בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף כ״ו עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הא בעל מום שריור' יוסי הוא דאמר בשחטו שרו רבנן אי נמי עקביא היא אע"ג דלא התירו וקשיא לריש לקיש:

    תם קרי ליהומאי אע"פ שנולד בו מום אע"פ שנראה אחר כן לחכם ואמר מום קבוע:

    לימאהא דר"ל תנאי היא:

    אסורדבתם אפילו עקביא מודה דאתו לשהוייה ולאפקועי מקדושת מזבח ועוד שהרי עדיין אין בו שום היתר. אע"ג דנקט תולש הוא הדין לנתלש כדמפרש בסיפא דשמעתא:

    לא בזהשמת התיר עקביא אלא בשחטו:

    אמר רבי יוסי מודה אבאששמו חלפתא שהוא מן החכמים החולקין על עקביא ומודה הוא בזה ששחטו שהוא מותר:

    אבל בייחוד אמרו חכמיםשבאמת ובברור אמרו יניחנו בחלון לשער בכור בעל מום שנשר:

    אבלבאמת וחבירו בעירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לח.) בסופו:

    בייחודבברור וחבירו במסכת יומא (דף נד.) וידעו בייחוד ששם ארון נגנז:

    שמא יש תקוהשמא יהא מותר ליהנות. ומפרש ומה תקוה יש שאם שחטו דברי הכל מותר:

    רבי יוסי היינו תנא קמאדקאמר התולש צמר מבכור תם ושחטו אסור הא בעל מום ושחטו מותר לדברי הכל ובמת פליגי במודה דר' יוסי ולת"ק נמי במת פליגי:

    תנא קמא סבר אי התירו מומחה אין אי לא לאדבעל כרחיך הכי תרצת וכדתרצת ריש לקיש לעיל כי אותביניה מרישא דמילתיה דתנא קמא דקתני התולש צמר מבכור תם הא בעל מום שרי ותרצה ריש לקיש ואמר כל היכא דלא התיר מומחה תם קרי ליה אלמא הכי משמע מילתיה התולש צמר מבכור תם דהיינו בעל מום שלא התירו מומחה אסור לדברי הכל הא בכור בעל מום דהיינו התירו מומחה שתלש ממנו כו' ור' יוסי סבר אע"ג דלא התירו מומחה נמי כשנשר שרו רבנן ממאי מדקאמר יש תקוה דמשמע יש תקוה ויתירנו מומחה וישחטנו מכלל דאכתי לא התירו מומחה כשנשר:

    פליגי במת והוא הדין לשחטומדלא אשכחן במילתיה דתנא קמא דנימא שחטו דברי הכל מותר:

    הלכה כר' יהודהדבשחטו פליגי ולא במת:

    אידי ואידיבין נראה בין לא נראה מישרי שרי דהא אפי' מונח בחלון קא"ר יוסי דאפי' רבנן שרו בשחטו:

    אי רבנן אידי ואידי מיסר אסרידאותו שמחובר בו טעון קבורה לדברי הכל והתלוש ממנו רבנן אסרי ליה אפי' מונח בחלון:

    אלא פשיטא ר' יהודה היאדאמר בשחטו פליגי:

    אידי ואידיבין נראה בין לא נראה:

    ושמע מינה בשחטו פליגימדלא מצית מוקמת ליה בגוונא אחריתי ומדסתם לן כר' יהודה ש"מ הלכתא כוותיה:

    התולש צמר מעולה תמימהמחיים לרבנן מהו לאחר שחיטת בעלת מום לא תיבעי לך דוודאי לרבנן אסור דאי שרית ליה אתי לשהוייה ואתי לידי גיזה ועבודה:

    מי איכא מאן דשריאליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא:

    בכורות 26 עמוד א

    1הא בעל מום שרי, אע"פ שלא התירו מומחה! תנא: כל היכא דלא התירו מומחה תם קרי ליה.

    2לימא כתנאי: התולש צמר מבכור תם, אע"פ שנולד בו מום ושחטו אסור. בכור בעל מום שתלש ממנו, ואח"כ מת עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרים. אמר רבי יהודה: לא בזה התיר עקביא בן מהללאל, אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון, ואחר כך שחטו בזה עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין.

    3אמר רבי יוסי: מודה אבא חלפתא בזה שהוא מותר, אבל בייחוד אמרו חכמים: יניחנו בחלון, שמא יש תקוה. שחטו דברי הכל מותר, מת עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים.

    4ר' יוסי היינו תנא קמא! אלא לאו התירו מומחה איכא בינייהו?

    5דתנא קמא סבר: התירו מומחה אין, ואי לא לא, ואתא ר' יוסי למימר: אע"ג דלא התירו מומחה!

    6אמר רבא: לא, דכולי עלמא אי התירו מומחה אין, אי לא התירו לא, ושלש מחלוקת בדבר, דת"ק סבר: פליגי במת, והוא הדין לשחטו, והאי דקמיפלגי במת להודיעך כחו דעקביא.

    7ור' יהודה סבר: במת דברי הכל אסור, כי פליגי בשחטו, ואתא ר' יוסי למימר: בשחטו דברי הכל מותר, כי פליגי במת.

    8אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, דתנן: שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון, ואחר כך שחטו עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין.

    9אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא, דתנן: צמר המדולדל בבכור, את שנראה עם הגיזה מותר, ואת שאינו נראה אסור.

    10מני? אילימא ר' יוסי; ובמאי? אילימא בשחטו בין עקביא בין רבנן, אידי ואידי משרא שרי!

    11ואלא במת? ואי רבנן אידי ואידי מיסר אסרי, ואי עקביא איפכא מיבעיא ליה: נראה עם הגיזה אסור, דמיתה קאסרה לי' אינו נראה עם הגיזה מותר, דמעיקרא תליש!

    12אלא פשיטא ר' יהודה, ובמאי? אילימא במת בין לעקביא בין לרבנן, אידי ואידי מיסר אסרי!

    13אלא לאו בשחטה ואי עקביא אידי ואידי משרא שרי! אלא לאו רבנן היא? וש"מ בשחטו פליגי. ש"מ׃

    14בעי ר' ינאי: התולש צמר מעולה תמימה, מהו? תולש? מי איכא מאן דשרי? אלא, צמר שנתלש מעולה תמימה, מהו?

    15דחטאת ואשם לא תיבעי לך, דכיון דלכפרה אתו לא משהו להו. דבכור ומעשר נמי, דכיון דלאו לכפרה אתו משהו להו. כי תיבעי לך דעולה, מאי? כיון׃

    תוספות

    בכור בעל מום שתלש ממנוהכא לא קתני והניחו בחלון משום דרשע הוא שתולש ודעתו ליהנות לאלתר אבל בנשר קתני והניחו בחלון:

    דתנא קמא סבר אי התירו אין אי לא לאפירש בקונטרס דכיון דתריצנא לעיל דכל היכא דלא התירו מומחה תם קרי ליה אם כן סיפא דקרי ליה בעל מום מיירי בלא התרת מומחה וקשיא לפירושו דהא דתירץ הכי לעיל היינו כי היכי דאיתוקם לריש לקיש ככולי עלמא אבל השתא דצרכינן לומר ממה נפשך כתנאי מסתברא לומר איפכא דתהוי מילתיה כתנא קמא כפשטיה ונראה לפרש דסובר הש"ס עכשיו משום דקאמר ר' יוסי שמא יש תקוה שעל סמך השחיטה לא היה אומר כך שזה בידו ואין כאן שמא אבל בהתרת מומחה קאמר שמא יש תקוה שיזדקק לו חכם להתירו ואין זה כל כך דבר ברור דמי יימר דמזדקק ליה מומחה ומ"מ במסקנא קאמר שמא יש תקוה דקמיירי בשחיטה:

    התולש צמר מעולה תמימהיש פירוש מרש"י שכתוב בהם שהוממה ואח"כ נפדית ושחטה משמע שהעמידה כן כדי שתהא כעין בכור אלא שהתלישה היתה בתמות ותימה והא בעי האי צמר העמדה והערכה ואין מועיל לצמר העמדת הבהמה כדמוכח בפ' ראשית הגז (חולין קלה.) גבי הא דקאמר התם דאין ראשית הגז נוהג בקדשים משום דכתיב צאנך ולא של הקדש ומוקי לה למעוטי קדשי בדק הבית ופריך והא בעי העמדה והערכה וי"ל דסבירא ליה כר"ל דאית ליה בפ"ב דתמורה (דף לב:) לרבנן דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה והכי נמי אשכחן רב דסבר כוותיה בפ' שני (לעיל בכורות טו.) ועוד י"ל דקדשי מזבח שיש עליהם קדושת הגוף בטל הצמר אגב הבהמה אפילו אותו שנתלש ובר העמדה והערכה חשיב ולא דמי לקדשי בדק הבית א"נ חשיב האי צמר כבעל מום מעיקרא וכן שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא משום דכיון דמעל נפק לחולין כדקאמר בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כח.) משמע דשייך ביה פדיון ועוד יש לפרש שופר של עולה שהוקדשה הבהמה לדמי עולה ושופר שלמים שהוקדשה הבהמה לדמי שלמים ודינה כשלמים עצמן ואין בה מעילה כדקאמר בפ"ב דפסחים (דף כז:) בעצי שלמים עסקינן ומיהו קשה בהך דשמעתין דכיון דבעי הצמר פדיון היכי שייך למיגזר דלמא משהי ליה והא צריך לפדותו דמה היה מרויח וקצת היה נראה לפרש דאיירי בעולה ונשחטה למזבח שזריקת הדם מתרת בשרה למזבח והעור לכהנים ומבעיא ליה בצמר שנתלש אי משתרי נמי בהכי אבל פלוגתא דאמוראי היא בפרק המזבח מקדש (זבחים פו.) בעצמות שפרשו לפני זריקה דרבי זירא סבר דזריקה מתירתן אפילו לקתא דנרגי וחציני וקאמר התם כרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהם ופירש שם בקונטרס דמועלין לעולם אף לאחר זריקה וכל שכן דאינה מתרת מה שפירש מחיים ומיהו יש ספרים דגרסי התם כרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהן עד זריקה כו:

    תולש מי איכא מאן דשריפירש בקונטרס אליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא משמע דלעקביא אפשר דמותר אף על פי שהאמת הוא דלעקביא נמי אסור בתם כדמוכח ברייתא דהתולש צמר מבכור תם מכל מקום פירש כך בקונטרס שאפילו לא שמיעא ליה ברייתא דבר פשוט הוא דמיהא לרבנן דתולש אסור:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא כיון דלכפרה אתו לא משהו להו כו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה רבי יוסי היינו כו' לדברי הכל ובמת פליגי כו' הד"א במודה דר"י כו' במת פליגי הס"ד ובד"ה פליגי במת כו' מותר הס"ד ובדבור המתחיל אידי ואידי כו' שרי בשחטו הס"ד ואח"כ מ"ה אי רבנן כו' בחלון הס"ד ואח"כ מ"ה אלא כו' פליגי הס"ד ואח"כ מ"ה אידי כו' לא נראה הס"ד ובד"ה התולש כו' לאחר שחיטת בעלת מום כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה בכור בעל כו' אבל בנשר קתני כו' ובד"ה דתנא קמא סבר כו' תקוה דיזדקק לו חכם כו' דמי יימר דמזדקק ליה מומחה כו' ובד"ה התולש כו' שהעמידה כן כדי כו' והערכה וי"ל דס"ל כר"ל דאית ליה בפ"ב דתמורה לרבנן דקדשי מזבח לא הוו בכלל העמדה והערכה וה"נ אשכחן כו' אי נמי חשיבא האי צמר כבעל מום מעיקרא כו' כצ"ל ור"ל דבבעל מום מעיקרא כ"ע אפילו ר"ש מודה דלא בעי העמדה והערכה כדאמרינן לעיל פ"ב:

    בא"ד ועוד יש לפרש שופר כו' דשמעתין דכיון דבעי הצמר כו' נמי בהכי אבל כו' בעצמות שפירשו לפני זריקה כו' התם כר"א דאמר רבי כו' כצ"ל ובד"ה תולש מי כו' דשרי פי' בקונט' כו' אע"פ שהאמת הוא דלעקביא ברייתא דהתולש צמר כו' ברייתא דבר פשוט כו' כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף כ״ו עמוד א׳

    מסכת בכורות דף כ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־343 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הא בעל מום שרי ור' יוסי הוא דאמר בשחטו שרו רבנן אי נמי עקביא היא אע"ג דלא התירו וקשיא לריש לקיש:

    תם קרי ליה ומאי אע"פ שנולד בו מום אע"פ שנראה אחר כן לחכם ואמר מום קבוע:

    לימא הא דר"ל תנאי היא:

    אסור דבתם אפילו עקביא מודה דאתו לשהוייה ולאפקועי מקדושת מזבח ועוד שהרי עדיין אין בו שום היתר. אע"ג דנקט תולש הוא הדין לנתלש כדמפרש בסיפא דשמעתא:

    לא בזה שמת התיר עקביא אלא בשחטו:

    אמר רבי יוסי מודה אבא ששמו חלפתא שהוא מן החכמים החולקין על עקביא ומודה הוא בזה ששחטו שהוא מותר:

    אבל בייחוד אמרו חכמים שבאמת ובברור אמרו יניחנו בחלון לשער בכור בעל מום שנשר:

    אבל באמת וחבירו בעירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לח.) בסופו:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 26a · Sefaria

    תוספות

    בכור בעל מום שתלש ממנו הכא לא קתני והניחו בחלון משום דרשע הוא שתולש ודעתו ליהנות לאלתר אבל בנשר קתני והניחו בחלון:

    דתנא קמא סבר אי התירו אין אי לא לא פירש בקונטרס דכיון דתריצנא לעיל דכל היכא דלא התירו מומחה תם קרי ליה אם כן סיפא דקרי ליה בעל מום מיירי בלא התרת מומחה וקשיא לפירושו דהא דתירץ הכי לעיל היינו כי היכי דאיתוקם לריש לקיש ככולי עלמא אבל השתא דצרכינן לומר ממה נפשך כתנאי מסתברא לומר איפכא דתהוי מילתיה כתנא קמא כפשטיה ונראה לפרש דסובר הש"ס עכשיו משום דקאמר ר' יוסי שמא יש תקוה שעל סמך השחיטה לא היה אומר כך שזה בידו ואין כאן שמא אבל בהתרת מומחה קאמר שמא יש תקוה שיזדקק לו חכם להתירו ואין זה כל כך דבר ברור דמי יימר דמזדקק ליה מומחה ומ"מ במסקנא קאמר שמא יש תקוה דקמיירי בשחיטה:

    התולש צמר מעולה תמימה יש פירוש מרש"י שכתוב בהם שהוממה ואח"כ נפדית ושחטה משמע שהעמידה כן כדי שתהא כעין בכור אלא שהתלישה היתה בתמות ותימה והא בעי האי צמר העמדה והערכה ואין מועיל לצמר העמדת הבהמה כדמוכח בפ' ראשית הגז (חולין קלה.) גבי הא דקאמר התם דאין ראשית הגז נוהג בקדשים משום דכתיב צאנך ולא של הקדש ומוקי לה למעוטי קדשי בדק הבית ופריך והא בעי העמדה והערכה וי"ל דסבירא ליה כר"ל דאית ליה בפ"ב דתמורה (דף לב:) לרבנן דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה והכי נמי אשכחן רב דסבר כוותיה בפ' שני (לעיל בכורות טו.) ועוד י"ל דקדשי מזבח שיש עליהם קדושת הגוף בטל הצמר אגב הבהמה אפילו אותו שנתלש ובר העמדה והערכה חשיב ולא דמי לקדשי בדק הבית א"נ חשיב האי צמר כבעל מום מעיקרא וכן שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא משום דכיון דמעל נפק לחולין כדקאמר בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כח.) משמע דשייך ביה פדיון ועוד יש לפרש שופר של עולה שהוקדשה הבהמה לדמי עולה ושופר שלמים שהוקדשה הבהמה לדמי שלמים ודינה כשלמים עצמן ואין בה מעילה כדקאמר בפ"ב דפסחים (דף כז:) בעצי שלמים עסקינן ומיהו קשה בהך דשמעתין דכיון דבעי הצמר פדיון היכי שייך למיגזר דלמא משהי ליה והא צריך לפדותו דמה היה מרויח וקצת היה נראה לפרש דאיירי בעולה ונשחטה למזבח שזריקת הדם מתרת בשרה למזבח והעור לכהנים ומבעיא ליה בצמר שנתלש אי משתרי נמי בהכי אבל פלוגתא דאמוראי היא בפרק המזבח מקדש (זבחים פו.) בעצמות שפרשו לפני זריקה דרבי זירא סבר דזריקה מתירתן אפילו לקתא דנרגי וחציני וקאמר התם כרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהם ופירש שם בקונטרס דמועלין לעולם אף לאחר זריקה וכל שכן דאינה מתרת מה שפירש מחיים ומיהו יש ספרים דגרסי התם כרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהן עד זריקה כו:

    תולש מי איכא מאן דשרי פירש בקונטרס אליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא משמע דלעקביא אפשר דמותר אף על פי שהאמת הוא דלעקביא נמי אסור בתם כדמוכח ברייתא דהתולש צמר מבכור תם מכל מקום פירש כך בקונטרס שאפילו לא שמיעא ליה ברייתא דבר פשוט הוא דמיהא לרבנן דתולש אסור:

    Tosafot on Bekhorot 26a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא כיון דלכפרה אתו לא משהו להו כו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה רבי יוסי היינו כו' לדברי הכל ובמת פליגי כו' הד"א במודה דר"י כו' במת פליגי הס"ד ובד"ה פליגי במת כו' מותר הס"ד ובדבור המתחיל אידי ואידי כו' שרי בשחטו הס"ד ואח"כ מ"ה אי רבנן כו' בחלון הס"ד ואח"כ מ"ה אלא כו' פליגי הס"ד ואח"כ מ"ה אידי כו' לא נראה הס"ד ובד"ה התולש כו' לאחר שחיטת בעלת מום כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה בכור בעל כו' אבל בנשר קתני כו' ובד"ה דתנא קמא סבר כו' תקוה דיזדקק לו חכם כו' דמי יימר דמזדקק ליה מומחה כו' ובד"ה התולש כו' שהעמידה כן כדי כו' והערכה וי"ל דס"ל כר"ל דאית ליה בפ"ב דתמורה לרבנן דקדשי מזבח לא הוו בכלל העמדה והערכה וה"נ אשכחן כו' אי נמי חשיבא האי צמר כבעל מום מעיקרא כו' כצ"ל ור"ל דבבעל מום מעיקרא כ"ע אפילו ר"ש מודה דלא בעי העמדה והערכה כדאמרינן לעיל פ"ב:

    בא"ד ועוד יש לפרש שופר כו' דשמעתין דכיון דבעי הצמר כו' נמי בהכי אבל כו' בעצמות שפירשו לפני זריקה כו' התם כר"א דאמר רבי כו' כצ"ל ובד"ה תולש מי כו' דשרי פי' בקונט' כו' אע"פ שהאמת הוא דלעקביא ברייתא דהתולש צמר כו' ברייתא דבר פשוט כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 26a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף כ״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־343 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״הא בעל מום שרי, אע"פ שלא התירו…״

    2. קטע 252 מילים

      נפתחת ב״לימא כתנאי: התולש צמר מבכור תם, אע"פ…״

      חכמים: רבי יהודה.

    3. קטע 329 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יוסי: מודה אבא חלפתא בזה…״

      חכמים: רבי יוסי, אבא.

    4. קטע 411 מילים

      נפתחת ב״ר' יוסי היינו תנא קמא! אלא לאו…״

    5. קטע 517 מילים

      נפתחת ב״דתנא קמא סבר: התירו מומחה אין, ואי…״

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: לא, דכולי עלמא אי התירו…״

      חכמים: רבא.

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״ור' יהודה סבר: במת דברי הכל אסור,…״

    8. קטע 827 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה, הואיל…״

      חכמים: רב נחמן, רבי יהודה.

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״מני? אילימא ר' יוסי; ובמאי? אילימא בשחטו…״

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״ואלא במת? ואי רבנן אידי ואידי מיסר…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״אלא פשיטא ר' יהודה, ובמאי? אילימא במת…״

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״אלא לאו בשחטה ואי עקביא אידי ואידי…״

    14. קטע 1419 מילים

      נפתחת ב״בעי ר' ינאי: התולש צמר מעולה תמימה,…״

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״דחטאת ואשם לא תיבעי לך, דכיון דלכפרה…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף כ״ו ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026