וכולן שחזרו בהן — סיפא דהך ברייתא דלעיל היא דקתני הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד וכן כהן שקיבל עליו דברי כהונה חוץ מדבר אחד וכן בלוי שקיבל עליו דברי לויה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותן שנאמר המקריב את דם השלמים וגו' בזמן שהכהנים עושין רצונו של מקום מה כתיב בהם חלקם נתתי אותם מאשי וכשאין עושין רצונו של מקום מה כתיב בהן מי גם בכם ויסגור דלתים וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותם עולמית כו' בתוספתא דמסכת דמאי בפ' האורז במקומו מותר בחלת אנטוכיא:
עשו דברים במטמוניות — שלא חיללו שם שמים בפרהסיא מקבלין אותם:
כאותו הזוג — ר"ש ור' יהושע בן קרחה:
גבאי — ממונה למלך לגבות מס מישראל:
פירש — מן הגבאות:
איצטריכא ליה שעתא — שהיו חכמים צריכין לו לשאול הימנו הלכות:
קטר להו — קשר ותיקן להם ארבע מאות:
תכתקי — כסאות:
זיל לחשיבותיה — ילך לחשיבותיה אחר החשיבות שבחר לו להיות מוכס ואנו לא נלך אצלו:
הדרי בי — מגבאות:
ורואה את קדשיו — אם יש לו שלמים בביתו ונפל בהן מום יראה אם קבוע הוא ויפדם ויוציאם לחול:
מעשרותיו — מעשר בהמה שנפל בהם מום:
ונשאל על טהרותיו — הוא עצמו אם בקי בהלכות נשאל לעצמו על טהרותיו אם אירע בהן ספק ואינו צריך לילך אצל חכם אחר:
חוץ משל עצמו — שאין כהן רשאי לראות מום של בכורותיו ולהתירו:
וחד מי מהימן — להתיר בכור ואפילו של אחרים והאנן תנן לקמן בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לו:) בכור שניסמית עינו ונקטעה ידו הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת:
אלא בתלתא — וכהן בעל הבכור אחד מהן:
ומי חשידי — כולהו בשבילו:
והתנן — ביבמות:
מיאנה או שחלצה — אשה לפני החכם מותר לישאנה ואינו נחשד לומר על מנת כן התירה:
מפני שהוא ב"ד — כלומר שלא היה לבדו שם אלא בית דין שלשה היו שם:
כדאמר רב חסדא אמר רבי יוחנן ביחיד מומחה — במסכת נדרים בפרק נערה המאורסה (נדרים דף עח.):
ורואה את קדשיו — ואינו נחשד לומר על מום עובר שהוא קבוע דמה לו לשקר הא אם היה רוצה להוציאן לחול יכול לעשות בהיתר ולישאל לחכם ולפתוח בחרטה דהקדש טעות ולומר בטעות הקדשתיו אבל בבכור דאיהו לא אקדשיה דהא מרחם קדוש ליכא למימר הכי ונחשד:
ומעשרותיו — דאינו נחשד לומר על עובר שהוא קבוע דאי הוה בעי מעיקרא הוה עביד בהיתירא קודם שיעשר עדרו:
שדי מומא בכולהו — דעדיין אינן קדושים דליהוי כמטיל מום בקדשים ואח"כ יעשר דמעשר בהמה חל על המום דכתיב (ויקרא כ״ז:ל״ג) לא יבקר בין טוב לרע הילכך אינו נחשד:
ונשאל על טהרותיו — אינו חשוד לומר על טמא טהור דאם טמאות הן מה יפסיד הא חזא ליה בימי טומאה. ובחולין קמיירי דתרומה טמאה לא חזיא ליה אפילו בימי טומאתו:
מתני' כל פסולי המוקדשין — קדשים שנפל בהן מום:
הנאתן להקדש — אם מוכרין אותן ביוקר הנאת הקדש היא. ובגמרא מפרשא כולה:
באיטליז — בשוק שלוקחין הרבה ונמכר ביוקר:
ונשקלין בליטרא — כדרך שהקצבין מוכרין בשר חולין:
בכור ומעשר — אם נמכרין ביוקר:
הנאתן לבעלים — בכור הנאתו לכהן ומוכר הבשר לכל מי שירצה דבשר בכור נאכל לכל אדם והכהן נוטל דמיו ולכהן קרי בעלים של בכור ומעשר הנאת מכירתו ביוקר לבעליו ישראל היא ומשום הנאת הדיוטות לא מזלזלינן בקדשים לנהוג בהן מנהג חולין למוכרו באיטליז אלא בביתו ואף על פי שלא יקפצו עליהם בני אדם כל כך ואין נשקלין בליטרא אלא באומד ואם יפסיד לית לן בה:
ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור — שאם יש לו חתיכת בשר חולין שנשקלה בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה:
