מסכת בכורות דף י״ד עמוד א׳

מתני' כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן — שהיה להם מום קבוע והקדישן להמכר ולהבא מדמיהם קרבן למזבח:

חייבין בבכורה — לאחר פדיונן אם ילדו:

ובמתנות — זרוע לחיים וקיבה כחולין גמורין:

ויוצאין לחולין — בפדיונן לגמרי ליגזז וליעבד כחולין גרידי משום דמעיקרא לא חיילא עלייהו קדושה חמורה:

והשוחטן בחוץ פטור — אפי' קודם פדיון דאפי' הוי מומן קל כגון דוקין שבעין דלגבי קדשים מיחייב השוחטן בחוץ הכא פטור משום דלא חלה עליהן מתחילה קדושה כל כך:

ואין עושין תמורה — מפרש בגמ':

ואם מתו — קודם פדיונן יפדו להאכילן לכלבים דאין קדושתן חמורה ותו קמ"ל דגרעי משאר קדשים שאין נפדין אלא חיין שיוכלו לעמוד בפני הכהן בשעת הערכתן דכתיב (ויקרא כז) והעמיד (הכהן) את הבהמה וגו' והדר והעריך (אותה) הכהן וגו':

חוץ מן הבכור והמעשר — שאפילו במומן חלה עליהן קדושה חמורה דבכור רחם מקדשו ובמעשר כתיב (שם) לא יבקר בין טוב לרע דמשמע בין תם בין בעל מום קדוש טוב תם רע בעל מום:

מום עובר — כמאן דליתיה דמי וחלה עליהן קדושה:

פטור מן הבכורה — מפרש בגמרא:

ואין יוצאין כו' — שאפי' לאחר פדיונן אסורין (בהנאה) בגיזה ועבודה כדמפרש בגמרא:

ולדן וחלבן אסור כו' — מפרש בגמרא כשנתעברו קודם פדיונן וילדו לאחר פדיונן:

והשוחטן בחוץ — קודם פדיונן:

חייב — כרת. ובגמרא מפרש בדוקין שבעין דראוין הן לפנים ואליבא דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו אבל בשאר מומין לא דאמרינן במסכת יומא (דף סג:) הראוי לאהל מועד חייבין עליו אי לא לא:

יקברו — ואין נפדין דבעי העמדה והערכה:

גמ' טעמא דנפדין — ארישא קאי:

קדושת דמים — פטורה מן הבכורה כקדושת הגוף דמפרש לקמן מקראי דפטורה מבכורה וממתנות:

קדשי בדק הבית כו' — והני כקדשי בדק הבית דמו דהם עצמן לא הוקדשו מתחילה אלא לדמיהן:

לא — תסייעיה ממתניתין דקדושת דמים למזבח הוא דהוקדשו לשם כן שיהיו הדמים קריבין למזבח והתם הוא דאסור בגיזה ועבודה משום דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח:

הא — ולדות שנולדו לפני פדיונן אסורין בהנאה בלא פדייה ומיקרב לא קרבי דמכח קדושה דחויה אתו דאמם לא הוקדשה למזבח: