מסכת בכורות דף ז׳ עמוד א׳

1אישתני מגמל שפיר דמי, או דלמא לא שנא?

2ת"ש בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה אסור באכילה, ואם דומה ראשו ורובו לאמו חייב בבכורה. שמע מינה: לאכילה נמי בעי ר' שמעון ראשו ורובו!

3לא, לבכורה דוקא. דיקא נמי, דקא שבקה לאכילה וקם ליה אבכור. ש"מ לבכורה הוא דבעי ר' שמעון ראשו ורובו, אבל לאכילה לא.

4לעולם אימא לך: לאכילה נמי בעי, ובכורה איצטריך, סד"א הואיל וכתיב ״(במדבר יח״, יז) ״אך בכור שור״, עד שיהא הוא שור ובכורו שור, ולא תיסגי ליה בראשו ורובו עד דאיכא כוליה, קמשמע לן.

5ת"ש (ויקרא יא, ד) ״אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה״, זה אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד.

6ואי זה זה הבא בסימן אחד? זה טמא הנולד מן הטהור, ועבורו מן הטהור.

7יכול אפילו עבורו מן הטמא? ת"ל (דברים יד, ד) ״שה כשבים ושה עזים״, עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה, דברי ר' יהושע.

8ר' אליעזר אומר: לא בא הכתוב להתיר את המותר, אלא להוסיף על המותר, ואיזה זה? טמא הנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא. או אינו אלא עבורו מן הטהור? תלמוד לומר: ״שור שה כשבים ושה עזים״ מכל מקום.

9קרי ליה ״טמא״, כרבי שמעון, וקאמר: אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד!

10האי תנא סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.

11ואיכא דמקשי ומותיב: עבורו מן הטמא מי מעברא?

12והאמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אין מתעברת לא טמאה מן הטהור, ולא טהורה מן הטמא, ולא גסה מן הדקה, ולא דקה מן הגסה, ולא בהמה מן חיה, ולא חיה מן בהמה.

13חוץ מר' אליעזר ומחלוקתו, שהיו אומרים חיה מתעברת מבהמה!

14וא"ר ירמיה: דאיעבר מקלוט בן פרה, ואליבא דרבי שמעון קאמר, וקאמר: אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד!

15האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.

16למימרא, דרבי אליעזר סבר: זה וזה גורם מותר, ור' יהושע סבר: זה וזה גורם אסור?

17והא איפכא שמעינן להו: ולד טריפה, רבי אליעזר אומר: לא יקרב לגבי מזבח, ורבי יהושע אומר: יקרב לגבי מזבח!

18בעלמא סבר ר' אליעזר: זה וזה גורם אסור, ושאני הכא, דאם כן נכתוב קרא: ״שה כשבים ועזים״, ״שה״ ״ושה״ למה לי? שמע מינה: שה מכל מקום.

19ורבי יהושע אמר לך: בעלמא זה וזה גורם מותר, והכא אם כן לכתוב קרא: ״שור כשב ועז״, ״כשבים ועזים״ למה לי? ש"מ עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה.

20ת"ש רבי שמעון אומר, ״גמל״ ״גמל״ שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמל, ואחד גמל הנולד מן הפרה, ואם ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה.

21שמע מינה, לאכילה נמי בעי רבי שמעון ראשו ורובו, שמע מינה.

22שהיוצא מן הטמא וכו'. בעו מינה מרב ששת: מי רגלים של חמור, מהו?

23ותיבעי (ליה) דסוסים וגמלים? דסוסים וגמלים לא מיבעיא להו, דלא עכירי ולא דמו לחלב, מיא עול מיא נפוק. כי קמיבעיא להו דחמור, דעכירי ודמו לחלב, מאי? מגופיה קא מימצצי ואסירי, או דלמא מיא עול מיא נפוק, והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא?

24אמר להו רב ששת, תניתוה: שהיוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן הטהור טהור. ״מטמא״ לא קאמר, אלא מן׃