מסכת נדרים דף נ״ג עמוד ב׳

(גמ') לא שנו דשביעית מותר בירקות הגינה אלא במקום שאין מביאין ירק מח"ל דכיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותם שמסתפקים שם היינו מירקות השדה ולהכי מותר בשל גינה:

אבל במקום שמביאין כו' אסור אף בירקות הגינה הואיל ורגילין לאכול שם בין ירקות השדה בין ירקות הגינה דודאי אדעתא דהכי נדר:

כתנאי כו' לדעתא דמ"ד אין מביאין ירקות כו' לדידיה מותר בירקות גינה ואסור בירקות שדה דכיון דאין מביאין לאו עליה נדר ולמ"ד מביאין אסור אף בירקות גינה:

משום גוש שמא יש מעפר חוצה לארץ בעיקרייהו וטמא משום ספק מת:

מתני' אסור באיספרגוס דהוי בכלל כרוב דמין כרוב הוא:

מותר בכרוב דאין כרוב בכלל איספרגוס:

אסור במקפה של גריסין:

מותר בגריסין ד"ה דאין גריסין בכלל מקפה:

לא שנו דבשביעית מותר בירקות גינה משום דלא שכיחי שיאכלו ירקות גינה אלא במקום שאין מביאין כו' אבל במקום שמביאין שכיח הוא ירקי גינה ונתכוין לאסור ירקי גינה בשביעית:

משום גוש דדרך הירק להיות גוש תלוי בו וגזרו על גוש ארץ העמים:

איספרגוס מין כרוב הוא ובכלל כרוב הוא:

מן האיספרגוס מותר בכרוב דשאר כרוב אינם קרויין איספרגוס:

מן הגריסין אסור במקפה של גריסין שנקראת גריסין אף כשהן בתבשיל אבל מן המקפה מותר בגריסין יבשין דלא תימא דכי נדר במקפה מן הראוי למקפה קאמר והיינו גריסין ולרבנן איצטריך דאע"ג דאסרי שום כשנדר במקפה הכא מודו:

מן השום מותר במקפה דלא נתכוון אלא לשום יבש:

מן האשישים פי' פסולת עדשים מותר בעדשים שאין העדשים נקראין אשישין מן העדשים אסור באשישים שהם נקראים על שם העדשים ור"י מתיר דסבר דאינם בכלל עדשים:

חטה חטין שאני טועם אסור בין בחטין בין בפת דחיטה משמע לאפות ומיהו בברייתא בגמ' גרסינן איפכא ושמא טוב לפרש הכא חטה או חיטים גריס או גריסין אסור בין חיין בין מבושלין ורבי שמעין ורבי יהודה מחלקין בין חטה לחטין גריס גריסין כדמפרש גבי חטה חטין רבי יהודה אמר קונם גריס או חטה שאני טועם מותרין לכוס חיין דחטה וגריס משתמעי מבושלין:

מתני' מן המקפה מותר בגריסין ירושלמי והוא שיהא רובן גריסין.

חטה שאני טועם אסור לאפות פי' אסור בפת חטה, ירושלמי ואתמר כן א"ר יוסי כן אורחיה דבר נשא חמי פיתא נקיה ומימר ברוך דברא חטתא.

מתני' מן הכרוב אסור באספרגוס פי' מין כרוב הוא: מן האספרגוס מותר בכרוב בגריסין אסור במקפה והוא תבשיל של גריסין עבה ור' יוסי מתיר דקסבר גריסין כשהן חיין משמע דאידך מקפה מקרי וכן נקרא מקפה כל מאכל עבה של ירקות וכיוצא בו ולהכי אמרינן בירושלמי [הלכה ט] דלא אסר ת"ק אלא בדהוי רובא גריסין דהוי להו גריסין עיקר:

מן המקפה מותר בגריסין מן המקפה אסור בשום פי' שאף ראשי שומים שנותנין בקדרה שלמקפה בכלל מקפה: ור' יוסי מתיר בשומין שבה. דבשומין בעלמא אפילו רבנן מודו שהוא מותר: מן השום מותר במקפה אע"פ שנוהגין לתת בה ראשי שומים אין אסור אלא בשומין שבה בלחוד כשאר שומין דעלמא:

מן העדשים אסור באשישין והוא נזיד של עדשין ורבי יוסי מתיר:

מן (ב) העדשין מותר באשישין כשהן חיין:

ירושלמי ר' יוסי אזל לגבי (דוסא) [ר' יסא] וכו' על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון:

חטה חטין שאני טועם אסור בהן בין קמח בין פת פי' (א) כדאמרינן להו תרוייהו אבל הנודר מן החטים אסור לאפות ומותר לכוס כדלקמן וכדפרישנא גבי דג דגים וכן גריס גריסין שאני טועם אסור בהן בין חיים בין מבושלים כדאמר תרוייהו אבל גריס לחוד אסיר לבשל ומותר לכוס גריסין אסור לכוס ומותר לבשל ר' יהודה אומר קונם גריס או חטה שאני טועם מותר לכוס חיין פי' ולא בא רבי יהודה אלא לפרש:

תניא רשב"א אומר חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות פי' ומותר לאכול בפת אפויה: חטה שאני טועם מותר לכוס ואסור לאפות פי' מותר בחטה וקמח של חטים לכוס ואסור בפת אפויה שלו:

חטה חטים שאני טועם וכו' והלכתא כרשב"א דלפרושי דברי חכמים אתא:

רש"י בד"ה כתנאי כו' אף בירקות גינה כצ"ל:

בד"ה מותר כו' זה הדבור כולו נמחק גריסין הס"ד הכל היא הס"ד קאמר הס"ד חיין הס"ד מבושל הס"ד:

בד"ה גריסין כו' משמע כצ"ל:

ברא"ש דוקא הס"ד אחר הוא הס"ד:

ר"ן מזה הס"ד:

בד"ה משום כו' חששא דגוש כצ"ל משמע לכוס הד"א:

כתנאי כלומר זה שאני אומר שיש מקומות בארץ ישראל שמביאין להן ירק מחוצה לארץ אינו אליבא דכולי עלמא כי אם אליבא דרבי חנינא בן גמליאל אבל לרבנן דפליגי עליה אין מביאין כלל. הרי"ץ ז"ל. מתניתין מן הגריסין אסור במקפה פירוש אסור בגריסין הרגילין לינתן במקפה שלא כל הגריסין ראויין למקפה וכולהו מיקרו גריסין ורבי יהודה מתיר דקסבר גריסין שרגילין לינתן במקפה אינן בכלל גריסין סתם. שטה. מן הגריסין אסור במקפה כלומר בגריסין הרגילין לינתן במקפה דאף על גב דאיכא מינין אחרים עיקר המקפה הן הגריסין ולפעמים קורין אותה גריסין רבי יוסי מתיר דבאתריה קרויה מקפה ולא על שם גריסין כלל כדמפרש בגמרא גבי חלב וקם. אי נמי בכל אתרא סבר נמי רבי יוסי דאין למקפה שם גריסין כלל. מן המקפה מותר בגריסין לכולי עלמא דגריסין לבד לא מיקרו מקפה. הרא"ם ז"ל. והרנב"י ז"ל כתב וז"ל: מן הגריסין אסור במקפה פירוש תבשיל של גריסין דלא תימא דלא נדר אלא מן הגריסין כשהן חיין קא משמע לן דאף בתבשיל שלהם אסור. ורבי יוסי מתיר פירוש במקפה שלהן דקא סלקא דעתין גריסין כשהן חיין משמע ולת"ק דאסר מקפה שלהן דוקא שיהא רוב המקפה של גריסין. וכן הוא בירושלמי. מן המקפה פירוש שנדר בפירוש מן המקפה מותר בגריסין כלומר שהן חיין דאין לשון מקפה אלא על התבשיל שלהם. עד כאן. מן המקפה אסור בשום פירוש סתם מקפה היא מקפה של גריסין ועיקר אותו תבשיל הוא על ידי שומין הילכך זה שנדר כמו שאסור במקפה גופה כך אסור בראשי שומין שבה. ורבי יוסי מתיר פירוש בשומין שבה. לישנא אחרינא דהכי קאמר מן המקפה אסור בשומין אף על פי שאין במקפה דהוה ליה כאלו נדר ממה שעושין מקפה דהיינו שומין. רבי יוסי מתיר בשומין שאינן במקפה שלא נתכוון אלא למקפה עצמה ולשומין שבתוכה. מן השום מותר במקפה פירוש שלא נדר אלא מן השום שבה ולא לתבשיל נתכוון דאם כן לימא מקפה. לישנא אחרינא מותר במקפה ואפילו בשומין שבה דלא נדר אלא משומין דעלמא ולא משומין שבמקפה דאם כן לימא מקפה ואף על פי שאסור בשומין דעלמא מותר בשומין שבמקפה דהוה ליה כמי שנדר מן היין שמותר בתבשיל שיש בו טעם יין. מן העדשים אסור באשישים פירוש נזיד עדשים. ורבי יוסי מתיר פירוש דלא משמע ליה אלא העדשים כשהן חיין. מן האשישים מותר בעדשים פירוש שהרי פירש דמן התבשיל נדר. ירושלמי רבי יוסי אזל לגבי רבי יסא דאשתמ' ואפיק קמוי טלופחין מקליין וטחינן ומגבלן בדבש ומטגנן אמר ליה אינון אשישין שאמרו חכמים. והתם נמי אתמר על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון כלומר כי היכי דאמר דנודר מן העדשים מותר בתבשיל שלהם דהיינו אשישים. וכתב רבינו ושמע מינה דלרבנן אסור בקונדיטון כלומר כי היכי דאמרי בנודר מן העדשים אסור באשישים. הרנב"י ז"ל.

מן המקפה אסור בשום דמן המקפה משמע הראוי למקפה ושום ראוי למקפה ורבי יוסי מתיר סתם שום לאו למקפה קאי. מן העדשים אסור באשישים אשישים היינו פסולת עדשים כמו קם לגבי חלב. ורבי יוסי מתיר דקסבר פסולת עדשים לא הוי בכלל עדשים. ובגמרא מקשינן דרבי יוסי אדרבי יוסי. שטה.

גמרא תניא (רשב"א) רשב"ג אומר חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס פירוש לאפות לאו דוקא אלא כלומר אסור בפת אפויה של חטה. חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות. כלומר מותר בפת אפויה של חטה. הרנב"י ז"ל. סליק פרק הנודר מן המבושל הנודר מן הירק פרק שביעי