לימא קסברי רבנן מקצת רחם — הנוגע בבכור מקדשו דנהי דאי אפשר לצמצם וראשון לחודיה קדיש איכא למיפרך הא קודם שיצא כולו יצא אחיו וחצץ בינו לבין הרחם וכתיב (במדבר ח׳:ט״ז) פטר כל רחם עד שיפטור כל הרחם. ולר' יוסי ליכא למיפרך דכיון דתרווייהו קדשו כחד דמו:
מין במינו — ואלו שניהם מין אחד:
ומותר — קודם פדיונו:
בכור אדם — מותר בהנאה למעשה ידיו קודם פדייה דהא לא אשכחן דאסור:
שהקפידה וכו' — וכיון דמחמיר כולי האי שקבע לו הכתוב פדיון בשה ולא באחר ודאי אסור בהנאה:
בשלקי — עשבים שלוקות:
בשויו — שנותן עשבים שוה דמי החמור לכהן:
בשויו לא אמרי' — דלא חמיר מהקדשות:
לאפקועי לאיסורא בשה — ואפילו שלא בשויו כדקתני מתני' גדול וקטן:
בכסף צורי — דאינו מתחלל על אסימון כדכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך:
במזיד — שנתכוון לחללו:
קידש — אם קידש בו את האשה מקודשת. אלמא מותר בהנאה לר' יהודה:
בהך דביני וביני — ששוה החמור יותר מן השה:
שפדיונו מותר — כגון הכא שהכהן אוכל את השה בלא שום הקרבה והוא אסור קודם פדיון דהא פסולי המוקדשין שאסורין בהנאה קודם פדיונן הוי פדיונן נתפס בקדושתן ואסור:
שביעית — המוכר פירות שביעית הדמים מותרין לעולם והפירות עצמן מתבערין בשעת הביעור כשכלה לחיה וקס"ד דהאי מקשה דפדיון שביעית מותר לעולם ולא שמיעא ליה הא דאחרון אחרון נתפס:
אחרון אחרון — במס' סוכה (דף מ:) לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשעת הביעור לקח בבשר יין יצא בשר ונכנס יין יין בשמן יצא יין ונכנס שמן ואחרון נתפס בשביעית להתבער ופרי עצמו שגדל בשביעית שבאו אלו מכחו בכ"מ שהוא אסור מן הביעור ואילך:
בשלך ושל אחרים — עובדי כוכבים כגון בכור בהמה שיש בה שותפות לעובד כוכבים אע"ג דמחייב ר' יהודה למיתב חצי דמיו לכהן שרי בגיזה ועבודה שאין קדושה לחצאין אבל פטר חמור לא ממעט מהאי קרא וכל כמה דלא ממעט לא שרינן ליה דלא גרע מבכור בהמה טהורה ולרבי שמעון ממעט ליה קרא:
בשלמא לרבי יהודה — דדריש צאנך ולא של שותפות עובד כוכבים:
היינו דכתיב צאנך — דמשמע המיוחד לך ולא כתב צאן סתמא. ושורך אע"ג דמצי למיכתב בבכור שור ומימעט נמי בכור אדם מיניה אפי' הכי אטו צאנך כתב שורך:
ה"ג היינו דכתיב צאנך ושורך אטו צאנך אלא לר"ש לכתוב שור וצאן:
אמר רבא גרסינן:
לאחר עריפה — אם לא פדאו וערפו כדינו:
אסור — להאכילו לכלבו:
עגלה ערופה — אסורה בהנאה משום דכתיב (דברים כא) שם שם תהא קבורתה:
ושור הנסקל — ששחטו לאחר שנגמר דינו דלא ירדה בו טומאת נבילות. ועגלה ערופה ששחטה לאחר ירידתה לנחל איתן דקי"ל דהיא אוסרתה:
ציפורי מצורע — אסורין בהנאה במסכת קדושין (דף נז.):
ופטר חמור — ששחטו ועדיין מפרכס שלא ירד לטומאת נבילה אבל אם נגע בו שרץ מטמא טומאת אוכלים שאם חזר ונגע באוכלים אחרים מטמאים אע"פ שמפרכס דאמר בהעור והרוטב (חולין קיז:) השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלים דמהניא לה שחיטת ישראל למהוי מחשבה הואיל ושחיטה דכוותה חזיא לה בבהמה טהורה. אי נמי אפילו ערפו ממש דנבילה היא ואיכא למימר בהם טומאת אוכלים כגון דאיכא פחות מכזית מינייהו דלא חזי לטומאת נבילות מיצטרף בהדי פחות מכביצה אוכלין ומשלימו לכביצה:
כולן מטמאין טומאת אוכלין — אם נגע בהו טומאה ואע"ג דאינהו גופייהו אסירי מהניא להו להכי שאם נגעו באוכלין אחרים מטמאין אותן:
כולן אין מטמאין — הואיל ואסורין בהנאה:
שעת הכושר — קודם בישול:
לאחרים — לעובדי כוכבים דאינו אסור בהנאה:
