בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳

    פרק ז׳ - מומין אלו

    Also cited as: Bekhorot 45b, Chapter 7 Mumin Ellu

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שית דידיה ושית דכרעיה - בידו אחת וברגלו אחת היה יתר ולא בשתיהן:

    כמותך יתמעטו ממזרי ונתיני מישראל - כל ממזרים שבישראל יהיו כמותך ויהיו ניכרין שמטפה פסולה הן ולא ידבקו בהן:

    איטר ברגל - שכשמהלך עוקר רגל השמאל תחלה מה שאין דרך בני אדם כך. איטר ביד פסול דכתי' וטבל אצבעו כל מקום שנא' אצבע וכהן אינו אלא ימין (זבחים דף כד.) ואיטר דרגל נמי לעמוד ולשרת כתי' כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין:

    דמר סבר כחישותא אתחלא - ליה בימין:

    מתני' הכושי והגיחור והלבקן והקיפח - מפרש בגמ':

    ובעלי נגעים טהורים - כגון ספחת. דאי נגעים טמאים לא איצטריך למימר דאפילו אכניסה דעזרה הוי חייב כרת:

    התלתולין - כמין חתיכות בשר יוצאות ותולות להם:

    גמ' סומקא - רו"ש בלעז:

    לוקייני - טלאים לבנים היו: לסומקא רגילי אינשי למיקרייה גוהיא:

    באריכא שמיטה סניא - דארוך הוא ודק שאינו עבה לפי אורכו ולפי שדק הוא אינו יכול לסבול קומתו ונכפף ונראה כמו שחליותיו שמוטות:

    בוהק - שלבן ביותר:

    טפוח - שחור כקדירה וחבירו בשילהי מס' שבת (דף קנז.) ופקקו את המאור בטפיח:

    שיכור - בתמיה:

    אחולי אחיל עבודה - דכתיב (ויקרא י) יין ושכר אל תשת וכתיב בתריה להבדיל בין הקודש ובין החול וגו':

    בהדי מומין - גמורין בעי למיחשביה וקתני ליה גבי מומין הבאין מחמת שאין שוין בזרעו של אהרן דאמרינן בריש פירקין דלא מחלי עבודה:

    ודלא כר' יהודה - דמשוי לשאר דברים המשכרים דין יין דמחלי עבודה דקאמר במס' כריתות (דף יג:) על היין במיתה ועל שאר משכרין באזהרה ונפקא לן משכר אל תשת וכתיב בתריה ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלמא לרבי יהודה שאר משכרין מחלי עבודה:

    דתניא אכל דבילה קעילית - הגדילה באותו מקום ומשכרת כיין:

    דבש - מי"ד בלע"ז מים ודבש שלוקין ביחד חייב מלקות כר' יהודה מוקמינן לה בפרק אמרו לו בכריתות (שם) דקאמר התם על שאר משכרין באזהרה דאל תשת דכיון דכתיבי שאר משכרין מחלי עבודה דהא כתיב בין הקודש ובין החול ומתני' דלא חשיב להו גבי הנך דמחלי עבודה דלא כר' יהודה:

    מתני' אותו ואת בנו - פסול לקרבן דמחוסר זמן הוא:

    והנושא נשים בעבירה - גרושה וחלוצה:

    גמ' עדא אמרה - זאת אומרת:

    בזכרים - האב והבן או בת:

    נודר ועובד - אע"פ שעדיין לא גירש מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה:

    צריך לפרט - הבא להתיר נדרו צריך שיפרט על מה נדר וכי שמע דמשום דפסולה לו נדר לא שרי נדריה:

    נדר שהודר ברבים - פלוגתא היא במס' גיטין (דף מו.) גבי המוציא את אשתו משום נדר בהשולח גט:

    בכורות 45 עמוד ב

    1יתר בידיו וברגליו. אמר ר' יצחק: ושניהם מקרא אחד דרשו, (שמואל ב כא, טו) ותהי עוד מלחמה, וכתי' (שמואל ב כא, כ) ״ויהי איש מדון אצבע ידיו ואצבע רגליו שש ושש״, מר סבר בגנותיה משתעי, ומר סבר בשבחיה משתעי.

    2אמר רבה: מה לי דכתיב ״שש ושש עשרים וארבע מספר״? צריכי, דאי כתב רחמנא ״שש ושש״ הוה אמינא: שית דידיה ושית דכרעיה, כתב ״עשרים וארבע״. ואי כתב ״עשרים וארבע״ הוה אמינא: הוא חמש מהאי גיסא ושבע מהאי גיסא, כתב ״שש ושש״. ״מספר״ בנספרת ע"ג היד.

    ברייתא

    3תניא, א"ר יהודה: מעשה באדם אחד שבא לפני רבי טרפון, יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע. אמר לו: כמותך ירבה בישראל! אמר לו ר' יוסי: משם ראיה? כך אמר לו: כמותך יתמעטו ממזירי ונתיני מישראל!

    4השולט בשתי ידיו. ת"ר איטר, בין ביד בין ברגל פסול. השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין. מר סבר כחישותא אתחלא בימין, ומר סבר בריותא אתחלא בשמאל.

    מתני׳ · משנה

    5הכושי, הגיחור, והלבקן, והקפח, והננס, והחרש, והשוטה, והשיכור, ובעלי נגעים טהורים פסולין באדם וכשרים בבהמה. רשב"ג אומר: שוטה מן הבהמה אינה מן המובחר. רבי אלעזר אומר: אף בעלי הדלדולין פסולין באדם וכשרין בבהמה.

    גמ׳ · גמרא

    6כושי אוכמא, גיחור חיוורא, לבקן סומקא. איני? והא ההוא דאמר להו ״מאן בעי לוקיאני״, ואישתכח חיוורא! אלא: כושי אוכמא, גיחור סומקא, כדאמרי אינשי: ״סומקא גיחיא״, לבקן חיוורא, כההוא דאמר להו ״מאן בעי לוקיאני״, ואישתכח חיוורי.

    7קפח. תני רב זביד: גבוה. איני? והתני ר' אבהו: מנין שהקב"ה משתבח בבעלי קומה, שנאמר: ״(עמוס ב״, ט) ״ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו״. אמר רב פפא: באריכא שמיטה סניא.

    8אמר ר"ל גבוה לא ישא גבוהית שמא יצא מהן תורן, ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהם אצבעי, לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק, שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפוח.

    9החרש, השוטה, והשכור. שכור מחיל עבודה, בהדי מומי דמחילי עבודה בעי למיחשב!

    10בשאר דברים המשכרים. ודלא כר' יהודה, דתניא: אכל דבילה קעילית, ושתה חלב או דבש, נכנס למקדש חייב.

    מתני׳ · משנה

    11אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה: אותו ואת בנו, טריפה, ויוצא דופן, ושנעבדה בהן עבירה, ושהמית את האדם.

    12והנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה, והמטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים.

    גמ׳ · גמרא

    13ואלו כשירין באדם, מאי באותו ואת בנו?

    14אילימא אהרן ובניו, דכותיה תייש ובנו, מי נהיג? והתניא: ״אותו ואת בנו״ נוהג בנקבות, ואינו נוהג בזכרים! אלא תיישה ובנה, דכוותה הכא כהנת ובנה, כהנת בת עבודה היא?

    15לעולם אהרן ובניו, דכוותה הכא תייש ובנו. אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין: עדא אמרה חנניה היא, דתניא: ״אותו ואת בנו״ נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים, חנניה אומר: נוהג בזכרים ובנקבות.

    16והנושא נשים כו'. תנא: נודר ועובד, יורד ומגרש.

    17וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה! קסבר: צריך לפרט את הנדר.

    18הניחא למ"ד צריך לפרט את הנדר, אלא למ"ד אין צריך לפרט את הנדר, מאי איכא למימר? דמדרינן ליה ברבים.

    19הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה, אלא למ"ד יש לו הפרה, מאי איכא למימר? דמדרינן׃

    תוספות

    ובשאר דברים המשכרים ודלא כר' יהודה - הא דתניא בסוף פ"ק דזבחים (דף יד:) זר ואונן ושיכור ובעלי מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול יש לתמוה אמאי נקט שיכור הוה ליה למימר שתויי יין ופרועי ראש ואומר החכם ר' חיים כהן נ"ע דמיירי בשאר דברים המשכרים וכר' יהודה דמחיל עבודה כדמוקמינן שיכור דהכא בשאר דברים המשכרים:

    הניחא למ"ד צריך לפרט כו' - פלוגתא היא דר"נ ורב פפא בפ' השולח (גיטין דף לה:) ונראה דהלכתא כר"פ דצריך לפרט דבתראה הוא ואפילו לפי הספרים דגרסי התם רב ששת במקום רב פפא אין הלכה כרב נחמן דלאו לענין דינא איתשיל להדין אלמנה הבאה לגבות כתובתה אלא לענין איסורא איתשיל כדמשמע התם דקאמר ואי אמרת דצריך לפרט זימנין דגזאן ליה לדיבוריה ורב הונא נמי שהוא גדול בחכמה ובמנין קסבר נמי התם צריך לפרט:

    הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה - פי' בקונט' פלוגתא במס' גיטין בהשולח גט לאשתו (דף מו.) גבי המוציא את אשתו משום נדר דקאמר ר' יהודה כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר דאיכא פריצותא שנדרה נדר שאין לו היתר ושלא ידעו בו רבים יחזיר דלא חייש לקלקולא וא"ת מנלן דפליגי רבנן עליה דרבי יהודה בהכי דקסברי יש לו הפרה דלמא בקלקולא לחוד פליגי ובההיא שמעתין דהתם נמי פשיטא ליה להש"ס דקסברי רבנן יש לו הפרה דקאמרי רבנן אטו התם מי חיילא שבועה עלייהו כלל וכי תימא מדלא מפלגי רבנן בין ידעו בו רבים ללא ידעו בכל ענין לא יחזיר דחיישינן לקלקולא אלמא יש לו הפרה הא לא מפלגי נמי בדעת הרבים ואע"ג דאיכא לפלוגי דמה נפשך אין לו הפרה לכ"ע ויש לפרש דעל דעת רבים לא איירי כלל לא אינהו ולא ר' יהודה אין לחוש אם לא פירשו אע"פ שיש לחלק אבל בהודר ברבים שחילק ר' יהודה אם איתא דאין לו הפרה לרבנן נמי הוה לפרושי לחלק ולומר איפכא מדרבי יהודה ועוד כי בעל דעת רבים איכא למימר שיש לו הפרה מדעתם של אותם רבים שנדר על דעתם או לדבר מצוה שיש לו הפרה ולהכי לא פסיק ליה למיתני בעל דעת רבים שיחזיר למאן דחייש לקלקולא דפעמים שיש לו היתר ואיכא קלקולא אבל ברבים אין לו הפרה לא שנא לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות בשום ענין אין לו הפרה תדע דמעשה דגבעונים לדבר מצוה היה:

    דמדרינן ליה על דעת רבים - וא"ת בריש השולח (גיטין דף לה:) גאלמנה שהתקין רבן שמעון בן גמליאל שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו כו' וקאמר רב הונא לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמיפר לה בעלה אפילו נדרה ברבים ואמאי אכתי נדיר אותה על דעת רבים שאין לו הפרה כדאמר אמימר הכא ויש לפרש דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים כיון דברבים יש לו הפרה לרב הונא ה"ה על דעת רבים בנדרי אשתו וכי פריך התם ארב הונא וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ומשני קסבר צריך לפרט את הנדר הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על דעת רבים אלא דלא צריך ועוד י"ל דרב הונא לית ליה דאמימר דהא דקאמר אמימר אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים כו' לאו אפלוגתא דאמוראי קאי דרב הונא ורב נחמן בריש השולח (שם) אלא אפלוגתא דר' יהודה ורבנן בסוף השולח (גיטין דף מו.):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' לבקן סומקא איני והא כו' גיחור סומקא כדאמרי אינשי סומקא גיחיא לבקן כו' כצ"ל כן נראה מפי' רש"י מלשון הערוך בערך לווקן ע"ש וכן בפי' רש"י (נראה לי) [צ"ל] גיחיא בחי"ת וק"ל:

    ובד"ה שית דידיה כו' ביד אחד וברגלו א' היה יתר כו' עכ"נ בספר שמואל פירש"י בע"א דאצבעות ב' ידיו אינן אלא ו' אצבעות ב' רגליו אינן אלא ו' כו' ע"ש:

    בד"ה נודר ועובד כו' מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה עכ"ל כצ"ל נראה לי דאו או קאמר שלא תהנה היא ממנו או הוא ממנה וק"ל:

    תוס' בד"ה הניחא כו' אטו התם מי חיילא שבועה כו' מדלא מפלגי רבנן כו' ולא ידעו בכל ענין כו' הא לא מפלגי נמי בדעת כו' אבל בהודר ברבים כו' ול"ש לדבר כו' לדבר מצוה היה הס"ד ואח"כ מ"ה דמדרינן ליה כו' בנדרי אשתו וכי פריך כו' הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על כו' הד"א לית ליה דאמימר כו' כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳

    מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־472 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף מ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026