מסכת בכורות דף י״ב עמוד א׳

מתני׳ · משנה

1אין פודין לא בעגל ולא בחיה, לא בשחוטה ולא בטריפה, ולא בכלאים ולא בכוי. ורבי אליעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה, ואוסר בכוי מפני שהוא ספק. נתנו לכהן אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו.

גמ׳ · גמרא

2מתני' מני? בן בג בג היא, דתניא: בן בג בג אומר: נאמר כאן ״שה״, ונאמר להלן ״שה״, מה להלן פרט לכל השמות הללו, אף כאן פרט לכל השמות הללו.

3אי מה להלן זכר תמים ובן שנה, אף כאן זכר תמים ובן שנה? ת"ל ״תפדה״ ״תפדה״ ריבה.

4אי ״תפדה״ ״תפדה״ ריבה, אפי' כל הני נמי? א"כ ״שה״ ״שה״ מאי אהני ליה?

5איבעי' להו: מהו לפדות בבן פקועה? אליבא דר' מאיר לא תיבעי לך, דכיון דאר"מ בן פקועה טעון שחיטה, שה מעליא הוא. אלא כי תבעי לך אליבא דרבנן, דאמרי: שחיטת אמו מטהרתו.

6כבישרא בדיקולא דמי, או דלמא: כיון דהשתא מיהא רהיט ואזיל, ״שה״ קרינא ביה?

7מר זוטרא אמר: אין פודין, ורב אשי אמר: פודין.

8א"ל רב אשי למר זוטרא: מאי דעתיך? דילפת מפסח. אי מה להלן זכר תמים ובן שנה, אף כאן זכר תמים ובן שנה! ״תפדה״ ״תפדה״ ריבה.

9אי ״תפדה״ ״תפדה״ ריבה, אפילו בן פקועה נמי! א"כ ״שה״ ״שה״ מאי אהני ליה?

10איבעיא להו: מהו לפדות בנדמה? אליבא דרבי אליעזר לא תיבעי לך, השתא בכלאים פרקינן, בנדמה מיבעיא?

11כי תיבעי לך אליבא דרבנן, בכלאים הוא דלא פרקינן, בנדמה פרקינן, או דלמא ל"ש׃

12ת"ש פרה שילדה מין עז אין פודין, הא רחל שילדה מין עז פודין. מני? אילימא ר' אליעזר הא בכלאים נמי פרקינן! אלא לאו רבנן היא?

13לא, לעולם ר' אליעזר היא, גופה קמ"ל דפרה שילדה מין עז אין פודין. לא תימא: זיל אבתריה דידיה, והאי עז מעליא הוא, אלא זיל בתר אימיה והאי עגל הוא.

14ת"ש דתני רבה בר שמואל: איזהו כלאים? רחל שילדה מין עז, ואביו שה. אביו שה, כלאים הוא? נדמה הוא! אלא, איזהו דמי לכלאים, דשויוה רבנן כי כלאים? רחל שילדה מין עז, ואביו שה.

15למאי? אי לקדשים מהיכא דממעט כלאים, מהתם ממעט נדמה, דתניא: (ויקרא כב, כז) ״שור או כשב״ פרט לכלאים, ״או עז״ פרט לנדמה!

16אי לבכור, (במדבר יח, יז) ״אך בכור שור״ אמר רחמנא, עד שיהא הוא שור ובכורו שור!

17אלא למעשר, ״תחת״ ״תחת״ מקדשים גמר! אלא לפטר חמור.

18לא, לעולם למעשר, וכגון שיש בו מקצת סימנין, מהו דתימא ״העברה״ ״העברה״ מבכור גמר,׃

19קמ"ל ״תחת״ ״תחת״ מקדשים גמר.

20איבעיא להו: מהו לפדות בפסולי המוקדשין?

21אליבא דר"ש לא תיבעי לך, כיון דאמר מותר בהנאה חולין הוא, כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה.

22מאי? כיון דאסור בהנאה, אין איסור חל על איסור?

23או דלמא, כיון דלא תפיס פדיונו, אפקועי איסורא בעלמא הוא?

24אמר רב מרי בריה דרב כהנא: מי זוטר מאי דכתיב בהו, ״כצבי וכאיל״? מה צבי ואיל אין פודין, אף פסולי המוקדשין אין פודין!

25השתא דאתית להכי,׃