והא מאתן וארבעים דינר נינהו — אלא כפול היה ובמנה דקודש הוו מאתן והנך ארבעים דטפו עלייהו זהו שהוסיפו בימי יחזקאל והוסיפו עליהן שתות דארבעין הוו שתותא מלבר דבמאתן איכא ה' פעמים מ' והביאו פעם מ' ששית מבחוץ והוסיפו עליהן ולא אמרי' שתות מלגיו שיחלקו לששה ויוסיפו על המשקל אחד מאותן חלקים:
בבית מותבא רבא — בבית המדרש הגדול:
לובים — מעולים:
שריפו ידיהם כו' — לפיכך בא עליהם עמלק:
לא הפנו אבות אל בנים (להציל) מרפיון ידים — מכאן שריפו ידיהם מן התורה:
בדברי שטות — לזנות את בנות מואב:
ערומות פגעו בהן — ותקראן משמע גופן היה פוגע בהן:
שנעשו כולן בעלי קריין — ולשון מקרה הוא:
מתני' פטר חמור פטר חמור שני פעמים — כתובים בתורה חד בקדש לי כל בכור (שמות י״ג:ב׳) וחד בראה אתה (שם לד):
היולד — האם:
והנולד חמור — שהוא דומה לאמו:
ומה הן באכילה — אותן שאין דומין לאמן:
גמ' מקצת סימנין — של אמו:
אך בכור שור כו' — מדמצי למיכתב אך שור כשב ועז דהא עניינא בבכור קמישתעי דכתיב לעיל מיניה כל פטר רחם וגו' ונקט בכולהו בכור ש"מ עד שיהא הבכור כאמו ולא יהא דומה לאחר:
אך חלק — דכל אכין ורקין שבתורה למעט:
והא תנא — דמתניתין:
פטר פטר קנסיב לה לפרה — דקא מפיק פרה שילדה מין חמור דפטורה מן הבכורה מן פטר פטר עד שיהא היולד חמור והולד חמור ופרה נמי גמרה מחמור ורב יהודה היכי שבק קרא דמתניתין וקנסיב למודא אחרינא:
רב יהודה דאמר כרבי יוסי הגלילי:
גלי רחמנא — בחמור דקדושת דמים הוא שאינו קדוש [אלא] (בלא) דמיו שיפדהו בשה גלי ביה רחמנא דנדמה פטור וה"ה לבכור בהמה טהורה דקדושת הגוף היא:
למה נאמרו אימורי כו' — בהאי קרא אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר דכולם אימוריהם קרבים:
שור — נסכיו מרובים חצי ההין וכשב ועז רביעית ההין. כשב אלייתו קריבה עם אימורים כדמפרש בויקרא מה שאין כן בשור ועז:
כשב ועז פסח בא מהן דכתיב מן הכבשים ומן העזים תקחו:
שור ועז נתרבו אצל עבודת כוכבים בציבור — פר לעולה ושעיר לחטאת:
שור וכשב יש בהן צד ריבוי אצל מזבח — דכשהן קרבים יש מהן לאשים יותר מעז שור בנסכים וכשב באליה:
א"כ — דלא אתיא קרא אלא להכי:
ועדיין אני אומר פטר חמור תפדה בשה — ולא בדבר אחר ושאר בכורי טמאה בכל דבר ולעולם קדושים בבכורה:
