ולא חצי חמש — הלכך פטורין דכיון דחלקו הוה ליה מחצה לקוחות ולא אישתאר ירושה אלא ב' סלעים ופלגא ומפלגא דלקוחות לא שקיל איהו מידי דמלוה על פה לא גביא מלקוחות:
ואפילו חצי חמש — ושקיל ההוא פלגא דהוי ירושה:
אי הכי — דלר' יהודה פלגא הוא דשקיל נתחייבו הנכסים בתמיה:
חייב גברא מיבעי ליה גרסינן ולא גרסינן נתחייב — כלומר הכי איבעי ליה למיתנא רבי יהודה אומר חייבין שאינן פטורין לגמרי כדאמרי' אלא חצי חמש מיהא מיחייבי ולא שייך למיתני נתחייבו הנכסים (דאית ליה) מאחר שלאחר שלשים מת אלא בשביל החלוקה שחלקו ונעשו לקוחות הפסיד הכהן לר' יהודה גופיה ממה שנתחייבו הנכסים הפסיד מחצה:
האחים שחלקו — ושניהם ספק בכורות:
עשרה זוז לזה ועשרה זוז לזה — דהיינו ב' סלעים ופלגא:
אילימא בין חלק הירושה בין חלק הלקוחות — והא דקתני חייבין פלגא דחמשה קאמר דהא אמרת דכולי עלמא אית להו דרב אסי ורב פפא ושמעינן מינה דחמש ואפילו חצי חמש:
אפילו בציר מעשרה — אלא שמונה דלא מטי לכהן אלא ב' סלעים שקיל להו דהואיל ושקיל כהן בציר מחמש כל מה דמיתרמי ליה שקיל דהא דאמרי' חצי חמש ה"ה לרבות חמש ושליש חמש ואמאי קתני אם לאו פטורין:
אלא פשיטא (ודוקא) י' זוז דירושה — לכל חד וחד לבר מפלגא דלקוחות דהוי חמש סלעים דירושה:
והכא — במתניתין בדרב אסי או בדרב פפא פליגי דר"מ אית ליה דרב אסי ורב פפא הואיל דבין הכל אין שם אלא חמש לא שקיל מידי דחמש ולא חצי חמש ור' יהודה אית ליה דרב אסי דפלגא הוי לקוחות ולית ליה דרב פפא אלא סבירא ליה דמלוה על פה גובה מן הלקוחות ושקיל כולהו א"נ לית ליה דרב אסי אלא כולהו הוי ירושה ושקיל כולה. והשתא דהכי ס"ל מוקמינן לה לברייתא אם יש שם י' זוז לזה וי' זוז לזה בין הכל חייבין לתת כל הנכסים ואם לאו דבין הכל ליכא חמש פטורין דחמש ולא חצי חמש:
איכא דמתני לה לכולה הך שמעתא אסיפא — דמתניתין דמילתיה דרבי יהודה:
ולקח אחד מהם שדה מחבירו — הכא נמי דסבירא לן האחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה דקמחייב להו ר' יהודה:
כלישנא קמא — אלא בדרב אסי ורב פפא פליגי:
מתני' שתי נשים — של אחד:
וילדו ב' זכרים — במחבא שנתערבו:
אם לכהן אחד נתן — האב פדיון שניהם יחזיר לו ה' סלעים הואיל ומת בתוך ל' ואיגלאי מילתא דנפל הוא ושלא כדין שקל:
אין יכול להוציא מידם — דכל חד וחד מדחי ליה ואומר הריני מחזיק בם בשביל פדיון החי:
או שני זכרים ונקבה — ילדו הנשים שלו במחבא נותן ה' סלעים לכהן דממה נפשך חד הוי בכור אם האחת ילדה שני זכרים הראשון בכור ואם האחת ילדה זכר ונקבה נמצא שחבירתה ילדה זכר לבדו והוא בכור ואותו שעם הנקבה פטור שמא נקבה יצאת ראשון והמוציא מחבירו עליו הראיה:
אין כאן לכהן כלום — דאיכא למימר הנקבות יצאו תחלה ואין כאן בכור:
האב פטור — דמצי למימר בן המבכרת מת:
נתנו עד שלא חלקו כו' — כדין אותו של מעלה משום דרב אסי ורב פפא:
זכר ונקבה — יש לומר אותה שלא בכרה ילדה הנקבה ואין כאן בכור:
מת אחד מהם — מן הוולדות יחזיר להם חמשה סלעים ויחלקו שני האבות:
ואין יכולין להוציא — דכל חד וחד אומר אני מחזיק בם בשביל החי דאותו שנתן לי בשבילו לא מת וכל המוציא מחבירו ידו על התחתונה:
האבות פטורין — דכל חד וחד אמר ליה לכהן הנקבה שלי היא:
והבן חייב לפדות את עצמו — דמכל מקום בכור הוא:
שתי נקבות וזכר — יש לומר האחת ילדה נקבה ושנית זכר ונקבה ויצתה נקבה תחלה הלכך אין כאן לכהן כלום דיש לומר המבכרת ילדה הנקבה ע"כ וכן ב' זכרים ושתי נקבות:
גמ' כהן אחד נמי — ומב' אבות שקל כי אזיל לגביה האי אב לידחייה כהן ולימא לא שלך מת אלא של חבירך ולאו בעל דברים דידי את:
