ה"ג הדולפנין פרים ורבים מבני אדם — שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו:
בני ימא — דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א:
כל — מין שביצי הזכר כגון חיה ובהמה מבחוץ מוליד עובר ממש:
וכל — מין שביצי זכר מבפנים מטילה הנקיבה ביצים:
אווז — של ישוב ואווז של בר כלאים להרביע לפי שאין הזכרים דומים דזה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים:
זכרותו — הגיד ואווז בר זכרותו מבפנים:
ולמחר השכים — קודם היום ומצא בה ביצה מותרת דלא נולדה בלילי י"ט אלא מאתמול דתרנגולת אינה יולדת בלילה כדתני לעיל. יצתה רובה מותרת דבתר יציאת רובה אזלינן:
כל שתשמישו ועיבורו שוה — כגון כשב ועז ששניהם פנים כנגד עורף וימי עיבורן שוה ששוהין חמשה חדשים ויולדין אם בא אחד על מין חבירו:
ומגדלין — מניקין:
שכינה עמהם — שנאמר (יונה ב׳:י״א) ויאמר ה' לדג:
לעשרים ואחד יום — לאחר שנתעברה מן התרנגול שוהה ביצתה ליגמר עד אחד ועשרים יום:
לוז — קורדל"א שגדילים בו אגוזים קטנים ומשעת פרחיו עד שעת גמר פריו שנים ועשרים יום:
כלב לנ' יום — גמרה צורת הולד:
וכנגדו באילן תבואה — כמאן דאמר (ברכות דף מ.) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה קרי לתבואה אילן:
דקל — גדילין בו תמרים:
ברדלס — אפא:
קוף — שיניי"א בלע"ז:
קיפוף — כעין קוף הוא ויש לה זנב ובלשון אשכנז מרקצ"א:
אפעה — מתעבר אחר שבעים שנה שנולד:
וימי עיבורו — משעת הפרח עד שעת גמר פירות:
מוכססים — מין בנות שוח ולא בנות שוח ממש:
מנא הני מילי — דנחש עיבורו שבע שנים:
אם מבהמה נתקלל מחיה לא כ"ש — שפחותה יותר מן חיה שהרי עז ה' חדשים וחתול נ"ב [יום] והא ל"ל דהא מכל חיה היינו ארי או אפעה דא"כ ליכתוב מכל החיה ולא ליבעי בהמה:
אלא להכי כתב תרוייהו לומר לך כו' — והכי משמע ארור הוא מכל הבהמה כמה שהיא ארורה יותר מן החיה כשם שהבהמה נתקללה מן החיה על אחת ז' ומאי ניהו חמור מחתול שבשנה יש ז' פעמים נ"ב כך נתקלל הוא מן הבהמה כגון מבהמה גסה טמאה אחד לשבע דבהמה טמאה גסה י"ב חדש וחשוב ז' פעמים י"ב חדש היינו אחד לשבע הן שבע שנים:
