בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף ז׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אישתני מגמלשדומה לאמו במקצת סימנין:

    אסור באכילהומאן שמעת ליה הך סברא ר"ש ואם ראשו ורובו כו' וקס"ד דמדקתני להו בהדי הדדי ש"מ דאפי' לאכילה בעי ר"ש ראשו ורובו:

    מדשבקה לאכילהדאיירי ברישא וקם ליה אבכורה ולא אמר אם ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה ש"מ לאכילה סגי במקצת סימנין:

    לבכורה אצטריךולעולם בתרוייהו בעינן ראשו ורובו:

    זה אי אתה אוכלגמל אפי' נולד מן הפרה:

    אבל אתה אוכל אחר הבא בסימן אחדשל אמו כלומר שדומה לאמו במקצת כגון טמא שנולד מן הטהור ודומה לאמו במקצת:

    שה כשביםשה הבא משני כבשים:

    להתיר את המותרדכיון דאביו ואמו טהורים לא איצטריך האי קרא דאך את זה תאכלו למישרייה:

    מ"ממדכתיב שה שה תרי זימני שמע מיניה דאפי' מצד האם ולא מצד האב:

    קרי ליה טמאלקלוט שנולד מן הטהור:

    כר"שדאסר ליה היכא דאין בו מקצת סימנין וקאמר דאם יש לו סימן אחד של טהרה שדומה לאמו במקצת מותר:

    ופליג עליה בחדאדר' שמעון בעי ראשו ורובו:

    ואיכא דמקשיקושיא להך ברייתא ומתוך הקושיא משיב דבר לשואל אי בעי ר' שמעון ראשו ורובו לאכילה או לא:

    מי מיעבראטהורה מטמא דקתני ועבורו מן הטמא:

    חוץ מר' אליעזר ומחלוקתושחולקין בכוי בפ' אותו ואת בנו בשחיטת חולין (דף עט:) אם אותו ואת בנו נוהג בו וקתני כוי הבא מן התייש ומן הצבייה אלמא חיה מתעברת מבהמה לדבריהם:

    ואמר ר' ירמיההאי עבורו מן הטמא דקאמר היינו שנתעברה מן הקלוט שפרסותיו קלוטות כגמל ובן פרה הוא ואליבא דר' שמעון קרי ליה טמא ובנו מותר אם דומה לאמו בסימן אחד אלמא לאכילה לא בעי ר"ש ראשו ורובו:

    זה וזה גורםההיתר והאיסור גורמין לזה שיבא הוא טמא ואמו טהורה:

    ולד טריפהואביו תמים הרי זה וזה גורם:

    דא"כדעבורו מן הטמא אסור לכתוב שה כשבים ועזים:

    מיא עול מיא נפוק והאי דעכירי הבלא דבישרא הואמחמת חמימות וסרחון הבשר:

    מטמאהוי משמע מגופיה דטמא מן הטמא משמע מינו של טמא הן דדמו לחלב:

    בכורות ז עמוד א

    1אישתני מגמל שפיר דמי, או דלמא לא שנא?

    2ת"ש בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה אסור באכילה, ואם דומה ראשו ורובו לאמו חייב בבכורה. שמע מינה: לאכילה נמי בעי ר' שמעון ראשו ורובו!

    3לא, לבכורה דוקא. דיקא נמי, דקא שבקה לאכילה וקם ליה אבכור. ש"מ לבכורה הוא דבעי ר' שמעון ראשו ורובו, אבל לאכילה לא.

    4לעולם אימא לך: לאכילה נמי בעי, ובכורה איצטריך, סד"א הואיל וכתיב ״(במדבר יח״, יז) ״אך בכור שור״, עד שיהא הוא שור ובכורו שור, ולא תיסגי ליה בראשו ורובו עד דאיכא כוליה, קמשמע לן.

    5ת"ש (ויקרא יא, ד) ״אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה״, זה אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד.

    6ואי זה זה הבא בסימן אחד? זה טמא הנולד מן הטהור, ועבורו מן הטהור.

    7יכול אפילו עבורו מן הטמא? ת"ל (דברים יד, ד) ״שה כשבים ושה עזים״, עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה, דברי ר' יהושע.

    8ר' אליעזר אומר: לא בא הכתוב להתיר את המותר, אלא להוסיף על המותר, ואיזה זה? טמא הנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא. או אינו אלא עבורו מן הטהור? תלמוד לומר: ״שור שה כשבים ושה עזים״ מכל מקום.

    9קרי ליה ״טמא״, כרבי שמעון, וקאמר: אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד!

    10האי תנא סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.

    11ואיכא דמקשי ומותיב: עבורו מן הטמא מי מעברא?

    12והאמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אין מתעברת לא טמאה מן הטהור, ולא טהורה מן הטמא, ולא גסה מן הדקה, ולא דקה מן הגסה, ולא בהמה מן חיה, ולא חיה מן בהמה.

    13חוץ מר' אליעזר ומחלוקתו, שהיו אומרים חיה מתעברת מבהמה!

    14וא"ר ירמיה: דאיעבר מקלוט בן פרה, ואליבא דרבי שמעון קאמר, וקאמר: אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד!

    15האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.

    16למימרא, דרבי אליעזר סבר: זה וזה גורם מותר, ור' יהושע סבר: זה וזה גורם אסור?

    17והא איפכא שמעינן להו: ולד טריפה, רבי אליעזר אומר: לא יקרב לגבי מזבח, ורבי יהושע אומר: יקרב לגבי מזבח!

    18בעלמא סבר ר' אליעזר: זה וזה גורם אסור, ושאני הכא, דאם כן נכתוב קרא: ״שה כשבים ועזים״, ״שה״ ״ושה״ למה לי? שמע מינה: שה מכל מקום.

    19ורבי יהושע אמר לך: בעלמא זה וזה גורם מותר, והכא אם כן לכתוב קרא: ״שור כשב ועז״, ״כשבים ועזים״ למה לי? ש"מ עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה.

    20ת"ש רבי שמעון אומר, ״גמל״ ״גמל״ שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמל, ואחד גמל הנולד מן הפרה, ואם ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה.

    21שמע מינה, לאכילה נמי בעי רבי שמעון ראשו ורובו, שמע מינה.

    22שהיוצא מן הטמא וכו'. בעו מינה מרב ששת: מי רגלים של חמור, מהו?

    23ותיבעי (ליה) דסוסים וגמלים? דסוסים וגמלים לא מיבעיא להו, דלא עכירי ולא דמו לחלב, מיא עול מיא נפוק. כי קמיבעיא להו דחמור, דעכירי ודמו לחלב, מאי? מגופיה קא מימצצי ואסירי, או דלמא מיא עול מיא נפוק, והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא?

    24אמר להו רב ששת, תניתוה: שהיוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן הטהור טהור. ״מטמא״ לא קאמר, אלא מן׃

    תוספות

    שמע מינה לאכילה נמי בעי ר"ש ראשו ורובודמשמע שאין בו כי אם שני חלוקין מדלא קתני חלוק שלישי ולימא אם יש בו מקצת סימנין מותר באכילה והדר ליתני ואם ראשו ורובו דומה לאמו חייב בבכורה והשתא רישא וסיפא רבותא קמשמע לן דרישא קתני שילדה מין טמאה דאסור אף באכילה וסיפא דקתני ראשו ורובו דומים לאמו חייב אף בבכורה:

    זה אי אתה אוכלגמל ושפן כתיבי בקרא אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד לאו בסימני טהרה איירי דממעלה גרה וממפריסי הפרסה אלא בדמי למקצת סימנין לאמו ביד וברגל ובצמרו (ולד) סימני טהרה בעי:

    עד שיהא אביו ואמו כבשהמדכתיב כבשים ועזים ולא כתיב כבש ועז דרש ר' יהושע ור' אליעזר מדכתיב שה שה תרי זימני והשתא דרשות דר' יהושע לאסור לאו הוא דר"א להתיר ולשון לא בא הכתוב דאמר ר"א מגומגם קצת דמשמע הלשון דמקרא זה שדרש ר' יהושע טמא שנולד מן טהור ועיבורו מן הטהור אמר ר"א דבא להוסיף על המותר ולהתיר טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ויש לפרש לא בא הכתוב כמו לא באתה התורה עוד י"ל דברי רבי אליעזר וה"פ משה שה נפקא לן עיבורו מן הטהור לכך אייתר זה להוסיף על המותר ועיבורו מן הטמא:

    חוץ מדרבי אליעזר ומחלוקתוהא דלא קאמר חוץ מן הדולפנין שפרים ורבים מבני אדם כדאמר לקמן לא קשה מידי דלא איירי רבי יהושע בן לוי אלא בבהמה וחיה ולא בבני אדם והנהו בני ימא נינהו:

    ופליג עליה בחדאמה שיוכל לדחות דחי כן משום דבמסקנא לאכילה פשטינן נמי דבעי ר"ש ראשו ורובו:

    והא איפכא שמעינן להו ולד טריפהלמ"ד טריפה יולדת ניחא דפליגי בזה וזה גורם אלא למ"ד אינה יולדת מוקמי פלוגתא פרק אלו טריפות (חולין נח.) בעובר ירך אמו ונתעברה ולבסוף נטרפה ומיהו אשכחן בעלמא דר' אליעזר סבר זה וזה גורם אסור ורבנן סברי מותר גבי שאור חולין ותרומה ושלהי כל הצלמים (ע"ז מט.) גבי נטל ממנה עצים אלא לרבי יהושע אייתיה ואע"ג דלאו דברי הכל הוא ומה שמזכיר כאן זה וזה גורם ופר' אותו ואת בנו (חולין עט:) נקט לישנא דחוששין לזרע האב משום דהכא איירי בדבר הבא מהיתר ואיסור [שייך שפיר] זה וזה גורם ומיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע האב מאיזה טעם תחשב ולד טריפה זה וזה גורם לא יחשב שאור גורם וליתסר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ואיזה זה הבא בסימן אחד כו' נכתוב קרא שה כשבים ועזים שה כו' לכתוב קרא שור כשב ועז כשבים וכו' בצ"ל:

    בפרש"י בד"ה מדשבקה כו' לאכילה סגי במקצת סימנין עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה זה אי אתה כו' ובד"ה אבל אתה כו' לאמו במקצת הס"ד ואח"כ מ"ה שה כשבים כו' ובד"ה פליג עליה בחדא דר"ש בעי כו' ובד"ה דא"כ כו' אסור לכתוב שה כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ש"מ לאכילה כו' חייב בבכורה והשתא רישא וסיפא רבותא קמ"ל כו' חייב אף בבכורה עכ"ל כצ"ל וכ"ה מוגה ויש לקיים גם כל נוסחת התוספות שלפנינו ודו"ק:

    בד"ה עד שיהא כו' וה"פ משה שה נפקא כו' עיבורו מן הטהור לכך כו' כצ"ל:

    בד"ה חוץ מדר"א כו' חוץ מן הדלפנין שפרים כו' איירי ר' יהושע ב"ל אלא כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ופליג עליה בחדא מה שיוכל לדחות דחי כן משום כו' בצ"ל:

    בד"ה והא איפכא כו' גבי שאור חולין כו' אלא לר"י אייתי ואע"ג דלא ד"ה היא כו' גורם לא יחשב שאור גורם וליתסר עכ"ל כצ"ל ור"ל דניחא ליה לאתויי מהך שר"י הוזכר בה אע"ג דלאו ד"ה הוא דלמ"ד טרפה אינה יולדת לא פליגי אלא בעובר ירך אמו וק"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ז׳ עמוד א׳

    מסכת בכורות דף ז׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־476 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אישתני מגמל שדומה לאמו במקצת סימנין:

    אסור באכילה ומאן שמעת ליה הך סברא ר"ש ואם ראשו ורובו כו' וקס"ד דמדקתני להו בהדי הדדי ש"מ דאפי' לאכילה בעי ר"ש ראשו ורובו:

    מדשבקה לאכילה דאיירי ברישא וקם ליה אבכורה ולא אמר אם ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה ש"מ לאכילה סגי במקצת סימנין:

    לבכורה אצטריך ולעולם בתרוייהו בעינן ראשו ורובו:

    זה אי אתה אוכל גמל אפי' נולד מן הפרה:

    אבל אתה אוכל אחר הבא בסימן אחד של אמו כלומר שדומה לאמו במקצת כגון טמא שנולד מן הטהור ודומה לאמו במקצת:

    שה כשבים שה הבא משני כבשים:

    להתיר את המותר דכיון דאביו ואמו טהורים לא איצטריך האי קרא דאך את זה תאכלו למישרייה:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 7a · Sefaria

    תוספות

    שמע מינה לאכילה נמי בעי ר"ש ראשו ורובו דמשמע שאין בו כי אם שני חלוקין מדלא קתני חלוק שלישי ולימא אם יש בו מקצת סימנין מותר באכילה והדר ליתני ואם ראשו ורובו דומה לאמו חייב בבכורה והשתא רישא וסיפא רבותא קמשמע לן דרישא קתני שילדה מין טמאה דאסור אף באכילה וסיפא דקתני ראשו ורובו דומים לאמו חייב אף בבכורה:

    זה אי אתה אוכל גמל ושפן כתיבי בקרא אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד לאו בסימני טהרה איירי דממעלה גרה וממפריסי הפרסה אלא בדמי למקצת סימנין לאמו ביד וברגל ובצמרו (ולד) סימני טהרה בעי:

    עד שיהא אביו ואמו כבשה מדכתיב כבשים ועזים ולא כתיב כבש ועז דרש ר' יהושע ור' אליעזר מדכתיב שה שה תרי זימני והשתא דרשות דר' יהושע לאסור לאו הוא דר"א להתיר ולשון לא בא הכתוב דאמר ר"א מגומגם קצת דמשמע הלשון דמקרא זה שדרש ר' יהושע טמא שנולד מן טהור ועיבורו מן הטהור אמר ר"א דבא להוסיף על המותר ולהתיר טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ויש לפרש לא בא הכתוב כמו לא באתה התורה עוד י"ל דברי רבי אליעזר וה"פ משה שה נפקא לן עיבורו מן הטהור לכך אייתר זה להוסיף על המותר ועיבורו מן הטמא:

    חוץ מדרבי אליעזר ומחלוקתו הא דלא קאמר חוץ מן הדולפנין שפרים ורבים מבני אדם כדאמר לקמן לא קשה מידי דלא איירי רבי יהושע בן לוי אלא בבהמה וחיה ולא בבני אדם והנהו בני ימא נינהו:

    ופליג עליה בחדא מה שיוכל לדחות דחי כן משום דבמסקנא לאכילה פשטינן נמי דבעי ר"ש ראשו ורובו:

    והא איפכא שמעינן להו ולד טריפה למ"ד טריפה יולדת ניחא דפליגי בזה וזה גורם אלא למ"ד אינה יולדת מוקמי פלוגתא פרק אלו טריפות (חולין נח.) בעובר ירך אמו ונתעברה ולבסוף נטרפה ומיהו אשכחן בעלמא דר' אליעזר סבר זה וזה גורם אסור ורבנן סברי מותר גבי שאור חולין ותרומה ושלהי כל הצלמים (ע"ז מט.) גבי נטל ממנה עצים אלא לרבי יהושע אייתיה ואע"ג דלאו דברי הכל הוא ומה שמזכיר כאן זה וזה גורם ופר' אותו ואת בנו (חולין עט:) נקט לישנא דחוששין לזרע האב משום דהכא איירי בדבר הבא מהיתר ואיסור [שייך שפיר] זה וזה גורם ומיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע האב מאיזה טעם תחשב ולד טריפה זה וזה גורם לא יחשב שאור גורם וליתסר:

    Tosafot on Bekhorot 7a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ואיזה זה הבא בסימן אחד כו' נכתוב קרא שה כשבים ועזים שה כו' לכתוב קרא שור כשב ועז כשבים וכו' בצ"ל:

    בפרש"י בד"ה מדשבקה כו' לאכילה סגי במקצת סימנין עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה זה אי אתה כו' ובד"ה אבל אתה כו' לאמו במקצת הס"ד ואח"כ מ"ה שה כשבים כו' ובד"ה פליג עליה בחדא דר"ש בעי כו' ובד"ה דא"כ כו' אסור לכתוב שה כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ש"מ לאכילה כו' חייב בבכורה והשתא רישא וסיפא רבותא קמ"ל כו' חייב אף בבכורה עכ"ל כצ"ל וכ"ה מוגה ויש לקיים גם כל נוסחת התוספות שלפנינו ודו"ק:

    בד"ה עד שיהא כו' וה"פ משה שה נפקא כו' עיבורו מן הטהור לכך כו' כצ"ל:

    בד"ה חוץ מדר"א כו' חוץ מן הדלפנין שפרים כו' איירי ר' יהושע ב"ל אלא כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ופליג עליה בחדא מה שיוכל לדחות דחי כן משום כו' בצ"ל:

    בד"ה והא איפכא כו' גבי שאור חולין כו' אלא לר"י אייתי ואע"ג דלא ד"ה היא כו' גורם לא יחשב שאור גורם וליתסר עכ"ל כצ"ל ור"ל דניחא ליה לאתויי מהך שר"י הוזכר בה אע"ג דלאו ד"ה הוא דלמ"ד טרפה אינה יולדת לא פליגי אלא בעובר ירך אמו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 7a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ז׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־476 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 18 מילים

      נפתחת ב״אישתני מגמל שפיר דמי, או דלמא לא…״

    2. קטע 225 מילים

      נפתחת ב״ת"ש בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה…״

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״לא, לבכורה דוקא. דיקא נמי, דקא שבקה…״

    4. קטע 433 מילים

      נפתחת ב״לעולם אימא לך: לאכילה נמי בעי, ובכורה…״

    5. קטע 523 מילים

      נפתחת ב״ת"ש (ויקרא יא, ד) ״אך את זה…״

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״ואי זה זה הבא בסימן אחד? זה…״

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״יכול אפילו עבורו מן הטמא? ת"ל (דברים…״

    8. קטע 837 מילים

      נפתחת ב״ר' אליעזר אומר: לא בא הכתוב להתיר…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״קרי ליה ״טמא״, כרבי שמעון, וקאמר: אבל…״

      חכמים: רבי שמעון.

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״האי תנא סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג…״

    11. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״ואיכא דמקשי ומותיב: עבורו מן הטמא מי…״

    12. קטע 1232 מילים

      נפתחת ב״והאמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אין…״

    13. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״חוץ מר' אליעזר ומחלוקתו, שהיו אומרים חיה…״

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״וא"ר ירמיה: דאיעבר מקלוט בן פרה, ואליבא…״

      חכמים: רבי שמעון.

    15. קטע 159 מילים

      נפתחת ב״האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג…״

    16. קטע 1615 מילים

      נפתחת ב״למימרא, דרבי אליעזר סבר: זה וזה גורם…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    17. קטע 1719 מילים

      נפתחת ב״והא איפכא שמעינן להו: ולד טריפה, רבי…״

      חכמים: רבי אליעזר, רב לגבי, רבי יהושע.

    18. קטע 1826 מילים

      נפתחת ב״בעלמא סבר ר' אליעזר: זה וזה גורם…״

    19. קטע 1928 מילים

      נפתחת ב״ורבי יהושע אמר לך: בעלמא זה וזה…״

      חכמים: רבי יהושע.

    20. קטע 2025 מילים

      נפתחת ב״ת"ש רבי שמעון אומר, ״גמל״ ״גמל״ שני…״

      חכמים: רבי שמעון.

    21. קטע 2111 מילים

      נפתחת ב״שמע מינה, לאכילה נמי בעי רבי שמעון…״

      חכמים: רבי שמעון.

    22. קטע 2213 מילים

      נפתחת ב״שהיוצא מן הטמא וכו'. בעו מינה מרב…״

      חכמים: רב ששת.

    23. קטע 2341 מילים

      נפתחת ב״ותיבעי (ליה) דסוסים וגמלים? דסוסים וגמלים לא…״

    24. קטע 2418 מילים

      נפתחת ב״אמר להו רב ששת, תניתוה: שהיוצא מן…״

      חכמים: רב ששת.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף ז׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026