מסכת נדרים דף נ״ז עמוד א׳

מתני' בדבר שזרעו כלה בקרקע וגדל כגון חטה וכיוצא בה דהיינו גידולין גמורין:

אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון השומים והבצלים שאינו כלה בקרקע אלא שרבה וגדל בגופו:

אפילו גידולי גידולין אסורין דכגופייהו דמו:

מעשה ידיך עלי ונתנו לה פירות בשכר מעשה ידיה הואיל ואמר עלי אסור בחילופיהן וט' אבל כי אמר שאיני טועם משמע מהן גופן איני טועם הלכך מותר בחילופיהן ובגידוליהן אם זרעו וצמחו:

שאת עושה איני אוכל עדי הפסח דאמר הכי קונם עלי מה שאת עושה שאיני אוכל ממעשה ידיך עד הפסח או שאמר קונם שאת עושה שאיני מתכסה מכל מלאכתך עד הפסח:

מותר לאחר הפסח שהרי לא נדר מכל מה שתעשה אלא עד הפסח:

אפי' אחר הפסח אסור לאכול ולהתכסות מכל שעושה לעולם שהרי לא קבע בו זמן:

היה עומד באדר ואמר קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך מעכשיו עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח:

קונם פירות האלו עלי ולא גרסי' פירות אלו:

אסור בחילופיהן ובגידוליהן דכיון דהזכיר קונם סתם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בין בחילופיהן בין בגידוליהן:

שאני אוכל שאני טועם לא אסר עצמו אלא בגוף הפירות:

בדבר שזרעו כלה הגידולין הוו כגוף אחר:

אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין כגון בצלים שאין הבצל כלה אלא מוסיף אחרים עליו הלכך גידולין כגופן:

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך פי' אם תעשה לי מאכל אסור בחלופיהן אם הכינה לו מאכל והחליפן בפירות - בגידולין פי' בגידולי פירות שלקח מן החליפין:

שאני טועם מותר בחליפין שלא אסר עצמו אלא מהם אבל בדבר שאין זרעו כלה אסור בגידולי גידוליהן ומשכחת לה כגון שנטע אילן או זרע דבר שאין זרעו כלה ונמצא שהגידולין אסורין עליהן דהיינו כמו מעשה ידיה והלכך גידולי גידולין אסורין בדבר שאין זרעו כלה אבל בדבר שזרעו כלה הגידולין אסורין וגידולי גידולין מותרין:

קונם שאת עושה איני אוכל עד הפסח ממה שאת עושה ואשמועינן דלא תימא דה"ק איני אוכל מכל מה שתעשה עד הפסח לעולם וכן כולם אשמועינן הכי:

מתני' קונם פירות האלו קונם הם על פי קונם הם לפי, אסור בחילופיהן ובגידוליהן. פירוש ולאו דוקא אלו, אלא כל שפורט הרי הוא כאילו אמר אלו, וכגון שאמר תאנים של מקום פלוני עלי, או פירות של פלוני עלי, וכמו שכתבתי למעלה בשם מורי הרב ז"ל, וכל שהוא אוסר קצת מאותו מין ועדיין הוא יותר בשאר הרי זה כהקדש, ולאסור אותו על עצמו לגמרי כהקדש נתכוון, והלכך אסור בחילופיהן שהרי זה נהנה ממנו כל שהוא מחליפו ונהנה מחליפיו, ודוקא כשהחליפן הוא, הא אם נתחלפו על ידי אחר ושלא בשליחותו מותר כשאר איסורי הנאה, וכדכתיבנא לעיל בפרק השותפין, ואינו אסור אלא בשעבר הוא והחליפן.

ובגידוליהן בין בדבר שאין זרעו כלה בין בדבר שזרעו כלה, דלא גרע גידולין בדבר שזרעו כלה מחליפין, ועוד דקתני בשאני (טועה) [טועם – לפי השי"מ] בשאני אוכל מותר [בגידוליהן – לפי השי"מ] בדבר שזרעו כלה, אלמא באלו דקתני שאסור בגידולין אפילו בזרעו כלה קאמר, שמה שאסר באלו התיר בשאני טועם, ומיהו אינו אסור אלא בגידולין אבל בגידולי גידולין מותר כיון שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין, וכטעמא דאמרינן בגמרא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל, והא דקתני שאני אוכל לא קאי אאלו, מדאמרינן לעיל בשלהי פרק הנודר מן המבושל [נדרים נב, ב] תא שמע שאני אוכל שאני טועם כו' הא ביוצא מהם אסור ואם איתא מאי קושיא התם דאמר אלו ואלו דוקא, אלא באומר קונם ענבים שאני טועם קאמר, ואלא מיהו לענין דינא לא שנא לא אמר אלו ולא שנא אמר אלו, כל שאמר שאני אוכל שאני טועם לא אסר אלא טעימתן ואכילתן (שלא) [של – לפי הש"מ] אלו דוקא ולא חילופיהן, והיינו מתניתין דבסמוך דהאומר לאשתו קונם מעשה ידך. האומר לאשתו קונם מעשה ידך וכו' אסור בחילופיהן ובגידוליהן. כתב מורי הרב ז"ל אף על גב דלא אמר ידיך עלי למעשיהן, אלא מעשה ידיך, או מה שתעשי, הרי זה כאומר אלו, שהרי לא אסר עליו מעשה ידים בכלל ואפילו של ידיו, אלא מעשה ידי אשתו פרט, ובזה יש לנו לומר שנתכוון [שלא להנות ממעשה ידי אשתו, ואם אשתו טוחנת ואופה נתכוון – לפי השי"מ] שלא להנות מריוח מעשה ידיה גם על ידי חליפין ונראה לי שלא נתכוון לאסור אלא בכנגד ריוח מעשה ידיה, וימכרו הלחם להיות מעות שכנגד שבח טחינה ואפיה שלה, ושכנגד חטים שלו.

שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן אף על גב דמעשה ידיך כאומר אלו, [כיון – לפי השי"מ] דאמר שלא אוכל מעשה ידיך לא אסר אלא אכילת הלחם שתטחון ותאפה, דהדבר פשוט דהאומר ככר זו עליה שאני אוכל דמותר בהנאתו, וכן שאני טועם בטעמו הוא דאסר נפשיה, מיהו בטעם גופיה מוסיף איסור לאיסור יוצא מהם לפי ספק בעיין, והוא הדין תערובת מטעם דתלמודא מדמי להו, עד כאן לשון רבינו ז"ל.

קונם פירות אלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי פירוש והאי לישנא משמע איסור הנאה ולא איסור אכילה בלחוד ואע"ג דאמר לפי או על פי כמאן דאמר לעצמי דמי ולפיכך אסור בחלופיהן ובגידוליהן דהא קא מתהני מינייהו דחלופיהן וגידוליהן כמותן:

שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה פירוש שלא אסרו עליו אלא אכילת אינהו גופייהו ובהנאה שרו ליה וכיון דכן חלופיהן דלאו אינהו גופייהו נינהו אשתרו ליה באכילה וכן גידוליהן בדבר שזרעו כלה ופנים חדשות באו לכאן כגון זרע קשואין ודלועין אבל בדבר שאין זרעו כלה אינהו גופייהו חשיבי ואפילו גידולי גידולין אסורין וכן ברישא דאסרינהו בהנאה אפי' גידולי גידולין בדבר שזרעו כלה אסירי דומיא דחלופיהן דאינהו וכל דאתי מחמתייהו מיתסרי עליה כי היכי דלא ליתהני:

וסברא דרבנן ז"ל דכל איסורי הנאה לכתחלה הוא דאסור להחליפן ולמוכרן ליהנות בהן ואיסורא דאורייתא נמי מדאיצטריך קרא למשרי נבלה למכרה לעובד כוכבים הא באיסורי הנאה אסור למכרן הא כל שמכרן כבר ליכא איסורא דאורייתא שאין להן דמים וכדאמרינן התם [קדושין דף נו:] מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ופירשו בירושלמי [פ"ב דקדושין הלכה ח] לפי שאינם דמיהן ואין לך דבר שתופס דמיו אלא ע"ז והקדש ושביעית כדאיתא במסכת ע"ז [דף נד:] וכדפרישית התם וחלופי איסורי הנאה דשרו בדיעבד אפי' מדרבנן נמי שרו כדאמרינן בפ"ק דחולין [דף ד:] חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר לפי שהן מחליפין מיהו דוקא לאחריני אבל לדידהו גופייהו אסירי מדרבנן שלא יבא ליהנות מאיסורי הנאה והכי משמע במסכת ע"ז ובדוכתי אחריני והא דמתניתין דאסר בחליפין בדיעבד מסתברא דאיסורא דאורייתא אלא דאיסור הבא מעצמו שאני דכיון דיש לו דמים שכך היה דעתו מתחלה לאסור עליו דמיו וחליפיו והבא מחמתו וכשם שאסר גידולין בדבר שזרעו כלה וכדאמרינן לקמן והכי ריהטא שמעתין כדבעיא למימר קמן ויש בזה פי' אחר וזה הנראה לי נכון (א) ושאני אפי' לכתחלה רשאי להחליפן ולמוכרן דומיא דנבלה שמותר להחליפה ואין איסור אלא לאכלה והא נמי איסור אכילה היא בלחוד וזה פשוט וכן בגדוליהן רשאי לזרען לכתחלה כדי ליהנות בגדוליהן מיהו כי קתני סיפא דשרו בגידוליהן דוקא כדאמר אלו וארישא קאי הא לאו הכי כוליה מין אסר עליה:

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור הן בחלופיהן הן בגדוליהן. פי' בחלופיהן הפת שאופה והקמח שטוחנת והצמר שהיא טווה כלם אסורין לו הן וחלופיהן כיון (שאחר כך) [שאמר כן] אסרן עליו בהנאה מיהו אין איסור במעשה ידיה אלא מה שהשביח הפת והצמר וכיוצא בהן בשביל מעשה ידיה והשאר מותר כיצד יעשה ימכרנו ותפול הנאת השבח לים ומתני' דאמר קונם ידיך עלי למעשה דידים איתנהו בעולם דאי דאסר מעשה ידיה הוה ליה דבר שאין בו ממש וליכא משום בל יחל (ב) דרבנן:

שאני אוכל ושאני טועם וכו' כמו שמפורש למעלה: [דף מז.]

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי ומה שנתגלגל בו לענין החלק הששי שבספר והוא החלק הרביעי שבפרק והוא שאמר קונם פירות האלו עלי קונם הן לפי וקונם הן על פי אסור בחלופיהן ובגדוליהם שאיני אוכל שאיני טועם מותר בחלופיהן ובגדוליהם בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולים אסורין האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן לפי וקונם הן על פי אסור בחלופיהן ובגדוליהם שאיני אוכל שאיני טועם מותר בחלופיהן ובגדוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין אמר הר"ם פי' דבר שזרעו כלה הוא מה שיפסד זרעו בארץ ויפסד כמו החטה והשעורה ורוב השעורים ודבר שאין זרעו כלה נמי שיהיה זה הדבר אשר נשבע עליו בצל או שום או מה שדומה לו שהוא כאשר יזרע זה הבצל או זה השום בעצמו יצמח מה שיצמח ממנו וישאר הגרעין הזרוע קיים בארץ וכבר התבאר זה בתשיעי ממסכת תרומות ובקש אותו שם:

אמר המאירי קונם פירות אלו עלי או קונם הם לפי או קונם הם על פי אסור בחילופיהן אם נמכרו ובגידוליהן אם נזרעו וכל שכן במשקין היוצאין מהם שאדם אוסר על עצמו בקונם דבר שלא בא לעולם כמו שביארנו בפרק שתוף וכבר ביארנו בפרק בשול שזה שהוזכר אלו והן לאו דוקא אלא כל שפורט הדברים שהוא אוסר עליו הדין כך כגון פירות של פלני או של מקום פלני שכל שאינו אוסר עליו את כל המין אלא מקצת פרטיו ומשאיר עצמו מותר באחרים שבאותו המין הרי הן כעין הקדש ואסור בחליפיו אלא שמכל מקום דוקא בהחליפן הוא אבל אם נתחלפו על ידי אחר שלא בשליחותו מותר כשאר חליפי איסורי הנאה אבל כל שאסר על עצמו את כל המין אינו כעין הקדש ואינו מתכוין אלא לפרוש מאכילת אותו המין ומותר בחליפיו הא כל שפורט באיזה צד נאסר בחליפיו וכן נאסר בגידוליו אם נזרעו או ניטעו ובתוספות חולקים במה שכתבנו וגורסין כאן קונם פירות אילן עלי ולא פירות אלו ואע"פ שדרך כלל נדר הואיל והזכיר קונם סתם ולא הזכיר לשון אכילה אסר על עצמו אף חילופיו וגידוליו ואין בזו חלוק בין דבר שזרעו כלה לאין זרעו כלה דלא גרעי גידולין אף בדבר שזרעו כלה מחליפין אלא שגידולי גידולין מיהא מותרין ונשאר לענין משנתנו והוא שאם אמר קונם שאני אוכל קונם שאני טועם לא אסר על עצמו אלא גוף הפירות ואפילו אמר אלו ומותר בחלופיהן וכן מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה ר"ל שנפסד זרעו בקרקע קודם הצמחתו כגון זרע החטים והשעורים ורוב הזרעים שמכיון שזרעו כלה אין כאן גוף הפרי כלל אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון בצל או שום שהזרוע נשאר בקרקע קיים אלא שמוסיף אחרים עליו הרי הגדולין כגון הבצל אחר שהשורש שכבר נאסר קיים אפי' נעתקו הגידולין מן השרש [אסור] שהרי מכל מקום נאסרו בעודן מחוברין עמו ולא הופקע איסורו ואפילו גידולי גידולין יתבאר בגמרא שאסורין מטעם דבר שיש לו מתירין כמו שנבאר:

וכן האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי ר"ל כל מה שאת מכינה לי לאכול אסור בחלופיהן ר"ל אם הכינה לו מאכל והחליפו בפירות ובגידוליהן ר"ל בגידולי פירות שלקח מן החליפין או אם נטעה היא או זרעה ואפילו בדבר שזרעו כלה אלא שגידולי גידולין מותרין כמו שביארנו בראשונה שאני אוכל שאני טועם מותר בחליפין שלא אסר עצמו אלא מגוף מה שהכינה ובגידולין כגון אם נטעה היא או זרעה בדבר שזרעו כלה הא בדבר שאין זרעו כלה הרי הוא כגוף מעשה ידיה ואסור בו אף בגדולי גדולין כמו שביארנו בחברתה ויש מפרשין מעשה ידיה דמי מעשה ידיה והם מפרשים בו אפילו לא אמר קונם ידיך עלי למעשיהן אלא קונם מעשי ידיך עלי או קונם מה שתעשי עלי ועל ידי מה שאמר בקונם מעשה ידיך עלי נתגלגל בענין אחר ר"ל שאת עושה וכו' אע"פ שאינו מכונת הפרק והוא שאמר:

משנה קונם שאת עושה ואני אוכל עד הפסח שאת עושה ואני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח שאת עושה עד הפסח ואני אוכל שאת עושה עד הפסח ואני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות לאחר הפסח קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח ולאחר הפסח בבל יחל דברו קונם שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח אמר הר"ם זה כלל מבואר לא יצטרך זולת תקון הקריאה וחתוך המאמר במקום החתוך ולא ידבר בו בתלמוד כלל לרוב ביאורו ולא יזכרהו התנא אלא מפני ההבדל האחד לבד אשר אמר בו ואחר הפסח בלא יחל דברו וזה שהוא אפשר שיעלה על הדעת כאשר היתה השבועה נופלת בשבט דרך משל שהיא לא תהנה ממנו עד הפסח אם תכנס לבית אביה מהיום עד הסוכות וכבר עבר פסח שאז נניחה לילך לבית אביה לפי שעבר הזמן אשר התנה בשבועתו שהיא לא הועיל בו כאשר הלכה לבית אביה ואמר שאין הענין כן אבל יחוייב אליו שימנעה עד שלמות הזמן אשר נשבע ואע"פ שהוא בטל העונש אשר התנה בו אם תעבור כאשר עבר הפסח וזה הענין לבד הוא אשר רצה לומר ולבאר אלינו אולם שאר הדברים מבוארים:

אמר המאירי קונם שאת עושה ואני אוכל עד הפסח שאת עושה ואני מתכסה עד הפסח הואיל והזכיר שם איסור האכילה קודם הזכרת הגבלת הזמן והדביק הגבלת הזמן לאכילה אין הגבלת זמן חוזרת אלא ליתן זמן לאכילתו ואין כונתו לאסור מה שהיא עושה באכילה או בלבישתו אלא עד הפסח כלומר קונם עלי מה שאני אוכל או מתכסה ממעשה ידיך עד הפסח הא לאחר הפסח אהנה אף ממה שתעשי מהיום עד הפסח והלכך לאחר הפסח מיהא מותר אף במה שעשתה משעת הנדר עד הפסח אבל אם הזכיר הגבלת הזמן קודם הזכרת האכילה והדביק הגבלת הזמן למעשה ידיה אין הגבלת הזמן חוזרת ליתן זמן לאכילתו אלא ליתן זמן למעשה ידיה איזה מהן יאסר עליו לעולם וכונתו לומר שכל שתעשה עד הפסח יהא אסור לו לעולם:

קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם את הולכת לבית אביך עד החג ר"ל שהיה במרחשון ואמר לאשתו קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג וכבר ביארנוה בפרק שני בשאמר הנאת תשמישך עלי שאם לא כן הרי הוא משועבד לה ואמר על זו שאם הלכה לפני הפסח הרי חל מיד איסור הנאתה ונמצא אסורה בהנאתו עד הפסח כמו שנדר ואע"פ שאף בלא הלכה אסורה מחשש שמא תלך ונמצאת אסורה למפרע בזו אין בה דין מלקות אבל כשהלכה קודם הפסח חל איסור הנאתה מיד בודאי עד הפסח וכל שנהנית יש בה דין מלקות על הדרך שביארנו בפרק שני ולאחר הפסח בבל יחל כלומר אם לא הלכה עד הפסח אבל לאחר הפסח הלכה והרי אם לא נהנית עד הפסח אין לנו בהליכתה שלאחר הפסח כלום ומותרת לילך שהרי לא אסרה אלא עד הפסח והרי לא נהנית עד הפסח אבל מכל מקום אם נהנית קודם הפסח אסור לה לילך אחר הפסח מפני שאם תלך נמצאת עוברת למפרע על בל יחל אבל מלקות אין כאן שהרי בשעת הנאתה לא חל האיסור עדין:

קונם שאת נהנית לי עד החג אם את הולכת לבית אביך עד הפסח אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ואם נהנית לוקה ולאחר הפסח מותרת לילך מיד:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא וכבר הארכנו בה יותר בפרק שני ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

גמרא גידולי גידולין כצ"ל:

רש"י בו זמן הס"ד:

בד"ה אם כו' לבית אביך מעכשיו כצ"ל:

ברא"ש בד"ה שאת כו' ולהתכסות אחר כצ"ל:

ר"ן בד"ה מתניתין כו' וכיון דלהאי כצ"ל ואפי' נימא כצ"ל למעלה הס"ד עליה הס"ד שלו הס"ד:

בד"ה שאני כו' אתא והיינו כצ"ל דשאיני אוכל כצ"ל איתא בשאיני אוכל כצ"ל אלא ודאי כדאמרן כצ"ל:

בד"ה שאת כו' איני אוכל כצ"ל קאי על שאת כצ"ל אאכילה קאי כצ"ל והס"ד:

מתניתין אסור בחילופיהן אם מכרן דמיהן אסורין וכן אם החליפן בפירות אחרים וכן חליפי חליפין ובגידוליהן אם נטען. שאני אוכל כו' בדבר שזרעו כלה כגון חטה ודכוותה אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון בצלים שלוקטין אותם וחוזרין ונוטעין אותן שזו הנטיעה אינה כלה אלא מתוספת אפילו גידולי גידולין אסורין עד עולם. וכן נמי משמע אם נדר מן האילן ושתלו מענפיו במקום אחר קרוי נמי אין זרעו כלה. ואני שמעתי גידולי גידולין כגון אותם בצלים קטנים שקורין אשקלוניי"ש שמתוספת זו עד זו עד מרחוק. פירוש אחר מהר' יצחק קונם הן לפי בין שאמר קונם לפיו או על פיו אסור בגידוליהן ובחילופיהן אפילו בדבר שזרעו כלה ובא כיון דקאמר אלו אסור בכל מידי דהוה אענבים דאמר אלו דלעיל בין שנדר על פירותיו בין שנדר על פירות חבירו אסור שיקחם הוא בעצמו ויחליפם. אבל אם החליפם חברו בחפץ אחר שאינו פרי נראה דמותר בהנהו חליפין דלא חשיב כמתהני מן הפירות הואיל ולא אתי פירות לידיה דנודר אבל בגידוליהן אפילו זרעם חבירו אסור בהם ובגידוליהן דחשיב כמתהני מאותן פירות עצמן אדעתא דהכי נדר אבל ליאסר בחליפי פירות שביד חברו לא נתכוון לנדור. כך מצאתי בפירוש הר' יצחק שנראה לו. הרא"ם ז"ל. וכפירוש הר' יצחק כתב הרשב"א ז"ל ודוקא כשהחליפם הוא הא אם נתחלפו על ידי אחר ושלא בשליחותו מותר כשאר איסורי הנאה וכדכתיבנא לעיל בפרק השותפין ואינו אסור אלא כשעבר הוא והחליפן. עד כאן. ועיין בהר"ן ז"ל. ובגידוליהן בין בדבר שאין זרעו כלה בין בדבר שזרעו כלה דלא גרע גידולין בדבר שזרעו כלה מחליפין. ועוד דקתני בשאני טועם בשאני אוכל מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה אלמא באלו דקתני שאסור בגידולין אפילו בזרעו כלה קאמר שמה שאסר באלו התיר בשאני טועם ומיהו אינו אסור אלא בגידולין אבל בגידולי גידולין מותר כיון שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין וכטעמא דקאמר בגמרא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. הרשב"א ז"ל.

קונם פירות האלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן. פירוש דכיון דאמר קונם הם עלי לא לאכילה בלבד אסרן אלא אפילו להנאה ואם נתחלפו באחרים וכן אם זרעו וצמחו אסורין הן גם כן דמכל מקום הרי נהנה מהם. והא דקתני קונם הם לפי ועל פי ריבותא קתני דאפילו אמר לפי ועל פי אסורין בחילופיהן דלא תימא שלא אסרן אלא לפיו קא משמע לן מאי לפי דקאמר לעצמי וכי שרינן בסיפא בחילופיהן דוקא שנתחלפו על ידי אחרים אבל להחליפן הוא או שיצוה להחליפן לכתחלה אסור. דבפרק כל שעה מקשינן מנבלה שמותר למכרה למאן דאמר כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. ומתרץ שאני הכא דגלי קרא מכלל דבאיסורי הנאה אסור להחליפן. וכבר כתבנו זה בפרק האיש מקדש ומסתברא דלזרען בתחלה בהני דסיפא מותר בדבר שזרעו כלה כדי שיהא מותר בגידוליהן אף על פי שאסור להחליפם דהאי בידי אדם והאי בידי שמים. הרנב"י ז"ל.

והא דקתני שאני אוכל שאני טועם לא קאי אאלו מדאמרינן לעיל בשילהי פרק הנודר מן המבושל תא שמע שאני אוכל שאני טועם וכו'. ביוצא מהן אסור ואם איתא מאי קושיא התם דאמר אלו ואלו דוקא אלא באומר קונם ענבים שאני טועם קאמר. ואלא מיהו לענין דינא לא שנא לא אמר אלו ולא שנא אמר אלו כל שאמר שאני אוכל שאני טועם לא אסר אלא טעימתן ואכילתן של אלו דוקא ולא חילופיהן והיינו מתניתין דבסמוך דהאומר לאשתו קונם מעשה ידיך. הרשב"א ז"ל. אבל הרנב"י ז"ל כתב וז"ל: וסיפא דשאני טועם שאני אוכל מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה דאי לאו בלשון אלו קאמר אי הכי קאמר קונם חטים או שעורים שאני טועם אם כן אמאי מותר בגידוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה הרי מכל מקום כל חטים ושעורים אסר עילויה. עד כאן. וזה לשון הריטב"א ז"ל: שאני אוכל שאני טועם פירוש לא אמר אלו אלא אמר קונם חטים או ענבים שאני אוכל או שאני טועם. מותר בחילופיהן פירוש דהא לא אסרן אלא לאכילה ולטעימא דהיינו בגופיהו דפירות ובגידוליהן אם זרען וצמחו בדבר שזרעו כלה כגון חטים וקישואים ודלועים אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון בצלים שנוטע בצל ואינו כלה ומוסיף אחרים בקרקע אפילו גידולי גדולין הם אסורין כמו גוף האיסור. ומשמע דאפילו להחליפן לכתחלה מותר בסיפא דהא לא אסרן על עצמו אלא באכילה בלבד אבל לא בהנאה. אבל קשה כיון דאמר סתם חטים שאני אוכל או שאני טועם היאך מותר בגידוליהן והלא אסור בכל חטים שהרי אדם יכול לאסור על עצמו דבר שלא בא לעולם כדמשמע לקמן בשלהי מכילתין ולעיל בפרק השותפין וכדמשמע נמי במתניתין דהנודר מן הנולדים. וי"ל דכי אמרינן הכא מותר בגידוליהן היינו כשהם עשב קודם שנעשו חטים אבל אחר שיהיו חטים גמורים אסור הוא בהם כיון שאסר על עצמו חטים סתם. ויש מפרשים דהאי שאני אוכל שאני טועם אאלו דרישא קאי קונם פירות אלו עלי שאני טועם ולכך מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה דאף על גב דאמר אלו ואמרן ברישא אסור בגידוליהן מיהו כשאמר שאני אוכל מגרע לנו איסור הנאה דגלי אדעתיה שאינו אוסרן אלא באכילה אף על גב דלענין יוצא מהם מהני שאני טועם להחמיר שהוא אסור ביוצא מהם לפי ספק בעיין דסוף פרק הנודר מן המבושל. ואם תאמר אם כן קשה הא דאמרינן בסוף פרק הנודר מן המבושל תא שמע שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן הא ביוצא מהן אסור. ואם איתא מאי ראיה מהכא שאני הכא דאמר אלו ואמר שאני טועם ואלו דוקא. יש לומר דהכי קא דייק מדלא נקט בהדיא בסיפא קונם פירות אלו שאני טועם ושאני אוכל אלא נקט שאני טועם גרידא משמע דאפילו לא אמר אלו אשמועינן תנא דמותר בחילופיהן הא ביוצא מהן אסור. עד כאן. האומר לאשתו קונם מעשי ידיך עלי פירוש לאו דוקא דזה דבר שאין בו ממש הוא אלא דאמר קונם עלי ידיך למעשיהן קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן. פירוש הפת שהיא אופה והצמר שהיא טווה והקמח שטוחנת והתבשיל שמבשלת כולן אסורים לו הן וחילופיהן אם החליפן באחר שהרי אסרן על עצמו בהנאה. ויש אומרים שאם נטעה אילן הגידולין אסורין. ואומר הרב רבינו יונה זצ"ל שאין הפת והקמח עצמן אסורין לו שהרי לא אסר לעצמו אלא מה שהיא עושה בהן הילכך שמין כמה השביח וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. הריטב"א ז"ל. והא דאמרינן מעשה ידיך עלי צריך לעיין והא דבר שאין בו ממש הוא אלא אם כן אמר קונם עלי ידיך למעשיהן. איכא למימר אין הכי נמי דקאמר הכי אלא דמתניתין לישנא קלילא נקט. אי נמי דקאמר הכי ומכל מקום בל יחל דרבנן איכא. שאני טועם שאני אוכל כלומר קונם עלי מעשה ידיך שאני טועם. מותר בחילופיהן ובגידוליהן פירוש שלא אסרן אלא לאכילה ולטעימה ולא להנאה. בדבר שזרעו כלה פירוש אגידולין קאי דלאו הני נינהו. הרנב"י ז"ל.

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך וכו' אסור בחילופיהן וגידוליהן. כתב מורי הרב ז"ל אף על גב דלא אמר ידיך עלי למעשיהן אלא מעשה ידיך או מה שתעשי הרי זה כאומר אלו שהרי לא אסר עליו מעשה ידים בכלל ואפילו של ידיו אלא מעשה ידי אשתו פרט ובזה יש לנו לומר שנתכון שלא ליהנות ממעשה ידי אשתו ואם אשתו טוחנת ואופה נתכוון שלא ליהנות מריוח מעשה ידיה גם על ידי חליפין. ונראה לי שלא נתכוון לאסור אלא כנגד ריוח מעשה ידיה וימכרו הלחם להיות מעות שכנגד שבח טחינה ואפיה שלה ושכנגד חטים שלו. שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן אף על גב דמעשה ידיך כאומר אלו כיון דאומר שלא אוכל מעשה ידיך לא אסר אלא אכילת הלחם שתטחון ותאפה דהדבר פשוט דאומר ככר זו עלי שאני אוכל דמותר בהנאתו וכן שאני טועם בטעמו הוא דאסר נפשיה מיהו בטעם גופיה מוסיף איסור לאיסור יוצא מהם לפי ספק בעיין והוא הדין תערובת מטעם דתלמודא מדמי להו. עד כאן לשון רבינו ז"ל. הרשב"א ז"ל. קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דהשתא יש לו ליזהר שלא תהנה קודם הפסח שמא תלך קודם הפסח או אחר הפסח ואם הלכה לפני הפסח ומהנה לה קודם הפסח לוקה אחר הפסח אם לא נזהר מליהנות לה קודם הפסח והיא הלכה אחר הפסח לוקה מפני שעבר על בל יחל דברו. וכתב הר"ם בהלכות נדרים פ"י עבר הפסח אף על פי שהלך התנאי הרי זה אסור לנהוג חולין בנדרו ולהניחה שתלך ותהנה אלא נוהג בה איסור כמו שנדר עד החג ואף על פי שתלה הנדר באיסור זמן שעבר. עד כאן. והראב"ד ז"ל השיג עליו וז"ל: אמר אברהם בחיי ראשי צורת ההלכה אינה כן ואפילו רב יהודה דמחמיר ועליה מקשינן ממתניתין מתרץ להאי בל יחל דאי אתהני לו קודם הפסח קאמר אבל לאוסרה בהנאתו בדלא הלכה לפני הפסח לא אמר אלא ודאי אם נהנית לו קודם הפסח חייב למונעה מלילך לבית אביה עד החג כדי שלא יחול עליו בל יחל למפרע. עד כאן. ודברי הר"ם ישרו בעיני יותר מדלא קתני הכא כדקתני בסיפא ומותרת לילך אחר הפסח. והכי הוה ליה למימר הכא אחר הפסח הרי זה עובר על בל יחל דברו ואם נהנת קודם הפסח או לא נהנה מותרת לילך אחר הפסח אלא ודאי מדלא תני תקנתא שמע מינה דאיסורא איכא. וכבוד הראב"ד ז"ל יהא מונח במקומו כי הוא לא השיג עליו כראוי. ונראה שלא נתן דעתו להבין דבריו כי הר"ם לא כתב שתהא אסורה בהנאתו אם הלכה אחר הפסח כי הוא כתב בסוף לשונו: ואם הלכה אחר הפסח אינה אסורה מליהנות לו. אלא השמיענו שלכתחלה אין לו לנהוג קולא בנדרו להניחה שתלך ותהנה לכתחלה שהרי כוונתו היתה לאסור אותה בקונם שלא תלך מכאן עד החג אלא שלא הרחיב בתנאי יותר מנדרו כמו שעושה בסיפא על כן אין לו כלל לזלזל בנדרו. הרי"ץ ז"ל. והרנב"י ז"ל כתב כרברי הראב"ד ז"ל וז"ל: שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג פירוש שהאריך התנאי וקיצר האיסור. הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח פירוש שהרי הלכה שם קודם החג לפיכך אסורה היא לו עד הפסח אבל מותרת היא לו לאחר הפסח אפילו הלכה שם קודם החג. ולאחר הפסח בל יחל דברו כלומר ואם הלכה שם אחר הפסח קודם החג (או שמא) או שאם נהנית ממנו למפרע קודם הפסח הרי עבר על לא יחל דברו ואפילו היא עוברת בכך אף על פי שלא נדרה היא הואיל והאיסור חל עליה. שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח פירוש שקצר זמן התנאי והאריך זמן האיסור. הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד החג פירוש שהרי אסרה לעצמו עד החג אם תלך שם לפני הפסח והרי הלכה ומותרת לילך לאחר הפסח. וכתב רבינו ז"ל תריצנא (למתניתין) לרישא דמתניתין בפרק שני הכי הלכה אסורה בהנייתו פירוש הלכה שם קודם הפסח אסורה בהנייתו. ולוקה פירוש אם אחר שהלכה שם קודם הפסח נהנית ממנו בין קודם הפסח בין לאחר הפסח הרי זו לוקה משום בל יחל דברו. לא הלכה אסורה לעולם חוששין שמא תלך כלומר קודם הפסח נמי מספיקא אסורה בהנייתו איסורא בעלמא חוששין שמא תלך שם קודם הפסח. והא דקתני ולאחר הפסח בל יחל דברו פירוש ברישא למימרא דאי אתהני קודם הפסח למפרע הרי זה בל יחל דברו. עד כאן.