מתניתין קשיתיה — מדוקיא קא משמע ליה:
מאי איריא דתני עומד אבל לא יושב — והרי אין מבקר אסור בנכסי חולה:
אלא שמע מינה וכו' — וא"ת מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי לוקמא כדעולא הא לא קשיא דשמואל לא מוקי לה כדעולא דקסבר האי שינויא דחיקא היא:
ופקודת כל אדם — שבני אדם מבקרין אותן:
לא ה' שלחני לזה — לפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום:
ואם לאו — שאין גיהנם נברא עדיין:
איני — מי מספקא ליה למשה:
כי ערוך מאתמול תפתה — איזהו יום שיש לו אתמול ולא שלשום כלומר שהיה לו לפניו ולא לפני פניו הוי אומר זה יום שני שבו נברא גיהנם:
אלא ה"ק — אי הכא אין לו פומא ואי לא מקרב הכא יקריבנו המקום:
והא ברקיע קביעי — למטה מזבול כדאמרי' במסכת חגיגה (דף יב:):
אם אתה עושה דין לבן עמרם — מקרח ועדתו:
ובכל יום ויום — מאותו יום ואילך אינן יוצאין מפני שמשתחווין להם עובדי כוכבים עד שמורים בהן חיצים וחניתות:
ואפי' גדול אצל קטן — שלא יאמר לא אבקר אלא גדול כמוני: אין לו שיעור דמצוה בקטן כמו בגדול:
ליעיילו שיתין ולוקמוה — יכנסו ששים בני אדם כאחת לבקרו ויטול כל אחד ואחד מששים בצערו ומיד מתרפא:
כעישורייתא דבי רבי — דאמר מי שיש לו עשר בנות ובן אחד הראשונה נוטלת עישור נכסים והשניה במה ששיירה וכן לכולן ומפרש בהש"ס ירושלמי נמצאו בנות שנוטלות במנה תרי תילתי פחות ציבחר והאי תלתא ומוסיף ציבחר וגבי חולה נמי מבקר הראשון נוטל אחד מששים בחליו והשני א' מששים במה ששייר:
ובבן גילו — בחור כמותו או זקן לזקן:
וחוזרות כולן וחולקו' בשוה — מילתא אחריתי דהיכא דיצאו לישא כאחת כל אחת נוטלת עישורה במה ששיירה חבירת' ואז חולקות בשוה אבל כשבאו לינשא זו אחר זו לא:
