מסכת בכורות דף י׳ עמוד ב׳

1הכא במאי עסקינן? כגון ששחטו להתלמד בו, ובפלוגתא דנימוס ור' אליעזר.

2דתניא, אמר ר' יוסי: סח לי נימוס, אחיו של ר' יהושע הגרסי, שהשוחט את העורב להתלמד בו דמו מכשיר. ר' אליעזר אומר: דם שחיטה לעולם מכשיר.

3רבי אליעזר היינו תנא קמא! אלא לאו איסורו חישובו איכא בינייהו.

4תנא קמא סבר: דמו מכשיר לעלמא, אבל לגופיה בעי מחשבה.

5ואתא רבי אליעזר למימר: דם שחיטה לעולם מכשיר, ואפי' לגופיה נמי לא בעי מחשבה.

6ממאי? דילמא טעמא דר' אליעזר התם דשאני עורב, הואיל ויש בו סימני טהרה.

7ומנלן דסימני טהרה מילתא היא? דקתני עלה דההיא, א"ר שמעון: מה טעם? הואיל ויש בו סימני טהרה.

8וכי תימא: אי משום סימני טהרה, מאי איריא להתלמד? אפי' להתעסק נמי! אין הכי נמי, ומשום נימוס.

9איתיביה: לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו, ואסור בהנאה, דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר!

10אימא: ומחיים אסור בהנאה, ור"ש מתיר.

11והא מדסיפא מחיים הוי, רישא לאו מחיים.

12דקתני סיפא: לא ימיתנו, לא בקנה ולא במגל ולא בקרדום ולא במגירה, ולא יכניסנו לחדר וינעול דלת לפניו בשביל שימות, ואסור בגיזה ועבודה, דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר!

13רישא וסיפא מחיים, רישא בהנאת דמיו, סיפא בהנאת גופו.

14וצריכא, דאי תנא הנאת דמיו בההוא קא שרי רבי שמעון, אבל בהנאת גופו אימא מודה ליה לרבי יהודה. ואי תנא בהנאת גופו בההיא קאסר רבי יהודה, אבל בהנאת דמיו אימא מודה לרבי שמעון. צריכא.

15וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור.

16ואמר רב נחמן: מנא אמינא לה? דתניא: (שמות יג, יג) ״וערפתו״, נאמר כאן עריפה, ונאמר להלן עריפה, מה להלן אסור אף כאן אסור.

17מני? אילימא רבי יהודה מחיים מיסר אסור, אלא לאו רבי שמעון היא׃

18א"ל רב ששת ספרא חבריך תרגומה לעולם רבי יהודה ואיצטריך סלקא דעתך אמינא עריפה במקום פדייה עומדת מה פדייה מתרת אף עריפה מתרת קמ"ל׃

19אמר רב נחמן מנא אמינא לה מדתני לוי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו׃

20מני אילימא רבי יהודה הא מיפסד וקאי אלא לאו רבי שמעון היא׃

21איבעית אימא רבי יהודה ואיבעית אימא רבי שמעון׃

22איבעית אימא רבי יהודה אפסידא דביני ביני׃

23ואיבעית אימא רבי שמעון לפחת מיתה׃

24וכן אמר ריש לקיש מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור ורבי יוחנן ואי תימא רבי אלעזר אמר עדיין היא מחלוקת׃

25איכא דמתני לה להא דרב נחמן אהא המקדש בפטר חמור אינה מקודשת לימא מתני' דלא כרבי שמעון אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לאחר עריפה ודברי הכל׃

26איכא דאמרי הא מני לא רבי יהודה ולא רבי שמעון אי רבי שמעון תיקדש בכוליה אי רבי יהודה תיקדש בהך דביני ביני׃

27אמר רבה בר אבוה אמר רב לעולם רבי יהודה וכגון שאינו שוה אלא שקל וסבר לה כרבי יוסי בר יהודה דתניא (שמות יג יג) תפדה (שמות לד כ) תפדה [תפדה] מיד תפדה כל שהוא רבי יוסי בר יהודה אומר אין פדייה פחותה משקל.

28אמר מר תפדה תפדה [תפדה] מיד תפדה כל שהוא פשיטא׃

29איצטריך סד"א הואיל ואיתקש לבכור אדם מה בכור אדם אחר שלשים וחמש האי נמי אחר שלשים וחמש׃

30קמ"ל תפדה מיד תפדה כל שהוא׃

31רבי יוסי בר יהודה אומר אין פדייה פחותה משקל ממה נפשך אי מקיש לבכור אדם חמש ליבעי ואי לא מקיש שקל מנא ליה׃

32לעולם לא מקיש אמר רבא אמר קרא ״(ויקרא כז״, כה) וכל ערכך יהיה בשקל הקדש כל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותין משקל׃

33ורבנן: ההוא׃