מום רע לא מיקרי — אלא בגלוי שמנוולו:
אי הכי — דכל מום ריבויא הוא:
השתא מיפרק לא פרקינן עלייהו — פסולי המוקדשין:
מישחט שחיטנה עלייהו — בכור בחוץ:
כשהוא אומר — פסוק אחר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך:
אם כן — דבעל מום עובר נמי נפדין פסח ועור מאי אהני ליה דמשמע מומין קבועין ולא עוברין:
בידי שמים — שנולד עמו:
שתחגור — שתעכב בה צפורן אם בודקין כבדיקת סכין:
אלא דתנא קמא ור' יוסי — דכרשינה אינה גדולה מעדשה אלא מעט:
הסול — קיסם שראשו חד שקורין ברוק"א:
סירא — קוץ:
מקדח — טריבל"א:
מכתב — עט ברזל:
אף כל של מתכת — ובפ"ק דקדושין מפרש פלוגתייהו דרבי דריש כללי ופרטי ור' יוסי דריש ריבויי ומיעוטי:
בריבי — אדם גדול:
במילת — אליה:
היאך הוא עושה בעל מום — הא הדר בריא:
הא אין רוצעין — בניחותא. הא ודאי אין רוצעין אלא בגובה של אוזן שהוא סחוס ומכל מקום קשיא דקתני הכא דמן הרציעה נעשה בעל מום וקאמר רבי יוסי ברבי יהודה דרציעה ישנה במחט דלא הוי כעדשה:
כאן לשחוט כאן לפסול — יש מומין הרבה בבכור שפוסלים אותו ליקרב על גבי מזבח ואין מכשירין אותו לישחט כדתנן אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה כו':
הינדא — בלשון זה היו מכירין ובלשון לע"ז ויצ"א:
כרשינה — העומד בנקב בדוחק ואע"פ שאינה נכנסת (עמו) ויוצאת בו הוי מום או דלמא לא הוי מום עד שיהא הנקב רחב שכרשינה תהא נכנסת ויוצאת בו:
כיוצא בה שמעתי — מסיפא נפקא לן דקאמר מקדח וחיסומו שנינו דהיינו נכנס ויוצא:
השדרה והגולגולת — שלימין מטמאין באהל ושאר עצמות אין מטמאין באהל וכמה יחסרו ולא יטמאו:
ה"ג ויתיב רב חסדא וקמיבעיא ליה ואיתמר רב ספרא אמר שמעתא א"ל רב תחליפא לרב חסדא דהכי אתנייה שמואל:
וסימניך — שלא תטעה מי אמר שמעתא ומי מתניתא תני רב יהודה בר שמואל דאשכחן מקומות הרבה בש"ס דאיירי רב שמואל בר יהודה בל' מתניתא תני רב שמואל בר יהודה במסכת ע"ז רפואות דאין מעמידין (דף כח:):
וא"ל — רב חסדא לרב תחליפא:
אם כן — דבית הלל כסלע אמר עשית ב"ש וב"ה אחד:
מאור — חלון שלא נעשה בידי אדם שנפל הכותל מאליו מעט בין בית לבית:
שיעורו — להביא טומאה מבית זה לבית זה:
כמלא אגרוף גדול — דכיון דלא נעשה בידי אדם בציר מהכי לא חשיב:
בן אבטיח — שם האיש בעל בשר:
וישנו — לאותו אגרוף:
של לשכה — שמונח בלשכה לקדוח את הצריך לבדק הבית:
כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית — כלומר לזה ולזה דומה:
וישנו — לאותו סלע ולאותו פונדיון:
1נעקרו אין, נפגמו ונגממו לא? בעינא ״מום רע״, וליכא! אי הכי, מום עובר נמי! אלמה תנן: ולא מן העור?
2מום עובר סברא הוא, השתא מיפרק לא פרקינן עלויה, משחט שחטינן עלויה? דתניא: (ויקרא כז, יא) ״ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'״ בבעלי מומין הכתוב מדבר.
3אתה אומר בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר, או אינו אלא בבהמה טמאה ממש? כשהוא אומר ״ואם בבהמה הטמאה״, הרי בהמה טמאה אמור, הא מה אני מקיים ״אשר לא יקריבו ממנה״? הוי אומר: זה בעלי מומין שנפדו.
4יכול יפדו על מום עובר? ת"ל ״אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'״ מי שאינה קריבה כל עיקר, יצתה זו שאינה קריבה היום אלא למחר.
5איבעית אימא: א"כ פסח ועור למה לי?
6נסדקה אע"פ שלא חסרה. ת"ר הסדק כל שהוא, הפגימה בין בידי אדם בין בידי שמים. מכלל דסדק בידי שמים לא?
7אלא, סדק ופגימה בין בידי שמים בין בידי אדם. וכמה שיעור פגימה? כדי שתחגור בה ציפורן.
8נקבה מלא וכו'. ת"ר כמה נקיבת האוזן? מלא כרשינה. ר' יוסי בר' יהודה אומר בכעדשה ואיזו היא יבשה שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם ר' יוסי: בן המשולם אומר יבשה כדי שתהא נפרכת׃
9תנא קרובין דבריהן להיות שוין דבריהן דמאן אילימא דתנא קמא ור' יוסי בן המשולם טובא איכא אלא דתנא קמא ור' יוסי בר' יהודה׃
10כעדשה אין בציר מכעדשה לא ורמינהי (דברים טו יז) מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה והמחט והמקדח והמכתב׃
11ת"ל (דברים טו, יז) ולקחת כל דבר שנלקח ביד דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת׃
12וקתני סיפא א"ר יודן ברבי היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת׃
13וחכמים אומרים אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום וא"ת במילת היו רוצעין היאך עבד כהן נעשה בעל מום הא אין רוצעין אלא בגובה של אוזן׃
14אמר רב חנא בר קטינא לא קשיא כאן לשחוט כאן לפסול׃
15מאי כרשינה אמר רב שרביא הינדא׃
16בעא מיניה רב הושעיא מרב הונא רבה כרשינה הנכנסת ויוצאה או כרשינה העומדת אמר לו זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי׃
17דתנן השדרה והגולגולת שחסרו כמה חסרון בשדרה ולא יהא מטמא באהל בש"א שתי חוליות וב"ה אומרים חוליא אחת ובגולגולת ב"ש אומרים כמלא מקדח וב"ה אומרים כדי שינטל מן החי וימות׃
18ויתיב רב חסדא וקמיבעיא ליה כדי שינטל מן החי וכמה א"ל רב תחליפא בר אבודימי הכי אמר שמואל כסלע׃
19ואיתמר רב ספרא אמר שמעתתא א"ל ורב שמואל בר יהודה אמר מתניתא א"ל וסימניך תני רב שמואל בר יהודה׃
20וא"ל א"כ עשיתה דברי ב"ש ודברי ב"ה אחד דתנן מאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו מלא אגרוף גדול וזהו אגרופו של בן אבטיח א"ר יוסי וישנו כראש גדול של אדם׃
21נעשה בידי אדם שיערוהו כמלא מקדח גדול של לשכה שהוא כפונדיון של האיטלקי וכסלע נירונית וישנו׃
נעקרו אין נפגמו ונגממו לא — הוי מצי לאתויי מההיא דלקמן דקא חשיב בהדיא גבי ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה חוטין הפנימיות שנפגמו ונגממו אלא ניחא לאתויי מדיוקא דרישא דמוכח דאע"ג דבחיצוניות הוי מום שבגלוי בפנימיות לא הוי מום:
השתא מיפרק לא פרקינן עילוי' כו' — וא"ת להאי שנוייא קמא דנפיק מום עובר מק"ו פסח ועור מאי אהני ליה וי"ל דקסבר השתא דאי לא כתיב פסח ועור קמרבינן מכל מום רע מום עובר והוה אמינא דאתא לאפוקי מק"ו ולא ממעטינן נמי ממום רע מומין שבסתר:
לרבות כל דבר שנלקח ביד — בפרק קמא דקדושין (דף כא:) מפרש משום דדריש ריבויי ומיעוטי ולקחת ריבה מרצע מיעט ונתת באזנו חזר וריבה מאי רבי רבי כל מילי מאי מיעט מיעט סם ותימה דמולקחת מרבינן כל דבר הנלקח ביד ואם סם לא מקרי נלקח ביד למה לי ריבה ומיעט וריבה מלשון ולקחת לחוד לא מתרבי אלא דבר הנלקח ביד וי"ל דמלשון ולקחת לא דריש אלא הכי קאמר לרבות כל דבר הנלקח ביד משום דדרשינן ריבויי ומיעוטי:
כאן לשחוט כאן לפסול — מדפסיל כהן משמע דהוי מום דאורייתא ושמא האי דאין שוחטין משום דאין ניכר יפה וגזרינן אטו מומין שבסתר אי נמי האי דמפסיל כהן משום דאינו שוה בזרעו של אהרן א"נ מום עובר הוא ובעינן שלא יפסל אפילו לפי שעה משום דכתיב [ושב] אל משפחתו דדרשי' בקדושין (שם) למותר שבמשפחתו:
כדי שינטל מן החי וימות — ובכמלא מקדח וימות לב"ש כדקאמר בפ"ק דעירובין (דף ז.) וכן לטרפה ומשמע דאתרוייהו קאי אשדרה ואגולגולת אלא ב"ה אתו למימר דשיעורו כמלא מקדח הוי טפי מכדי שינטל מן החי וימות לדידהו ורבינו תם נמי דמפרש דלא קאי וכן לטרפה אגולגולת מדלא פריך בריש אלו טריפות (חולין דף מב:) והאיכא כמה חסרון בגולגולת כדפריך מחסרון בשדרה משום דבנקיבת הקרום הוי טריפה בלא חסרון והא דקרי בעירובין (דף ז.) שדרה וגולגולת תרי חומרי דסתרי אהדדי משום דהוו פליגי גבי טריפות דאדם דאית ליה מזלא ואית ליה טפי חיות ולא מיטרף בנקיבת קרום בלא חסרון עמו מ"מ לפירושו נמי צ"ל כן כמו שפירשנו דבשיעורא דב"ש ימות (לב"ש) כמו לב"ה בשיעורא דידהו ומיהו מה שמדקדק ר"ת מדלא פריך בריש אלו טריפות (חולין דף מב:) מחסרון דגולגולת לאו פירכא הוא דמצינן למימר דטריפות של חסרון לא הוי אלא משום דסופו של קרום לינקב כמו ריאה דדמיא לדיותא : ולכוחלא (שם מז:) ועוד קשה לפי שמחלק בין דאדם לטרפות דבהמות דבריש אלו טריפות (חולין מג.) מ להו דפריך להו מאיוב ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים ומיהו הוה יכול ר"ת לפרש דלא מטעם מזלא חשיב טריפה בבהמה טפי מאדם אלא כגון דניקב קרום של מוח העליון ולא התחתון ובבהמה קרום התחתון רך ואין מגין על המוח אבל באדם התחתון קשה ומגין משום הכי בעי חסרון עם נקיבת העליון אבל בדבר ששוין בזה ובזה אין לחלק ביניהם כלל:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
בפירש"י בד"ה מום רע כו' שמנוולו הס"ד ואח"כ מ"ה אי הכי דכל מום ריבויא כו' ובד"ה אלא דת"ק ור"י כו' ובד"ה כיוצא בו כו' ויוצא הס"ד ואח"כ מ"ה השדרה והגלגולת כו' ובד"ה ה"ג כו' רב ספרא אמר כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה השתא מיפרק לא פרקינן כו' נמי ממום רע כו' כצ"ל:
בא"ד וא"ת להאי שנויא קמא כו' וי"ל כו' וה"א דאתא לאפוקי מק"ו ולא כו' צ"ע דא"כ היינו תירוצא בתרא ודו"ק:
בד"ה כאן לשחוט כו' א"נ מום עובר הוא כו' ובד"ה כדי שיטול כו' ובכמלא מקדח ימות לב"ש כו' אלא ב"ה אתו כו' דמפרש דלא קאי כו' צ"ל כן כמו שפירשנו דבשיעורא דב"ש ימות לב"ש כו' שמדקדק ר"ת כו' מחסרון דגלגולת כו' לא הוי אלא משום כו' מאיוב ישפוך לארץ כו' כצ"ל:
מסכת בכורות דף ל״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־448 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאמום רע לא מיקרי אלא בגלוי שמנוולו:
אי הכי דכל מום ריבויא הוא:
השתא מיפרק לא פרקינן עלייהו פסולי המוקדשין:
מישחט שחיטנה עלייהו בכור בחוץ:
כשהוא אומר פסוק אחר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך:
אם כן דבעל מום עובר נמי נפדין פסח ועור מאי אהני ליה דמשמע מומין קבועין ולא עוברין:
בידי שמים שנולד עמו:
שתחגור שתעכב בה צפורן אם בודקין כבדיקת סכין:
ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Bekhorot 37b · Sefaria
נעקרו אין נפגמו ונגממו לא הוי מצי לאתויי מההיא דלקמן דקא חשיב בהדיא גבי ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה חוטין הפנימיות שנפגמו ונגממו אלא ניחא לאתויי מדיוקא דרישא דמוכח דאע"ג דבחיצוניות הוי מום שבגלוי בפנימיות לא הוי מום:
השתא מיפרק לא פרקינן עילוי' כו' וא"ת להאי שנוייא קמא דנפיק מום עובר מק"ו פסח ועור מאי אהני ליה וי"ל דקסבר השתא דאי לא כתיב פסח ועור קמרבינן מכל מום רע מום עובר והוה אמינא דאתא לאפוקי מק"ו ולא ממעטינן נמי ממום רע מומין שבסתר:
לרבות כל דבר שנלקח ביד בפרק קמא דקדושין (דף כא:) מפרש משום דדריש ריבויי ומיעוטי ולקחת ריבה מרצע מיעט ונתת באזנו חזר וריבה מאי רבי רבי כל מילי מאי מיעט מיעט סם ותימה דמולקחת מרבינן כל דבר הנלקח ביד ואם סם לא מקרי נלקח ביד למה לי ריבה ומיעט וריבה מלשון ולקחת לחוד לא מתרבי אלא דבר הנלקח ביד וי"ל דמלשון ולקחת לא דריש אלא הכי קאמר לרבות כל דבר הנלקח ביד משום דדרשינן ריבויי ומיעוטי:
כאן לשחוט כאן לפסול מדפסיל כהן משמע דהוי מום דאורייתא ושמא האי דאין שוחטין משום דאין ניכר יפה וגזרינן אטו מומין שבסתר אי נמי האי דמפסיל כהן משום דאינו שוה בזרעו של אהרן א"נ מום עובר הוא ובעינן שלא יפסל אפילו לפי שעה משום דכתיב [ושב] אל משפחתו דדרשי' בקדושין (שם) למותר שבמשפחתו:
כדי שינטל מן החי וימות ובכמלא מקדח וימות לב"ש כדקאמר בפ"ק דעירובין (דף ז.) וכן לטרפה ומשמע דאתרוייהו קאי אשדרה ואגולגולת אלא ב"ה אתו למימר דשיעורו כמלא מקדח הוי טפי מכדי שינטל מן החי וימות לדידהו ורבינו תם נמי דמפרש דלא קאי וכן לטרפה אגולגולת מדלא פריך בריש אלו טריפות (חולין דף מב:) והאיכא כמה חסרון בגולגולת כדפריך מחסרון בשדרה משום דבנקיבת הקרום הוי טריפה בלא חסרון והא דקרי בעירובין (דף ז.) שדרה וגולגולת תרי חומרי דסתרי אהדדי משום דהוו פליגי גבי טריפות דאדם דאית ליה מזלא ואית ליה טפי חיות ולא מיטרף בנקיבת קרום בלא חסרון עמו מ"מ לפירושו נמי צ"ל כן כמו שפירשנו דבשיעורא דב"ש ימות (לב"ש) כמו לב"ה בשיעורא דידהו ומיהו מה שמדקדק ר"ת מדלא פריך בריש אלו טריפות (חולין דף מב:) מחסרון דגולגולת לאו פירכא הוא דמצינן למימר דטריפות של חסרון לא הוי אלא משום דסופו של קרום לינקב כמו ריאה דדמיא לדיותא : ולכוחלא (שם מז:) ועוד קשה לפי שמחלק בין דאדם לטרפות דבהמות דבריש אלו טריפות (חולין מג.) מ להו דפריך להו מאיוב ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים ומיהו הוה יכול ר"ת לפרש דלא מטעם מזלא חשיב טריפה בבהמה טפי מאדם אלא כגון דניקב קרום של מוח העליון ולא התחתון ובבהמה קרום התחתון רך ואין מגין על המוח אבל באדם התחתון קשה ומגין משום הכי בעי חסרון עם נקיבת העליון אבל בדבר ששוין בזה ובזה אין לחלק ביניהם כלל:
Tosafot on Bekhorot 37b · Sefaria
בפירש"י בד"ה מום רע כו' שמנוולו הס"ד ואח"כ מ"ה אי הכי דכל מום ריבויא כו' ובד"ה אלא דת"ק ור"י כו' ובד"ה כיוצא בו כו' ויוצא הס"ד ואח"כ מ"ה השדרה והגלגולת כו' ובד"ה ה"ג כו' רב ספרא אמר כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה השתא מיפרק לא פרקינן כו' נמי ממום רע כו' כצ"ל:
בא"ד וא"ת להאי שנויא קמא כו' וי"ל כו' וה"א דאתא לאפוקי מק"ו ולא כו' צ"ע דא"כ היינו תירוצא בתרא ודו"ק:
בד"ה כאן לשחוט כו' א"נ מום עובר הוא כו' ובד"ה כדי שיטול כו' ובכמלא מקדח ימות לב"ש כו' אלא ב"ה אתו כו' דמפרש דלא קאי כו' צ"ל כן כמו שפירשנו דבשיעורא דב"ש ימות לב"ש כו' שמדקדק ר"ת כו' מחסרון דגלגולת כו' לא הוי אלא משום כו' מאיוב ישפוך לארץ כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Bekhorot 37b · Sefaria
יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ל״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־448 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
נפתחת ב״נעקרו אין, נפגמו ונגממו לא? בעינא ״מום…״
נפתחת ב״מום עובר סברא הוא, השתא מיפרק לא…״
חכמים: רבן לה.
נפתחת ב״אתה אומר בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר,…״
נפתחת ב״יכול יפדו על מום עובר? ת"ל ״אשר…״
חכמים: רבן לה.
נפתחת ב״איבעית אימא: א"כ פסח ועור למה לי?…״
נפתחת ב״נסדקה אע"פ שלא חסרה. ת"ר הסדק כל…״
נפתחת ב״אלא, סדק ופגימה בין בידי שמים בין…״
נפתחת ב״נקבה מלא וכו'. ת"ר כמה נקיבת האוזן?…״
נפתחת ב״תנא קרובין דבריהן להיות שוין דבריהן דמאן…״
נפתחת ב״כעדשה אין בציר מכעדשה לא ורמינהי (דברים…״
נפתחת ב״ת"ל (דברים טו, יז) ולקחת כל דבר…״
חכמים: רבי אומר.
נפתחת ב״וקתני סיפא א"ר יודן ברבי היה דורש…״
חכמים: רבי היה.
נפתחת ב״וחכמים אומרים אין עבד עברי כהן נרצע…״
נפתחת ב״אמר רב חנא בר קטינא לא קשיא…״
חכמים: רב חנא בר קטינא.
נפתחת ב״מאי כרשינה אמר רב שרביא הינדא…״
חכמים: רב שרביא.
נפתחת ב״בעא מיניה רב הושעיא מרב הונא רבה…״
חכמים: רב הושעיא, רב הונא, רבה.
נפתחת ב״דתנן השדרה והגולגולת שחסרו כמה חסרון בשדרה…״
נפתחת ב״ויתיב רב חסדא וקמיבעיא ליה כדי שינטל…״
חכמים: רב חסדא, רב תחליפא בר אבודימי, שמואל.
נפתחת ב״ואיתמר רב ספרא אמר שמעתתא א"ל ורב…״
חכמים: רב ספרא, רב שמואל בר יהודה, שמואל.
נפתחת ב״וא"ל א"כ עשיתה דברי ב"ש ודברי ב"ה…״
נפתחת ב״נעשה בידי אדם שיערוהו כמלא מקדח גדול…״
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת בכורות דף ל״ז עמוד ב׳ · קטע 18 — “…אבודימי הכי אמר שמואל כסלע”
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: בכורות דף ל״ז ע״ב
פתיחה בקורא