תורא ברא דעינא — שורה חיצונה של עין היינו בת עין המכסה את העין:
דק משוקע — דק המשקע את העין הרי זה מום:
הא בשחור הא בלבן — השתא קס"ד דמוקים חדא בשחור של עין וחדא בלבן של עין:
וסימניך ברקא — מייל"א דהוי לבן וצף והוי מום הכא נמי סימן זה יהא לך בדוק דלבן וצף הוי מום:
ברקא — כגון השוכר את החמור והבריקה (ב"מ דף עח.):
זקן אחד — כהן היה:
לא עברתי לפניו — שגדול הדור היה:
חלזון זה — בכור היה לו לאותו זקן והיה לו חלזון בעינים:
שמורה הלכה — הלכה חדשה שלא שמענוה מאחר:
קודם מעשה — קודם שבא מעשה ההלכה בידו:
שומעין לו — ועושין מעשה:
אין שומעין לו — דבשביל המעשה אומרה. והכא מאן ציית ליה במאי דאמר דמום קבוע הוא:
מתניתין — דקתני אין מום בלבן רבי יוסי היא:
יצא מחלב עינימו — יצא רשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעינו ושומן העין בלבן הוא:
דבר המבלבל — שפוסק הסירא ומערב השחור והלבן כל היכי דעבר הוי מבלבל:
מתני' חורוור — חולי הוא שיש טיפין לבנות בעין:
הקבועים — אתרוייהו [קאי] אחורוור ואמים:
בודקין ג"פ בתוך שמונים יום — ואם לא בדקוהו אע"פ שמום נמצא שם ביום שמונים לא הוי מום דשמא בינתים הלך לו וחזר שכן דרכו:
מים — שעיניו נוטפות מים:
אלו הם המים הקבועין — כלומר במאי ידעינן אי קבועין הן אי עוברים:
אכל לח ויבש של גשמים — אם האכילוהו לרפואה תבן ומספוא שקורין פיצ"א:
לח — הגדל בניסן ויבש הגדל בתשרי כדמפרש בגמרא והאכילוהו ביחד לח ויבש של גשמים הגדל בשדה בית הבעל דסגי ליה בגשמים:
או לח ויבש של שלחים — קרקע שצריכה להשקות:
או שלא אכל לח ויבש ביחד אלא אכל יבש ואח"כ אכל לח לרפואה אין זה דרך רפואה אע"פ שלא נתרפא בכך אינו מום עד שיאכל יבש אחר הלח דזו היא דרך רפואתו ואם לא נתרפא הוי מום:
גמ' מתני' — דקתני חורוור קבוע שמונים יום רבי יהודה היא:
אכל לח ויבש של בית הבעל — שאין צריך להשקותה ההוא הוי רפואה:
ולא לח ויבש של שלחין — דלא הוי רפואה ולא בדקנא ביה:
או שאכל יבש — של בית הבעל ואחר כך לח אינו נבדק בכך דאין זו דרך רפואה:
וישנו ג' חדשים — דג' חדשים בדקינן ליה בהכי:
והאנן תרוייהו תנן — דבין של בית הבעל בין של שלחין ואי אכיל יבש אחר הלח מסי ובדקינן ומתניתין כרבי יהודה אוקימתא:
חסורי מחסרא — מתני':
ה"ז מום — אם לא נתרפא בכך:
לח בזמן לח — מספוא הגדל באדר וניסן מאכילין אותו באדר וניסן:
ויבש ביבש — מספוא הגדל באלול ותשרי מאכילין אותו בתשרי דלא שחטי ליה עד שיעברו כל ימי הקיץ ויבדק בשניהם:
ת"ש — דלח בזמן לח ויבש בזמן יבש:
וכמה מאכילין אותו — בכל יום:
בסעודה ראשונה — שאוכל בכל יום יהבינן לי' מן הרפואה כגרוגרות:
1מאי הריס? אמר רב פפא: תורא ברא דעינא. דק תבלול, ת"ר דק משוקע הרי זה מום, צף אינו מום.
