ולד מעליא הוא — במסכת נדה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.) קא"ר שמעון דהרי זה כילוד ואמו טמאה לידה וריש לקיש מפרש טעמא בגמרא תלד לרבות יוצא דופן והכי נמי אמרינן כי יולד לרבות יוצא דופן:
ודלא כר' יוחנן — דאמר התם בההוא פירקא דמודה ר"ש לעניין קדשים שאינו קדוש דגמר לידה לידה מבכור דבעי רחם:
כר' שמעון — דאמר דנכנס לדיר להתעשר וכדפרשינן למילתיה לעיל בפרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים (בכורות דף כא:):
והשלח — והעור קיים כשיצא הולד לחוץ:
בן סתריאל מערקת לבינה — מקום:
את המתה — כשמקשה מחמת הוולד מפשיטים עור האם שהיא מתה ומלבישין אותו לולד שהוא חי ומתקיים מפני דבר זה שעושין לו:
את החיה — זהו הולד:
נתגלתה טעמא של משנתינו — דודאי משום הכי קאמר רבי יהושע אם נולד כל זמן שהעור שהשלח קיים אינו יתום דכיון דהעור מהנה לולד דומה כמי שאמו קיימת:
ועוד העיד דבר זה חזירין שבמקומנו — לשון חזרת ירק שלועזים לטוג"א:
בבית המסס — היינו אותן עלין קטנים כמו הבשר עצמו שיש באותו המסס של בהמה שקורין צינטול"א:
ועוד העיד דבר זה פעם אחת כו' על חודו — על צידו ברוחבו שהוא עב כל כך שעברו עליו י"ו קרנות זו בצד זו על חודו כלומר ברוחבו של אילן:
בר יוכני — עוף הוא כדאמרינן בכמה דוכתי ואימא כביעא דבר יוכני:
טבעה — ממה שבתוכה:
והכתיב כנף רננים נעלסה — ומתפרש הכי בלשון נוטריקון נושא עולה ונתחטא שכך אמר הקב"ה וכי בראתי כנפים משובחות לאותו עוף בר יוכני שיש לה כח כל כך שנושא ביצה גדולה כזאת ומגביה למעלה ומורידה בנחת בקינה אלמא דלא שדיא ליה. נתחטא לשון ירידה וחבירו במסכת תענית (דף יט.) בן המתחטא לפני אביו:
מוזרתא הואי — בלע"ז טורני"ך שלא היתה ראויה לאפרוח לכך השליכה:
מתני' שלש גרנות למעשר בהמה — כלומר בשלשה פרקים בשנה הוי זמן מעשר בהמה שהבהמות שיולדו לו בין פרק לפרק צריך לו לעשר כשיגיע הפרק דמשיגיע הפרק לא יאכל מהן לכתחלה מדרבנן בלא מעשר אבל קודם לכן מותר דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו דהעשירי קודש מאחר שקרא עליו שם אבל הרשות בידו לאוכלו בלא מעשר אבל בהני שלשה זמנים הצריכוהו חכמים שלא יאכל לכתחלה בלא מעשר. ובגמרא מפרש מאי שנא בהני זמנים ומאי טעמא נקט לשון גרנות:
פרוס — מפרש בגמרא כמה הוא. וטעמא דכל הני תנאי מפרש בגמרא:
והן גרנות של מעשר בהמה — דטבולין הבהמות מדרבנן:
ואי אפשר לעשר בי"ט — כדמפרש בגמרא משום סקרתא שצריך לסקור בסיקרא העשירי ובי"ט אי אפשר מפני שצובע:
ראש השנה — דאותן שנולדו קודם לכן אין נכנסין לדיר להתעשר עם אותן שיוולדו מכאן ואילך משום דהוי חדש וישן:
האלולים — אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב. וטעמא מפרש בגמרא דמספקא ליה אי הלכה כרבי מאיר או כרבי שמעון באחד בתשרי הלכך מתעשרין בפני עצמן:
כל הנולדין כו' — אתאן לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה:
מצטרפין — לכונסן לדיר אחד:
לפני הגורן — מאלו שלש גרנות שאין הגורן מפסיק:
למה נאמר — למאי הלכתא:
למכור ולשחוט — לכתחלה בלא מעשר:
גמ' לקבל חורפי ואפלי וקייטי — שיש בהמות שמבכירות לילד קודם הפסח ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת ויש שאינן יולדות עד בין עצרת לחג וכנגדם תיקנו חכמים זמנים אלו. חרפי בפרוס הפסח אפלי בפרוס עצרת קייטי בפרוס החג. ואית דגרסי קייטי בפרוס עצרת ואפלי בפרוס החג:
