בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף מ״א עמוד א׳

    פרק ו׳ - על אלו מומין

    Also cited as: Bekhorot 41a, Chapter 6 Al Ellu Mumin

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    גמ' קפץ העליון - קפץ קשר העליון היינו ארכובתו מקום חבור השוק והירך ולא קפץ התחתון סמוך לפרסות:

    כנגדו בגמל ניכר - שהגמל יש לו כנגד הארכובה עצם בולט לחוץ לשון מורי בשחיטת חולין. ל"א שמעתי כגון שזנב גמל מגעת עד אותו ערקום:

    וקתני ואתי דיחידאה - משום דאמרן לעיל לא שמענו כו' אלא את אלו הראשונים שמנה ביבנה והדר תנא ואתא במומין שאינם סתמא אלא יחידאי קאמרי להו כגון ר' חנינא בן אנטיגנוס ור' חנינא בן גמליאל וס"ד פליגי רבנן עלייהו להכי הדר וסתם אכולהו על אלו מומין שוחטין כו':

    מתני' ובעל יבלת - כדאוקימנא לעיל כו' בדאין בה עצם דאי איכא עצם הויא מום גמור ואין בה שער (ויש בה) בלבן של עין דאי בגופו תלתול בעלמא הוא:

    גרב וחזזית מיני שחין:

    מזוהם - מסריח:

    ושנעבדה בו עבירה - שנרבע:

    או שהמית אדם ע"פ עד אחד - שאין אלא עד אחד לא ברביעה ולא בנגיחה:

    ע"פ עצמו - שאין שם עד אלא בעלים אמרו דאי הוו ב' עדים בדבר הוי בסקילה אפילו בהנאה מיתסר:

    וטומטום ואנדרוגינוס - ספק זכר וקדשי ספק נקבה הן ולא קדשי:

    אין לך מום גדול מזה - אאנדרוגינוס קאי דמקום נקבות הוי כמום והוי כבכור בעל מום ונשחט במדינה ואסור בגיזה ועבודה:

    וחכ"א אינו בכור - דבריה בפני עצמה הוא ונגזז ונעבד:

    גמ' וגרב לא - הוי מום גמור:

    והכתיב גרב באורייתא - (ויקרא כ״ב:כ״ב) גבי עורת או שבור דכתיב או גרב או ילפת:

    ותו חזזית לא - מום גמור הוא והכתיב באורייתא:

    זה חרס - שחין שקשה כחרס:

    חזזית המצרית - שחין שהובא על המצרים:

    מלפפת - דבוקה בו כדמתרגמינן (שמות לו) ויחבר ולפיף:

    אלא תלתא גרב הוו דקרא - גבי מומין דדרשינן ביה זה החרס יבש בפנים ומבחוץ:

    דמצרים - דהיינו האי בקללות ובגרב ובחרס יבש בפנים ולח מבחוץ וכיון דיבש מבפנים לא מיתסי ואי הוי בבכור הוי נמי מום גמור:

    דמתני' - לח מבפנים ולח בחוץ:

    פורח - היינו האי שנראה למעלה דדבר הבולט הוי פורח:

    וכתיב אבעבועות - דהיינו לשון נובע דמשמע מבחוץ היה לח:

    מנא הני מילי - דאין שוחטין אותו במקדש:

    מן הצאן מן הכשבים - קרא כתיב בויקרא ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים וגו' דדרשינן מן הצאן ולא כל הצאן וכן כולהו:

    נעבד - שעשאוהו עבודת כוכבים:

    מוקצה - שהוקצה והופרש לצורך עבודת כוכבים:

    נוגח - את האדם ומת:

    ופרכינן והני בני קטלא נינהו - ארובע ונרבע ואנוגח קאי:

    ומשני כגון שאין שם אלא עד אחד בדבר או הבעלים עצמן הודו מעצמן דשוב אין נסקלין הבהמות דמודה בקנס פטור:

    דילמא נקבה היא - ומקריבה לשם בכור ואינו מקדישה והיא אינה קדושה בבכורה וקמייתי חולין בעזרה:

    וישחט עליה - דהא כתיב חרוץ באורייתא דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ב) עורת או שבור או חרוץ:

    כיון דאמר מר גרב זה החרס - ודאי מיחרץ חריץ נגע הוא:

    וכתיב - בנגעים (שם יג) עמוק דהיינו שפל כמראה חמה שנראית עמוקה שפל מן הצל הילכך ליכתב חריץ דמשמע במקום בשר נמי הויא מום אף על גב דלא מאיס כגרב וכ"ש גרב:

    דילמא - נמי דייקינן דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא היכא דלא מינכר חריץ כל כך כנקבות של בהמה:

    בכורות 41 עמוד א

    גמ׳ · גמרא

    1תנא: קפץ העליון ולא קפץ התחתון, וכנגדו בגמל ניכר.

    מתני׳ · משנה

    2על אלו מומין שוחטין את הבכור, ופסולי המוקדשין נפדין עליהן.

    גמ׳ · גמרא

    3הא תו למה לי? הא תנא ליה רישא: על אלו מומין שוחטין את הבכור! סיפא איצטריכא: פסולי המוקדשין נפדין עליהן. הא נמי פשיטא מישחט שחטינן, מיפרק מיבעיא?

    4אלא, איידי דתנא שלשה הוסיף, ואמרו לו: לא שמענו את אלו, וקתני ואתי דיחידאה, וקא סתים לה בכולהו: על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהן.

    מתני׳ · משנה

    5ואלו שאין שוחטין עליהן, לא במקדש ולא במדינה: חוורור, והמים שאין קבועין, וחוטין הפנימיות שנפגמו אבל לא שנעקרו, ובעל גרב, ובעל יבלת, ובעל חזזית, זקן, וחולה, ומזוהם, ושנעבדה בו עבירה, ושהמית אדם ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים.

    6וטומטום ואנדרוגינוס, לא במקדש ולא במדינה. ר"ש אומר: אין לך מום גדול מזה, וחכמים אומרים: אינו בכור, אלא נגזז ונעבד.

    גמ׳ · גמרא

    7וגרב לא? והכתיב ״(ויקרא כב״, כב) ״גרב״ באורייתא! וחזזית לא? והכתיב ״(ויקרא כב״, כב) ״ילפת״ באורייתא! ותניא: ״גרב״ זה החרס, ״ילפת״ זו חזזית המצרית, ואמר ר"ל למה נקרא שמה ״ילפת״? שמלפפת והולכת עד יום המיתה.

    8בשלמא חזזית אחזזית לא קשיא: כאן בחזזית המצרית, כאן בחזזית דעלמא. אלא גרב אגרב קשיא! גרב אגרב נמי לא קשיא, הא בלח, הא ביבש. לח איתסי, יבש לא מיתסי.

    9ולח מיתסי? והכתיב: ״(דברים כח״, כז) ״יככה ה' בשחין מצרים וגו'״, ומדכתיב ״ובחרס״ הרי גרב לח אמור, וקאמר: ״אשר לא תוכל להרפא״!

    10אלא, תלתא הוו: דקרא יבש בין מבפנים בין מבחוץ, דמתני' לח מבחוץ ומבפנים, דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ, דכתיב ״(שמות ט״, י) ״ויהי שחין פורח אבעבועות באדם״.

    11והזקן והחולה והמזוהם. מנהני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא א, ב) ״מן הצאן ומן הכשבים ומן העזים״ פרט לזקן ולחולה ולמזוהם.

    12וצריכי, דאי כתב רחמנא למעוטי זקן, דלא הדר בריא, אבל חולה, דהדר בריא אימא לא. ואי כתב למעוטי חולה, דלאו אורחיה, אבל זקן, דהיינו אורחיה אימא לא.

    13ואי כתב רחמנא תרי, למעוטי הני דכחישי, אבל מזוהם דלא כחיש אימא לא, ואי נמי למעוטי מזוהם משום דמאיס, אבל הני דלא מאיסי אימא לא, צריכי.

    14ושנעבדה בו עבירה וכו'. מנא הני מילי?

    15דת"ר (ויקרא א, ב) ״מן הבהמה״ להוציא רובע ונרבע, ״מן הבקר״ להוציא את הנעבד, ״מן הצאן״ להוציא את המוקצה, ״ומן הצאן״ להוציא את הנוגח.

    16הני בני קטלא נינהו! ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים.

    17בשלמא טומטום, במקדש לא דילמא נקבה היא, במדינה לא דילמא זכר הוא ולית בה מומא.

    18אלא אנדרוגינוס, בשלמא במקדש לא, דלמא נקבה היא. אלא במדינה נמי, נהי דזכר הוא תעשה נקבות חריץ, וישחוט עלה!

    19אמר אביי: אמר קרא ״(ויקרא כב״, כב) ״או חרוץ או שבור״, חרוץ דומיא דשבור, מה שבור במקום עצם, אף חרוץ במקום עצם.

    20רבא אמר: בלא שבור נמי לא מצית אמרת חרוץ במקום בשר הוי מומא, דאי סלקא דעתך הוי מומא, כיון דאמר ״גרב״ זהו חרס, מיחרץ דכתיב: ״(ויקרא יג״, כה) ״ומראהו עמוק מן העור״, כמראה חמה העמוקה מן הצל.

    21וליכתב רחמנא ״חרוץ״ ולא בעי ״גרב״, ואמינא: ״חרוץ״ דלא מאיס הוי מומא, ״גרב״ דמאיס לא כל שכן? כתב רחמנא ״גרב״ למימר דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא.

    22רבי ישמעאל אומר: אין לך מום גדול מזה. כאביי לא אמר, חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן.

    23כרבא נמי לא אמר, דילמא היכא דלא מינכרא, אבל היכא דמינכר ״מום רע״ קרינא ביה.

    תוספות

    [ה"ג גרב זה החרס - תימה אמאי לא קאמר מההיא גרב דבקללות של משנה תורה דכתיב בגרב ובחרס וההיא גרב לאו היינו חרס ומום קבוע הוא דכתיב ביה אשר לא תוכל להרפא וי"ל דמשמע דנקט הכא זו אף זו דגרב שהוא חרס יבש מבחוץ ומבפנים והוי מום ואפילו ילפת נמי שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים כדקאמרינן בסמוך הוי מום וגבי קללות נקיט זו אף זו שילקה בגרב ואפילו בחרס דקשה טפי]:

    אלא תלתא הוו כו' - דקרא דגבי מומין דדרשינן ביה זה החרס יבש מבפנים ומבחוץ דמצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים וכיון דיבש מבפנים לא מתסי ואם נתרפאו ממנו המצריים שמא מעשה נס היה ויש לתמוה הא שחין מצרים דנכתב ברישיה דקרא דקללות מאן ניהו דגרב וחרס שאין להם רפואה בההוא קרא כתיבי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפירש"י בד"ה [כנגדו בגמל וכו'] ל"א שמעתי כנגדו בזנב גמל כו' ובד"ה אלא תלתא כו' ומבחוץ הס"ד אח"כ מ"ה דמצרים כו' ובחרס יבש כו' הד"א מום גמור הס"ד ואח"כ מ"ה דמתני' לא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אלא תלתא כו' מבפנים ומבחוץ דמצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים וכיון כו' ויש לתמוה הא שחין כו' עכ"ל כצ"ל ויש ליישב דגרב וחרס הוא פירושו דרישא דקרא והיינו שחין מצרים והיינו גרב וחרס כן נראה מפירוש הרא"ם בפירש"י בחומש בשחין מצרים פי' כו' לח מבפנים ויבש מבחוץ כדאיתא בבכורות עכ"ל וכן בנוסחא שלנו בשמעתין ולפי זה צ"ל דגרב דההוא קרא היינו לח מבחוץ ויבש מבפנים ותו לא מידי ודו"ק:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף מ״א עמוד א׳

    מסכת בכורות דף מ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־515 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף מ״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026