דינרא הדריינא — דינר זהב שטבוע במטבע אדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר:
ושייפא — שם המלך:
דמיזדבין בכ"ה — דינר של כסף בדינר צורי:
דל מינייהו שתותא ואינך לפדיון הבן — דס"ל דסלעים של בכור הם סלעים של ד' דינר והוא סלע צורי דמטי לחמשה סלעים עשרים דינר:
עשרים וחד נכי דנקא הוו — דל שתות מכ"ד ופשו עשרים ודל שתות מחד זוזא פשו כ"א נכי דנקא:
אלא דל שתותא וזוזא — ואכתי עשרים נכי דנקא הוו דכי מדלית שתות וכי הדר מדלית חדא פשו עשרים נכי שתות:
אלא דל בריש זוזא — ופשו כ"ד והדר דל שתות מכ"ד ופשו עשרים והנך לפדיון הבן אזלי:
דהוו להו עשרין מתקלי במתקלא דינרא — במשקל דינר צורי כדפרישית:
דאינון עשרין ותמניא ופלגי ופלגא דנקא — בדינרא ערביא. דדינר צורי עושין השבעה עשר בדינר ערבי והי"ד עושין כ' פשו להו שש צורים דעבדי ח' דינרים ערביים ופלגא [ופלגא] דנקא דהוא פונדיון דדינר הוו י"ב פונדיונין אלא שפונדיוני צורי גדולים ושל ערביים קטנים וכיון דשבעה צורים עושין עשרה ערביים מטי לכל דינר צורי דינר ערבי וחמש פונדיונין ערביים ושביעית פונדיון דצא וחשוב לשבעה דינרים חמש פונדיונין ושביעית פונדיון לכל דינר הוו להו ל"ו פונדיונין טופייאנא דאינון ג' דינרים ואישתכח דשבעה הוו עשרה הלכך ז' דינר צורים הוו עשרה והי"ד הוו עשרים ופשו ששה דינר צורים הוסף לכל דינר חמשה פונדיונין ושביעית הוו להו ל"א פונדיונין טופייאנא בציר פורתא וההוא פורתא לא חשיב בין פונדיונין ועשה אותן דינר הוו ל"א פונדיונין שני דינר ופלגא דדינר ופונדיון אישתכח דששה דינר צורים עושין תמניא ופלגא ופלגא דנקא של ערביים. ולשון זה שפירשתי כתוב בספרים ולא פירש לנו כי לא פירש מפי הרב הגדול כל הך מילתא דהוו להו עשרין מתקלי במתקלא דינר דאינון כ"ח ופלגא ופלגא דנקא אבל מצאתיה בתשובת הגאונים:
סילעין דאורייתא תלתא — דינר צורים הוו ותילתא דהן עשרין מעין:
והלא סלע של קודש — המקדיש שדהו בשנת היובל היה פודה בית זרע [חומר] שעורים בחמשים סלעים. ובתורת כהנים גבי מקדיש שדהו קתני כערכך יקום נותן מ"ט סלעים ומ"ט פונדיונין למ"ט שנים של יובל והלא סלע של קודש כו' כלומר ולמה אמרנו מ"ט פונדיונין והלא סלע של קודש מ"ח פונדיונין אישתכח דקא פריק בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל ופונדיון:
פונדיון זה מה טיבו — והלא לא נאמר אלא חמשים שקל כסף:
קולבון לפרוטרוט — הכרע הוא האי פונדיון דמטי קולבון מעה קטנה לכל אחד לפרוטרוט משמע לכל אחד בפני עצמו כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל בכורות דף ה.) ולא מנאו הכתוב אלא בפרוטרוט. קתני מיהת סלע של קודש ארבעים ושמונה פונדיונין והיינו ארבעה דינר צורים דהכי אמרינן בקדושין (דף יב.) שש מעה כסף דינר מעה שני פונדיונין נמצא דינר י"ב פונדיונין וסלע ארבעים ושמונה אלמא סלע דאורייתא ארבעה דינרין וקשיא לרבא:
ומשנינן בתר דאוסיפו עליה — על סלע דאורייתא הוסיפו שתות ועשאוהו למדת סלע צורי עשרים וארבעה מעין:
יהיה — עשרים גרה יהיה השקל משמע עוד הויה אחרת: בפרשת ערכין כתיב הוא. בסדר ויקח קרח כתיב עשרים גרה הוא שלא יפחות:
רב אחא כהן היה ושלח רב אשי לרב אחא:
לישלח לי מר תילתא — שנתתי לך יותר מדאי כרבא דאמר סלע דאורייתא שלש דינרין ותילתא מטי לחמשה סלעים ט"ו דינר והתילתא דאינון שתי דינרין נכי תלתא דמטי לסך הכל שבסר זוז נכי תילתא:
שלח ליה — רב אחא תשלח לי מר תלתא זוזי דהא אוסיפו עלייהו ועשאום למדת צורי דהוו חמש סלעים עשרים זוז:
ליטרין — מנין דהוא עשרים וחמשה סלעים:
קינטרין — מאה סלעים בכל שקל:
דכתיב עובר לסוחר — שבכל מקום שיש סוחרים מקבלין אותו בתורת שקלים:
והאיכא דוכתא דקרו לתקלא דידהו קינטריא — שגדול במדת קינטרא הלכך קינטריא יהיב ליה:
מפני כספה [וזהבה] של ירושלים — שהיה בלשכה והוא של הקדש ואסור לזרים וכשלקחוהו עובדי כוכבים ערבוהו עם זהובים:
וחיללוה — משמע כיון שבאו פריצים חיללוהו נפק לחולין:
הויא רובא דעלמא — בתמיה. דעליה בעי איתסורי כל זהבים שבעולם:
הדריינא טריינא שיפא — אלו היו ממטבעות של ירושלים ורובן של אלו באו מירושלים:
