בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף כ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    והתניאבניחותא:

    והרי הואכלומר ובדבר זה יש לו דין בכור:

    מה בכור קדוש לפני זמנושהרי קדושתו מרחם:

    אף מעשר קדוש לפני זמנודמחוסר זמן נכנס לדיר:

    לילף מקדשיםמשלמים שאין יכול להקדישן מחוסר זמן שאין קדושה חלה עליהן כדאמרינן בתורת כהנים ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' אין לי אלא לאשה מנין אף להקדיש תלמוד לומר לקרבן:

    שכן גואל מום תמורת אכילהבכור ומעשר אין נפדין דבבכור נאמר (במדבר יח) לא תפדה ובמעשר (ויקרא כז) לא יגאל אבל קדשים נפדין במומן. וקדושין במומן קדושה גמורה מה שאין כן בקדשים כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות דף יד.) כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן כו' חוץ מבכור ומעשר. ובכור ומעשר אין תמורתן קריבה דכתיב לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק וגו' ואמרינן הן קריבין ואין תמורתן קריבה במסכת תמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף כא.) אבל שאר קדשים תמורתן קריבה כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות ד' יד:) רק קדשיך אלו התמורות:

    אכילהבכור ומעשר נאכלין במומן זה לישראל וזה לכהן אבל קדשים שנפל בהן מום נפדין:

    פשוט זכר קדוש במתנותמעשר וקדשים נוהגין בפשוט ואינם צריכין להיות זכרים וצריכים להקדישם בידים ואינם ממתנות כהונה ומעשר ושלמים נאכלין לבעלים כדמפרש בפרק מעשר בהמה (לקמן בכורות דף נו.) דמעשר הוי שלמים אבל בכור לאו פשוט הוא ואינו נוהג אלא בזכרים ואין צריך להקדישו דמרחם קדוש וממתנות כהונה הוא:

    העברה העברהוהעברת כל פטר רחם הזכרים כל אשר יעבור תחת השבט:

    אצר חיותאנעצר רחמה ונימוק העובר:

    בעבועי דמאפולטת אבעבועות של דם:

    להראותו לחכםלידע אם עובר היה ותיפטר מן הבכורה:

    ארבעים יוםדהמפלת יום ארבעים צריכה לישב ימי טומאה וטהור בציר מהכא מיא בעלמא הוא:

    בבהמה בכמהשהתה משקבלה זכר עד הטינוף דנימא ולד הוא ומיפטרא מן הבכורה:

    לאו היינו דזעירידסד"א דהכי אמר דשלשים יום שהוה הולד להבראות וביום ל"א נימוק ויוצא (והכי קאמר זעירי אין טינוף מעכב בלידה שאינה מתעברת ולד אחר פחות משלשים יום):

    לקבל איתמרמשהפילה את עובר ראשון אינה מקבלת זכר עד שלשים יום אבל בימי יצירת הולד לא איירי:

    מצינו לוקח מן העובד כוכביםמה דינו כדתני מתניתין:

    אישתבוחי משתבח ליההמוכר אומר קחנה שכבר ביכרה ואין צריך עוד ליתן ולדה לכהן:

    ספקוהאי דלא אשבחה מוכר בהכי דסבר לשחיטה בעי לה:

    אם לא הודיעובארבעה פרקים בשנה מוכר שמכר פרה לשחוט ובו ביום מכר בנה לאחר לשחוט צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט ואם לא הודיעו הולך לוקח ושוחט לבן ואינו צריך לחזור ולשאל אם היום נשחטה האם:

    התם במוכר תלא רחמנאשצריך להודיעו כדאמרינן בשחיטת חולין (דף פג:) יום אחד יום המיוחד טעון כרוז דהיינו יום המיוחד ארבעה פרקים בשנה מיוחדין לכך שיטעון מוכר להכריז אמה מכרתי לשחוט:

    הכא בלוקח תליא מילתאדכתיב (דברים ט״ו:י״ט) בבקרך ובצאנך דמי שהבהמה שלו עליו להפריש בכורותיו:

    מתני' הרי זו תקברהחררה דאסורה בהנאה דשמא ולד זכר היה שנימוק וקדוש בבכורה ביציאתו:

    גמ' אינה מטמאה במגע ובמשאכנבילה. השתא ס"ד משום דלא חיישינן שמא ולד נימוק אמאי תקבר:

    בכורות 21 עמוד ב

    1והתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, והרי הן כבכור מה בכור קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו, אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו.

    2ואדיליף מבכור, ניליף מקדשים? מסתברא מבכור הוה ליה למילף, שכן: גואל, מום, תמורת, אכילה.

    3אדרבה, מקדשים הוה ליה למילף, שכן זכר, קדוש, במתנות, פשוט. אלא רבי שמעון ״העברה״ ״העברה״ גמיר.

    4היכי דמי טינוף? אמר רבא, כדאמרי רעותא: דצלתא אצר חיותא. ושמואל אמר: בעבועי דדמא. וצריך להראותו לחכם. חכם מנא ידע? אמר רב פפא: רועה חכם.

    5אמר רב חסדא: הרי אמרו יצירת הוולד באשה ארבעים יום. בעי רב חסדא: בבהמה בכמה? אמר ליה רב פפא לאביי: לאו היינו דזעירי, דאמר זעירי: אין טינוף פחות משלשים יום? ההוא לקבל איתמר.

    6מצינו לוקח מעובד כוכבים לוקח מישראל מאי? אמר רב: בכור ודאי, דאם איתא דבכרה אישתבוחי הוה מישתבח ליה.

    7ושמואל אמר: בכור ספק, סבר לשחיטה קא בעי ליה. ורבי יוחנן אמר: חולין ודאין, מאי טעמא? אם איתא דלא בכרה, כיון דאיכא איסורא, אודועי הוה מודע ליה.

    ברייתא

    8תניא כוותיה דרבי יוחנן, דאמר חולין: אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע. לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל? התם במוכר תליא מילתא, הכא בלוקח תליא מילתא.

    מתני׳ · משנה

    9רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה ששפעה חררת דם, הרי זו תקבר, ופטורה מן הבכורה.

    גמ׳ · גמרא

    10תני רבי חייא: אינה מטמאה לא במגע ולא במשא. ומאחר דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא, אמאי תקבר?

    תוספות

    אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנווהא דאמר בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) הרי מחוסר זמן דלא חזי ואמר רבי שמעון קדוש היינו במעשר בהמה כדמוכח הכא דפליגי ר' שמעון ורבנן אבל בשאר קדשים מודה אפילו ר' שמעון:

    שכן גואל מום כו'הא דלא קאמר נמי ואין באים מחוצה לארץ כשאר קדשים משום דפלוגתא היא התם בגמרא תמורה (דף כא.):

    אכילהפירש בקונט' שנאכלין במומן בלא פדיון וקצת קשה הא מכלל גואל הוא ונראה לפרש דמשונה אכילתה משאר פסולי המוקדשין דאין נשחטין באיטליז ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא ומדאורייתא הוא כדמשמע בפרק קמא דתמורה (ד' ח.) ובסוף חלק (סנהדרין ד' קיב:) גבי עיר הנדחת דממעט בכור ומעשר מדכתיב בהמה מי שנאכל בתורת בהמתך יצאו בכור ומעשר שאין נאכלין בתורת בהמתך דתנן כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז חוץ מן הבכור ומעשר:

    העברה העברה גמיריואף ע"ג דאיכא למילף נמי תחת תחת מקדשים כדאמר בפ"ק (לעיל בכורות ד' יב.) בהמה שיש בה מקצת סימנין הכא לענין קידוש שייך למילף טפי מהעברה דמשמע כל אשר יעבור תחת השבט לשון קידוש:

    אשתבוחי משתבח ליהפירש בקונטרס שכבר ביכרה ולא תסתכן בלידה עוד אבל עובד כוכבים אי נמי א"ל הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושו דעובד כוכבים אפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן ועוד יש לפרש דאישתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן הבכורה:

    רבי יוחנן אמר חולין ודאיבהלכות גדולות פסק כר' יוחנן ובביצה (דף ד:) אמרי' רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ובפ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' מז:) אמרינן שמואל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן:

    התם במוכר תליא מילתאשיודע המוכר בלוקח שקונה לשחוט ועובר בלאו דולפני עור אם אינו מודיעו דלוקח לא איבעי ליה לאסוקיה לדעתיה שמכר אמה או בתה:

    הכא בלוקח תליא מילתאשעליו לחקור בבהמתו אם היא חייבת בבכורה:

    בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבראע"פ דתנא בפרק בהמה המקשה (חולין דף עז.) המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים כדמפרש התם משום דנסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות הכא שאני כדמפרש בגמרא כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה ומה שאינו דוחק בגמרא לומר כן אלא משום דרבי חייא דקאמר וכי מאחר דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי תקבר ומשני כדי לפרסמה כו' בלאו הכי צריך היה טעם דפרסום אלא אדאמר ר' חייא לא ניחא ליה כל כך שתקבר מטעם פרסום כיון דאפי' יודע שילדה דבר הקדוש לא בעיא קבורה משום דבטלי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה אכילה כו' מום נפדין פשוט כו' ובד"ה לקבל אתמר משהפילה את עובר ראשון כו' ובד"ה אשתבוחי כו' בפרה הס"ד ואח"כ מ"ה ספק והאי דלא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ר"י ובביצה אמר רב כו' ובד"ה בהמה גסה כו' כ"כ שתיקבר מטעם פרסום כיון דאפילו יודע שילדה דבר הקדוש כו' כצ"ל: :

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף כ״א עמוד ב׳

    מסכת בכורות דף כ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־229 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    והתניא בניחותא:

    והרי הוא כלומר ובדבר זה יש לו דין בכור:

    מה בכור קדוש לפני זמנו שהרי קדושתו מרחם:

    אף מעשר קדוש לפני זמנו דמחוסר זמן נכנס לדיר:

    לילף מקדשים משלמים שאין יכול להקדישן מחוסר זמן שאין קדושה חלה עליהן כדאמרינן בתורת כהנים ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' אין לי אלא לאשה מנין אף להקדיש תלמוד לומר לקרבן:

    שכן גואל מום תמורת אכילה בכור ומעשר אין נפדין דבבכור נאמר (במדבר יח) לא תפדה ובמעשר (ויקרא כז) לא יגאל אבל קדשים נפדין במומן. וקדושין במומן קדושה גמורה מה שאין כן בקדשים כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות דף יד.) כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן כו' חוץ מבכור ומעשר. ובכור ומעשר אין תמורתן קריבה דכתיב לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק וגו' ואמרינן הן קריבין ואין תמורתן קריבה במסכת תמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף כא.) אבל שאר קדשים תמורתן קריבה כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות ד' יד:) רק קדשיך אלו התמורות:

    אכילה בכור ומעשר נאכלין במומן זה לישראל וזה לכהן אבל קדשים שנפל בהן מום נפדין:

    פשוט זכר קדוש במתנות מעשר וקדשים נוהגין בפשוט ואינם צריכין להיות זכרים וצריכים להקדישם בידים ואינם ממתנות כהונה ומעשר ושלמים נאכלין לבעלים כדמפרש בפרק מעשר בהמה (לקמן בכורות דף נו.) דמעשר הוי שלמים אבל בכור לאו פשוט הוא ואינו נוהג אלא בזכרים ואין צריך להקדישו דמרחם קדוש וממתנות כהונה הוא:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 21b · Sefaria

    תוספות

    אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו והא דאמר בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) הרי מחוסר זמן דלא חזי ואמר רבי שמעון קדוש היינו במעשר בהמה כדמוכח הכא דפליגי ר' שמעון ורבנן אבל בשאר קדשים מודה אפילו ר' שמעון:

    שכן גואל מום כו' הא דלא קאמר נמי ואין באים מחוצה לארץ כשאר קדשים משום דפלוגתא היא התם בגמרא תמורה (דף כא.):

    אכילה פירש בקונט' שנאכלין במומן בלא פדיון וקצת קשה הא מכלל גואל הוא ונראה לפרש דמשונה אכילתה משאר פסולי המוקדשין דאין נשחטין באיטליז ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא ומדאורייתא הוא כדמשמע בפרק קמא דתמורה (ד' ח.) ובסוף חלק (סנהדרין ד' קיב:) גבי עיר הנדחת דממעט בכור ומעשר מדכתיב בהמה מי שנאכל בתורת בהמתך יצאו בכור ומעשר שאין נאכלין בתורת בהמתך דתנן כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז חוץ מן הבכור ומעשר:

    העברה העברה גמירי ואף ע"ג דאיכא למילף נמי תחת תחת מקדשים כדאמר בפ"ק (לעיל בכורות ד' יב.) בהמה שיש בה מקצת סימנין הכא לענין קידוש שייך למילף טפי מהעברה דמשמע כל אשר יעבור תחת השבט לשון קידוש:

    אשתבוחי משתבח ליה פירש בקונטרס שכבר ביכרה ולא תסתכן בלידה עוד אבל עובד כוכבים אי נמי א"ל הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושו דעובד כוכבים אפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן ועוד יש לפרש דאישתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן הבכורה:

    רבי יוחנן אמר חולין ודאי בהלכות גדולות פסק כר' יוחנן ובביצה (דף ד:) אמרי' רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ובפ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' מז:) אמרינן שמואל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן:

    התם במוכר תליא מילתא שיודע המוכר בלוקח שקונה לשחוט ועובר בלאו דולפני עור אם אינו מודיעו דלוקח לא איבעי ליה לאסוקיה לדעתיה שמכר אמה או בתה:

    הכא בלוקח תליא מילתא שעליו לחקור בבהמתו אם היא חייבת בבכורה:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Bekhorot 21b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה אכילה כו' מום נפדין פשוט כו' ובד"ה לקבל אתמר משהפילה את עובר ראשון כו' ובד"ה אשתבוחי כו' בפרה הס"ד ואח"כ מ"ה ספק והאי דלא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ר"י ובביצה אמר רב כו' ובד"ה בהמה גסה כו' כ"כ שתיקבר מטעם פרסום כיון דאפילו יודע שילדה דבר הקדוש כו' כצ"ל: :

    Chidushei Halachot on Bekhorot 21b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף כ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־229 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 134 מילים

      נפתחת ב״והתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר משום…״

      חכמים: רבי שמעון, רב לאחר.

    2. קטע 214 מילים

      נפתחת ב״ואדיליף מבכור, ניליף מקדשים? מסתברא מבכור הוה…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״אדרבה, מקדשים הוה ליה למילף, שכן זכר,…״

      חכמים: רבי שמעון, רבה.

    4. קטע 425 מילים

      נפתחת ב״היכי דמי טינוף? אמר רבא, כדאמרי רעותא:…״

      חכמים: רב פפא, רבא, שמואל.

    5. קטע 533 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חסדא: הרי אמרו יצירת הוולד…״

      חכמים: רב חסדא, רב פפא, אביי.

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״מצינו לוקח מעובד כוכבים לוקח מישראל מאי?…״

    7. קטע 727 מילים

      נפתחת ב״ושמואל אמר: בכור ספק, סבר לשחיטה קא…״

      חכמים: רבי יוחנן, שמואל.

    8. קטע 826 מילים

      נפתחת ב״תניא כוותיה דרבי יוחנן, דאמר חולין: אם…״

      חכמים: רבי יוחנן, רב ושמואל, שמואל.

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תני רבי חייא: אינה מטמאה לא…״

      חכמים: רבי חייא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף כ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026