בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף י״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    נפדין תמימיםאותן וולדות שנולדו לפני פדיונן או אין נפדין תמימים:

    טפלולד:

    עיקראם. אלמא נפדין תמימים:

    וקא דייק הש"ס טעמא דלא בעי מום משום דלא יהא טפל חמור מן העיקר דמכח בעל מום אתו הא לא אתו מכח בעל מום אלא לדידהו מקדיש להו לדמיהן לא נפקי לחולין בלא מום דקדוש קדושת הגוף:

    זכראיל:

    הקדיש זכר לדמיושימכרנו ויביא בדמיו עולה הוא עצמו קדוש קדושת הגוף ויקרב עולה. להכי נקט זכר דחזי לעולה משום דרובא דמייתו קרבן עולה מייתו:

    רבי אלעזר מתניהשוחט בחוץ חייב. לאו כרת קאמר אלא מלקות:

    ומוקילהאי חוץ כגון ששחטו בבמת יחיד בשעת היתר הבמות:

    במת יחידשכל אחד ואחד בונה במה לעצמו כגון במת מנוח וגדעון ושמואל:

    במה גדולהנוב וגבעון שהן של צבור:

    הואיל וקדוש בעל מוםלהיות אסור בגיזה ועבודה:

    ואימא אם אינו ענין כו'ולעולם בבמה גדולה:

    לא יבקרלא יבדוק בין תם לבעל מום דאיזה שיהא עשירי יהא קדוש:

    גמר העברה העברה מבכורמה בכור בעל מום לא קרב אף מעשר בעל מום לא כי אתא קרא לבמת יחיד:

    ולא ימיר אותו טוב ברעדהיינו בעל מום אם המר ימיר יהיה קדש אפילו בעל מום:

    ולדותבעלי מומין שנולדו מקדשים תמימים:

    פסקה תנא דבי ר' ישמעאלמקרא אחרינא ולא איצטריך האי להכי:

    רק קדשיך וגו' אלו התמורותדאתא לאשמועינן שיקרבו למזבח דאי לעיקר הקדש אתא למה לי למכתב שיעלם לירושלים הא שמעינן קראי טובא השמר לך פן תעלה עולותיך וגו':

    הוולדותשל קדשים:

    אף הני בעל מום לאהלכך כי אתא לא תזבח לבמת יחיד אתא:

    השתא רע בטוב אמרת לאשלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קודש בעל מום ויאמר זו תמורת זו:

    אלאלהכי כתיב טוב ברע:

    טוב מעיקרושנתפס בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה אע"פ שהומם כדכתיב או רע בטוב דמשמע רע של קודש בטוב של חולין דרע של קודש עושה תמורה:

    זו דברי רבי שמעוןדאמר בפרק בתרא דתמורה (דף לב.) קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה:

    דתנן ר' שמעון אומר כו'ומדאמר רבי שמעון קדשי בדק הבית לא היו מכלל דקרא בקדשי מזבח כתיב והכא מודה בבעל מום מעיקרא דנפדה אע"ג דקדשי מזבח וממאי דתנא דמתני' סבירא ליה קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה שצריכין שיהו חיין בשעת פדייה כדכתיב והעמיד את הבהמה לפני הכהן ואח"כ והעריך אותה מדקתני סיפא גבי קדם הקדשן את מומן דאגב שקידשן למזבח מקדישין תמימים:

    אבל חכמיםלאו הנך רבנן דפליגי עליה דר' שמעון במס' תמורה דהתם אמרינן לדברי הכל בעל מום מעיקרו לא היה בכלל העמדה והערכה אלא תנא דבי לוי הוא:

    אפי' חיהדאינה ראויה למזבח:

    הכי נמי דאם מתו יפדודבבעל מום מעיקרא מודו:

    בכורות 14 עמוד ב

    1נפדין תמימים או אין נפדין תמימין?

    2תא שמע: המתפיס בעלי מומין קבועין לגבי מזבח, וילדו ימכרו, ואין צריכין מום, שאין קדושה חלה עליהן, שלא יהא טפל חמור מן העיקר.

    3טעמא, שלא יהא טפל חמור מן העיקר, אבל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף. מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: הקדיש זכר לדמים קדוש קדושת הגוף.

    4והשוחטן בחוץ פטור. רבי אלעזר מתני ״חייב״, ומוקי לה בבמת יחיד.

    5דאמר רבי אלעזר: מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות, שהוא בלא תעשה? שנאמר: ״(דברים יז״, א) ״לא תזבח לה' אלהיך שור ושה״, אם אינו ענין לבמה גדולה, דכתיב: ״(ויקרא כב״, כב) ״עורת או שבור וגו'״, תנהו ענין לבמת יחיד.

    6אימא: אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור, סד"א הואיל וקדוש כשהוא בעל מום ליקרב נמי כשהוא בעל מום, קמ"ל דלא!

    7אמרי: בכור בהדיא כתיב ״ביה (דברים טו״, כא) ״פסח או עור לא תזבחנו״.

    8ואימא: אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין למעשר, דסד"א הואיל וקדוש במומו, דכתיב: ״(ויקרא כז״, לג) ״לא יבקר בין טוב לרע״, [ובין רע] נקרב נמי במומיה קמ"ל דלא׃

    9אמרי מעשר נמי גמר העברה העברה מבכור׃

    10אימא תנהו ענין לתמורת קדשים דס"ד אמינא הואיל וקדושה כשהיא בעלת מום דכתיב ״(ויקרא כז״, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' קריבה נמי כשהיא בעלת מום קמ"ל דלא׃

    11אמר קרא ״(ויקרא כז״, י) והיה הוא ותמורתו מקיש תמורתו לו מה הוא בעל מום לא אף תמורתו בעל מום לא׃

    12מתקיף לה ר' זירא אימא תנהו ענין לולדות קדשים דסד"א הואיל וקדושין כשהן בעלי מומין אגב אמן כשהן בעלי מומין נמי קרבי קמ"ל דלא׃

    13אמר רבא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל (דברים יב, כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות ונדריך הקישן הכתוב לנדר מה נדר בעל מום לא אף הני נמי בעל מום לא:

    14ואין עושין תמורה: מאי טעמא דאמר קרא ״לא יחליפנו ולא ימיר וגו' השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אלא טוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה״:

    15אם מתו יפדו? אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי שמעון דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה׃

    16דתנן רבי שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו ומודה ר' שמעון בבעל מום מעיקרו שנפדה מאי טעמא דאמר קרא ״אותה אותה למעוטי בעל מום מעיקרא״׃

    17אבל חכ"א אם מתו יקברו מאן חכמים תנא דבי לוי הוא דתנא דבי לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו׃

    18וכן תנא דבי לוי במתניתיה אפילו חיה אפי' עוף והכתיב ״אותה אותה לתנא דבי לוי קשיא״׃

    19אבל רבנן דפליגי עליה דר"ש מאי הכי, נמי דאם מתו יפדו אי הכי׃

    תוספות

    הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוףלהכי נקט זכר דקרב הוא עצמו עולה ואי הוה נקט בהמה סתם הוי אמינא דנקבה קדוש קדושת הגוף וקרב שלמים ושמעינן ליה לר' יהושע במסכת שקלים (דף ו.) ומייתי לה בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף כ.) במקדיש נכסיו זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהם עולות ומיהו נראה לר' אליעזר נמי דאמר התם זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהם יפלו לשאר נכסים לבדק הבית לפי מה שהיה רבא ר"ל מתחלה התם בההוא פירקין המקדיש זכר אין קדוש קדושת הגוף לא קשה ליה מידי ממתני' דשקלים דיש לחלק בין מקדיש נכסיו סתם לפירש בהדיא לדמיו:

    גמר העברהמצי למימר תחת תחת מקדשים ולפי שהמעשר ובכור שוין בכמה עניינים נקטיה:

    הקישן הכתוב לנדריםאינו מן (כן) הברייתא בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף יז:) ורבא מפרש כן בפני עצמו ולקמן (בכורות דף טו:) בשמעתין יש ברייתא אחרת דמפקא תמורת וולדות מזכר ונקבה ופליגא אתנא דבי רבי ישמעאל דהכא כדמפרש בתמורה (דף יז:) וכן פי' לקמן בקונטרס וההוא תנא נמי נפקא שפיר. שהקישה תמורות וולדות לגוף הקרבן דבגוף הקרבן איירי אם זכר ואם נקבה אלא דמיתורא דרשינן נמי תמורות וולדות ומהשתא לא צריכא להקישא דלעיל דמקיש תמורתו לו:

    טוב ברע מיבעיאהך סוגיא דפ"ק דתמורה (דף ט.) ורבא סבר אין מזהירין (עונשין) מן הדין ודריש התם בע"א ואביי לא חשיב ליה דינא דמי גרעי ונקט הכא דרשא דאביי לפי שפשוט לו יותר וכהאי גוונא איכא בסנהדרין (דף לד:) גבי אין רואין את הנגעים אלא ביום ומייתי עלה דרשה דאביי דביום ולא בלילה ושביק דרשא דרבא דמפיק ליה מלי ולא לאורי ואין לתמוה מהא דאלו נשרפין (סנהדרין עו.) איכא איפכא גבי בתו מאנוסתו דאמר ק"ו בת בתו ענש על בתו לא כל שכן וחשיב ליה (לו) אביי גלוי מילתא טפי מרבא (ולא) גמרינן מהדדי דגבי אחותו איצטריך קרא לכולי עלמא לבת אביו ובת אמו משום דאין מזהירין מן הדין ולא חשיבא ליה גלויי מילתא בעלמא היינו משום דפשטיה דקרא משמע שבא למעט דכתיב בת אביו או בת אמו:

    טוב ברע מיבעיאואם תאמר דלמא איצטריך משום סיפא דקרא והיה הוא ותמורתו יהיה קודש וי"ל דהוה מצי למיכתב בסיפיה ואם המר ימיר טוב ברע או רע בטוב:

    ומודה ר"ש בבעל מום מעיקרולמאי דאמרינן בסמוך דרב סבר כר"ל [דאמר התם] לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה ניחא דמודה לרבנן אבל למאי דמסקינן דסבר כר' יוחנן דלרבנן אחד זה ואחד זה היו בכלל העמדה והערכה אם כן מודה למאן ויש לפרש דנקט הכי דלא תיסק אדעתא טעמא דמתניתין משום דאין פודין לאכילה לכלבים ולא משום העמדה והערכה דלא בעינן בקדשי מזבח העמדה והערכה ולכך ברישא דקדם מומן יפדו והשתא קמ"ל דטעמא דמתני' משום העמדה והערכה וכדדייקינן בסמוך מדלא קתני ואם נעשו טריפה וברישא דקדם מומן מודה רבי שמעון דלא בעי העמדה והערכה והשתא דנקט מודה רבי שמעון משום דאיכא למיטעי דפליג אמתני' כדפרישית איצטריך למימר דשפיר מודה בה והא דנקט רבי שמעון משום דלדידיה פשיטא ליה טפי דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה מדקאמר קדשי בדק הבית לא היו ע"כ כי כתיבא העמדה והערכה בקדשי מזבח כתיבא אבל לרבנן לא פשיטא ליה כולי האי דמצי למימר לא היו כמו שאומר ריש לקיש:

    אותה למעוטי בעל מום מעיקרוכל קדשי בדק הבית לרבי שמעון ממעטינן מקרא אחרינא בסוף תמורה (דף לג.):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' דתנא דבי רבי ישמעאל רק קדשיך כו' ואין עושין תמורה:

    פיסקא א"ר יהודה אמר רב זו דברי ר"ש כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה גמר העברה כו' לבמת יחיד הס"ד:

    ובד"ה הולדות של קדשים הס"ד ובד"ה השתא רע בטוב כו' טוב ברע טוב מעיקרו שנתפס כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה הקדיש זכר כו' מתני' דשקלים דיש לחלק כו' כצ"ל:

    בד"ה הקישן הכתוב לנדרים כו' תמורת ולדות כו' נפקא שפיר שהקישא תמורת ולדות כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה טוב ברע כו' יותר וכה"ג איכא כו' דמפיק ליה מלי ולא לאורו כו' איכא איפכא גבי כו' ק"ו בת בתו ענש כו' עכ"ל אבל עיקר דבריהם תמוהים מאי איפכא איכא התם דאדרבה היינו הך ובין אביי ובין רבא כשיטתם דהכא סברי נמי התם אבל בפ' הנשרפין הקשו לאביי מפ"ק דכריתות וצ"ע:

    בד"ה ומודה ר"ש כו' סבר כר"ל לרבנן קדשי כו' דקדם מומן יפדו כו' והשתא נקט מודה משום דאיכא למיטעי כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אותה למעוטי כו' בסוף תמורה הס"ד ואח"כ מ"ה רב סבר לה כר"ל כו' עכ"ל כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף י״ד עמוד ב׳

    מסכת בכורות דף י״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־432 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    נפדין תמימים אותן וולדות שנולדו לפני פדיונן או אין נפדין תמימים:

    טפל ולד:

    עיקר אם. אלמא נפדין תמימים:

    וקא דייק הש"ס טעמא דלא בעי מום משום דלא יהא טפל חמור מן העיקר דמכח בעל מום אתו הא לא אתו מכח בעל מום אלא לדידהו מקדיש להו לדמיהן לא נפקי לחולין בלא מום דקדוש קדושת הגוף:

    זכר איל:

    הקדיש זכר לדמיו שימכרנו ויביא בדמיו עולה הוא עצמו קדוש קדושת הגוף ויקרב עולה. להכי נקט זכר דחזי לעולה משום דרובא דמייתו קרבן עולה מייתו:

    רבי אלעזר מתני השוחט בחוץ חייב. לאו כרת קאמר אלא מלקות:

    ומוקי להאי חוץ כגון ששחטו בבמת יחיד בשעת היתר הבמות:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 14b · Sefaria

    תוספות

    הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף להכי נקט זכר דקרב הוא עצמו עולה ואי הוה נקט בהמה סתם הוי אמינא דנקבה קדוש קדושת הגוף וקרב שלמים ושמעינן ליה לר' יהושע במסכת שקלים (דף ו.) ומייתי לה בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף כ.) במקדיש נכסיו זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהם עולות ומיהו נראה לר' אליעזר נמי דאמר התם זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהם יפלו לשאר נכסים לבדק הבית לפי מה שהיה רבא ר"ל מתחלה התם בההוא פירקין המקדיש זכר אין קדוש קדושת הגוף לא קשה ליה מידי ממתני' דשקלים דיש לחלק בין מקדיש נכסיו סתם לפירש בהדיא לדמיו:

    גמר העברה מצי למימר תחת תחת מקדשים ולפי שהמעשר ובכור שוין בכמה עניינים נקטיה:

    הקישן הכתוב לנדרים אינו מן (כן) הברייתא בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף יז:) ורבא מפרש כן בפני עצמו ולקמן (בכורות דף טו:) בשמעתין יש ברייתא אחרת דמפקא תמורת וולדות מזכר ונקבה ופליגא אתנא דבי רבי ישמעאל דהכא כדמפרש בתמורה (דף יז:) וכן פי' לקמן בקונטרס וההוא תנא נמי נפקא שפיר. שהקישה תמורות וולדות לגוף הקרבן דבגוף הקרבן איירי אם זכר ואם נקבה אלא דמיתורא דרשינן נמי תמורות וולדות ומהשתא לא צריכא להקישא דלעיל דמקיש תמורתו לו:

    טוב ברע מיבעיא הך סוגיא דפ"ק דתמורה (דף ט.) ורבא סבר אין מזהירין (עונשין) מן הדין ודריש התם בע"א ואביי לא חשיב ליה דינא דמי גרעי ונקט הכא דרשא דאביי לפי שפשוט לו יותר וכהאי גוונא איכא בסנהדרין (דף לד:) גבי אין רואין את הנגעים אלא ביום ומייתי עלה דרשה דאביי דביום ולא בלילה ושביק דרשא דרבא דמפיק ליה מלי ולא לאורי ואין לתמוה מהא דאלו נשרפין (סנהדרין עו.) איכא איפכא גבי בתו מאנוסתו דאמר ק"ו בת בתו ענש על בתו לא כל שכן וחשיב ליה (לו) אביי גלוי מילתא טפי מרבא (ולא) גמרינן מהדדי דגבי אחותו איצטריך קרא לכולי עלמא לבת אביו ובת אמו משום דאין מזהירין מן הדין ולא חשיבא ליה גלויי מילתא בעלמא היינו משום דפשטיה דקרא משמע שבא למעט דכתיב בת אביו או בת אמו:

    טוב ברע מיבעיא ואם תאמר דלמא איצטריך משום סיפא דקרא והיה הוא ותמורתו יהיה קודש וי"ל דהוה מצי למיכתב בסיפיה ואם המר ימיר טוב ברע או רע בטוב:

    ומודה ר"ש בבעל מום מעיקרו למאי דאמרינן בסמוך דרב סבר כר"ל [דאמר התם] לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה ניחא דמודה לרבנן אבל למאי דמסקינן דסבר כר' יוחנן דלרבנן אחד זה ואחד זה היו בכלל העמדה והערכה אם כן מודה למאן ויש לפרש דנקט הכי דלא תיסק אדעתא טעמא דמתניתין משום דאין פודין לאכילה לכלבים ולא משום העמדה והערכה דלא בעינן בקדשי מזבח העמדה והערכה ולכך ברישא דקדם מומן יפדו והשתא קמ"ל דטעמא דמתני' משום העמדה והערכה וכדדייקינן בסמוך מדלא קתני ואם נעשו טריפה וברישא דקדם מומן מודה רבי שמעון דלא בעי העמדה והערכה והשתא דנקט מודה רבי שמעון משום דאיכא למיטעי דפליג אמתני' כדפרישית איצטריך למימר דשפיר מודה בה והא דנקט רבי שמעון משום דלדידיה פשיטא ליה טפי דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה מדקאמר קדשי בדק הבית לא היו ע"כ כי כתיבא העמדה והערכה בקדשי מזבח כתיבא אבל לרבנן לא פשיטא ליה כולי האי דמצי למימר לא היו כמו שאומר ריש לקיש:

    אותה למעוטי בעל מום מעיקרו כל קדשי בדק הבית לרבי שמעון ממעטינן מקרא אחרינא בסוף תמורה (דף לג.):

    Tosafot on Bekhorot 14b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' דתנא דבי רבי ישמעאל רק קדשיך כו' ואין עושין תמורה:

    פיסקא א"ר יהודה אמר רב זו דברי ר"ש כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה גמר העברה כו' לבמת יחיד הס"ד:

    ובד"ה הולדות של קדשים הס"ד ובד"ה השתא רע בטוב כו' טוב ברע טוב מעיקרו שנתפס כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה הקדיש זכר כו' מתני' דשקלים דיש לחלק כו' כצ"ל:

    בד"ה הקישן הכתוב לנדרים כו' תמורת ולדות כו' נפקא שפיר שהקישא תמורת ולדות כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה טוב ברע כו' יותר וכה"ג איכא כו' דמפיק ליה מלי ולא לאורו כו' איכא איפכא גבי כו' ק"ו בת בתו ענש כו' עכ"ל אבל עיקר דבריהם תמוהים מאי איפכא איכא התם דאדרבה היינו הך ובין אביי ובין רבא כשיטתם דהכא סברי נמי התם אבל בפ' הנשרפין הקשו לאביי מפ"ק דכריתות וצ"ע:

    בד"ה ומודה ר"ש כו' סבר כר"ל לרבנן קדשי כו' דקדם מומן יפדו כו' והשתא נקט מודה משום דאיכא למיטעי כו' עכ"ל כצ"ל:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Chidushei Halachot on Bekhorot 14b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף י״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־432 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 16 מילים

      נפתחת ב״נפדין תמימים או אין נפדין תמימין?…״

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: המתפיס בעלי מומין קבועין לגבי…״

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״טעמא, שלא יהא טפל חמור מן העיקר,…״

      חכמים: רבא.

    4. קטע 411 מילים

      נפתחת ב״והשוחטן בחוץ פטור. רבי אלעזר מתני ״חייב״,…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    5. קטע 543 מילים

      נפתחת ב״דאמר רבי אלעזר: מנין לזובח בהמה בעלת…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״אימא: אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין…״

      חכמים: רב נמי.

    7. קטע 713 מילים

      נפתחת ב״אמרי: בכור בהדיא כתיב ביה (דברים טו,…״

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״ואימא: אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין…״

      חכמים: רב נמי.

    9. קטע 97 מילים

      נפתחת ב״אמרי מעשר נמי גמר העברה העברה מבכור…״

    10. קטע 1029 מילים

      נפתחת ב״אימא תנהו ענין לתמורת קדשים דס"ד אמינא…״

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״אמר קרא (ויקרא כז, י) והיה הוא…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה ר' זירא אימא תנהו ענין…״

      חכמים: רבי קמ.

    13. קטע 1345 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא כבר פסקה תנא דבי רבי…״

      חכמים: רבי ישמעאל, רבא.

    14. קטע 1430 מילים

      נפתחת ב״ואין עושין תמורה: מאי טעמא דאמר קרא…״

    15. קטע 1527 מילים

      נפתחת ב״אם מתו יפדו? אמר רב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יהודה, רב זו, רבי שמעון.

    16. קטע 1627 מילים

      נפתחת ב״דתנן רבי שמעון אומר קדשי בדק הבית…״

      חכמים: רבי שמעון.

    17. קטע 1723 מילים

      נפתחת ב״אבל חכ"א אם מתו יקברו מאן חכמים…״

    18. קטע 1816 מילים

      נפתחת ב״וכן תנא דבי לוי במתניתיה אפילו חיה…״

    19. קטע 1913 מילים

      נפתחת ב״אבל רבנן דפליגי עליה דר"ש מאי הכי,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף י״ד ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026