא"ת אכתי היא גופה תקשה לך אמאי לא תנא שניתנו משום נכסים הלא מיירי משנה גם מנכסים וי"ל מ"מ לא נחת לאשמועינן לאשריותא דפרה וקרדום שהיה רוצה לישאל ממנו היה עיקר הנדר וגם בכלל נכסים הם דמיתסר נמי בנדר כנכסים:

הוא מעל וחבירו לא מעל לפיכך אין לו פדיון וחכ"א בין כך ובין כך לא מעל - פירוש וחכמים לא קאי לרישא אלא קאי לסיפא דבעי למימר בין הוא בין חבירו לא מעל וקשה דלישנא דבין כך ובין כך משמע דקאי לכולה מלתא דר"מ ועוד משמע דאפילו לר"מ דיש בו מעילה מכל מקום אין לו פדיון וקשה בפרק האשה רבה (יבמות דף פח.) משמע האי יש בו מעילה משום דבידו לפדותו אלמא משמע דיש בו פדיה בקונמות וע"ק ברישא קאמר ככר זה הקדש מעל מאי קמשמע לן פשיטא דהקדש גמור יש בו פדיון ומעילה לכ"נ לפרש דרישא לא מיירי בהקדש ממש אלא בקונם בלשון הקדש שאסר הככר לכל כמו הקדש ולכך יש בו מעילה כיון שנאסר לכל כהקדש גמור ככר זה עלי הקדש דמיירי בקונם שאינו אסור לכ"ע אלא לדידיה לכך אין לו פדיון דהא דאמרינן בשיש בו מעילה משום שבידו לפדותו היינו קונם שאסור לכל כמו הקדש - וחכמים אומרים בין כך ובין כך כו' קאי אפילו לרישא משום דאין מעילה בשום קונמות וכיון שאמר הקדש בלשון קונמות אין מועלין:

קונם ככר זה הקדש פירוש קונם יהא כהקדש, וכיון שאסרו אכולי עלמא יש בו מעילה ונפדה כהקדש, אבל כשלא אסרו אלא עליו, ואי נמי על אדם אחד לבד ולא אכולי עלמא יש בו מעילה לפי שנאסר עליו, ואפילו הכי אינה כהקדש לפדיון שאין לו פדיון, ודאמרינן בריש פרק האשה רבה ביבמות [פח, א] דלמאן דאמר יש מעילה בקונמות יש להם פדיון רבי מאיר היא ובקונמות דכולי עלמא.

ירושלמי [כאן פרק רביעיי הלכה ב'] ר' בון ב"ר חייא בעי נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו, נשמעינה מן הדא קונם הככר הזה ואכלו בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לו פדיון, אם אמר הרי הוא עלי אכלה מעל בו (אפילו) [בירושלמי לפנינו תיבה זו מיותר] בטובת הנאה שבו דברי רבי מאיר, אחרים אומרים לא מעל לפיכך אין לו פדיון, לא אמר אלא אכלו הא לחמם בו את ידיו מותר, תלמידו דרבי יונה משום ר' בון ב"ר חייא כיני באומר לא אוכלנו ולא אטעמנו לא אסרו עליו אלא לאכילה, עד כדון צריכא נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו.

הא דבעי מיניה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו מי מעל. יש מי שפירש בשלא הוציאו המקבל, ויש מי שפירש בשהוציאו המקבל וזה נראה לי עיקר, מדקא מאריך בלישנא ואמר שכל מוציא מעות הקדש לחולין מעל אף זה מעל, אלמא בכך היתה שאלה.

בגמרא השאילני פרתך כו' כצ"ל:

ברש"י אסורין עליך אם יש כו' אמר לן המורה כו' נכסי עליך מת או כו' המדיר מותר בפרה כו' במתנה אסור הס"ד על ידי אחר שבעל כו' הד"א מרשותו מדעתו הס"ד ליה להקדש הס"ד בתורת איסור הס"ד חולין הן מעל כו' הד"א כצ"ל:

ברא"ש על המודר הס"ד דרבה הס"ד בפיהם הס"ד לו לאדם הס"ד ואחר כך מ"ה אסורה לא בעי כו' מעות של הקדש כו' כצ"ל:

בר"ן פרה זו או שאסר כו' לרבא דאסר הס"ד זה למודר הס"ד מן הקדשים הס"ד לכל אדם הס"ד פדיונו הס"ד לרשות מקבל הס"ד ואלו מותרין הס"ד אלא שקבלה הס"ד טעמי דאמרת אלא כו' כצ"ל:

איתיביה אמר לו השאילי פרתך הפנויה קונם פרה שאני קנוי פירוש המשאיל השיב זה לשואל. ואמר לו קונם עלי פרה שאני קנוי כלומר שיש לי ורצה לומר לו שאין לו פרה כלל. נכסי עליך אם יש לך פרה אלא זו אפילו אמר לו השואל למשאיל נכסי יאסרו עליך אם יש לך פרה אחרת ולא תשאילנה לי. אמר לו השאילי קרדומך אמר לו פירוש בעל הקרדום קונם קרדום שיש לי שאני קנוי נכסי לך אם יש לך קרדום אחר אלא זו בחייו. אסור פירוש אם נמצאו שיש לו אחרים בחייו אסור ליהנות מנכסיו מת או שנתנה לו במתנה הרי זה מותר. וקא סלקא דעתין שאם נתנה המדיר למודר במתנה מותר וקשיא לרבא דאמר דאף על גב דיהביה ניהליה במתנה אסור. הריטב"א ז"ל. וזה לשון הרי"ץ ז"ל: פרתך הפנויה כלומר שאינה עושה מלאכה. וחבירו אומר לו שאין לו אלא זו שעושה מלאכה ואם יש לו אחרת תהיה קונם על כל העולם כי הוא לא קנה אלא זו לבד. והאחר לא האמין לגמרי לדבריו על כן אמר לו נכסי עליך קונם אם יש לך פרה אלא זו. וכן גבי קרדום בחייו אסור כלומר אם הוא אמת שיש לו פרה אחרת או קרדום אחר דהשתא חייל עליהו תורת קונם בחיי המדיר אסור מת או שנתנה לו הפרה או הקרדום במתנה מותר לו להנות ממנה. או נוכל לפרש דהכל אמר מדיר והכי קאמר או שאמר לו נכסי עליך קונם אם יש לי פרה אלא זו וכן גבי קרדום השתא הנכסים אסורין בחייו מת המדיר או שנתן לו למודר במתנה מותר ולשון שאני קנוי הוא זר בעיני דמשמע שגוף האדם הוא קנוי דהוה ליה למימר שלא קניתי. ואמת הוא שכוונת האומר היא כן אלא שלא כיון לשונו על כן אמר קונם פרה שאני מקנה לך תהיה קונם. נכסי עליך אם יש לי פרה אלא זו והיה לו פרה אחרת או שאמר השאילני קרדומך ואמר קונם קרדום שאני וכו' נכסי עליך אם יש לי אלא זו והיה לו קרדום אחרת בחייו אסור מת או שנתנה לו במתנה לנאסר שעתה יצאו הנכסים מיד האוסר מותר הנאסר בהם דנכסי משמע כל זמן שהם שלו. וקשיא לך דקאמרת בככרי לאו דוקא דהא חזינן דנכסי דוקא. שניתנה לו על ידי אחר דכיון שהפסיקו אחר שניתנו לו או שקנאם לא מיקרו נכסי האוסר כלל ומותר בהם הנאסר אבל אם האוסר נתנם לנאסר לעולם אימא לך שהם אסורין לו ונכסי האוסר נקראין עדיין. יש מעילה בקונמות כיון דמיתפיס בקרבן דקונם היינו קרבן יש בו מעילה כשאר הקדש או אין מעילה דלא דמי לשאר הקדש שאסור לכולי עלמא וזה אינו אסור כי אם למודר הילכך לא יתחייב אם יהנה ממנו קרבן. אמר ליה תניתוה תפול הנאה להקדש למימרא כהקדש דהכי משמע ליה לישנא דאם לא כן ליתניא אסור להחזיר בשכר. הרא"ם ז"ל. אמר ליה תניתוה שונה אתה אותה מקום שנוטלין עליו שכר תפול הנאה להקדש אלמא כי הקדש הוי ויש בה (בה) מעילה. ומתניתין נמי בנאסר לאדם אחר קאמר. כתנאי אם יש מעילה בקונם הנאסר ליחידים יש מעילה בקונמות להתחייב קרבן מעילה או לא. וא"ת תיפשוט ממתניתין דלעיל נטיעות הללו קרבן יש להן פדיון אם כן יש בהם מעילה כדאמרינן פרק האשה רבה דמאן דאמר יש מעילה הואיל ובידו לפדות. וי"ל דמבעיא ליה אי אמרינן דהמעילה תלויה בדין פדיון דשמא כי יש נמי פדיון אין מעילה. ככר זו הקדש בין הוא בין חברו מעל דהקדש גמור הוא לפיכך יש לו פדיון משום דבעי מתני סיפא דאין בו מעילה תנא רישא הקדש. ככר זו עלי הקדש ואכלה הוא מעל דקסבר רבי מאיר יש מעילה בקונמות לפיכך אין להן פדיון דקדושין קדושת הגוף ואיסור רכיב עלייהו ולא מצי פקע וחכמים אומרים בין הוא בין חבירו וכו' הכי גרסינן דסברי אין מעילה בקונמות. והקשה הר' יצחק בר מרדכי דאם כן מתניתין דנטיעות הללו קרבן דהוי קונם וקאמר יש להם פדיום מני לא רבי מאיר ולא רבנן. לכך מפרש ר"ת דגרסינן ברישא וכו' ככתוב בתוספות דהשתא מודה רבי מאיר וכו' בקונמות מיהא דאסורין לכולי עלמא דיש להם פדיון וההיא דיבמות מיירי בקונם כהקדש ורבי מאיר הוא וכל מתניתין דנטיעות אתיא כרבי מאיר. שיטה. הכי גרסינן ככר זה הקדש ואכלה בין הוא ובין חברו מעל שהרי בלשון הקדש קאמר ויש לה פדיון בתורת הקדש. אבל אמר ככר זה עלי הקדש ואכלה שהוא לשון קונם מעל וחבירו לא מעל שאינה קודש עליו ולפיכך אין לה פדיון יש אומרים אין פדיון אלא לדבר שהוא הקדש לכל. או נוכל לפרש דמשום הכי הוא אינו יכול לפדותה דאפילו לאחר פדייה מעל דכיון דאמר עלי חל עליו שם נדר לשם הקדש ולעולם מעל אפילו אחר פדייה. ויש גרסאות דגרסי בין ברישא בין בסיפא קונם. ואין הגירסא נכונה דבשלמא בסיפא יתכן לגרוס אותו לאשמועינן פלוגתא דרבי מאיר וחכמים אבל ברישא לא יתכן לגרוס אותו דאם כן שמעינן מינה דאליבא דכולי עלמא קונם כהקדש ובסמוך מחלוקת על כן לא יתכן כלל. הרי"ץ ז"ל. ואמרינן בירושלמי שהאומר ככר זה עלי סתם אסור לחמם בו ידיו אלא אם כן אמר לא אכלנו ולא אטעמנו דלא אסרו אלא באכילה. הריטב"א ז"ל.

ככרי עליך ונתנה לו מי מעל למאן דאית ליה יש מעילה בקונמות ואסור בככרי עליך קאמר. לימעול מקבל המקבל יתחייב קרבן מעילה בקבלותו שהוא מוציא הקדש מרשותו ושינוי רשות הוי מעילה. יכול למימר היתירא בעיתי כלומר לא נתכוונתי לקנות כי אם התירא ואיסורא לא בעיתי. אילו ידעתי (שהיא הבגד אסורה עלי לא הייתי מקבלו) שהככר ההיא אסורה עלי לא הייתי מקבלה. מהשמטה דבקבלה בשוגג עסקינן דלא כתיב קרבן מעילה אלא בשוגג דאילו במזיד פליגי רבי ורבנן בסנהדרין הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה. מקבל מעל לכשיוציא מידי דהוה אכל מוציא מעות משל הקדש שמעל הנייתו שהמקבלו כשמוציאו זה מתכוין לקנותו אפילו הוא הקדש שאינו חושש כיון שהמעילה אינה בו כי אם לנותנו לו והוי קנין גמור ושינוי רשות. אבל כשהנותן אינו מועל והמעילה תלויה במקבל מפקיעין קנין מהאי טעמא דלא ניחא ליה למיקני מילתא דליעביד בה איסורא ואין כאן שינוי רשות. וגם צריך לומר דאינו מועל רק לכשיוציא אבל בקבלה גרידא עד שלא הוציאה לא מעל. דהכי תנן פרק בתרא דמעילה נתנה לחנוני ונאבד החנוני מעל כשיוציא ולא דמעל החנוני מיד שקבלה עד שיוציא כיון דהאחר אם לא נתנה לו מעל דאיהו לא מידי עביד שיטה. וכן כתב הרשב"א ז"ל וזה לשונו: הא דבעא מיניה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו מי מעל יש מי שפירש שלא הוציאו המקבל ויש מי שפירש בשהוציאו המקבל. וזה נראה לי עיקר מדקא מאריך בלישניה ואמר שכל מוציא מעות הקדש לחולין מעל אף זה מעל אלמא בכן היתה שאלה. עד כאן.

בהר"ן ד"ה מת וכו' וק' לדבא דאסר ק"ל הא רבא פשט רק מכח הוכחה דאילו ככרי עליך לאפוקי מאי וכדפי' הר"ן לעיל וזהו שייך בככר דסתם הנאת ככר רק לאכילה וכמ"ש הרא"ש אבל הכא בפרה ובקורדום ל"ש הוכחה זו דבא לאפוקי בעוד שהפרה שלו אסור להשאילו ליהנות ממנה אם כן י"ל דרבא מודה בזה דמותר בנותן במתנה וצ"ע:

בהר"ן ד"ה דיקא נמי וכו' שאין בכתיבה שום וכו' וכיוצא בזה כתובות ב ע"ב: