הלכה כר' יוסי בן המשולם למה לי — הא מהך שמעת מינה דהלכתא כוותיה דהא לא פליגי רבנן עליה:
אי אמר הלכה בכוליה פירקין ולא אמר — לקמן הלכה כר' יוסי הוה אמינא הלכה בכוליה פירקין אדרבי יוסי קאי:
ומאי בכוליה פירקין — דמשמע טובא משום דר' יוסי תרתי מילי אמר במתני' עושה מקום לקופיץ וכן תולש את השער לראות את מקום המום אבל אדרבן שמעון לא אמר רב דהוא אמר בר מפלוגתא ואדרבן שמעון איכא פלוגתא בברייתא ופלוגתא היא להכי אשמועינן הלכה כר' יוסי בהדיא לגלויי ולמימרא דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי האי הלכתא בכוליה פירקין ופלוגתא דבריית' לאו פלוגתא:
מרחמת — אוהבת בן חבירתה:
ומצא זכרים — שנולדים עכשיו תלויין וכרוכין ויונקין הזקנות שנפטרו כבר מן הבכורה ונקבות הנולדות עכשיו מצא תלויות במבכירות דהשתא אין כאן לכהן כלום דבזכרים אין שום בכור שהרי בני הזקנות הן ונקבות התלויות במבכירות אין דין בכורות נוהגת בהן:
אין חוששין — להחמיר ולספקן בספק בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו אצל זו וזכרים בני המבכירות:
שאינה מרחמת — וולד בהמה אחרת:
אא"כ יולדת — אם היה לה וולד מתחלה להאי ודאי א"נ לא הוי האי וולד דידה פטורה מן הבכורה דהא הוה לה אחרינא ומיהו היכא דילדה חיישינן לרחומי שמרחמת וולד בהמה אחריתי:
למאי נפקא מינה — הא לענין בכורה ממה נפשך פטורה דאי האי לאו דידה הא הוה לה אחרינא:
למילקי עליה — דהאי שכרוך אחריה משום אותו ואת בנו:
לא לקי — דדלמא לאו דידה הוא:
אין חוששין כו' — אלמא בודאי דילה מחזיק ליה דלא מרחמא אלא דידה:
מי קתני — אין חוששין שמא בנה של אחרת הוא:
היה קתני — והכי קאמר ממה נפשך פטורה מן הבכורה דאין חוששין שמא מרחמא בן חברתה אלא א"כ היה לה וולד אחר מעיקרא הלכך לענין בכורה ודאי פטורה אבל לענין אותו ואת בנו ספיקא הואי:
דלמא רחומי רחים — הואיל ולכולן הוי ולדות אלא ודאי אפי' ילדה אינה מרחמת אלא שלה ומשני במקום דידה כו':
הדבר בחזקתו וכן — כלומר דקתני סיפא וכך היה רשב"ג אומר הנכנס כו' מאי לאו מדסיפא דקתני וכן כו':
ודאי דידה — דכל חדא וחדא התלוי בה דידה הויא דהא אמרת במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי דקתני הדבר בחזקתו בודאי דידה מחזקינן לה ולענין אותו ואת בנו נמי לקי:
הא כדאיתא — וסיפא ודאי רישא ספק:
ומאי וכן — הואיל ולא דמו:
ומשני לפטורא — להא דמו דכי היכי דסיפא פטורות ודאי דהא ודאי נקבות תלויות במבכירות דלא שבקא דידה דקאי קמה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי פטורות מן הבכורות ודאי דא"נ לא דידה הוא יהא יולדת אחרינא ואינה מרחמת אלא אם כן יולדת ולעולם לענין אותו ואת בנו ספק:
שכרוך אחר רחל — שדבוק אחריה ומניקתו:
פטורה מן הבכורה — והבא אחריו לא הוי בכור:
עד יבא ויורה צדק לכם — עד שיבא אליהו ויורה אם מותר אם אסור:
כר' שמעון — לא מרחמא דלא דידה והאי חזיר גופיה לא קדוש דנדמה הוא:
ואסור באכילה כרבנן — דחיישינן לרחומי דאי כרשב"ג הוה טמא היוצא מן הטהור ומותר באכילה כדאמרן בפירקין קמא (דף ה:):
מאי יבא ויורה — כיון דכרבנן ס"ל דחיישי לרחומי מאי יבא ויורה גלוי מילתא הוא שיגיד לנו אם בנה הוא אם לאו והוראה לא שייך למימר אלא בדבר הלכה:
עד שיודע הדבר — אם בנה הוא אם לא:
וכי תימא מספקא ליה כו' — וה"ק עד שיבא ויורה אי הלכה כר"ש ומותר באכילה אי כרבנן ואסור באכילה מספיקא שמא ריחמתו:
לעולם פשיטא ליה הלכה כר' שמעון — דפטורה מן הבכורה דודאי א"נ לאו דידה הוא אי לאו דהוה לה ולד לא הויא מרחמא ליה:
ומיהו מספקא ליה אי סבר ר"ש כו' — והיינו עד יבא ויורה צדק ויעמידנו על טעמו של רשב"ג:
יולדת מרחמת — והאי אסור באכילה דלענין בכורה מיפטר משום דאי הוה דידה שפיר ואם לאו דידה הוה לה אחרינא ובאכילה אסור דאיכא למימר ולד אחרינא הוה לה ומית ורחמתיה להאי:
או אינה מרחמת — ומותר באכילה דודאי דידה הוא:
(דאי) לאשמעינן טלה וללקו עליה משום אותו ואת בנו — ולימא ראה טלה כרוך ברחל פטורה מן הבכורה ממה נפשך אי האי לאו דידה אחרינא הוה ליה ומית ורחמיתא האי משום אותו בנו לא לקי עד יבא ויורה לנו טעמו של רבן שמעון:
הוה אמינא אפי' אם תימצי לומר — יולדת מרחמת הני מילי דמינה אבל חזיר מותר באכילה דלאו דמינה לא מרחמא והא ודאי בנה הואי:
