מסכת נדרים דף ע״ו עמוד א׳

סוגיא זו האמורה כאן בענין מקוה יש בו חלוק גרסאות שצריך להעירך בהן והוא שבמקצת ספרים גורסים אמרו לו לרבי אליעזר מקוה יוכיח שמעלה את הטמאים מטומאתם ר"ל בטבילה ואינו מציל על הטהורים מליטמא ר"ל שאם טובל כשהוא טהור על טומאה העתידה אינו כלום אף אני אביא בעל שאף על פי שמפר נדרי אשתו משנדרה עד שלא תידור מיהא אינו מיפר אלמא לא חיילי כלומר שהרי אם תמצא לומר בטבילת מקוה שתועיל על העתיד על כרחך אתה מפרש שלא תהא הטומאה חלה בו וכמו שאמר שלא יציל על הטהורים מליטמא ר"ל שלא לחול עליו טומאה והשיבוה מסיפא דקאמר אמרו לו לרבי אליעזר אם מטבילין כלי טמא ליטהר מטומאה שבו יטביל כלי טהור ליטהר כשיטמא אלמא חיילי דהא קאמר ליטהר כשיטמא ר"ל שהטומאה תחול ותטהרנה טבילה זו של מפרע וקצת מפרשים מוחים בגרסא זו ואין מחאתם אלא מפני שלא הפרישו בלשון בין על הטהורים מליטמא ובין ליטהר לכשיטמא והם סוברים שהכל ענין אחד ושנוכל לדקדק מזו מה שדקדקנו מחברתה וקשה להם לפרש למה דקדקו מזו דחיילי ומזו דלא חיילי ומכל מקום כבר הוצאנו הענין מדקדוק הלשון על הדרך שכתבנו ואע"פ שבתוספות מקשים שהרי מכל מקום אף במקוה היה יכול לומר על הטהורים ליטהר לכשיטמאו מכל מקום הוא מביאה מן הלשונות האמורים בה:

ומכל מקום ברוב ספרים גרסא אחרת בנוסח זה אמרו לו לרבי אליעזר ומה מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתם אינו מציל על הטהורים מליטמא ר"ל אם נגע בשרץ בעודו במקוה וכמו שאמרו בתורת כהנים והנוגע בנבלתם יטמא אפילו הם בתוך המים אדם שאינו מעלה את הטמאים מטומאתם ר"ל כגון שבלע טבעת טמאה וטבל שאע"פ שאין הטבעת מטמאתו עוד בעודו במעיו אף על פי שהוא קיים מכל מקום עדין הוא בטומאתו ואם הקיאה טמאתהו ביציאתה ואין טבילתו עולה לטבעת שבתוכו אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא ר"ל שאם בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שלא תציל עליה ותהא טמאה אף בעודה במעיו ואינו כן אלא כל זמן שאינו מקיאה הרי היא בטהרתה אלא שאם הקיאה בעוד שהוא טמא נטמאת ממנו הא אם לא הקיאה עד שטהר הוא הרי היא טהורה כמו שהיתה ואין דנין בה קל וחומר ואף אני אביא בעל ומכל מקום מדקאמר במקוה על הטהורים מליטמא שמע מינה לא חיילי ואהדר ליה מסיפא על הדרך שפירשנו ומה שכתבנו במקוה ובאדם וטבעת הלכה פסוקה היא וכבר ביארנו ענין הטבעת במסכת חולין בפרק המקשה ע"א ב':

זרעים טמאים שזרעם בקרקע כל שהשרישו טהרו מטומאתם והביאוה בתורת כהנים מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא יכול אפילו לא השרישו תלמוד לומר הוא בהוייתן יהו הא כל שהשרישו טהרו מטומאתם וכל שכן שאם הזרעים זרועים ועומדים ונגעה בהם טומאה במחובר שאינם מקבלים טומאה:

זה שכתוב בתורה שהאב מוכר את בתו דוקא כשהיא קטנה אבל משהגדילה ונעשת נערה אע"פ ששולט עליה בכל שבח נעורים אינו רשאי למכרה והוא שאמרו מכורה קודם לכן יוצאה ר"ל בסימני נערות שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר: