בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף ז׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    והני נמימטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע"ג דלאו מגופיה מימצן אסירי:

    שמכניסות אותן לגופןשאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן:

    ואין ממצים אותודובשנו מגופו וקשיא לרב ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו מימצו שרי: רב ששת אמר כל שהיה בתוך הטמא דאמר כר' יעקב בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות אותן לגופן הוא אלא דרחמנא שרייה בהדיא וגזירת הכתוב היא:

    שרץ העוף טמאהוולד ממש בהדיא כתיב בו (ויקרא י״א:י״ג) את אלה תשקצו מן העוף:

    אלא שרץ עוף טמא שאתה אין אוכלדלהכי דייקא ואי אתה דתיהדר ותידוק מיניה אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ שאינו ולד דוגמתו כגון דבש. ל"א אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל ומאידך קרא נסיב לה מכל שרץ העוף וגו':

    הגזין והצירעיןמין ארבה:

    דבש דבוריםדבש סתמא (הוו) קרו ליה. דבש הגזין הכי הוא דמיקרו:

    טהורמלקבל טומאת אוכלין דסתמיה לאו לאכילה עד שיחשב עליו:

    טהור אלמא בעי מחשבהבניחותא:

    דבש בכוורתוואכתי לא חשיב עליה שהרי הוא בכוורתו. ובדבש דבורים מיירי דאין כוורת אלא לדבורים:

    חלי דיחמורתאכעין ביצי זכר שהיחמורו' מוציאות מרחמן:

    ואסוריןמשום אבר מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם:

    דאזיל בתר איילתאלהיזקק לה:

    ונתרישופך זרע הרבה ונקרש:

    עור הבא כנגד פני חמורכעין שליא שהחמור נולד בו:

    טהורמלטמא במגע ובמשא:

    מאי לאואפילו הולד והאם מתים אפ"ה העור אין מטמא אלמא דאמר שליא לא מן הולד ולא מן האם אלא פירשא בעלמא היא:

    ה"ג לא בין הוא חי ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיהשמגוף האם הוא והרי היא חיה אבל לגבי אכילה כי שדית ליה בתר אם נמי אסור:

    מתני' שבלעמשמע דידעי ודאי שבלעו:

    לפי שאינו גידוליואלא כשהוא חי בלעו אבל גידוליו שרי שהיוצא מן הטהור טהור:

    גמ' אשרוצי אשריץדג טהור זה שנמצא בתוך הטמא נשרץ בגופו ועוברו הוא ואסור:

    דג טמא משריץבגופו עוברו כשאר בהמה וחיה:

    דג טהור מטיל ביציםויושב עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה כעופות:

    אי הכידדג טמא משריץ האי דבלע איעכל והוי ריעי וזה שנמצא בתוכו אשרוצי אשריציה ועוברו הוא וליתסר:

    דרך בית הריעיואי עוברו הוא בבית הרחם מיבעי ליה לאישתכוחי:

    שמצאו שלםשנגמרה כל צורתו וגדול הוא ואי עוברו לא הוי משתהי ברחם כולי האי:

    רב אשי אמרמתני' לאו כדחזיניה דבלע אלא שנמצא בתוכו והאי דקתני שבלע כיון דרוב דגים במינן משריצים וזה השריץ מין אחר כמו שבלע בפנינו דמי:

    כל המולידשיולד עובר ממש:

    מניקשיש לו דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים ומלקט פירורים ומפרנס בניו:

    עטלף קלב"א שורי"ץ דומה לעכבר ויש לו כנפים:

    בכורות ז עמוד ב

    1הטמא, והני נמי מינא דטמא הוא.

    2ואיכא דאמרי, דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו, דלא שתו אינשי. כי קמיבעיא להו דחמור, דשתו אינשי ומעלו לירקונא, מאי?

    3אמר להו רב ששת, תניתוה: היוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן הטהור טהור והני נמי מטמא קאתי.

    4מיתיבי: מפני מה אמרו דבש דבורים מותר? מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן.

    5הוא דאמר כר' יעקב, דאמר: דובשא רחמנא שרייה.

    6דתניא, ר' יעקב אומר: (ויקרא יא, כא) ״אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף״ זה אתה אוכל, ואי אתה אוכל שרץ עוף טמא.

    7שרץ עוף טמא בהדיא כתיב״! אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל מה שעוף טמא״ משריץ, ואיזה זה? זה דבש דבורים.

    8יכול אף דבש הגזין והצירעין? אמרת: לא. ומה ראית לרבות דבורים, ולהוציא הגזין והצירעין? מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי, ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם לווי.

    9כמאן אזלא הא דתניא: דבש הגזין והצירעין טהור ומותר באכילה? דלא כרבי יעקב.

    10טהור אלמא בעי מחשבה. תניא נמי הכי: דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה.

    11חלי דיחמורתא, סבור רבנן למימר: ביעי נינהו ואסירן. אמר רב ספרא: זרעא דאילא הוא, דאזיל בתר אילתא, ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא, ואזיל בתר יחמורתא ונתרי.

    12אמר רב הונא: עור הבא כנגד פניו של חמור מותר, מ"ט פירשא בעלמא הוא.

    13א"ל רב חסדא: תניא דמסייע לך: עור הבא כנגד פניו של אדם, בין חי בין מת טהור. מאי לאו בין הוא חי ואמו חיה, בין הוא מת ואמו מתה?

    14לא, בין הוא חי ואמו מתה, בין הוא מת ואמו חיה. והתניא: בין הוא חי ואמו חיה, בין הוא מת ואמו מתה! אי תניא, תניא.

    מתני׳ · משנה

    15דג טמא שבלע דג טהור, מותר באכילה, וטהור שבלע דג טמא, אסור באכילה, לפי שאינו גידולו.

    גמ׳ · גמרא

    16טעמא דחזיניה דבלע, הא לא חזיניה דבלע אמרי: אשרוצי אשריץ.

    17מנלן? דתניא: דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים. אי הכי, כי חזינא דבלע אמרי' האי איעכלא, והאי אשרוצי אשריץ!

    18אמר רב ששת: כגון שמצאו דרך הריעי. רב פפא אמר: כגון שמצאו דרך בית הבליעה. רב נחמן אמר: כגון שמצאו שלם.

    19רב אשי אמר: רוב דגים במינן משריצין, וכמי שבלע לפנינו דמי.

    ברייתא

    20ת"ר דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים, כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף שאף על פי שמטיל ביצים מניק.

    תוספות

    תניתוה היוצא מן הטמא טמאהא דמשמע לסימן נקטיה לא קשה מידי כדפרישי' לעיל (בכורות דף ו. ד"ה למה):

    הגזין וצרעיןגרסינן ולא גרסינן חגבים שזה עוף כמו גזי דכלתא דנדה (דף יז.) לפי' ר"ת:

    עור הבא נגד פניו של חמורפי' כדלעיל:

    מאי לאו בין הוא ואמו מתהפי אלמא לא הוי העור לא מן הולד ולא מן האם אלא הזרע שנתקדש:

    לא בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת ואמו חיהשהעור בא בין שניהם מן האם ומן הולד ולפיכך טהור עד שימותו שניהם ובקונטרס פירש כך בין הוא ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה [אבל] אמו חיה לעולם בעינן וכמו שפיר' נראה דמדנקט רב חסדא בין הוא מת ואמו מתה משמע דאין לו סייעתא אלא מהא דמטהרינן בשניהם מתים אבל אם האחד חי אין כאן סייעתא:

    דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילהתימה במסכת אהלות (פי"א מ"ז) תנו כלב שאכל בשר המת כמה תשהה במעיו שלשה ימים מעת לעת ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף אלמא חשיב עכול והכא נמי לישתרי ולא מסתבר לחלק בין בשר המת לשאר דברים דשלשה ימים דכלב משמע בכל דבר דמדמייתי עלה במסכת שבת פרק השואל (דף קנה:) יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטות לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ויש לחלק בין איסור לטומאה ויש רוצים להתיר מתוך משנה זו חטה שנמצאת בפסח במעי תרנגולת ולפי מה שחלקתי בין איסור לטומאה אין זה ראיה עוד פירש ר"ת דשמא יש להחמיר כר' יהודה בן בתירה דבעי מעת לעת ואם באנו לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה צ"ל דשמעתא אתיא בלא שהה כדי עיכול וא"ת אי לא שהה כדי עיכול היכי פריך בגמ' כי חזינא דבלע נימא האי איעכל והאי אשרוצי אשריץ י"ל פעם ממהר להתעכל קודם ולא הוי ככלב דלעולם ג' ימים:

    רוב דגים במינם משריציםהלכתא כרב אשי דהוא בתראה ויש להתיר אותן דגים שקורין מרנ"ש הנמצא תוך דג בלינ"א ואע"ג דלא חזינן דבלע ואין להקשות ממתני' דשריא דג טמא שבלע דג טהור לרב ששת דאסר מי רגלים של חמור דאפי' ללישנא בתרא דרב ששת דאסר אף של סוסים וגמל לא דמי חדא דמתני' לא איירי אלא נמצא תוכו דג טהור ואפילו יצאו הכא פשיטא דדגים עייל דגים נפיק אבל מים שהבהמה שותה לחלוחית הגוף מתערב עמהם ובת"כ תני גבי דגים תאכלו לרבות הטהור שבמעי טמא יכול אף הטמא שבמעי טהור ת"ל אותם מה ראית לומר בבהמה שבמעי טמא טמא ושבמעי טהור טהור (מטמא שבמעי הטהור טהור) ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ואין ראיה משם לאסור דג טמא שבלע דג טהור אחר שיצא משום דנקט שבמעי הטמא דלאו דוקא אלא משום טמא שבמעי טהור דדילמא ההיא דשרינן ביצא לחוץ משום דחשיב עיכול:

    דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביציםבע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף מ.) מפרש תרוייהו מטילי ביצים נינהו זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' ומעלי לירקונה כו' אך את זה תאכלו מכל שרץ וגו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה מטמא הוי משמע כו' ובד"ה שמכניסין כו' אותו דובשנו מגופו וקשיא כו' ובד"ה שרץ כו' מן העוף הס"ד ואח"כ מ"ה אלא שרץ כו' ואי אתה כו' דתיהדר ותידוק מיניה אבל כו' ובד"ה מאי לאו כו' דאמר שיליא לא מן הולד כו' בעלמא עכ"ל הס"ד ובד"ה דג טהור כו' בעופות הס"ד ואח"כ מ"ה אי הכי כו' דבלע אי עכ"ל והוי כו' ובד"ה דרך כו' לאשכוחי הס"ד ואח"כ מ"ה שמצאו כו' כולי האי הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה הגזין כו' ול"ג חגבים שזהו עוף כו' עכ"ל מתוס' ישנים שזהו עוף קאי אגזין דהכא וק"ל:

    בד"ה עור הבא כו' פי' כדלעיל עכ"ל כצ"ל ור"ל שהוא מותר מטעם דלעיל גבי יאלי דאינו אלא מזרע שנקרש כמ"ש ג"כ לקמן ודו"ק:

    בד"ה לא בין כו' דאין לו סייעתא אלא כו' אין כאן סייעתא עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה דג טהור כו' שאכל בשר המת כו' ראיה עוד פר"ח כו' כצ"ל והד"א:

    בד"ה רוב דגים כו' הלכתא כרב אסי כו' דדגים עול דגים נפיק אבל מים כו' טמא שבמעי אמו כו' ואין לאסור משום דג טמא כו' עכ"ל כל מה שחסר כאן בתוס' עיין ברא"ש:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ז׳ עמוד ב׳

    מסכת בכורות דף ז׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־368 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    והני נמי מטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע"ג דלאו מגופיה מימצן אסירי:

    שמכניסות אותן לגופן שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן:

    ואין ממצים אותו דובשנו מגופו וקשיא לרב ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו מימצו שרי: רב ששת אמר כל שהיה בתוך הטמא דאמר כר' יעקב בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות אותן לגופן הוא אלא דרחמנא שרייה בהדיא וגזירת הכתוב היא:

    שרץ העוף טמא הוולד ממש בהדיא כתיב בו (ויקרא י״א:י״ג) את אלה תשקצו מן העוף:

    אלא שרץ עוף טמא שאתה אין אוכל דלהכי דייקא ואי אתה דתיהדר ותידוק מיניה אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ שאינו ולד דוגמתו כגון דבש. ל"א אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל ומאידך קרא נסיב לה מכל שרץ העוף וגו':

    הגזין והצירעין מין ארבה:

    דבש דבורים דבש סתמא (הוו) קרו ליה. דבש הגזין הכי הוא דמיקרו:

    טהור מלקבל טומאת אוכלין דסתמיה לאו לאכילה עד שיחשב עליו:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 7b · Sefaria

    תוספות

    תניתוה היוצא מן הטמא טמא הא דמשמע לסימן נקטיה לא קשה מידי כדפרישי' לעיל (בכורות דף ו. ד"ה למה):

    הגזין וצרעין גרסינן ולא גרסינן חגבים שזה עוף כמו גזי דכלתא דנדה (דף יז.) לפי' ר"ת:

    עור הבא נגד פניו של חמור פי' כדלעיל:

    מאי לאו בין הוא ואמו מתה פי אלמא לא הוי העור לא מן הולד ולא מן האם אלא הזרע שנתקדש:

    לא בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת ואמו חיה שהעור בא בין שניהם מן האם ומן הולד ולפיכך טהור עד שימותו שניהם ובקונטרס פירש כך בין הוא ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה [אבל] אמו חיה לעולם בעינן וכמו שפיר' נראה דמדנקט רב חסדא בין הוא מת ואמו מתה משמע דאין לו סייעתא אלא מהא דמטהרינן בשניהם מתים אבל אם האחד חי אין כאן סייעתא:

    דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה תימה במסכת אהלות (פי"א מ"ז) תנו כלב שאכל בשר המת כמה תשהה במעיו שלשה ימים מעת לעת ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף אלמא חשיב עכול והכא נמי לישתרי ולא מסתבר לחלק בין בשר המת לשאר דברים דשלשה ימים דכלב משמע בכל דבר דמדמייתי עלה במסכת שבת פרק השואל (דף קנה:) יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטות לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ויש לחלק בין איסור לטומאה ויש רוצים להתיר מתוך משנה זו חטה שנמצאת בפסח במעי תרנגולת ולפי מה שחלקתי בין איסור לטומאה אין זה ראיה עוד פירש ר"ת דשמא יש להחמיר כר' יהודה בן בתירה דבעי מעת לעת ואם באנו לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה צ"ל דשמעתא אתיא בלא שהה כדי עיכול וא"ת אי לא שהה כדי עיכול היכי פריך בגמ' כי חזינא דבלע נימא האי איעכל והאי אשרוצי אשריץ י"ל פעם ממהר להתעכל קודם ולא הוי ככלב דלעולם ג' ימים:

    רוב דגים במינם משריצים הלכתא כרב אשי דהוא בתראה ויש להתיר אותן דגים שקורין מרנ"ש הנמצא תוך דג בלינ"א ואע"ג דלא חזינן דבלע ואין להקשות ממתני' דשריא דג טמא שבלע דג טהור לרב ששת דאסר מי רגלים של חמור דאפי' ללישנא בתרא דרב ששת דאסר אף של סוסים וגמל לא דמי חדא דמתני' לא איירי אלא נמצא תוכו דג טהור ואפילו יצאו הכא פשיטא דדגים עייל דגים נפיק אבל מים שהבהמה שותה לחלוחית הגוף מתערב עמהם ובת"כ תני גבי דגים תאכלו לרבות הטהור שבמעי טמא יכול אף הטמא שבמעי טהור ת"ל אותם מה ראית לומר בבהמה שבמעי טמא טמא ושבמעי טהור טהור (מטמא שבמעי הטהור טהור) ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ואין ראיה משם לאסור דג טמא שבלע דג טהור אחר שיצא משום דנקט שבמעי הטמא דלאו דוקא אלא משום טמא שבמעי טהור דדילמא ההיא דשרינן ביצא לחוץ משום דחשיב עיכול:

    דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים בע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף מ.) מפרש תרוייהו מטילי ביצים נינהו זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים:

    Tosafot on Bekhorot 7b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' ומעלי לירקונה כו' אך את זה תאכלו מכל שרץ וגו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה מטמא הוי משמע כו' ובד"ה שמכניסין כו' אותו דובשנו מגופו וקשיא כו' ובד"ה שרץ כו' מן העוף הס"ד ואח"כ מ"ה אלא שרץ כו' ואי אתה כו' דתיהדר ותידוק מיניה אבל כו' ובד"ה מאי לאו כו' דאמר שיליא לא מן הולד כו' בעלמא עכ"ל הס"ד ובד"ה דג טהור כו' בעופות הס"ד ואח"כ מ"ה אי הכי כו' דבלע אי עכ"ל והוי כו' ובד"ה דרך כו' לאשכוחי הס"ד ואח"כ מ"ה שמצאו כו' כולי האי הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה הגזין כו' ול"ג חגבים שזהו עוף כו' עכ"ל מתוס' ישנים שזהו עוף קאי אגזין דהכא וק"ל:

    בד"ה עור הבא כו' פי' כדלעיל עכ"ל כצ"ל ור"ל שהוא מותר מטעם דלעיל גבי יאלי דאינו אלא מזרע שנקרש כמ"ש ג"כ לקמן ודו"ק:

    בד"ה לא בין כו' דאין לו סייעתא אלא כו' אין כאן סייעתא עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה דג טהור כו' שאכל בשר המת כו' ראיה עוד פר"ח כו' כצ"ל והד"א:

    בד"ה רוב דגים כו' הלכתא כרב אסי כו' דדגים עול דגים נפיק אבל מים כו' טמא שבמעי אמו כו' ואין לאסור משום דג טמא כו' עכ"ל כל מה שחסר כאן בתוס' עיין ברא"ש:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 7b · Sefaria

    בן יהוידע

    דָּג טָהוֹר מֵטִיל בֵּיצִים נראה לי בס"ד 'בֵּיצָה בֵּיצָה' [214] עולה מספר טָהֹר [214] פירוש אם תראהו מטיל ביצה ביצה תטהר אותו כי הוא דג טהור.

    Ben Yehoyada on Bekhorot 7b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ז׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־368 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 16 מילים

      נפתחת ב״הטמא״, והני נמי מינא דטמא הוא.…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״ואיכא דאמרי, דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא…״

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״אמר להו רב ששת, תניתוה: היוצא מן…״

      חכמים: רב ששת.

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: מפני מה אמרו דבש דבורים מותר?…״

    5. קטע 58 מילים

      נפתחת ב״הוא דאמר כר' יעקב, דאמר: דובשא רחמנא…״

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״דתניא, ר' יעקב אומר: (ויקרא יא, כא)…״

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״שרץ עוף טמא בהדיא כתיב! אלא שרץ…״

    8. קטע 831 מילים

      נפתחת ב״יכול אף דבש הגזין והצירעין? אמרת: לא.…״

      חכמים: רבה.

    9. קטע 913 מילים

      נפתחת ב״כמאן אזלא הא דתניא: דבש הגזין והצירעין…״

      חכמים: רבי יעקב.

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״טהור אלמא בעי מחשבה. תניא נמי הכי:…״

    11. קטע 1126 מילים

      נפתחת ב״חלי דיחמורתא, סבור רבנן למימר: ביעי נינהו…״

      חכמים: רב ספרא.

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״אמר רב הונא: עור הבא כנגד פניו…״

      חכמים: רב הונא.

    13. קטע 1329 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב חסדא: תניא דמסייע לך: עור…״

      חכמים: רב חסדא.

    14. קטע 1425 מילים

      נפתחת ב״לא, בין הוא חי ואמו מתה, בין…״

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ דג טמא שבלע דג טהור, מותר…״

    16. קטע 1611 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ טעמא דחזיניה דבלע, הא לא חזיניה…״

    17. קטע 1720 מילים

      נפתחת ב״מנלן? דתניא: דג טמא משריץ, דג טהור…״

    18. קטע 1821 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת: כגון שמצאו דרך הריעי.…״

      חכמים: רב ששת, רב פפא, רב נחמן.

    19. קטע 1911 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר: רוב דגים במינן משריצין,…״

      חכמים: רב אשי.

    20. קטע 2023 מילים

      נפתחת ב״ת"ר דג טמא משריץ, דג טהור מטיל…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף ז׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026