2תניא: הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש, ומותר בלח. ומותר באורז, בחילקא, בטרגיס ובטיסני. הנודר מן פירות השנה אסור בכל פירות השנה, ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות. ואם אמר ״גידולי שנה עלי״ אסור בכולן.

3הנודר מן פירות הארץ אסור בכל פירות הארץ, ומותר בכמהין ופטריות. ואם אמר ״גידולי קרקע עלי״ אסור בכולן.

4ורמינהי: על דבר שאין גידולו מן הארץ אומר ״שהכל נהיה בדברו״, ותניא: על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות אומר ״שהכל נהיה בדברו״. אמר אביי: מירבא רבו מארעא, מינק מאוירא ינקי ולא מארעא. והא קתני ״על דבר שאין גידולו מן הארץ״! תני: על דבר שאין יונק מן הארץ.

מתני׳ · משנה

5הנודר מן הכסות מותר בשק, וביריעה, ובחמילה. אמר: ״קונם צמר עולה עלי״ מותר להתכסות בגיזי צמר. ״הפשתן עולה עלי״ מותר להתכסות באניצי פשתן.

6ר' יהודה אומר, הכל לפי הנודר: טען והזיע והיה ריחו קשה, אמר: ״קונם צמר ופשתים עולה עלי״ מותר להתכסות, ואסור להפשיל לאחוריו.

גמ׳ · גמרא

7תניא: הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה, ואסור בפונדא ובפסקיא ובסקורטיא ובקטבליא ואנפליא ופליניא ומכנסים וכובע. מאי ״איסקורטי״? אמר רבה בר בר חנה: כיתונא דצלא.

ברייתא

8תניא: יוצאין בשק עבה ובסגוס עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים, אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים. הרועים יוצאין בשקים. ולא רועים בלבד אמרו, אלא כל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה.

9ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר כו'. תניא: כיצד א"ר יהודה הכל לפי הנודר? היה לבוש צמר והצר, ואמר ״קונם צמר עולה עלי״ אסור ללבוש ומותר לטעון. היה טעון פשתן והזיע, ואמר: ״קונם פשתן עולה עלי״ מותר ללבוש ואסור לטעון.

תוספות

חילקא - חטין כתושין חלוקין לשנים:

טרגיס - חד לתלתא:

טיסני - חד לארבעה:

אסור בכולן - דכמיהין ופטריות בכלל גדולי קרקע הן:

[מירבא רבו מארעא] - כמהין ופטריות ודאי מארעא רבו ושפיר מיקרו גידולי קרקע אבל היניקה שלהם אינה אלא מאויר קרקע ולא מברכין בורא פרי האדמה:

שק יריעה וחמילה - אינן בגדים הם:

מותר להתכסות בגיזי צמר - שלא נתכוון זה אלא לבגד ארוג:

הכל לפי הנודר - פירוש לפי ענין שהיה בשעת הנדר:

היה טעון - פירוש מופשל לאחוריו כדרך נושאי משאות:

מותר להתכסות - שלא נתכוון לאסור אלא בענין שהיה מצטער:

רוחו קצרה - שמלבושן צר לו אינו אסור לו אלא בלבישה:

פונדא - אבנט חלול וככסות דמי:

פסקיא - פייש"א:

אנפליא - קלצו"ן:

כיתונא דצלא - פירוש מלבוש עור ויוצאין בשבת להגין מן הגשמים:

אבל לא בתיבה - קטנה שעל ראשו דמשוי הוא:

והזיע - מחמת כובד משאו וה"ה דברישא מצי למיתני פשתן ובסיפא צמר:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

תניא כיצד אמר רבי יהודה הכל לפי הנודר כו' - וקיימא לן כרבי יהודה דסתם לן תנא כותיה בפרקין דלקמן, דתנן היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם, וכן המגרש את אשתו כו' הרי אלו מותרות ליהנות לו, שלא נתכוון זה אלא לשם אישות. היה מסרב בחברו שיאכל עמו, אמר קונם לביתך שאני נכנס, טיפת צונן שאני טועם לך, מותר ליכנס לביתו לשתות עמו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה, וכל הני סתמי כרבי יהודה דהכא, וכדגרסינן עלה התם בירושלמי [כאן פרק שמיני הלכה ח']: אמר רבי יוסא דרבי יהודה הוא דאמר הכל לפי הנודר, והלכך הוה ליה מחלוקת בפרקין, וסתמא בפרקא דלקמיה, והוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם, דבחדא מסכתא יש סדר למשנה, וקיימא לן כסתם, ואפשר נמי דתנא קמא לא פליג הכא עליה דרבי יהודה, אלא תנא קמא אתא לאשמועינן דהנודר סתם שאין צמר ופשתים עולה עלי, דמותר להתכסות ולצאת טעין בגיזי צמר ובאניצי פשתן, שלא נתכוין זה אלא שלא ילבש בגד צמר ובגד פשתים, ורבי יהודה אשמועינן דהני מילי בסתם נודרין שאין שם שום הוכחה על איזה דבר נדר, אבל אם יש שם שום הוכחה אזלינן בתר אומדנא דמוכח, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וגם זה נכון בעיני, אלא שאין כן דרך הירושלמי שכתבנו למעלה.

מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדרים דף נ״ה עמוד ב׳

מסכת נדרים דף נ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 9 קטעים ממוספרים, כ־256 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–91)עמוד

היעד שנמצא: נדרים דף נ״ה ע״ב

פתיחה בקורא