בן חלל — כישראל דמי וחייב בבכורה:
לאחר שלשים — ישנו במצות פדייה דכתיב (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש:
שהרי זכה אביו בפדיונו — דאי נמי יהיב (ליה) האב הוה מפריש ליה ושקיל ליה לנפשיה דהא כהן הוא וכיון דזכה האב בפדיונו מורישו לבנו עם שאר נכסיו:
לא זכה האב — דהא לא איחייב אב מעולם אלא בן נתחייב לאחר מיתת אביו ואיחייב ליה למיתביה לכהן אחר:
דאמר ליה — האי חלל לכהן אתינא מכח גברא כהן דלא מצית אישתעויי דינא בהדיה שאם היה אביו פודה אותו היה נוטל הפדיון לעצמו:
נתגיירה מעוברת — ולא ילדה עדיין מעולם אותו וולד בכור לכהן:
אמאי לימא ליה אתינא מכח גברא — דלא ציית דינא:
דלית ליה חייס — לגבי ישראל לית ליה שום יחס ואין זה בא מכחו דכקטן שנולד דמי:
לא נצרכא — מתני' דקתני אינו בכור לנחלה אלא מההוא שבא אחריו אלא איהו לא שקיל מידי דבנו הראשון אומר לו לא בן ראשון אתה וכן בנו האחרון אומר לו:
והכי קאמר בכור לכהן — הוי האי ספק ממה נפשך דהאי פטר רחם הוא וחייב לפדות את עצמו והבא אחריו (מבני) השני אינו בכור לנחלה דאמרין ליה אחיו אותו ספק בן אבינו הוא ואתה אינך בכור:
ולכתבו הרשאה זה לזה — הספק והבא אחריו יכתוב אחד הרשאה לחבירו על חלקו וילך ויתבע לו הבכורה ממה נפשך אם אני בכור תנו לי בשביל עצמי ואם אחי בכור תנו לי בשביל אחי דהא או הספק או הבא אחריו בכור:
וכי תימא מתני' שלא בהרשאה — מיירי והכי קאמר אם לא כתבו הרשאות אין כאן בכור לנחלה:
הא מוקמינן ליה לקמן דבהרשאה קמיירי — דאמר אמר שמואל בבא בהרשאה אלא ודאי הרשאה לא מהניא כלל הכא:
מסייע ליה לרבי ינאי דאמר הוכרו ולבסוף נתערבו — כגון שתי נשים של שני אנשים שהוכרו וולדותיהן ואחר כך נתערבו ועכשיו כשהן באין כולן לירש דוחין אותן אחיהם דלכל אחד אמרי לאו אחינו אתה:
כותבין הרשאה זה לזה — האחד לחבירו על חלקו בנכסי אביו ובעל ההרשאה בא אצל יורשי שני האבות ואומר לכל אחד אם אחיכם אני תנו לי ואם זה אחיכם תנו לי חלקו וכן לבני השני. אבל לא הוכרו מעולם אין כותבין דלא היתה להם זכיה מעולם בנכסי [אביו] ומתני' נמי בדלא הוכרו מעולם דמעולם לא נודע איזה בכור ולא זכה אחד מהם בחזקת בכורה. הא דרבי ינאי בב"ב ביש נוחלין (ב"ב דף קכז.):
מתני' שפיר — עור הולד ממש:
גנינים — גוונים:
וחגבים — לאו וולד נינהו. וטעמא מפרש במס' נדה בהמפלת חתיכה (נדה דף כב:) שלא נאמרה בהן יצירה כלגבי אדם:
ליום ארבעים — שנתעברה דמיא בעלמא הוא עד דמטי למחר דמ' יום הוי יצירת הוולד:
יוצא דופן והבא אחריו — דרך רחם שניהן אינן בכור וטעמא מפרש בגמרא:
גמ' וילדו לו בעינן — דרך לידה:
בכור לדבר אחד — כגון זה שהוא בכור לרחמים ואינו בכור לוולדות דהא הוה לו ולד זכר קודם לו:
לטעמיה דאמר — במס' נדה פ' יוצא דופן (נדה דף מ.) ואם נקבה תלד לרבות יוצא דופן דהוי לידה מעליא ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה הלכך גבי וילדו לו נמי לידה מעליא חשיב ליה דגמרינן מהתם:
בכור לדבר אחד — כגון שני דהוי בכור לרחמים הוי בכור לכהן אבל ראשון אע"ג דבכור לדבר אחד הוא דהא הוי בכור לוולדות ולזכרים אפ"ה לא הוי בכור דבפטר רחם תלא רחמנא:
