ומשני כדי לפרסמה — לאם שפטורה מן הבכורה דמדקברינן לחררה מחזקינן ליה כולד:
וקפריך כיון דפטרת ליה מבכורה למימרא דולד מעליא הוא ואמאי אינה מטמאה:
ביטול ברוב — להכי אינה מטמאה שבטל הבשר ברוב דם וגנונים שיוצאין עמו:
נגעו בה — הא דאמרן דלא מטמא במגע משום ביטול ברוב:
השליא בבית — שהפילה האשה שליא ואין ולד ניכר בה:
הבית טמא — כדקתני טעמא דאין שליא בלא ולד אלא שנימוק ואעפ"כ מטמא:
רבי שמעון אומר הולד נימוק — ומוקמינן התם דטעמא דר' שמעון דאמר הבית טהור משום ביטול ברוב נגעו בה במסכת נדה בפרק המפלת (נדה דף כז.):
פתיחת הקבר — אשה שמת עוברה במעיה וישבה על המשבר ונפתח קבר הרחם בבית זה ולא יצא הולד והוציאוה לבית אחר טמא הבית הראשון כאילו נולד שם דטומאה בוקעה והוא הדין פתיחת הקבר אינו לנפלים אלא לנפל שהעגיל ראשו כבר שעב ראשו:
פיקה של צמר — למושי"ל:
רבי פריש — דצריך פיקה של שתי שקטנה או פיקה של ערב שגדולה:
אמר ליה תניא — דפליגי בה:
משיראו טפיפיות — ר"א בר צדוק פליג אתנא קמא ואמר אע"ג שלא העגילו ראש כפיקה יש פתיחת הקבר משיפתח רחמה כל כך שיראו בתוך רחמה טפיפיות:
כפרדה זו שכורעת להטיל מים — וכורעת יותר מבהמה וחיה ומתוך כריעה נפתח רחמה מאד ונראין קמטים ברחם:
פיקה מתוך פיקה — והיינו טפיפיות תרי זימני פיפי היינו פיקה:
ואין לי לפרש — איני יודע לפרש:
של אשה — דין להיות לה פתיחת הקבר:
של בהמה — שלא תהא כטומאה בלועה לטומאת מגע משום נבילה של נפל אם הושיט הרועה יד ונגע בו להוציאו מן הרחם:
כשל ערב — משהעגיל ראש כפיקה של ערב ואי לאו טמא בלועה היא ולא מטמיא כדתנן בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו טהור בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע:):
גוש — עפר שיעורו לטמא באהל ולשרוף עליו תרומה וקדשים:
כפיקה גדולה של סקאין — מרצופין סקאין גדולים של גמי וכשנועלין אותן חותמין אותן:
וישנו בצד העליון של מגופת חבית הלחמית — כלומר שישנו לאותו חותם בצד העליון של כיסוי שעושין לחביות של חרס רחב מלמטה לכסות החבית והולך ומתקצר למעלה כדי שיאחז בידים ואותו צד שהולך וכלה קרי צד העליון. הלחמית שעושין בבית לחם:
משיקו במים — שמא נטמא מחמת מגע עם הארץ:
וטהור — ממה נפשך דודאי מים מעורבים בו ואי מיא רובא ובטיל הציר ברוב ומקבל טומאה מחמת המים ומיא סלקא להו טבילה בהשקה שנותן הכלי במקוה עד שעוברים מי המקוה על פיו ונושקין עם המים שבתוך הכלי ואע"ג דאוכל ומשקה לית להו טהרה במקוה מיא סלקא להו השקה דהוי כמי שזרען וחוזר ונוטלן דזריעה מטהרה מטומאה דתנן (תרומות פ"ט מ"ז) שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורין בתשובת רבינו גרשון מצאתי כך:
ציר לאו בר קבולי טומאה — דזיעה בעלמא הוא שיוצאה מן הדגים כשמולחין אותן:
משום הך מיעוטא דמיא — דמקבלי טומאה והשקה לא מהניא להו הואיל ורובא ציר ובאוכל לא סלקא השקה בטלי להו ברובא ולא הוי הציר טמא:
לא שנו — דבטלו ברוב ומותר הציר אלא לטבל פיתו:
אבל — לתקן את הקדירה אסור שהמים שבתוך הציר מוצאין מים שבקדירה ומצטרפין יחד ורבין על הציר ומטמאין אותו:
מצא מין את מינו וניעור — מתורת ביטול וחוזר לטומאה:
להאי שמעתא — דרבי ירמיה:
