בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף מ״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לפסול במקום אחיןאם יש עמו אחים הגונים והלך הוא וחלץ לה לרבי יהודה לאו כלום עבד ולא פסלה מן האחין רצה אחד מן האחין לייבם מייבם ולרבי יוסי דמחזיק ליה בספק פסלה מן האחין דשמא חליצתו חליצה ואין אחד מן האחין יכול לייבמה דכיון דלא בנה שוב לא יבנה אלא חוזרין וחולצין לה:

    ולחלוץ שלא במקום אחיןאם אין אחין אלא טומטום לרבי יהודה מיפטרא בולא כלום דהא ודאי סריס הוא וכליתיה דמי ולר' יוסי בעיא חליצה שמא לאו סריס הוא והאי דקאמר לא יחלוץ במקום אחין קאמר:

    הדרן עלך על אלו מומין

    מתני' מומין אלוהאמורין בבכור פוסלין לכהן לעבודה:

    בין קבועין בין עובריןכל זמן שהן בו:

    הכילון והליפתם והמקבןמפרש בגמרא:

    ושראשו שקוט וסקיפתמפרש בגמרא:

    ובעלי חטרותפלוגתא אבל הנך כילון וליפתם וכולהו דברי הכל:

    חטרותחלדרוב"ש:

    גמ' אמאיפסולין באדם:

    והא יבלתדלא כתיבא באדם:

    ותו דק תבלולדאמרן גבי מומי בכור הוא ולא כתיב בבהמה דבשלמא כולהו אינך דמנינן ביה כמו חוטין וזנב העגל שאינה מגעת לארכובה מכל מום רע נפקי אלא דק ותבלול איכא למיפרך מדגלינהו רחמנא באדם ובבהמה לא גלינהו ש"מ לא פסלי בבהמה. ומשני מילף ילפי מהדדי:

    גרב דמאיסמילפת דקשה הוא כחרס ומשקע בבשר ועושה חריצין:

    וליכתבינהו רחמנא לכולהומומי או באדם או בבהמה:

    וגרב וילפת הכא והכאגרב לגזירה שוה וילפת לגלויי עלה דגרב דמופנה הוא אמאי כתב עור ופסח ושבור הכא והכא:

    אהייא ליכתבבהי מינייהו לכתבינהו רחמנא דלילף אידך מיניה:

    קלוט וחוטין דליתנהו באדםדאדם אינו מפריס פרסה ואינן נוהגין בו מומי חוטין דאדם יש לו שינים ואין נראין החוטין ובהמה הוא דאית לה שיניים למעלה ונראין החוטים ונפסלת בפגימתן:

    בבהמה נמי לא פסלילהכי כתב רחמנא מומים בבהמה ומנה בה קלוט וחוטין שנפגמו ושנגממו דנפקי מחרוץ:

    גבן וחרום ליתנהו בבהמהדגבן היינו שיש לו גבינים שקורין שורציל"ש ובהמה לית לה גבינים וחרום היינו שחוטמו בין שתי עיניו ובהמה אין לה חוטם בין העינים:

    והנך דליתנהו באידךדלא שייכי ביה ליכתב באידך:

    שנתחדש בהוהכא איכא חידוש באדם גבן וחרום ובבהמה קלוט וחוטין:

    למה לילמיכתב דמומין פסולין באדם ומומין פסולין בבכור דכתיב (דברים ט״ו:כ״א) וכי יהיה בו מום וגו' ומומין פסולין בקדשים:

    אדם מבכור לא אתיכלומר אי כתב בבכור ולא כתב בהנך אדם מבכור לא אתי מה לבכור דין הוא שיפסלנו המום שכן הוא עצמו קרב:

    אדם מקדשים לא אתיכלומר אי כתב בקדשים ולא כתב בהנך הנך לא אתו מינייהו:

    קדושתן מרובהחטאות ואשמות עולות ושלמים אדם קדושתו מרובה במצות:

    איש השוה בזרעו של אהרןהוא דבעי מומא הא אין שוה בזרעו של אהרן בלא מומא נמי מיפסיל:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    בכורות 43 עמוד א

    1לפסול במקום אחים,׃

    2ולחלוץ שלא במקום אחים, איכא בינייהו.

    3הדרן עלך על אלו מומין.

    מתני׳ · משנה

    4מומין אלו, בין קבועין בין עוברים פוסלין באדם, ויתר עליהן: הכילון, והלפתן, והמקבן, ושראשו שקוט, וסקיפת.

    5ובעלי חטרות רבי יהודה מכשיר, וחכמים פוסלין. הקרח פסול. איזהו קרח? כל שאין לו שיטה של שער מוקפת מאוזן לאוזן, אם יש לו ה"ז כשר.

    גמ׳ · גמרא

    6אמאי? והאיכא יבלת, דלא כתיב ״באורייתא באדם״! ותו: דק תבלול, דלא כתיב״י בבהמה״!

    7מילף ילפי מהדדי, דתניא: באדם לא נאמר בו יבלת, בבהמה לא נאמר דק תבלול, מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה? ת"ל ״גרב״ ״גרב״, ״ילפת״ ״ילפת״ לגזירה שוה.

    8מפני, דאי לא מפני, איכא למיפרך: אדם מבהמה לא יליף, שכן היא עצמה קריבה לגבי מזבח; בהמה מאדם לא ילפא, שכן נתרבה במצות.

    9לאיי, אפנויי מפני, לכתוב רחמנא ״ילפת״ ולא בעי ״גרב״, ואנא אמינא: ומה ילפת דלא מאיסא הוי מומא, גרב דמאיס לא כל שכן? ״גרב״ ״גרב״ דכתב רחמנא למה לי? לאפנויי.

    10ולכתבינהו רחמנא כולהו בחד, וגרב וילפת הכא והכא, ולילפו מחדא!

    11אהייא בהי ליכתב רחמנא? אי כתב באדם, הוה אמינא: כל דפסול באדם פסול בבהמה, קלוט וחוטין דליתנהו באדם, בבהמה נמי לא ליפסלו.

    12ולכתוב רחמנא כולהו בבהמה, הוה אמינא: כל דפסול בבהמה פסול באדם, גבן וחרום דליתנהו בבהמה באדם נמי לא לפסלו׃

    13ולכתבינהו רחמנא כולהו בחד, והנך דליתנהו באידך לכתוב רחמנא בבהמה, והנך דליתנהו באידך לכתוב באדם, וגרב וילפת הכא והכא, ולילפי מהדדי.

    14אלא, כתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמר״ה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה״.

    15אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא מום באדם, מום בקדשים, מום בבכור?

    16צריכא, דאי כתב רחמנא מום באדם, שכן נתרבה במצות אדם מבכור בהמה לא אתי, שכן הוא עצמו קרב לגבי מזבח.

    17קדשים מבכור לא אתי, שכן קדושתו מרחם.

    18אדם מקדשים לא אתי, שכן הן עצמן קריבין. בכור מקדשים לא אתי, שכן קדושתו מרובה.

    19חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי? מהי תיתי?! לא לכתב רחמנא בבכור, ותיתי מהנך? מה להנך שכן קדושתן מרובה, ונוהגין בפשוטין.

    20בקדשים, ותיתי מהנך? מה להנך שכן קדושתן מאליהן!

    21באדם, ותיתי מהנך? מה להנך שכן הן עצמן קריבין לגבי מזבח! צריכי.

    22יתר עליהן באדם. מנא ה"מ א"ר יוחנן, דאמר קרא: ״(ויקרא כא״, כא) ״כל איש אשר בו מום מזרע אהרן״, איש ששוה בזרעו של אהרן.

    תוספות

    הא איכא יבלתה"נ הוי מצי למיפרך מחרוץ דלא כתיב באדם ושייך באדם חוטין ובמקום עצם כמו בבהמה וכן נתוק וכרות לא כתיבי באדם וגבן לא כתיב בבהמה ואע"ג דשייך [בבהמה] למאן דמפרש לקמן ששדרתו עקומה ולא מוקי לה בגביני עיניו וא"ת אין לו ביצים או שאין לו אלא ביצה אחת דתנן לעיל (בכורות דף מ.) גבי בהמה הרי זה [מום] ואין [זה] אלא ממרוח אשך דקאמר ת"ק לקנן בפירקין אין לו ביצים או שאין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה וילפינן בהמה מאדם בג"ש דבסמוך תינח לת"ק אלא לרבי ישמעאל ור"ע דאמרי חסר אשך מיבעי ליה מנא להו דאינהו גופייהו חשבי ליה מומא בפירקין דלעיל ואי נפקא לן ממומין שבגלוי ואינן חוזרין א"כ לת"ק למה לי קרא להכי ואינהו נמי הוה מוקמי קרא להכי אי לאו משום דחסר אשך מבעי ליה דאין לחלק בין אדם לבהמה משום דבהמה יש לה שני כיסין וחשיב מום טפי דהא אפי' אין לו ביצים כלל (למעוטי) מבעי ליה למעוטי ממרוח אשך ושמא י"ל בכי האי גוונא שייך לומר דנשנה בשביל דבר שנתחדש בה כדר' ישמעאל דבסמוך וניחא נמי השתא אפי' יש מומין שנכתבו אע"ג דהוו נפקי ממום שבגלוי ואינו חוזר:

    גרב דכתב רחמנא ל"ל למעוטיתימה הא איצטריך לכדאמר רבא בפירקין דלעיל (בכורות דף מא.) דלהכי כתב רחמנא גרב למימר דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא ומיהו תרי גרב ותרי ילפת כתיבי חד באדם וחד בבהמה ואייתר חד לאפנויי אבל ע"כ לא הוי מופנה אלא מצד אחד ואיכא למ"ד ב"ק (דף כה:) דמשיבין ועוד דמדנקט בברייתא ת"ל גרב גרב ילפת ילפת ל"ל למעבד גזירה שוה בתרווייהו משמע דנקיט הכי משום דבכל הני תרי דוכתי כתיב גרב בהדי ילפת לאפנויי וי"ל דמשום דרשא דרבא דלעיל לא מפיק הפנאה מהכא כיון דלפי דרשא לא מיתוקמא גרב לגופיה אלא ללמד החרום במקום בשר:

    גבן וחרום דלא איתנהו בבהמההיינו לת"ק דלקמן בפירקין דמוקי גבן בגביני עינים אבל לרבי חנינא בן אנטיגנוס דאמר שיש לו שני גבין ושני שדראות שייך שפיר בבהמה ולהכי לא קאמר נמי מרוח אשך דליתיה לר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר כל שמראיו חשוכים דלא איירי אליביה:

    למה לי דכתב רחמנא מום באדם מום בבכור מום בקדשים צריכי כו'תימה למאי דקאמר צריכי דמשמע דלא ילפינן מהדדי מנלן באדם ובקדשים כל מום שבגלוי ואינו חוזר דגבי בכור הוא דדרשינן ליה לעיל בפרק על אלו מומין (בכורות דף לז.) מכלל ופרט וכן מומין דגבי אדם ובקדשים דלא כתיבי בבכור דאיכא דלא נפקי מכל מום רע כגון דק תבלול כדפי' בקונטרס בריש פירקין ויש לומר הואיל דגלי גלי:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא שכן נתרבה במצות לאיי אפנויי מופני כו' וילפת הכא והכא ולילפי כו' והנך דליתנהו באידך ליכתב רחמנא בבהמה והנך דליתנהו באידך ליכתב כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ותו דק כו' ילפי מהדדי הס"ד ואח"כ מ"ה גרב דמאיס מילפת כו' [ובד"ה] וגרב כו' ושבור הכא והכא הס"ד ובד"ה גבן וחרום ליתנהו כו' גבינים וחרום היינו כו' בין העינים הס"ד ובד"ה שנתחדש כו' וחוטין הס"ד ואח"כ מ"ה למה לי כו' פסולים באדם ומומין כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה הא איכא כו' ושייך באדם חוטין ובמקום כו' וכן נתוק וכרות לא כתיב באדם וגבן לא כתיב כו' ולא מוקי לה בגביני עיניו וא"ת כו' הרי זה אינו אלא ממרוח כו' מנא להו דאינהו כו' ואי נפקא לן ממומין כו' ובד"ה גרב דכתיב כו' לא הוי מומא ומיהו תרי גרב ותרי ילפת כתיבי חד באדם וחד בבהמה ואייתר חד לאפנויי אבל א"כ לא הוי מופנה כו' דלעיל לא מפיק הפנאה כו' במקום בשר הס"ד ואח"כ מ"ה גבן וחרום כו' דמוקי גבן בגבות כו' דאמר כל שמראיו חשוכה דלא כו' ובד"ה למה לי ואינו חוזר דגבי בכור כו' דגבי אדם ובקדשים דלא כו' עכ"ל כצ"ל:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף מ״ג עמוד א׳

    מסכת בכורות דף מ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־367 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לפסול במקום אחין אם יש עמו אחים הגונים והלך הוא וחלץ לה לרבי יהודה לאו כלום עבד ולא פסלה מן האחין רצה אחד מן האחין לייבם מייבם ולרבי יוסי דמחזיק ליה בספק פסלה מן האחין דשמא חליצתו חליצה ואין אחד מן האחין יכול לייבמה דכיון דלא בנה שוב לא יבנה אלא חוזרין וחולצין לה:

    ולחלוץ שלא במקום אחין אם אין אחין אלא טומטום לרבי יהודה מיפטרא בולא כלום דהא ודאי סריס הוא וכליתיה דמי ולר' יוסי בעיא חליצה שמא לאו סריס הוא והאי דקאמר לא יחלוץ במקום אחין קאמר:

    הדרן עלך על אלו מומין

    מתני' מומין אלו האמורין בבכור פוסלין לכהן לעבודה:

    בין קבועין בין עוברין כל זמן שהן בו:

    הכילון והליפתם והמקבן מפרש בגמרא:

    ושראשו שקוט וסקיפת מפרש בגמרא:

    ובעלי חטרות פלוגתא אבל הנך כילון וליפתם וכולהו דברי הכל:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 43a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    הא איכא יבלת ה"נ הוי מצי למיפרך מחרוץ דלא כתיב באדם ושייך באדם חוטין ובמקום עצם כמו בבהמה וכן נתוק וכרות לא כתיבי באדם וגבן לא כתיב בבהמה ואע"ג דשייך [בבהמה] למאן דמפרש לקמן ששדרתו עקומה ולא מוקי לה בגביני עיניו וא"ת אין לו ביצים או שאין לו אלא ביצה אחת דתנן לעיל (בכורות דף מ.) גבי בהמה הרי זה [מום] ואין [זה] אלא ממרוח אשך דקאמר ת"ק לקנן בפירקין אין לו ביצים או שאין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה וילפינן בהמה מאדם בג"ש דבסמוך תינח לת"ק אלא לרבי ישמעאל ור"ע דאמרי חסר אשך מיבעי ליה מנא להו דאינהו גופייהו חשבי ליה מומא בפירקין דלעיל ואי נפקא לן ממומין שבגלוי ואינן חוזרין א"כ לת"ק למה לי קרא להכי ואינהו נמי הוה מוקמי קרא להכי אי לאו משום דחסר אשך מבעי ליה דאין לחלק בין אדם לבהמה משום דבהמה יש לה שני כיסין וחשיב מום טפי דהא אפי' אין לו ביצים כלל (למעוטי) מבעי ליה למעוטי ממרוח אשך ושמא י"ל בכי האי גוונא שייך לומר דנשנה בשביל דבר שנתחדש בה כדר' ישמעאל דבסמוך וניחא נמי השתא אפי' יש מומין שנכתבו אע"ג דהוו נפקי ממום שבגלוי ואינו חוזר:

    גרב דכתב רחמנא ל"ל למעוטי תימה הא איצטריך לכדאמר רבא בפירקין דלעיל (בכורות דף מא.) דלהכי כתב רחמנא גרב למימר דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא ומיהו תרי גרב ותרי ילפת כתיבי חד באדם וחד בבהמה ואייתר חד לאפנויי אבל ע"כ לא הוי מופנה אלא מצד אחד ואיכא למ"ד ב"ק (דף כה:) דמשיבין ועוד דמדנקט בברייתא ת"ל גרב גרב ילפת ילפת ל"ל למעבד גזירה שוה בתרווייהו משמע דנקיט הכי משום דבכל הני תרי דוכתי כתיב גרב בהדי ילפת לאפנויי וי"ל דמשום דרשא דרבא דלעיל לא מפיק הפנאה מהכא כיון דלפי דרשא לא מיתוקמא גרב לגופיה אלא ללמד החרום במקום בשר:

    גבן וחרום דלא איתנהו בבהמה היינו לת"ק דלקמן בפירקין דמוקי גבן בגביני עינים אבל לרבי חנינא בן אנטיגנוס דאמר שיש לו שני גבין ושני שדראות שייך שפיר בבהמה ולהכי לא קאמר נמי מרוח אשך דליתיה לר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר כל שמראיו חשוכים דלא איירי אליביה:

    למה לי דכתב רחמנא מום באדם מום בבכור מום בקדשים צריכי כו' תימה למאי דקאמר צריכי דמשמע דלא ילפינן מהדדי מנלן באדם ובקדשים כל מום שבגלוי ואינו חוזר דגבי בכור הוא דדרשינן ליה לעיל בפרק על אלו מומין (בכורות דף לז.) מכלל ופרט וכן מומין דגבי אדם ובקדשים דלא כתיבי בבכור דאיכא דלא נפקי מכל מום רע כגון דק תבלול כדפי' בקונטרס בריש פירקין ויש לומר הואיל דגלי גלי:

    Tosafot on Bekhorot 43a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא שכן נתרבה במצות לאיי אפנויי מופני כו' וילפת הכא והכא ולילפי כו' והנך דליתנהו באידך ליכתב רחמנא בבהמה והנך דליתנהו באידך ליכתב כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ותו דק כו' ילפי מהדדי הס"ד ואח"כ מ"ה גרב דמאיס מילפת כו' [ובד"ה] וגרב כו' ושבור הכא והכא הס"ד ובד"ה גבן וחרום ליתנהו כו' גבינים וחרום היינו כו' בין העינים הס"ד ובד"ה שנתחדש כו' וחוטין הס"ד ואח"כ מ"ה למה לי כו' פסולים באדם ומומין כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה הא איכא כו' ושייך באדם חוטין ובמקום כו' וכן נתוק וכרות לא כתיב באדם וגבן לא כתיב כו' ולא מוקי לה בגביני עיניו וא"ת כו' הרי זה אינו אלא ממרוח כו' מנא להו דאינהו כו' ואי נפקא לן ממומין כו' ובד"ה גרב דכתיב כו' לא הוי מומא ומיהו תרי גרב ותרי ילפת כתיבי חד באדם וחד בבהמה ואייתר חד לאפנויי אבל א"כ לא הוי מופנה כו' דלעיל לא מפיק הפנאה כו' במקום בשר הס"ד ואח"כ מ"ה גבן וחרום כו' דמוקי גבן בגבות כו' דאמר כל שמראיו חשוכה דלא כו' ובד"ה למה לי ואינו חוזר דגבי בכור כו' דגבי אדם ובקדשים דלא כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 43a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף מ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־367 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״לפסול במקום אחים,…״

    2. קטע 26 מילים

      נפתחת ב״ולחלוץ שלא במקום אחים, איכא בינייהו.…״

    3. קטע 35 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך על אלו מומין.…״

    4. קטע 417 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מומין אלו, בין קבועין בין עוברים…״

    5. קטע 525 מילים

      נפתחת ב״ובעלי חטרות רבי יהודה מכשיר, וחכמים פוסלין.…״

      חכמים: רבי יהודה.

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמאי? והאיכא יבלת, דלא כתיב באורייתא…״

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״מילף ילפי מהדדי, דתניא: באדם לא נאמר…״

    8. קטע 823 מילים

      נפתחת ב״מפני, דאי לא מפני, איכא למיפרך: אדם…״

      חכמים: רבה.

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״לאיי, אפנויי מפני, לכתוב רחמנא ״ילפת״ ולא…״

      חכמים: רב דמאיס.

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״ולכתבינהו רחמנא כולהו בחד, וגרב וילפת הכא…״

      חכמים: רב וילפת.

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״אהייא בהי ליכתב רחמנא? אי כתב באדם,…״

    12. קטע 1219 מילים

      נפתחת ב״ולכתוב רחמנא כולהו בבהמה, הוה אמינא: כל…״

    13. קטע 1321 מילים

      נפתחת ב״ולכתבינהו רחמנא כולהו בחד, והנך דליתנהו באידך…״

      חכמים: רב וילפת.

    14. קטע 1420 מילים

      נפתחת ב״אלא, כתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    15. קטע 1512 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא מום…״

      חכמים: רבא.

    16. קטע 1620 מילים

      נפתחת ב״צריכא, דאי כתב רחמנא מום באדם, שכן…״

      חכמים: רב לגבי, רבה.

    17. קטע 177 מילים

      נפתחת ב״קדשים מבכור לא אתי, שכן קדושתו מרחם.…״

    18. קטע 1815 מילים

      נפתחת ב״אדם מקדשים לא אתי, שכן הן עצמן…״

    19. קטע 1922 מילים

      נפתחת ב״חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי?…״

    20. קטע 208 מילים

      נפתחת ב״בקדשים, ותיתי מהנך? מה להנך שכן קדושתן…״

    21. קטע 2112 מילים

      נפתחת ב״באדם, ותיתי מהנך? מה להנך שכן הן…״

    22. קטע 2224 מילים

      נפתחת ב״יתר עליהן באדם. מנא ה"מ א"ר יוחנן,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף מ״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026