בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שית דידיה ושית דכרעיהבידו אחת וברגלו אחת היה יתר ולא בשתיהן:

    כמותך יתמעטו ממזרי ונתיני מישראלכל ממזרים שבישראל יהיו כמותך ויהיו ניכרין שמטפה פסולה הן ולא ידבקו בהן:

    איטר ברגלשכשמהלך עוקר רגל השמאל תחלה מה שאין דרך בני אדם כך. איטר ביד פסול דכתי' וטבל אצבעו כל מקום שנא' אצבע וכהן אינו אלא ימין (זבחים דף כד.) ואיטר דרגל נמי לעמוד ולשרת כתי' כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין:

    דמר סבר כחישותא אתחלאליה בימין:

    מתני' הכושי והגיחור והלבקן והקיפחמפרש בגמ':

    ובעלי נגעים טהוריםכגון ספחת. דאי נגעים טמאים לא איצטריך למימר דאפילו אכניסה דעזרה הוי חייב כרת:

    התלתוליןכמין חתיכות בשר יוצאות ותולות להם:

    גמ' סומקארו"ש בלעז:

    לוקייניטלאים לבנים היו: לסומקא רגילי אינשי למיקרייה גוהיא:

    באריכא שמיטה סניאדארוך הוא ודק שאינו עבה לפי אורכו ולפי שדק הוא אינו יכול לסבול קומתו ונכפף ונראה כמו שחליותיו שמוטות:

    בוהקשלבן ביותר:

    טפוחשחור כקדירה וחבירו בשילהי מס' שבת (דף קנז.) ופקקו את המאור בטפיח:

    שיכורבתמיה:

    אחולי אחיל עבודהדכתיב (ויקרא י) יין ושכר אל תשת וכתיב בתריה להבדיל בין הקודש ובין החול וגו':

    בהדי מומיןגמורין בעי למיחשביה וקתני ליה גבי מומין הבאין מחמת שאין שוין בזרעו של אהרן דאמרינן בריש פירקין דלא מחלי עבודה:

    ודלא כר' יהודהדמשוי לשאר דברים המשכרים דין יין דמחלי עבודה דקאמר במס' כריתות (דף יג:) על היין במיתה ועל שאר משכרין באזהרה ונפקא לן משכר אל תשת וכתיב בתריה ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלמא לרבי יהודה שאר משכרין מחלי עבודה:

    דתניא אכל דבילה קעיליתהגדילה באותו מקום ומשכרת כיין:

    דבשמי"ד בלע"ז מים ודבש שלוקין ביחד חייב מלקות כר' יהודה מוקמינן לה בפרק אמרו לו בכריתות (שם) דקאמר התם על שאר משכרין באזהרה דאל תשת דכיון דכתיבי שאר משכרין מחלי עבודה דהא כתיב בין הקודש ובין החול ומתני' דלא חשיב להו גבי הנך דמחלי עבודה דלא כר' יהודה:

    מתני' אותו ואת בנופסול לקרבן דמחוסר זמן הוא:

    והנושא נשים בעבירהגרושה וחלוצה:

    גמ' עדא אמרהזאת אומרת:

    בזכריםהאב והבן או בת:

    נודר ועובדאע"פ שעדיין לא גירש מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה:

    צריך לפרטהבא להתיר נדרו צריך שיפרט על מה נדר וכי שמע דמשום דפסולה לו נדר לא שרי נדריה:

    נדר שהודר ברביםפלוגתא היא במס' גיטין (דף מו.) גבי המוציא את אשתו משום נדר בהשולח גט:

    בכורות 45 עמוד ב

    1יתר בידיו וברגליו. אמר ר' יצחק: ושניהם מקרא אחד דרשו, (שמואל ב כא, טו) ותהי עוד מלחמה, וכתי' (שמואל ב כא, כ) ״ויהי איש מדון אצבע ידיו ואצבע רגליו שש ושש״, מר סבר בגנותיה משתעי, ומר סבר בשבחיה משתעי.

    2אמר רבה: מה לי דכתיב ״שש ושש עשרים וארבע מספר״? צריכי, דאי כתב רחמנא ״שש ושש״ הוה אמינא: שית דידיה ושית דכרעיה, כתב ״עשרים וארבע״. ואי כתב ״עשרים וארבע״ הוה אמינא: הוא חמש מהאי גיסא ושבע מהאי גיסא, כתב ״שש ושש״. ״מספר״ בנספרת ע"ג היד.

    ברייתא

    3תניא, א"ר יהודה: מעשה באדם אחד שבא לפני רבי טרפון, יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע. אמר לו: כמותך ירבה בישראל! אמר לו ר' יוסי: משם ראיה? כך אמר לו: כמותך יתמעטו ממזירי ונתיני מישראל!

    4השולט בשתי ידיו. ת"ר איטר, בין ביד בין ברגל פסול. השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין. מר סבר כחישותא אתחלא בימין, ומר סבר בריותא אתחלא בשמאל.

    מתני׳ · משנה

    5הכושי, הגיחור, והלבקן, והקפח, והננס, והחרש, והשוטה, והשיכור, ובעלי נגעים טהורים פסולין באדם וכשרים בבהמה. רשב"ג אומר: שוטה מן הבהמה אינה מן המובחר. רבי אלעזר אומר: אף בעלי הדלדולין פסולין באדם וכשרין בבהמה.

    גמ׳ · גמרא

    6כושי אוכמא, גיחור חיוורא, לבקן סומקא. איני? והא ההוא דאמר להו ״מאן בעי לוקיאני״, ואישתכח חיוורא! אלא: כושי אוכמא, גיחור סומקא, כדאמרי אינשי: ״סומקא גיחיא״, לבקן חיוורא, כההוא דאמר להו ״מאן בעי לוקיאני״, ואישתכח חיוורי.

    7קפח. תני רב זביד: גבוה. איני? והתני ר' אבהו: מנין שהקב"ה משתבח בבעלי קומה, שנאמר: ״(עמוס ב״, ט) ״ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו״. אמר רב פפא: באריכא שמיטה סניא.

    8אמר ר"ל גבוה לא ישא גבוהית שמא יצא מהן תורן, ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהם אצבעי, לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק, שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפוח.

    9החרש, השוטה, והשכור. שכור מחיל עבודה, בהדי מומי דמחילי עבודה בעי למיחשב!

    10בשאר דברים המשכרים. ודלא כר' יהודה, דתניא: אכל דבילה קעילית, ושתה חלב או דבש, נכנס למקדש חייב.

    מתני׳ · משנה

    11אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה: אותו ואת בנו, טריפה, ויוצא דופן, ושנעבדה בהן עבירה, ושהמית את האדם.

    12והנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה, והמטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים.

    גמ׳ · גמרא

    13ואלו כשירין באדם, מאי באותו ואת בנו?

    14אילימא אהרן ובניו, דכותיה תייש ובנו, מי נהיג? והתניא: ״אותו ואת בנו״ נוהג בנקבות, ואינו נוהג בזכרים! אלא תיישה ובנה, דכוותה הכא כהנת ובנה, כהנת בת עבודה היא?

    15לעולם אהרן ובניו, דכוותה הכא תייש ובנו. אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין: עדא אמרה חנניה היא, דתניא: ״אותו ואת בנו״ נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים, חנניה אומר: נוהג בזכרים ובנקבות.

    16והנושא נשים כו'. תנא: נודר ועובד, יורד ומגרש.

    17וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה! קסבר: צריך לפרט את הנדר.

    18הניחא למ"ד צריך לפרט את הנדר, אלא למ"ד אין צריך לפרט את הנדר, מאי איכא למימר? דמדרינן ליה ברבים.

    19הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה, אלא למ"ד יש לו הפרה, מאי איכא למימר? דמדרינן׃

    תוספות

    ובשאר דברים המשכרים ודלא כר' יהודההא דתניא בסוף פ"ק דזבחים (דף יד:) זר ואונן ושיכור ובעלי מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול יש לתמוה אמאי נקט שיכור הוה ליה למימר שתויי יין ופרועי ראש ואומר החכם ר' חיים כהן נ"ע דמיירי בשאר דברים המשכרים וכר' יהודה דמחיל עבודה כדמוקמינן שיכור דהכא בשאר דברים המשכרים:

    הניחא למ"ד צריך לפרט כו'פלוגתא היא דר"נ ורב פפא בפ' השולח (גיטין דף לה:) ונראה דהלכתא כר"פ דצריך לפרט דבתראה הוא ואפילו לפי הספרים דגרסי התם רב ששת במקום רב פפא אין הלכה כרב נחמן דלאו לענין דינא איתשיל להדין אלמנה הבאה לגבות כתובתה אלא לענין איסורא איתשיל כדמשמע התם דקאמר ואי אמרת דצריך לפרט זימנין דגזאן ליה לדיבוריה ורב הונא נמי שהוא גדול בחכמה ובמנין קסבר נמי התם צריך לפרט:

    הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרהפי' בקונט' פלוגתא במס' גיטין בהשולח גט לאשתו (דף מו.) גבי המוציא את אשתו משום נדר דקאמר ר' יהודה כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר דאיכא פריצותא שנדרה נדר שאין לו היתר ושלא ידעו בו רבים יחזיר דלא חייש לקלקולא וא"ת מנלן דפליגי רבנן עליה דרבי יהודה בהכי דקסברי יש לו הפרה דלמא בקלקולא לחוד פליגי ובההיא שמעתין דהתם נמי פשיטא ליה להש"ס דקסברי רבנן יש לו הפרה דקאמרי רבנן אטו התם מי חיילא שבועה עלייהו כלל וכי תימא מדלא מפלגי רבנן בין ידעו בו רבים ללא ידעו בכל ענין לא יחזיר דחיישינן לקלקולא אלמא יש לו הפרה הא לא מפלגי נמי בדעת הרבים ואע"ג דאיכא לפלוגי דמה נפשך אין לו הפרה לכ"ע ויש לפרש דעל דעת רבים לא איירי כלל לא אינהו ולא ר' יהודה אין לחוש אם לא פירשו אע"פ שיש לחלק אבל בהודר ברבים שחילק ר' יהודה אם איתא דאין לו הפרה לרבנן נמי הוה לפרושי לחלק ולומר איפכא מדרבי יהודה ועוד כי בעל דעת רבים איכא למימר שיש לו הפרה מדעתם של אותם רבים שנדר על דעתם או לדבר מצוה שיש לו הפרה ולהכי לא פסיק ליה למיתני בעל דעת רבים שיחזיר למאן דחייש לקלקולא דפעמים שיש לו היתר ואיכא קלקולא אבל ברבים אין לו הפרה לא שנא לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות בשום ענין אין לו הפרה תדע דמעשה דגבעונים לדבר מצוה היה:

    דמדרינן ליה על דעת רביםוא"ת בריש השולח (גיטין דף לה:) גאלמנה שהתקין רבן שמעון בן גמליאל שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו כו' וקאמר רב הונא לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמיפר לה בעלה אפילו נדרה ברבים ואמאי אכתי נדיר אותה על דעת רבים שאין לו הפרה כדאמר אמימר הכא ויש לפרש דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים כיון דברבים יש לו הפרה לרב הונא ה"ה על דעת רבים בנדרי אשתו וכי פריך התם ארב הונא וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ומשני קסבר צריך לפרט את הנדר הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על דעת רבים אלא דלא צריך ועוד י"ל דרב הונא לית ליה דאמימר דהא דקאמר אמימר אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים כו' לאו אפלוגתא דאמוראי קאי דרב הונא ורב נחמן בריש השולח (שם) אלא אפלוגתא דר' יהודה ורבנן בסוף השולח (גיטין דף מו.):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' לבקן סומקא איני והא כו' גיחור סומקא כדאמרי אינשי סומקא גיחיא לבקן כו' כצ"ל כן נראה מפי' רש"י מלשון הערוך בערך לווקן ע"ש וכן בפי' רש"י (נראה לי) [צ"ל] גיחיא בחי"ת וק"ל:

    ובד"ה שית דידיה כו' ביד אחד וברגלו א' היה יתר כו' עכ"נ בספר שמואל פירש"י בע"א דאצבעות ב' ידיו אינן אלא ו' אצבעות ב' רגליו אינן אלא ו' כו' ע"ש:

    בד"ה נודר ועובד כו' מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה עכ"ל כצ"ל נראה לי דאו או קאמר שלא תהנה היא ממנו או הוא ממנה וק"ל:

    תוס' בד"ה הניחא כו' אטו התם מי חיילא שבועה כו' מדלא מפלגי רבנן כו' ולא ידעו בכל ענין כו' הא לא מפלגי נמי בדעת כו' אבל בהודר ברבים כו' ול"ש לדבר כו' לדבר מצוה היה הס"ד ואח"כ מ"ה דמדרינן ליה כו' בנדרי אשתו וכי פריך כו' הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על כו' הד"א לית ליה דאמימר כו' כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳

    מסכת בכורות דף מ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־472 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    שית דידיה ושית דכרעיה בידו אחת וברגלו אחת היה יתר ולא בשתיהן:

    כמותך יתמעטו ממזרי ונתיני מישראל כל ממזרים שבישראל יהיו כמותך ויהיו ניכרין שמטפה פסולה הן ולא ידבקו בהן:

    איטר ברגל שכשמהלך עוקר רגל השמאל תחלה מה שאין דרך בני אדם כך. איטר ביד פסול דכתי' וטבל אצבעו כל מקום שנא' אצבע וכהן אינו אלא ימין (זבחים דף כד.) ואיטר דרגל נמי לעמוד ולשרת כתי' כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין:

    דמר סבר כחישותא אתחלא ליה בימין:

    מתני' הכושי והגיחור והלבקן והקיפח מפרש בגמ':

    ובעלי נגעים טהורים כגון ספחת. דאי נגעים טמאים לא איצטריך למימר דאפילו אכניסה דעזרה הוי חייב כרת:

    התלתולין כמין חתיכות בשר יוצאות ותולות להם:

    גמ' סומקא רו"ש בלעז:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 45b · Sefaria

    תוספות

    ובשאר דברים המשכרים ודלא כר' יהודה הא דתניא בסוף פ"ק דזבחים (דף יד:) זר ואונן ושיכור ובעלי מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול יש לתמוה אמאי נקט שיכור הוה ליה למימר שתויי יין ופרועי ראש ואומר החכם ר' חיים כהן נ"ע דמיירי בשאר דברים המשכרים וכר' יהודה דמחיל עבודה כדמוקמינן שיכור דהכא בשאר דברים המשכרים:

    הניחא למ"ד צריך לפרט כו' פלוגתא היא דר"נ ורב פפא בפ' השולח (גיטין דף לה:) ונראה דהלכתא כר"פ דצריך לפרט דבתראה הוא ואפילו לפי הספרים דגרסי התם רב ששת במקום רב פפא אין הלכה כרב נחמן דלאו לענין דינא איתשיל להדין אלמנה הבאה לגבות כתובתה אלא לענין איסורא איתשיל כדמשמע התם דקאמר ואי אמרת דצריך לפרט זימנין דגזאן ליה לדיבוריה ורב הונא נמי שהוא גדול בחכמה ובמנין קסבר נמי התם צריך לפרט:

    הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה פי' בקונט' פלוגתא במס' גיטין בהשולח גט לאשתו (דף מו.) גבי המוציא את אשתו משום נדר דקאמר ר' יהודה כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר דאיכא פריצותא שנדרה נדר שאין לו היתר ושלא ידעו בו רבים יחזיר דלא חייש לקלקולא וא"ת מנלן דפליגי רבנן עליה דרבי יהודה בהכי דקסברי יש לו הפרה דלמא בקלקולא לחוד פליגי ובההיא שמעתין דהתם נמי פשיטא ליה להש"ס דקסברי רבנן יש לו הפרה דקאמרי רבנן אטו התם מי חיילא שבועה עלייהו כלל וכי תימא מדלא מפלגי רבנן בין ידעו בו רבים ללא ידעו בכל ענין לא יחזיר דחיישינן לקלקולא אלמא יש לו הפרה הא לא מפלגי נמי בדעת הרבים ואע"ג דאיכא לפלוגי דמה נפשך אין לו הפרה לכ"ע ויש לפרש דעל דעת רבים לא איירי כלל לא אינהו ולא ר' יהודה אין לחוש אם לא פירשו אע"פ שיש לחלק אבל בהודר ברבים שחילק ר' יהודה אם איתא דאין לו הפרה לרבנן נמי הוה לפרושי לחלק ולומר איפכא מדרבי יהודה ועוד כי בעל דעת רבים איכא למימר שיש לו הפרה מדעתם של אותם רבים שנדר על דעתם או לדבר מצוה שיש לו הפרה ולהכי לא פסיק ליה למיתני בעל דעת רבים שיחזיר למאן דחייש לקלקולא דפעמים שיש לו היתר ואיכא קלקולא אבל ברבים אין לו הפרה לא שנא לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות בשום ענין אין לו הפרה תדע דמעשה דגבעונים לדבר מצוה היה:

    דמדרינן ליה על דעת רבים וא"ת בריש השולח (גיטין דף לה:) גאלמנה שהתקין רבן שמעון בן גמליאל שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו כו' וקאמר רב הונא לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמיפר לה בעלה אפילו נדרה ברבים ואמאי אכתי נדיר אותה על דעת רבים שאין לו הפרה כדאמר אמימר הכא ויש לפרש דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים כיון דברבים יש לו הפרה לרב הונא ה"ה על דעת רבים בנדרי אשתו וכי פריך התם ארב הונא וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ומשני קסבר צריך לפרט את הנדר הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על דעת רבים אלא דלא צריך ועוד י"ל דרב הונא לית ליה דאמימר דהא דקאמר אמימר אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים כו' לאו אפלוגתא דאמוראי קאי דרב הונא ורב נחמן בריש השולח (שם) אלא אפלוגתא דר' יהודה ורבנן בסוף השולח (גיטין דף מו.):

    Tosafot on Bekhorot 45b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' לבקן סומקא איני והא כו' גיחור סומקא כדאמרי אינשי סומקא גיחיא לבקן כו' כצ"ל כן נראה מפי' רש"י מלשון הערוך בערך לווקן ע"ש וכן בפי' רש"י (נראה לי) [צ"ל] גיחיא בחי"ת וק"ל:

    ובד"ה שית דידיה כו' ביד אחד וברגלו א' היה יתר כו' עכ"נ בספר שמואל פירש"י בע"א דאצבעות ב' ידיו אינן אלא ו' אצבעות ב' רגליו אינן אלא ו' כו' ע"ש:

    בד"ה נודר ועובד כו' מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה עכ"ל כצ"ל נראה לי דאו או קאמר שלא תהנה היא ממנו או הוא ממנה וק"ל:

    תוס' בד"ה הניחא כו' אטו התם מי חיילא שבועה כו' מדלא מפלגי רבנן כו' ולא ידעו בכל ענין כו' הא לא מפלגי נמי בדעת כו' אבל בהודר ברבים כו' ול"ש לדבר כו' לדבר מצוה היה הס"ד ואח"כ מ"ה דמדרינן ליה כו' בנדרי אשתו וכי פריך כו' הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על כו' הד"א לית ליה דאמימר כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 45b · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' והחרש עיין לעיל דף לז ע"א תוס' ד"ה מה:

    Gilyon HaShas on Bekhorot 45b · Sefaria

    בן יהוידע

    כְּמוֹתְךָ יִתְמָעֲטוּ מַמְזְרֵי וּנְתִינֵי מִיִּשְׂרָאֵל נראה קללה זו של רבוי אצבעות יאותה לממזרים כי אבר התשמיש מכונה בשם אֶצְבַּע וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיב:) אין כל האצבעות שוות, וזו הזונה שהולידה ממזר מלבד אצבע בעלה קבלה עוד אצבעות של אחרים לכן בדין הוא שיהיה בממזר אצבעות יתירות. אי נמי התשמיש מכונה בשם אֲכִילָה דכתיב אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן (משלי ל, כ) והאכילה היא באצבעות דלכן אין מקנחין בימין בשביל שאוכל בה וכנזכר בברכות (ברכות סב.) לכן בדין הוא שיהיה בממזר מום באצבעות שלו שהוא נוצר מן אכילה פסולה שהיא נעשית באצבעות.

    מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ בְּבַעֲלֵי קוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ" (עמוס ב, ט). קשא אמאי לא יליף מפסוק דשמואל גבי שאול דכתיב וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ הֳ' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם (שמואל א' י, כג) נמצא משתבח קודשא בריך הוא בבעלי קומה. ונראה לי בס"ד דהתם לא היה ארוך יותר מדאי ואין הכי נמי שיעור זה שהוא שיעור קומה וחצי על שאר אדם נאה הוא ושבח הוא לו אך ארוך יותר מדאי שיעור ב' ושלש קומות גרע לכך הביא פסוק של 'גֹבַהּ אֲרָזִים' שהוא שיעור גדול. מיהו קשא איך מוכח מהכא דמשתבח בקומתם, ודילמא בגנותייהו משתעי לומר שהם משונים בגובהן ומבהלים לבני אדם הרואין אותם? ונראה לי דמסיים 'וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים' ובזה בודאי בשבח משתעי ואם כן גם רישא דקרא בשבח משתעי.

    Ben Yehoyada on Bekhorot 45b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף מ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־472 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״יתר בידיו וברגליו. אמר ר' יצחק: ושניהם…״

      חכמים: שמואל.

    2. קטע 245 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה: מה לי דכתיב ״שש ושש…״

      חכמים: רבה.

    3. קטע 336 מילים

      נפתחת ב״תניא, א"ר יהודה: מעשה באדם אחד שבא…״

      חכמים: רבי טרפון, רבה.

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״השולט בשתי ידיו. ת"ר איטר, בין ביד…״

      חכמים: רבי פוסל.

    5. קטע 534 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ הכושי, הגיחור, והלבקן, והקפח, והננס, והחרש,…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    6. קטע 636 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ כושי אוכמא, גיחור חיוורא, לבקן סומקא.…״

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״קפח. תני רב זביד: גבוה. איני? והתני…״

      חכמים: רב זביד, רב פפא.

    8. קטע 834 מילים

      נפתחת ב״אמר ר"ל גבוה לא ישא גבוהית שמא…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״החרש, השוטה, והשכור. שכור מחיל עבודה, בהדי…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״בשאר דברים המשכרים. ודלא כר' יהודה, דתניא:…״

    11. קטע 1118 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה: אותו…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״והנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה,…״

    13. קטע 138 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ואלו כשירין באדם, מאי באותו ואת…״

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״אילימא אהרן ובניו, דכותיה תייש ובנו, מי…״

    15. קטע 1532 מילים

      נפתחת ב״לעולם אהרן ובניו, דכוותה הכא תייש ובנו.…״

      חכמים: רבא.

    16. קטע 168 מילים

      נפתחת ב״והנושא נשים כו'. תנא: נודר ועובד, יורד…״

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה!…״

    18. קטע 1819 מילים

      נפתחת ב״הניחא למ"ד צריך לפרט את הנדר, אלא…״

    19. קטע 1917 מילים

      נפתחת ב״הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף מ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026