2והתניא איפכא! לא קשיא, הא בשחור הא בלבן. והא: אין מומין בלבן! אלא, הא בדוק לבן, הא בדוק שחור.
3דאמר רבה בר בר חנה: סח לי יאשיה דמן אושא: דק שחור משוקע הרי זה מום, צף אינו מום. דק לבן משוקע אינו מום, צף הרי זה מום, וסימניך: ברקא.
4חלזון נחש ועצב. איבעיא להו: חלזון הוא נחש, או דלמא חלזון או נחש?
5ת"ש דאמר רבה בר בר חנה: סח לי רבי יוחנן בן אלעזר, זקן אחד היה בשכונתינו, ור"ש בן יוסי לקוניא שמו, ומימי לא עברתי לפניו. פעם אחת עברתי לפניו, אמר לי: שב בני, שב. חלזון זה מום קבוע לשחוט עליו, וזהו נחש שאמרו חכמים.
6ואע"פ שאמרו: אין אדם רואה מומין לעצמו, אבל מורה הלכה לתלמידים, ותלמידים מורין לו.
7והאמר ר' אבא אמר רב הונא: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאו אין שומעין לו! איהו נמי מורה ובא הוה מעיקרא.
8איזהו תבלול? לבן הפוסק את הסירא. מתני׳ מני? רבי יוסי היא, דתניא: לבן ונכנס בשחור שחור ונכנס בלבן ה"ז מום דברי ר"מ ר' יוסי אומר לבן ונכנס בשחור ה"ז מום, שחור ונכנס בלבן אינו מום, שאין מומין בלבן׃
9אמר רב מ"ט דרבי יוסי דכתיב ״(תהלים עג״, ז) יצא מחלב עינימו תרבא דעינא איקרי עינימו סתמא לא איקרי ור"מ מ"ט מה לשון תבלול דבר המבלבל את העינים:
10חורוור והמים הקבועין איזהו חורוור הקבוע כל ששהה שמונים יום ר' חנניא בן אנטיגנוס אמר בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום׃
11ואלו הן מים הקבועין אכל לח ויבש של גשמים לח ויבש של שלחים או אכל היבש ואח"כ הלח אינו מום עד שיאכל הלח ואח"כ היבש:
12מתני' מני רבי יהודה היא דתניא חורוור קבוע ארבעים יום ומים הקבועים שמונים יום דברי ר"מ ורבי יהודה אומר חורוור שמונים יום׃
13ואלו הן מים הקבועים אכל לח ויבש של בית השלחין או שאכל יבש ואח"כ אכל הלח אין מום עד שיאכל יבש אחר הלח וישנו ג' חדשים׃
14והא תרוייהו תננהי אכל לח ויבש של גשמים לח ויבש של בית השלחין׃
15חסורי מיחסרא והכי קתני אכל לח ויבש של גשמים ה"ז מום בית השלחין אינו מום ודגשמים נמי אכל יבש ואח"כ אכל לח אינו מום עד שיאכל יבש אחר הלח׃
16וישנו ג' חדשים איני והתניא והא רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אדר וניסן לח אלול ותשרי יבש אימא אדר וחצי ניסן לח אלול וחצי תשרי יבש:
17איבעיא להו לח בזמן לח ויבש בזמן היבש או דלמא לח ויבש בזמן הלח׃
18תא שמע דאמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אדר וניסן לח אלול ותשרי יבש דלמא פירי דאלול ותשרי מאכילנא ליה באדר וניסן׃
19וכמה מאכילין אותו אמר רבי יוחנן משום רבי פנחס בן ערובא כגרוגרת אמר רבא: בעי במערבא: כגרוגרות בסעודה ראשונה,׃
וסימניך ברקא — משמע דהוי מום קבוע ותימה דבפ' מי שאחזו (גיטין סט.) יש רפואות לברקא ובפרק המוציא יין (שבת עח.) נמי אמרי' כוחלין לברקותי וי"ל דהתם מיירי בממשמשין ובאין קודם שנקבעו וכן נמי [צריך] לתרץ אקושיא אחריתי דהתם בפרק המוציא יין קתני (ג"ז שם) דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין (ליחוור) [ליארוד] ובתוספתא (דשבת פ"ט) גרסי' להו ובתוספתא במכילתין (פ"ד) כתוב יאור במקום חורוור משמע דהכל אחד וחורוור הקבוע חשיב לקמן מום ומיהו איכא למימר דבשבת מיירי באותו שאינו קבוע ועוד יש לתרץ דהיכא דאין מתרפא מאליו חשיב מום והא דקאמר לקמן גבי מים הקבועים דאם עובר כשמאכילין אותו לח ויבש של גשמים לא הוי קבוע אין זו רפואה ממש אלא בדיקה ונסיון אם הם קבועים אם לאו אבל רפואה גמורה יכולה להעביר מום קבוע תדע דלקמן (בכורות דף לט:) אמרינן גבי נפגם הזובן נפגם ולא ניטל דניטל חוזר לאיתנו יותר וכשנפגם נמי הוי יכול ליטלו ומיהו י"ל דכי נפגם תחלה אין לו תקנה וקצת יש לדקדק מילפת דכתיבא באורייתא והוי מום כדלקמן (בכורות דף מא.) והיא חזזית המצרית ובב"ק בפרק מרובה (בבא קמא דף פ:) משמע דיש לה רפואה כדאמרינן מתריעין על החיכוך בשבת ומוקי לה בחזזית המצרית דלח מבחוץ ויבש מבפנים ומיהו יש לפרש דהא שמתריעין לאו שתתרפא אלא שלא תוסיף דמה נפשך אין לה רפואה דאמרי' לקמן שמלפפת והולכת עד יום המיתה וכתיב נמי אשר לא תוכל להרפא ומיהו יש לדקדק מיבלת דכתיבא והויא מום כדלקמן ותנן בפ' המוצא תפילין (עירובין קג.) חותכין יבלת במקדש וכן חותכין יבלת בפסח (פסחים סה:) אלמא יש לה רפואה בחתיכה וחשיב מום ואין להעמידה דלית בה עצם דתלתולי בעלמא הוא כדלקמן ומיהו יש להעמידה ביבלת שבעין ודלית ביה שער דאין שוחטין עלה לא במקדש ולא במדינה ואע"ג דאמרי' בעירובין (שם) לחה ויבשה יד וכלי הכל שייך ביבלת שבעין:
אם קודם מעשה אמרה שומעין לו — אומר ר"ת דלא אמרי' הכי אלא היכא דצריך לאותה הוראה כי הכא וביבמות בפ' הערל (יבמות דף עו.) גבי חגר חרב כישמעאל ובפרק נושאין על האנוסה (יבמות צח.) גבי גר נושא אשת אחיו מאמו ובריש עשרה יוחסין (קדושין ע:) גבי עובדא דרב יהודה דכל דאמר מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא שהיה נראה לרב יהודה שאומר כן לפי שהקניטו:
יצא מחלב עינימו — לפי הדרשה לבן שבעין קורין חלב כדפי' בקונטרס ששם שומן העין ורוצה לומר שיצא הרשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעין אבל פשטיה דקרא רוצה לומר שיוצא העין ובולט לחוץ מרוב שומן שבתוכו:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
גמרא פיסקא חלזון נחש וענב כצ"ל:
בפרש"י בד"ה והא אנן כו' של בית הבעל בין כו' ובד"ה וכמה מאכילין אותו בכל יום עכ"ל כצ"ל והס"ד:
תוס' בד"ה אם קודם כו' חגר חרב כישמעאל כו' כצ"ל:
ד"ה יצא מחלב כו' שומן שבתוכו כצ"ל:
מסכת בכורות דף ל״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־463 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאתורא ברא דעינא שורה חיצונה של עין היינו בת עין המכסה את העין:
דק משוקע דק המשקע את העין הרי זה מום:
הא בשחור הא בלבן השתא קס"ד דמוקים חדא בשחור של עין וחדא בלבן של עין:
וסימניך ברקא מייל"א דהוי לבן וצף והוי מום הכא נמי סימן זה יהא לך בדוק דלבן וצף הוי מום:
ברקא כגון השוכר את החמור והבריקה (ב"מ דף עח.):
זקן אחד כהן היה:
לא עברתי לפניו שגדול הדור היה:
חלזון זה בכור היה לו לאותו זקן והיה לו חלזון בעינים:
ועוד 29 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Bekhorot 38b · Sefaria
וסימניך ברקא משמע דהוי מום קבוע ותימה דבפ' מי שאחזו (גיטין סט.) יש רפואות לברקא ובפרק המוציא יין (שבת עח.) נמי אמרי' כוחלין לברקותי וי"ל דהתם מיירי בממשמשין ובאין קודם שנקבעו וכן נמי [צריך] לתרץ אקושיא אחריתי דהתם בפרק המוציא יין קתני (ג"ז שם) דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין (ליחוור) [ליארוד] ובתוספתא (דשבת פ"ט) גרסי' להו ובתוספתא במכילתין (פ"ד) כתוב יאור במקום חורוור משמע דהכל אחד וחורוור הקבוע חשיב לקמן מום ומיהו איכא למימר דבשבת מיירי באותו שאינו קבוע ועוד יש לתרץ דהיכא דאין מתרפא מאליו חשיב מום והא דקאמר לקמן גבי מים הקבועים דאם עובר כשמאכילין אותו לח ויבש של גשמים לא הוי קבוע אין זו רפואה ממש אלא בדיקה ונסיון אם הם קבועים אם לאו אבל רפואה גמורה יכולה להעביר מום קבוע תדע דלקמן (בכורות דף לט:) אמרינן גבי נפגם הזובן נפגם ולא ניטל דניטל חוזר לאיתנו יותר וכשנפגם נמי הוי יכול ליטלו ומיהו י"ל דכי נפגם תחלה אין לו תקנה וקצת יש לדקדק מילפת דכתיבא באורייתא והוי מום כדלקמן (בכורות דף מא.) והיא חזזית המצרית ובב"ק בפרק מרובה (בבא קמא דף פ:) משמע דיש לה רפואה כדאמרינן מתריעין על החיכוך בשבת ומוקי לה בחזזית המצרית דלח מבחוץ ויבש מבפנים ומיהו יש לפרש דהא שמתריעין לאו שתתרפא אלא שלא תוסיף דמה נפשך אין לה רפואה דאמרי' לקמן שמלפפת והולכת עד יום המיתה וכתיב נמי אשר לא תוכל להרפא ומיהו יש לדקדק מיבלת דכתיבא והויא מום כדלקמן ותנן בפ' המוצא תפילין (עירובין קג.) חותכין יבלת במקדש וכן חותכין יבלת בפסח (פסחים סה:) אלמא יש לה רפואה בחתיכה וחשיב מום ואין להעמידה דלית בה עצם דתלתולי בעלמא הוא כדלקמן ומיהו יש להעמידה ביבלת שבעין ודלית ביה שער דאין שוחטין עלה לא במקדש ולא במדינה ואע"ג דאמרי' בעירובין (שם) לחה ויבשה יד וכלי הכל שייך ביבלת שבעין:
אם קודם מעשה אמרה שומעין לו אומר ר"ת דלא אמרי' הכי אלא היכא דצריך לאותה הוראה כי הכא וביבמות בפ' הערל (יבמות דף עו.) גבי חגר חרב כישמעאל ובפרק נושאין על האנוסה (יבמות צח.) גבי גר נושא אשת אחיו מאמו ובריש עשרה יוחסין (קדושין ע:) גבי עובדא דרב יהודה דכל דאמר מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא שהיה נראה לרב יהודה שאומר כן לפי שהקניטו:
יצא מחלב עינימו לפי הדרשה לבן שבעין קורין חלב כדפי' בקונטרס ששם שומן העין ורוצה לומר שיצא הרשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעין אבל פשטיה דקרא רוצה לומר שיוצא העין ובולט לחוץ מרוב שומן שבתוכו:
Tosafot on Bekhorot 38b · Sefaria
גמרא פיסקא חלזון נחש וענב כצ"ל:
בפרש"י בד"ה והא אנן כו' של בית הבעל בין כו' ובד"ה וכמה מאכילין אותו בכל יום עכ"ל כצ"ל והס"ד:
תוס' בד"ה אם קודם כו' חגר חרב כישמעאל כו' כצ"ל:
ד"ה יצא מחלב כו' שומן שבתוכו כצ"ל:
Chidushei Halachot on Bekhorot 38b · Sefaria
גמ' והא אין מומין בלבן ע' לקמן מ ע"ב תד"ה והא:
Gilyon HaShas on Bekhorot 38b · Sefaria
יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ל״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־463 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
נפתחת ב״גמ׳ מאי הריס? אמר רב פפא: תורא…״
חכמים: רב פפא.
נפתחת ב״והתניא איפכא! לא קשיא, הא בשחור הא…״
נפתחת ב״דאמר רבה בר בר חנה: סח לי…״
חכמים: רבה.
נפתחת ב״חלזון נחש ועצב. איבעיא להו: חלזון הוא…״
נפתחת ב״ת"ש דאמר רבה בר בר חנה: סח…״
חכמים: רבי יוחנן, רבה.
נפתחת ב״ואע"פ שאמרו: אין אדם רואה מומין לעצמו,…״
נפתחת ב״והאמר ר' אבא אמר רב הונא: כל…״
חכמים: רב הונא, אבא.
נפתחת ב״איזהו תבלול? לבן הפוסק את הסירא. מתני׳…״
חכמים: רבי יוסי.
נפתחת ב״אמר רב מ"ט דרבי יוסי דכתיב (תהלים…״
חכמים: רבי יוסי, רבא.
נפתחת ב״מתני' חורוור והמים הקבועין איזהו חורוור הקבוע…״
נפתחת ב״ואלו הן מים הקבועין אכל לח ויבש…״
נפתחת ב״גמ׳ מתני' מני רבי יהודה היא דתניא…״
חכמים: רבי יהודה.
נפתחת ב״ואלו הן מים הקבועים אכל לח ויבש…״
נפתחת ב״והא תרוייהו תננהי אכל לח ויבש של…״
נפתחת ב״חסורי מיחסרא והכי קתני אכל לח ויבש…״
נפתחת ב״וישנו ג' חדשים איני והתניא והא רב…״
חכמים: רב אידי בר אבין, רב יצחק בר אשיאן.
נפתחת ב״איבעיא להו לח בזמן לח ויבש בזמן…״
נפתחת ב״תא שמע דאמר רב אידי בר אבין…״
חכמים: רב אידי בר אבין, רב יצחק בר אשיאן.
נפתחת ב״וכמה מאכילין אותו אמר רבי יוחנן משום…״
חכמים: רבי יוחנן, רבי פנחס, רבא.
דור שני לאמוראים, ר' אבא שכתוב בש"ס ללא שם אביו, הוא תלמידו של ר' הונא ור' יהודה בר יחזקאל.
מקור: מסכת בכורות דף ל״ח עמוד ב׳ · קטע 7 — “והאמר ר' אבא אמר רב הונא: כל תלמיד חכם…”
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: בכורות דף ל״ח ע״ב
פתיחה בקורא