מסכת בכורות דף כ״ח עמוד ב׳

מתני' נמי דיקא — דבמומין שבגוף פליגי אבל בדוקין לא פליגי:

הואיל ונשחט שלא על פי מומחה — דלא משכח ביה ר' מאיר שום ריעותא אלא קנסו דשחטו שלא על פי מומחה ואי בדוקין שבעין הוה ליה למתני ר' מאיר אוסר הואיל ומשתנין אלא ודאי ליכא ריעותא דבמומי הגוף פליגי וקנסא קניס גזירה משום דוקין:

דכולהו מישתנו — כל דוקין שבעין משתנין או דלמא בדוקין גופייהו איכא דמשתני ואיכא דלא משתני ומיהו למומין שבגוף גזרינן אטו הנך דוקין משתנין:

למאי נפקא מינה — הא אפילו איכא דלא משתני הואיל ולא קים לן הי מישתני והי לא מישתני כולהו אסירי אם נשחטו בלא מומחה:

לאכחושי סהדי — אם שחטו בלא מומחה והשתא חזינא ליה קבוע וקיימי סהדי דלא נשתנה ומראה זה היה לו מחיים:

שקרי נינהו — ואסור לדברי הכל:

סמכינן עלייהו — ושרי לר' יהודה דלא קניס:

סתמא כר' מאיר — דאמר לעיל אחד זה ואחד זה אסור דקתני יקבר ואע"ג דהשתא מיתחזי קבוע:

דלמא בדוקין שבעין — אמר יקבר דלדברי הכל משתנין:

כשהוא משלם — לכהן נותן רביע דמיו משום בכור בהמה דקה ולבכור בהמה גסה חצי דמיו. משום הכי משלם מחצה דממון המוטל בספק הוא דאיכא למימר אפסדיה כוליה דאי לא הוה שרי ליה הכי כי הוה מייתי ליה קמי מומחה גמור ושרי ליה והוה אכיל ליה והשתא בעי קבורה ואיכא למימר דלאו מידי אפסדיה דדלמא לא הוה מומא ומומחה גמור לא הוה שרי ליה ושמא לא הוה נפיל ביה לעולם מום קבוע עד שימות:

מ"ט — רביע לדקה ומחצה לגסה:

גסה הפסידה מרובה — לפיכך תשלומין מרובין:

לפום פסידא לישלם — לזה חצי דמיו המרובין ולזה חצי דמיו המעוטין:

משום גזירת מגדלי בהמה דקה נגעו בה — משום טורח מגדלי בהמה דקה שיש בה טורח גדול לגדלה וזה שהתיר הבכור הצילו לכהן מטורח גדול דשמא אם הראהו לאחר לא היה מתירו לו והיה לו עוד טיפול מרובה עד שיפול בו מום להכי נגעו בו דלא משלם אלא רביע. ל"א מפני גזירת מגדלי בהמה דקה שעוברין על דברי חכמים כדתנן (ב"ק דף עט:) אין מגדלין בהמה דקה בא"י קנסוהו חכמים דלא לישקל אלא ריבעא. ולא מפי המורה:

מתני' ואם היה מומחה לב"ד פטור — דלא מצי מימר ליה אמאי דיינת ליה הואיל ולא בקי בדיני:

גמ' ר"מ דאין דינא דגרמי — בב"ק בפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף ק.) מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו. גרמי דגרם לאסור תבואתו של חבירו:

בשלמא חייב את הזכאי משכחת נשא ונתן ביד — שנטל הוא המעות ממנו בידו ופרעו לבעל דין:

אלא זיכה את החייב היכי דמי — בעל כרחך לא משכחת לה דעביד מידי אלא פטור אתה קאמר ליה:

שהיה לו משכון — למלוה וזה פטר את הלוה ונטל את המשכון מיד המלוה והחזירו ללוה:

דאגע בהו שרץ — הביאו טהרות לפניו לישאל עליהן ואמר טמאות הן ונטל שרץ אחד ונגע בהן כדי שלא יהא עוד ספק בהן ויעמיד דבריו:

שעירבן עם פירותיו — שהביא טהרות לפניו לישאל עליהן ואמר טהורות ונטלן הוא עצמו ועירבן עם פירותיו של נשאל לסוף אמר חכם מומחה טמאות הן וטימאו את השאר שנתערבו בהן:

מתני' האם שלה — רחם שלה:

והאכילה ר"ט לכלבים — ששאלו לו עליה אם טריפה היא והאכילה לכלבים:

שלא תלד — מפני שפרות וחזירות שלהן מעולין מאד ומוכרין אותן ביוקר ורוצין שלא ילדו במלכות אחרת כדי שיהו צריכין להם וחותכין האם שלה ואינה מתה הילכך לאו טריפה היא:

הלכה חמורך טרפון — הפסדת חמור שתשלמנו לבעל הפרה:

גמ' ותיפוק ליה — דאי נמי לאו מומחה הוא פטור דטועה בדבר משנה הוא דתנן באלו טריפות (חולין דף נד.) ניטלה האם כשירה וטעה בדבר משנה חוזר בדיבורו בסנהדרין (דף לג.) וכיון דאי קיימא פרה הוה מצי למיהדר ביה ולמשרייה אישתכח דמה שאמר לאו כלום הוא זה וזה שהאכילה לכלבים איהו הוא דאפסיד אנפשיה:

אי נמי בשיקול הדעת טעית — דאפילו הוה קיימא לא מצי למיהדר ביה ולמישרייה ואישתכח דאיסורו איסור ואתה הפסדתו אפילו הכי פטור אתה מלשלם דמומחה אתה. שיקול הדעת מפרש בפרק קמא דסנהדרין (דף ו.) כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי ולא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר וסוגייא דעלמא כחד מינייהו ואזיל האי ועבד כאידך מה שעשה עשוי ומשלם מביתו:

מתני' אין שוחטין — דלמא משום אגרא קשרי ליה: