מסכת נדרים דף ע״ו עמוד א׳

אימא סיפא אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי טהור לכשיטמא שיטהר ע"י טבילה זו דכוותיה גבי נדרים אם מפר אדם בנדרי אשתו לאמר שחלו עליה תאמר שיפר קודם שחלו לכשיחולו שיהיו מופרין אלמא מיחל חיילי והשתא קשיא רישא לסיפא:

אמרי רבנן לא קים להו בטעמא דר"א וכו' והכי קאמרי ליה תיהוי כלי תיובתיך - מסיפא דברייתא דמכלי טמא יש תשובה להשיב דדייקינן מיניה דחיילי ולא בטלי ואי לא סבירא לך דחיילי אלא מעיקרא נמי לית בהו מששא הוי רישא דמקום תיובתיך דדייקינן מיניה דחיילי:

כיון שזרען בקרקע טהורים שעלו מטומאתן והזרעים טהורים:

זרועים ועומדים במחובר:

לא כ"ש שלא יקבלו טומאה שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אף בנדרים מופרים ועומדים לא כ"ש דלא חיילי:

ורבנן לא דרשי ק"ו בתמיה כי האי גוונא דדריש ר"א בנדרים:

יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים:

מכורה כבר יוצאה עכשיו כיון שהגיע ימי נערות כדאמרי' (קדושין ד.) ויצאה חנם אלו ימי נערות:

סוגיא זו האמורה כאן בענין מקוה יש בו חלוק גרסאות שצריך להעירך בהן והוא שבמקצת ספרים גורסים אמרו לו לרבי אליעזר מקוה יוכיח שמעלה את הטמאים מטומאתם ר"ל בטבילה ואינו מציל על הטהורים מליטמא ר"ל שאם טובל כשהוא טהור על טומאה העתידה אינו כלום אף אני אביא בעל שאף על פי שמפר נדרי אשתו משנדרה עד שלא תידור מיהא אינו מיפר אלמא לא חיילי כלומר שהרי אם תמצא לומר בטבילת מקוה שתועיל על העתיד על כרחך אתה מפרש שלא תהא הטומאה חלה בו וכמו שאמר שלא יציל על הטהורים מליטמא ר"ל שלא לחול עליו טומאה והשיבוה מסיפא דקאמר אמרו לו לרבי אליעזר אם מטבילין כלי טמא ליטהר מטומאה שבו יטביל כלי טהור ליטהר כשיטמא אלמא חיילי דהא קאמר ליטהר כשיטמא ר"ל שהטומאה תחול ותטהרנה טבילה זו של מפרע וקצת מפרשים מוחים בגרסא זו ואין מחאתם אלא מפני שלא הפרישו בלשון בין על הטהורים מליטמא ובין ליטהר לכשיטמא והם סוברים שהכל ענין אחד ושנוכל לדקדק מזו מה שדקדקנו מחברתה וקשה להם לפרש למה דקדקו מזו דחיילי ומזו דלא חיילי ומכל מקום כבר הוצאנו הענין מדקדוק הלשון על הדרך שכתבנו ואע"פ שבתוספות מקשים שהרי מכל מקום אף במקוה היה יכול לומר על הטהורים ליטהר לכשיטמאו מכל מקום הוא מביאה מן הלשונות האמורים בה:

ומכל מקום ברוב ספרים גרסא אחרת בנוסח זה אמרו לו לרבי אליעזר ומה מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתם אינו מציל על הטהורים מליטמא ר"ל אם נגע בשרץ בעודו במקוה וכמו שאמרו בתורת כהנים והנוגע בנבלתם יטמא אפילו הם בתוך המים אדם שאינו מעלה את הטמאים מטומאתם ר"ל כגון שבלע טבעת טמאה וטבל שאע"פ שאין הטבעת מטמאתו עוד בעודו במעיו אף על פי שהוא קיים מכל מקום עדין הוא בטומאתו ואם הקיאה טמאתהו ביציאתה ואין טבילתו עולה לטבעת שבתוכו אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא ר"ל שאם בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שלא תציל עליה ותהא טמאה אף בעודה במעיו ואינו כן אלא כל זמן שאינו מקיאה הרי היא בטהרתה אלא שאם הקיאה בעוד שהוא טמא נטמאת ממנו הא אם לא הקיאה עד שטהר הוא הרי היא טהורה כמו שהיתה ואין דנין בה קל וחומר ואף אני אביא בעל ומכל מקום מדקאמר במקוה על הטהורים מליטמא שמע מינה לא חיילי ואהדר ליה מסיפא על הדרך שפירשנו ומה שכתבנו במקוה ובאדם וטבעת הלכה פסוקה היא וכבר ביארנו ענין הטבעת במסכת חולין בפרק המקשה ע"א ב':

זרעים טמאים שזרעם בקרקע כל שהשרישו טהרו מטומאתם והביאוה בתורת כהנים מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא יכול אפילו לא השרישו תלמוד לומר הוא בהוייתן יהו הא כל שהשרישו טהרו מטומאתם וכל שכן שאם הזרעים זרועים ועומדים ונגעה בהם טומאה במחובר שאינם מקבלים טומאה:

זה שכתוב בתורה שהאב מוכר את בתו דוקא כשהיא קטנה אבל משהגדילה ונעשת נערה אע"פ ששולט עליה בכל שבח נעורים אינו רשאי למכרה והוא שאמרו מכורה קודם לכן יוצאה ר"ל בסימני נערות שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

גמרא ובטלין תהוי כלי תיובתיך אי לא ס"ל דחיילין תהוי מקוה תיובתיך כצ"ל:

רש"י בד"ה אינו דין כו' יוצאה עכשיו כצ"ל:

ברא"ש בד"ה אמרי' כו' תיובתא ממקוה כצ"ל:

בא"ד דחיילי וגירסא זו כצ"ל יהודה ת"ש כצ"ל כלל הס"ד:

ר"ן ראוי למקוה שיציל כצ"ל:

בא"ד לפרכינהו ומרכבי ליה כצ"ל לעיל הס"ד חיילי הס"ד בעיני הס"ד סימנין הס"ד:

הכי גרסינן שמע מינה לא חיילי מדמדמי להו לזרעים זרועים שאין להם טומאה כלל שמעינן דלא חיילא. ואף על גב דאיכא למימר מקוה יוכיח לא הניח רבי אליעזר מלדון וקסבר דהוכחה דמקוה ודכלי טהור אינה דהתם גזרת הכתוב היא כדכתיב קרא שאמרה תורה להטביל לכשיטמא. עד כאן. שטה. וזה לשון הריטב"א ז"ל: ותימה אמאי לא אמרינן בהאי קל וחומר דזרעים מקוה יוכיח שמעלה טמא מטומאתו ואינו מציל לטהור מליטמא. וי"ל דמקוה לא דמי לזרעים דנפסל בחסרון. עד כאן. ורבנן לא דרשי' קל וחומר קא סלקא דעתין דקל וחומר כי האי גוונא דהוא מיניה וביה ואינו על דבר אחר כגון קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום לא דרשינן. עד כאן. הרי"ץ ז"ל. ותימה אם כן מאי קאמרינן ליה כלי יוכיח מקוה יוכיח. יש לומר פלפולא בעלמא. וא"ת מכל מקום אכתי קשה דאיכא למדרש בהנך קל וחומר ולא דרשינן ואפילו הכי דרשינן ליה לגבי בוגרת מכורה כבר יוצאה וכו'. וי"ל דשמא איכא שום טעמא בהנך דלא דרשינן בהו קל וחומר. הריטב"א ז"ל.

וזה לשון הרא"ם ז"ל ומקשי רבנן לא דרשי קל וחומר כי האי גוונא דדריש ליה רבי אליעזר גבי נדרים והתניא וכו'. וישיבו לעצמם מקוה יוכיח. ומתרץ בעלמא דרשי קל וחומר כהאי גוונא וקל וחומר דרבי אליעזר דזרעים לית ליה פרכא ושאני הכא דלית להו לרבנן דאמר קרא אישה יקימנו ואישה יפרנו כדתנן בהדיא במתניתין דטעמא דרבנן מהכא והאי דקאמרי ליה מקוה יוכיח פלפולא בעלמא שיודעים היו שקל וחומר טוב והוכחת מקוה אינה כדפרישית דגזרת הכתוב היא ולא פליגי עליה אלא משום דמעטיה קרא. עד כאן. וגם עיין לעיל בדיבור המתחיל הכי גרסינן שמע מינה לא חיילי וכו'.