הא בעל מום שרי — ור' יוסי הוא דאמר בשחטו שרו רבנן אי נמי עקביא היא אע"ג דלא התירו וקשיא לריש לקיש:
תם קרי ליה — ומאי אע"פ שנולד בו מום אע"פ שנראה אחר כן לחכם ואמר מום קבוע:
לימא — הא דר"ל תנאי היא:
אסור — דבתם אפילו עקביא מודה דאתו לשהוייה ולאפקועי מקדושת מזבח ועוד שהרי עדיין אין בו שום היתר. אע"ג דנקט תולש הוא הדין לנתלש כדמפרש בסיפא דשמעתא:
לא בזה — שמת התיר עקביא אלא בשחטו:
אמר רבי יוסי מודה אבא — ששמו חלפתא שהוא מן החכמים החולקין על עקביא ומודה הוא בזה ששחטו שהוא מותר:
אבל בייחוד אמרו חכמים — שבאמת ובברור אמרו יניחנו בחלון לשער בכור בעל מום שנשר:
אבל — באמת וחבירו בעירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לח.) בסופו:
בייחוד — בברור וחבירו במסכת יומא (דף נד.) וידעו בייחוד ששם ארון נגנז:
שמא יש תקוה — שמא יהא מותר ליהנות. ומפרש ומה תקוה יש שאם שחטו דברי הכל מותר:
רבי יוסי היינו תנא קמא — דקאמר התולש צמר מבכור תם ושחטו אסור הא בעל מום ושחטו מותר לדברי הכל ובמת פליגי במודה דר' יוסי ולת"ק נמי במת פליגי:
תנא קמא סבר אי התירו מומחה אין אי לא לא — דבעל כרחיך הכי תרצת וכדתרצת ריש לקיש לעיל כי אותביניה מרישא דמילתיה דתנא קמא דקתני התולש צמר מבכור תם הא בעל מום שרי ותרצה ריש לקיש ואמר כל היכא דלא התיר מומחה תם קרי ליה אלמא הכי משמע מילתיה התולש צמר מבכור תם דהיינו בעל מום שלא התירו מומחה אסור לדברי הכל הא בכור בעל מום דהיינו התירו מומחה שתלש ממנו כו' ור' יוסי סבר אע"ג דלא התירו מומחה נמי כשנשר שרו רבנן ממאי מדקאמר יש תקוה דמשמע יש תקוה ויתירנו מומחה וישחטנו מכלל דאכתי לא התירו מומחה כשנשר:
פליגי במת והוא הדין לשחטו — מדלא אשכחן במילתיה דתנא קמא דנימא שחטו דברי הכל מותר:
הלכה כר' יהודה — דבשחטו פליגי ולא במת:
אידי ואידי — בין נראה בין לא נראה מישרי שרי דהא אפי' מונח בחלון קא"ר יוסי דאפי' רבנן שרו בשחטו:
אי רבנן אידי ואידי מיסר אסרי — דאותו שמחובר בו טעון קבורה לדברי הכל והתלוש ממנו רבנן אסרי ליה אפי' מונח בחלון:
אלא פשיטא ר' יהודה היא — דאמר בשחטו פליגי:
אידי ואידי — בין נראה בין לא נראה:
ושמע מינה בשחטו פליגי — מדלא מצית מוקמת ליה בגוונא אחריתי ומדסתם לן כר' יהודה ש"מ הלכתא כוותיה:
התולש צמר מעולה תמימה — מחיים לרבנן מהו לאחר שחיטת בעלת מום לא תיבעי לך דוודאי לרבנן אסור דאי שרית ליה אתי לשהוייה ואתי לידי גיזה ועבודה:
מי איכא מאן דשרי — אליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא:
