מסכת נדרים דף פ״א עמוד ב׳

1שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר.

ברייתא

2תניא כוותיה דרב אדא בר אהבה: דברים שיש בהן עינוי נפש מפר, בין בינו לבינה, בין בינה לבין אחרים. שאין בהן עינוי נפש בינו לבינה מפר. בינה לבין אחרים אינו מפר. כיצד? אמרה ״קונם פירות עלי״ ה"ז יפר. ״קונם שאיני עושה לפי אבא״, ״לפי אחיך״, ״לפי אביך״, ״לפי אחי״, ושלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך אין יכול להפר.

3״שלא אכחול״, ״שלא אפקוס״, ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה.

4״שלא אציע לך מטתך״, ושלא אמזוג לך את הכוס״, ושלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך״ אין צריך להפר.

5ר"ג אומר: יפר, שנא' (במדבר ל, ג) ״לא יחל דברו״. דבר אחר: ״לא יחל דברו״ מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו.

6מאן שמעינן דאמר ״שלא אכחול ושלא אפקוס״ דברים שבינו לבינה הויין ר' יוסי, וקתני דמפר משום דברים שבינו לבינה.

7אמר מר: ״ושלא אשמש מטתי״ יפר משום דברים שבינו לבינה. היכי דמי? אילימא דאמרה: ״הנאת תשמישי עליך״, למה לי הפרה? הא משועבדת ליה! אלא באומרת ״הנאת תשמישך עלי״, וכרב כהנא,׃

8דאמר רב כהנא: ״הנאת תשמישי עליך״ כופה ומשמשתו. ״הנאת תשמישך עלי״ יפר, שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו.

9מאן תנא הא דתניא: דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן, משום שנאמר ״לא יחל דברו״, דבר אחר: ״לא יחל דברו״ מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו. מני? ר"ג היא.

10בעא מיניה רבא מרב נחמן: תשמיש המטה לרבנן, עינוי נפש הוא, או דברים שבינו לבינה? אמר ליה: תניתוה, ״ונטולה אני מן היהודים״,׃