בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף ט׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לבי בליעימים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות שבעולם שנופלין בו ומביאין אותם עד תהום ופולטות אותן והיינו דכתיב (קהלת א׳:ז׳) והים איננו מלא:

    מענימעונים ושפלים לפי שלא היו בארצם:

    איקשוהעיזו ודברו קשות את המלך כשהריחו ריח ארצם סבורים להיות קרובים לארצם:

    בתיגדאבכלי. ל"א בתינארא חבית:

    דשמוט כתפייהונשמטו שכמם:

    ובלו ואזולבלו והלכו לאבדון:

    מתני' נותן טלה אחד לכהןבפדיון דממה נפשך חד מינייהו בכור שפטר את הרחם:

    זכר ונקבהואין ידוע אם זכר תחלה והרי הוא בכור או נקבה יצאתה תחלה ואין כאן בכור:

    מפריש טלהמשום ספק ומפקיע עליו קדושת פטר חמור:

    והוא לעצמושהוא בעצמו יאכל הטלה ולא יתננו לכהן דכהן הוי מוציא מחבירו ועליו הראייה להביא עדים שהזכר יצא תחלה ואיסורא ליכא דאפי' פטר חמור גמור שפדאו בשה אין קדושה לא בו ולא בפדיונו כדקתני במתניתין ואם מת נהנה בו אלא גזל הוא דאיכא אם אינו נותן את הטלה לכהן דממונא הוא והכא ליכא גזל דספק הוא:

    שני חמורים כו' זכר ונקבה נותן טלה לכהןבשביל הזכר:

    או שני זכרים ונקבהדחדא ילדה זכר וחדא ילדה זכר ונקבה:

    נותן טלה אחד לכהןדהא איכא חד זכר ודאי בכור ואידך דהוי ספק דשמא הנקבה יצאתה תחלה מפריש טלה והוא לעצמו:

    שני זכרים ושתי נקבותספק הן דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבה ושמא נקבות יצאו תחלה הילכך אין כאן לכהן כלום אלא מפריש עליהן שני טלאים לאפקועי איסוריהן והן לעצמו:

    אחת ביכרה וכו' זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמודשמא אותה שלא ביכרה ילדה את הנקבה:

    שנאמר ופטר חמור תפדה בשהארישא קאי כלומר מנא לן דפדיון פטר חמור בשה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה:

    זכר ונקבהבין שה זכר בין נקבה:

    ופודה בו פעמים הרבהשאם חזר כהן ונתנו לו לישראל ויש לו פטרי חמורים יכול לפדותן בו:

    נכנס כו'מפרש בגמ':

    גמ' מאן תנאדחמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאינו נותן לכהן אלא חד טלה:

    דלא כר' יוסי הגלילידאמרינן לקמן בפ' הלוקח עובר פרתו (בכורות דף יז.) רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ר' יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן דאפשר לצמצם ששניהן יצאו כאחד ושניהן בכורות:

    שאני התם דכתיבגבי רחל:

    הזכרים לה'דמשמע שנים אבל בפטר חמור דלא כתיב ביה הזכרים א"נ אפשר לצמצם לא קדשי:

    וליגמר מיניהבכור בהמה טמאה מבהמה טהורה:

    הא מיעט רחמנאהזכרים ה"א יתירה משמע זו ולא אחרת:

    בשלמא לר' ירמיה דלא מוקי לה כרבי יוסידקמפרש טעמא דמתניתין משום (טעמא) דאי אפשר לצמצם שלא יצא ראש האחד תחלה דהוי פטר רחם היינו דלא קתני במתני' יצאו שני ראשיהן כאחד כי היכי דתני לקמן בפירקין (בכורות דף יז.) גבי מילתיה דרבי יוסי הגלילי דהא לא אפשר:

    אלא לאביידאפשר לצמצם וטעמא משום מיעוט דהזכרים ליתני ויצאו ראשיהן כאחת דשמעינן מינה רבותא:

    ועוד תניאבהדיא דאפי' בבהמה טמאה אמר נמי רבי יוסי שניהן לכהן:

    בקדושת הגוףבבהמה טהורה:

    אלא משום שנאמר הזכריםבבכור בהמה טהורה דשמעינן מינה דאפשר לצמצם אמר ה"ה לפטר חמור:

    בכורות ט עמוד א

    1כי מטי לבי בליעי, מלא כוזא דמיא מבי בליעי. כד אתו, אוקמינהו קמי קיסר. חזנהו דהוו מעני, א"ל הני לאו נינהו. שקל מעפרייהו ושדא עילוייהו, אקשו לאפי מלכא. אמר ליה: כל דבעית עביד בהו.

    2אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי, שדינהו בתיגדא, אמר להו: מליוה להו ואיזילו לכו. מלו ושדו ביה קמאי קמאי, ובלע להו, מלו עד דשמיט כתפייהו, ובלו להו ואזול.

    מתני׳ · משנה

    3חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים נותן טלה אחד לכהן, זכר ונקבה מפריש טלה אחד לעצמו.

    4שתי חמוריו שלא ביכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן. זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן. שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות אין לכהן כלום.

    5אחת ביכרה, ואחת שלא ביכרה, וילדה שני זכרים נותן טלה אחד לכהן; זכר ונקבה מפריש טלה אחד לעצמו.

    6שנאמר: ״(שמות יג״, יג) ״ופטר חמור תפדה בשה״, מן הכבשים ומן העזים, זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל מום, פודה בו פעמים הרבה, נכנס לדיר להתעשר, ואם מת נהנין בו.

    גמ׳ · גמרא

    7מאן תנא? אמר ר' ירמיה: דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי האמר אפשר לצמצם!

    8אמר אביי: אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם דכתיב ״(שמות יג״, יב) ״הזכרים לה'״.

    9וליגמר מיניה! הא מיעט רחמנא ״הזכרים״.

    10איכא דאמרי: לימא דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי האמר אפשר לצמצם! אמר אביי: אפי' תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם דכתיב ״הזכרים לה'״.

    11בשלמא לר' ירמיה, דלא מוקי לה כרבי יוסי הגלילי היינו דלא קתני ״ויצאו שני ראשיהן כאחד״, אלא לאביי ליתני ״ויצאו שני ראשיהן כאחד״!

    12ועוד, תניא: חמורו שלא ביכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהן כאחד, רבי יוסי הגלילי אומר: שניהן לכהן, שנאמר ״הזכרים לה'״.

    13והא כי כתיב האי, בקדושת הגוף הוא דכתיב״! אלא משום שנאמר ״הזכרים לה'״, תיובתא דאביי, תיובתא.״

    תוספות

    בי בליעיפ"ה מי אוקיינוס שבולעות כל מימות שבעולם ופולטות אותן דרך תהום דכתיב והים איננו מלא וקשה דבסמוך קאמר שדינהו בתיגרא שם כלי ושוב היאך יורדין לתהום ואי מפרש גומא או חריץ ניחא ויתכן מי בליעי שם מקום מדאמר שם בי בליעי אית ביה תלתא צלמי חד מטי ידי' ארישיה חד אליביה בתרא דכולהו מחוי בידיה לאחוריה:

    זכר ונקבה מפריש טלה לעצמווא"ת לר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם אם יצאו שניהם בבת אחת אין הזכר קדוש לפי מה שפי' לעיל נקבה חוצצת ועוד תנן לקמן בפ' שני (בכורות דף יז:) זכר ונקבה אין לכהן כלום משמע דקאי איצאו ב' ראשיהן כאחת דרישא שהנקבה מבטלת בכורת זכר שגם היא פטרה בכורת רחם וא"כ סמוך מיעוט דבבת אחת למחצה דנקבות קודמות והוו להו זכרים קודמים מיעוטא וי"ל כדפריך לעיל בספק מועט החמירו להפריש טלה לעצמו:

    שתי חמוריו שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהןהכא ניחא דאצטריך לאשמועינן אין פודה וחוזר ופודה כל זמן שלא ניתן ליד כהן כדפריך לעיל בפירקא (בכורות דף ד:) אבל לקמן פ"ב דקתני כי האי גוונא גבי בכורות בהמה טהורה ליכא למימר הכי י"ל קמ"ל לא תלינן להעמיד הממון בחזקת בעלים שהאחת טנפה ונמוח הוולד ואחת ילדה שני זכרים ומיהו לקמן פרק יש בכור (בכורות דף מח:) קתני כה"ג גבי נשים ליכא למימר הכי שכל אחת יודעת בעצמה מה שילדה וי"ל אגב דתנייה הכא תנייה התם א"נ ניחא ליה לפרש כל גווני ואע"ג דלא צריכי כדקתני זכר ונקבה נותן אחד לכהן דלא צריכא כלל:

    שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהןלכאורה מפריש טלה אחד מספק לעצמו וכן מוכח לקמן פרק שני (בכורות דף יח:) דגבי שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן (דמוכח) משום דקדושת בכור חלה על שתיהם וכן פי' בקונטרס מפריש עוד טלה והוא לעצמו:

    מאן תנא א"ר ירמיה דלא כר' יוסי הגליליפ"ה מאן תנא דאמרינן שילדה שני זכרים אינו נותן אלא חד טלה לכהן וקשה לפי' דהכא אפי' ר"י הגלילי מודה מדלא קתני במתניתין ויצאו שני ראשיהן כאחד כדקתני בפרק שני (לקמן בכורות יז.) וכיון דלא ראינו שיצאו בבת אחת מספק לא אמרי' בבת אחת יצאו אפי' לר"י הגלילי דלא שכיחא וצריך לפרש דנהי דמספק מודה ר' יוסי הגלילי דאין נותן לכהן אלא חד טלה מ"מ בספק מועט טוב להחמיר בדבר ולהפריש טלה שני לעצמו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' ד"ה בי בליעי כו' היאך יורדים לתהום כו' או חריץ כו' מדאמר שם בי בליעי אית ביה תלתא צלמי חד כו' עד כאן לשונם כצ"ל וכן היה בנוסחות תלמוד שלהן כמ"ש בע"י וק"ל:

    בד"ה מאן תנא כו' דהכא אפי' לר' יוסי הגלילי מודה מדלא כו' וצריך לפרש כו' להחמיר בדבר ולהפריש טלה שני לעצמו עכ"ל כצ"ל וכן היה בנוסחת ואע"ג דלקמן במתני' בב' זכרים ונקבה נמי צריך להפריש טלה שני לעצמו כמ"ש התוס' לקמן ולא הוזכר במתני' היינו משום דסמך עצמו אבבא קמייתא כמ"ש הרא"ש אבל ברישא דמתני' אי הוי אתי כר"י הגלילי ה"ל למתני דבעי להפריש טלה שני לעצמו וק"ל:

    בד"ה אמר רב אשי כו' אחותו הויא אינו מינו טפי כו' דדלמא הוי חציצה כו' פשיטא דלא הוי חציצה כו' אמאי לא אמר כל כו' והא פרישית לא אמר כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה זכר ונקבה מפריש כו' וא"ת לר"י הגלילי אם יצאו שניהם בב"א כו' דקאי איצאו ב' ראשיהם כאחד כו' בכורת רחם וא"כ סמיך כו' וי"ל כדפרישית לעיל כו' להפריש טלה לעצמו עכ"ל כצ"ל וצ"ע אמאי לא קשיא להו הכי בפשיטות גם לרבנן כיון דנקבה חוצצת וקודם שיצא כולו יצאת אחותו וחוצצת וסמיך האי מיעוטא למחצה נקבות קודמין וכן הוא ברא"ש דגם לרבנן הוה רובא לפטור בזכר ונקיבה לר' יוסי הגלילי מרישא נמי מוכח דלא ניזל בתר רובא לפטור דהא בב' זכרים קאמר דלא אתיא כר"י משום דלר"י היה לו להפריש טלה שני לעצמו משום דשמא יצאו בבת א' אע"ג דלא שכיחא והוה מיעוטא ודו"ק:

    בד"ה שתי חמוריו כו' כדפי' לעיל בפירקין כו' כה"ג גבי בכורות כו' דלא צריכי כלל עכ"ל ק"ק למאי שכתבו דקמ"ל לקמן דלא נימא שהאחת טינפה ה"נ הכא איכא למימר הכי מה"ט דצריכא ויש ליישב ודו"ק:

    בד"ה ב' זכרים כו' דמוכח משום דקדושת בכור כו' עכ"ל כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ט׳ עמוד א׳

    מסכת בכורות דף ט׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־282 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לבי בליעי מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות שבעולם שנופלין בו ומביאין אותם עד תהום ופולטות אותן והיינו דכתיב (קהלת א׳:ז׳) והים איננו מלא:

    מעני מעונים ושפלים לפי שלא היו בארצם:

    איקשו העיזו ודברו קשות את המלך כשהריחו ריח ארצם סבורים להיות קרובים לארצם:

    בתיגדא בכלי. ל"א בתינארא חבית:

    דשמוט כתפייהו נשמטו שכמם:

    ובלו ואזול בלו והלכו לאבדון:

    מתני' נותן טלה אחד לכהן בפדיון דממה נפשך חד מינייהו בכור שפטר את הרחם:

    זכר ונקבה ואין ידוע אם זכר תחלה והרי הוא בכור או נקבה יצאתה תחלה ואין כאן בכור:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 9a · Sefaria

    תוספות

    בי בליעי פ"ה מי אוקיינוס שבולעות כל מימות שבעולם ופולטות אותן דרך תהום דכתיב והים איננו מלא וקשה דבסמוך קאמר שדינהו בתיגרא שם כלי ושוב היאך יורדין לתהום ואי מפרש גומא או חריץ ניחא ויתכן מי בליעי שם מקום מדאמר שם בי בליעי אית ביה תלתא צלמי חד מטי ידי' ארישיה חד אליביה בתרא דכולהו מחוי בידיה לאחוריה:

    זכר ונקבה מפריש טלה לעצמו וא"ת לר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם אם יצאו שניהם בבת אחת אין הזכר קדוש לפי מה שפי' לעיל נקבה חוצצת ועוד תנן לקמן בפ' שני (בכורות דף יז:) זכר ונקבה אין לכהן כלום משמע דקאי איצאו ב' ראשיהן כאחת דרישא שהנקבה מבטלת בכורת זכר שגם היא פטרה בכורת רחם וא"כ סמוך מיעוט דבבת אחת למחצה דנקבות קודמות והוו להו זכרים קודמים מיעוטא וי"ל כדפריך לעיל בספק מועט החמירו להפריש טלה לעצמו:

    שתי חמוריו שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן הכא ניחא דאצטריך לאשמועינן אין פודה וחוזר ופודה כל זמן שלא ניתן ליד כהן כדפריך לעיל בפירקא (בכורות דף ד:) אבל לקמן פ"ב דקתני כי האי גוונא גבי בכורות בהמה טהורה ליכא למימר הכי י"ל קמ"ל לא תלינן להעמיד הממון בחזקת בעלים שהאחת טנפה ונמוח הוולד ואחת ילדה שני זכרים ומיהו לקמן פרק יש בכור (בכורות דף מח:) קתני כה"ג גבי נשים ליכא למימר הכי שכל אחת יודעת בעצמה מה שילדה וי"ל אגב דתנייה הכא תנייה התם א"נ ניחא ליה לפרש כל גווני ואע"ג דלא צריכי כדקתני זכר ונקבה נותן אחד לכהן דלא צריכא כלל:

    שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן לכאורה מפריש טלה אחד מספק לעצמו וכן מוכח לקמן פרק שני (בכורות דף יח:) דגבי שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן (דמוכח) משום דקדושת בכור חלה על שתיהם וכן פי' בקונטרס מפריש עוד טלה והוא לעצמו:

    מאן תנא א"ר ירמיה דלא כר' יוסי הגלילי פ"ה מאן תנא דאמרינן שילדה שני זכרים אינו נותן אלא חד טלה לכהן וקשה לפי' דהכא אפי' ר"י הגלילי מודה מדלא קתני במתניתין ויצאו שני ראשיהן כאחד כדקתני בפרק שני (לקמן בכורות יז.) וכיון דלא ראינו שיצאו בבת אחת מספק לא אמרי' בבת אחת יצאו אפי' לר"י הגלילי דלא שכיחא וצריך לפרש דנהי דמספק מודה ר' יוסי הגלילי דאין נותן לכהן אלא חד טלה מ"מ בספק מועט טוב להחמיר בדבר ולהפריש טלה שני לעצמו:

    Tosafot on Bekhorot 9a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' ד"ה בי בליעי כו' היאך יורדים לתהום כו' או חריץ כו' מדאמר שם בי בליעי אית ביה תלתא צלמי חד כו' עד כאן לשונם כצ"ל וכן היה בנוסחות תלמוד שלהן כמ"ש בע"י וק"ל:

    בד"ה מאן תנא כו' דהכא אפי' לר' יוסי הגלילי מודה מדלא כו' וצריך לפרש כו' להחמיר בדבר ולהפריש טלה שני לעצמו עכ"ל כצ"ל וכן היה בנוסחת ואע"ג דלקמן במתני' בב' זכרים ונקבה נמי צריך להפריש טלה שני לעצמו כמ"ש התוס' לקמן ולא הוזכר במתני' היינו משום דסמך עצמו אבבא קמייתא כמ"ש הרא"ש אבל ברישא דמתני' אי הוי אתי כר"י הגלילי ה"ל למתני דבעי להפריש טלה שני לעצמו וק"ל:

    בד"ה אמר רב אשי כו' אחותו הויא אינו מינו טפי כו' דדלמא הוי חציצה כו' פשיטא דלא הוי חציצה כו' אמאי לא אמר כל כו' והא פרישית לא אמר כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה זכר ונקבה מפריש כו' וא"ת לר"י הגלילי אם יצאו שניהם בב"א כו' דקאי איצאו ב' ראשיהם כאחד כו' בכורת רחם וא"כ סמיך כו' וי"ל כדפרישית לעיל כו' להפריש טלה לעצמו עכ"ל כצ"ל וצ"ע אמאי לא קשיא להו הכי בפשיטות גם לרבנן כיון דנקבה חוצצת וקודם שיצא כולו יצאת אחותו וחוצצת וסמיך האי מיעוטא למחצה נקבות קודמין וכן הוא ברא"ש דגם לרבנן הוה רובא לפטור בזכר ונקיבה לר' יוסי הגלילי מרישא נמי מוכח דלא ניזל בתר רובא לפטור דהא בב' זכרים קאמר דלא אתיא כר"י משום דלר"י היה לו להפריש טלה שני לעצמו משום דשמא יצאו בבת א' אע"ג דלא שכיחא והוה מיעוטא ודו"ק:

    בד"ה שתי חמוריו כו' כדפי' לעיל בפירקין כו' כה"ג גבי בכורות כו' דלא צריכי כלל עכ"ל ק"ק למאי שכתבו דקמ"ל לקמן דלא נימא שהאחת טינפה ה"נ הכא איכא למימר הכי מה"ט דצריכא ויש ליישב ודו"ק:

    בד"ה ב' זכרים כו' דמוכח משום דקדושת בכור כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 9a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ט׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־282 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 134 מילים

      נפתחת ב״כי מטי לבי בליעי, מלא כוזא דמיא…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי, שדינהו בתיגדא,…״

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים…״

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״שתי חמוריו שלא ביכרו וילדו שני זכרים…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״אחת ביכרה, ואחת שלא ביכרה, וילדה שני…״

    6. קטע 630 מילים

      נפתחת ב״שנאמר: (שמות יג, יג) ״ופטר חמור תפדה…״

      חכמים: רבה.

    7. קטע 717 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מאן תנא? אמר ר' ירמיה: דלא…״

      חכמים: רבי יוסי.

    8. קטע 815 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: אפילו תימא רבי יוסי הגלילי,…״

      חכמים: רבי יוסי, אביי.

    9. קטע 96 מילים

      נפתחת ב״וליגמר מיניה! הא מיעט רחמנא ״הזכרים״.…״

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי: לימא דלא כרבי יוסי הגלילי,…״

      חכמים: רבי יוסי, אביי.

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״בשלמא לר' ירמיה, דלא מוקי לה כרבי…״

      חכמים: רבי יוסי, אביי.

    12. קטע 1221 מילים

      נפתחת ב״ועוד, תניא: חמורו שלא ביכרה וילדה שני…״

      חכמים: רבי יוסי.

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״והא כי כתיב האי, בקדושת הגוף הוא…״

      חכמים: אביי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף ט׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026