בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף ל״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ונקצצהשלא נתכוין לקצצה:

    לכשיולד לו נגע אחרשהרי הוא עכשיו טמא ומנוגע:

    יטהרמן הראשונה והולכין אחר זו ואם ירפא מזו טהור מכולם דאיגלאי מילתא דאי (נמי) הוי קמייתא מיתסי נמי כי האי:

    עד שתפרח בכולונגע האחרון וליכא למיחש למידי דהא אי הוה ביה קמא השתא נמי הוה טהור כדכתיב (ויקרא י״ג:י״ב) וכסתה הצרעת את כל עור הנגע וגו':

    או עד שתתמעט בהרתוהראשונה מכגריס קודם שקצצה אבל אי בשעה שקצצה הוה ביה שיעור נגע אין לו טהרה עולמית דקנסינן ליה לעולם:

    בממונו אתי ליה למיעבדממה נפשך דסבר אטיל בו מום ואם יתירוהו לי בכך הרי נשכרתי ואם לאו מה הפסדתי אם אמתין למום אחר בלא"ה נמי הייתי ממתין עד שיפול מום הלכך קנסינן ליה אפי' יפול בו מום אחר כי היכי דלא ליתי וליעביד:

    בגופו מי איכא למימרדמנחי' לספיקא וליקוץ אי לא קנסינן ליה לעולם הא ודאי לא עביד דחייש שמא נגע אחר לא יוולד לו לעולם ולא אטהר לעולם ואפי' אם יוולד מה אהני לו בקציצה הרי הוא נגוע כבתחלה מוטב לו להניח את זה שמא ירפא:

    בהאי מומאלא מישתרי ליה עד שיוולד לו אחר:

    בהאי קציצהוכיון דהך קציצה אינה מועלת לטהרו נמצא טמא עולמית דחשבינן לנגע כמאן דאיתיה דמי יימר דאי הוה ביה הוה מיתסי:

    יטהר תנןדמשמע מיד כשיוולד בו נגע אחר יטהר מן הראשונה:

    או ויטהר תנןדמשמע כשיוולד נגע אחר ויטהר ממנו מן האחרון אז יטהר מן הראשון:

    לחתן שנולד בו נגעדנגע האחרון נולד לו בימי חתנות:

    למאי נפקא מינההא א"נ יטהר תנן הא טמא הוא מן האחרון עד שתרפא (ממה נפשך) וממה נפשך טומאה שייכא ביה:

    נותנין לושלא יראה כהן את הנגע דכל כמה דלא חזי ליה כהן ולא מטמא ליה לא הוי טמא דבכהן תלא רחמנא:

    לאיצטליתוטליתו אם נולדו בה נגעי בגדים:

    מקמייתא טהר ליהמיד כשנולד זה ומזה אינו טמא דנטרינן ליה יומי דחתונה או של רגל לכל אדם. אלא אי ויטהר תנן סוף סוף לא מהני ליה מידי הא דנטרינן ליה דאינו טהור מראשונה עד שתתרפא אחרונה:

    ומתהצורם מהו לקנוס בנו אחריו שלא יאכל מאותו בכור עולמית:

    אם תימצי לומרבמסכת גיטין דהמוכר עבדו לעובד כוכבים דקיימא לן קונסין אותו לפדותו עד עשרה בדמיו ומיבעיא לן התם אם מת המוכר מהו לקנוס בנו אחריו אם תימצי לומר ולמיפשט בההיא דקונסין התם דינא הוא דכל יומא מפקע ליה ממצות:

    ואם תימצי לומרהא דאמרינן במ"ק (דף יב:) המכוין מלאכתו במועד דמניח כרמו לבצור ואומר במועד אבצירנה שהרי דבר האבוד הוא והתירוהו חכמים במועד תאבד ולא יבצרנה הואיל ולכך נתכוין ומיבעיא לן התם אם מת קודם המועד מהו לקנוס בנו אחריו ולא יבצרנה במועד. ואם תימצי לומר התם הוא דלא קנסינן לבנו דהא לא עביד אביו איסורא דהא מת קודם המועד:

    אבל הכאעבד איסורא דמטיל מום בקדשים:

    לממוניהלבכור:

    שנתקווצהשנטל קוציה ממנה שהיו תלושין ומפוזרין בה:

    תזרע למוצאי שביעיתדליכא למיקנס מידי דהא לא עבד בשביעית עבודה חשובה:

    ניטייבהנזדבלה ע"י עגלות ומשואות של זבל:

    נידיירהעל ידי דיר בהמות שמעמידין ומשכיבין אותה חדש או חדשים כדי לזבלה:

    לא תזרעדקנסינן דעבד עבודה חשובה בשביעית:

    בכורות 34 עמוד ב

    1ונקצצה טהור, קצצה מתכוין רבי אליעזר אומר: לכשיולד לו נגע אחר יטהר הימנו.

    2וחכ"א עד שתפרח בכולו, או עד שתמעט בהרתו מכגריס!

    3רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: כי קניס ר' אליעזר בממונו, בגופו לא קניס.

    4ממונו איכא למימר דאתי למיעבד, גופו מי איכא למימר דאתי למיעבד?

    5אמר רבא: דר' אליעזר אדרבי אליעזר קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא?

    6אלא, דר' אליעזר אדרבי אליעזר לא קשיא, כדשנינן. רבנן אדרבנן נמי לא קשיא, הכא במאי דעבד קנסוה, הכא במאי דעבד קנסוה.

    7במאי איכוין למישרייה בהאי מומא? בהאי מומא קנסוה רבנן, דבהאי מומא לא לישתרי ליה. והכא, במאי דעבד קנסוה איכוין לטהורי נפשיה בהאי קציצה, בהאי קציצה קנסוה רבנן.

    8בעי רב פפא: ״יטהר״ תנן, או ״ויטהר״ תנן?

    9למאי נפקא מינה? לחתן שנראה בו נגע.

    10דתנן: חתן שנראה בו נגע נותנין לו ז' ימים, לו ולאצטליתו ולכסותו, וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל.

    11אי אמרת ״יטהר״ תנן מקמייתא טהר ליה, לבתרייתא נטרין ליה ז' ימי משתה.

    12אלא אי אמרת: ״ויטהר״ תנן סוף סוף, כי לא מטמיא לבתרייתא, הא מיטמא וקאי מקמייתא. מאי? תיקו.

    13בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא: צורם אוזן בבכור ומת, מהו לקנוס בנו אחריו?

    14אם תימצי לומר: מוכר עבדו לעובדי כוכבים ומת קנסו בנו אחריו, דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות.

    15אם תימצי לומר: כוון מלאכתו במועד ומת לא קנסו בנו אחריו, משום דלא עבדא לאיסורא.

    16הכא מאי? דידיה קנסו רבנן, והא ליתיה, או דלמא לממוניה קנסו רבנן, והא איתיה?

    17א"ל תניתוה, שדה שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי שביעית, ניטייבה נידיירה לא תזרע למוצאי שביעית. ואמר רב אסי בר' חנינא: נקטינן, הטיבה ומת בנו זורעה. אלמא לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן.

    18אמר אביי: נקטינן׃

    תוספות

    עד שתפרח בכולובכל הספרים [כתוב] עד שתתמעט בהרתו מכגריס אבל במס' נגעים ליתיה כדפי' בקונט' ואומר רבי דאי גרסינן לי' ה"פ שאם קצצה ונעשה בכגריס ומה ששייר נתרפא מקצתו מעצמו שאפי' היה בו מה שנקצצה לא היה בו כגריס:

    מקמייתא טהר לי' לבתרייתא נטרי' ליה ז' ימי המשתהוא"ת והא בעי תגלחת וצפרים ואסור בתשמיש המטה כל ימי ספורו וי"ל כגון שלא היה אלא מצורע מוסגר א"נ אפילו מוחלט נהי דכי קצץ טמא מדרבנן מ"מ שרי לעשות תגלחת וצפרים ולמנות ימי ספורו וליטהר מן התורה ומיהו כפרתו א"א להביא דאינו יכול להכניס ידיו לבהונות כל זמן דטמא מדרבנן כדאמר (פסחים דף צב.) אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס דלא התירו אלא משום פסח:

    בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא צורם אוזן בכור ומת מהו שיקנסו בנו אחריו - בפרק השולח (גיטין מד.) נקט תחלה הבעיא דמוכר עבדו ובמו"ק בפרק מי שהפך (מועד קטן דף יב:) נקט בכוון מלאכתו ובכל דוכתי עביד אם תימצי לומר מאידך ואכולהו פשיט תניתוה משדה שנתקווצה ואומר רבי דשלשתם שאל בבת אחת והש"ס קבע כל אחת במקומה כפי מה ששייכא ויש ספרים שכתוב במ"ק (שם) בעא מיניה רבא מר"נ אבל ברוב הספרים גרסינן ר' ירמיה מרבי זירא כמו כאן ובגיטין:

    אם תמצא לומר מוכר עבדו לעובדי כוכבים ומת קנסו בנו אחריו דכל יומא מפקע ליה ממצות - אכתי המ"ל דאפילו תימצי לומר התם לא קנסו (דדלמא) הכא קנסו משום דאיכא איסורא דאורייתא דכי האי גוונא איכא בפ' השולח גבי בעיא דמוכר עבדו ובמ"ק גבי בעיא דכוון מלאכתו במועד דקאמר אם תימצי לומר בצורם קנסו משום דאיכא אסורא דאורייתא ובגיטין נמי הוה מצי למינקט אם תימצי לומר לא קנסו הכא קנסו משום הפקעת מצות דכל יומא ויומא (כמו) בעבד ובמ"ק נמי נקט חד טעמא בצורם וטעמא אחרינא במוכר עבדו והוה מצי למימר חד טעמא בתרוייהו דאם תימצי לומר בצורם ובמוכר דקנסוה משום דעבדיה לאיסורא אבל כוון מלאכתו לא עבד לאיסורא:

    שנתקווצהפי' בקונט' שנטל קוצים ממנה שהיו תלושין ומפוזרין בה והדין עמו דא"א לומר בקוצים שהיו מחוברים דא"כ לא תזרע דאיכא איסורא דאורייתא בנטילתם שמייפה את הקרקע כדאמר שבת פרק הבונה (שבת דף קג.) גבי [התולש עולשין והמזרד זרדים] דבארעא דיליה חייב (בכל דיליה חייב) בכל שהוא משום דאיכא יפוי הקרקע דאפי' מתכוין לצורך דבר אחר וה"נ איכא יפוי קרקע כשתולש קוצים לחורשה לזריעה וכן משמע בירושלמי על המשנה תמן אסורים כשנטלו קוציה משמע דמוקי לה בתלושין:

    ניטייבהבירושלמי מפרש איזהו טיוב כל העם פעם אחת חורשין והוא חורש שתי פעמים:

    הטיבה ומת בנו זורעהאם האי טיוב מדרבנן קשה היכי פשיט צורם אוזן בכור דאורייתא ואם הוא נמי דאורייתא קשה בגיטין (דף מד:) דפשיט מיניה גבי עבד (עברי) לימא שאני הכא דחמיר משום דמפקע ליה ממצות וי"ל דקסבר שראוי להחמיר בשביעית יותר מכולם כדאמר בקדושין (דף כ.) כמה קשה אבקה של שביעית:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בא"ד בפרק כל הבשר דאין כו' שיש לחלק וא"ת כו' הד"א צורם אזן בכור כו' וי"ל דא"ה לא כו' לא היה לנו ליקנוס במום כו' ובד"ה עד שתפרח כו' בו כגריס הס"ד ואח"כ מ"ה מקמייתא כו' תגלחת וצפרים כו' א"נ אפי' מוחלט נמי כו' תגלחת וצפרים כו' ימי ספורו כו' ובד"ה בעי מיניה כו' ובגיטין הס"ד ואח"כ מ"ה אם ת"ל כו' את"ל התם לא קנסו הכא קנסו משום כו' יומא ויומא כו' עבדו וה"מ למימר כו' ובד"ה הטיבה כו' בגיטין דפשיט כו' קשה אבקה של שביעית עכ"ל כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה שנקצצה כו' לקצצה הס"ד ואח"כ מ"ה לכשיולד כו' ומנוגע הס"ד ואח"כ מ"ה וטהר כו' דאי הוה קמייתא מתסי נמי כי האי ובד"ה בממונו אתי כו' מום אחר כי כו' וליעביד הס"ד ואח"כ מ"ה בגופו כו' ובד"ה אבל הכא כו' בקדשים הס"ד ואח"כ מ"ה לממוניה לבכור ובד"ה שנתקווצה ומפוזרין בה הס"ד ואחר כך מ"ה תזרע כו' כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ל״ד עמוד ב׳

    מסכת בכורות דף ל״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־264 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ונקצצה שלא נתכוין לקצצה:

    לכשיולד לו נגע אחר שהרי הוא עכשיו טמא ומנוגע:

    יטהר מן הראשונה והולכין אחר זו ואם ירפא מזו טהור מכולם דאיגלאי מילתא דאי (נמי) הוי קמייתא מיתסי נמי כי האי:

    עד שתפרח בכולו נגע האחרון וליכא למיחש למידי דהא אי הוה ביה קמא השתא נמי הוה טהור כדכתיב (ויקרא י״ג:י״ב) וכסתה הצרעת את כל עור הנגע וגו':

    או עד שתתמעט בהרתו הראשונה מכגריס קודם שקצצה אבל אי בשעה שקצצה הוה ביה שיעור נגע אין לו טהרה עולמית דקנסינן ליה לעולם:

    בממונו אתי ליה למיעבד ממה נפשך דסבר אטיל בו מום ואם יתירוהו לי בכך הרי נשכרתי ואם לאו מה הפסדתי אם אמתין למום אחר בלא"ה נמי הייתי ממתין עד שיפול מום הלכך קנסינן ליה אפי' יפול בו מום אחר כי היכי דלא ליתי וליעביד:

    בגופו מי איכא למימר דמנחי' לספיקא וליקוץ אי לא קנסינן ליה לעולם הא ודאי לא עביד דחייש שמא נגע אחר לא יוולד לו לעולם ולא אטהר לעולם ואפי' אם יוולד מה אהני לו בקציצה הרי הוא נגוע כבתחלה מוטב לו להניח את זה שמא ירפא:

    בהאי מומא לא מישתרי ליה עד שיוולד לו אחר:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 34b · Sefaria

    תוספות

    עד שתפרח בכולו בכל הספרים [כתוב] עד שתתמעט בהרתו מכגריס אבל במס' נגעים ליתיה כדפי' בקונט' ואומר רבי דאי גרסינן לי' ה"פ שאם קצצה ונעשה בכגריס ומה ששייר נתרפא מקצתו מעצמו שאפי' היה בו מה שנקצצה לא היה בו כגריס:

    מקמייתא טהר לי' לבתרייתא נטרי' ליה ז' ימי המשתה וא"ת והא בעי תגלחת וצפרים ואסור בתשמיש המטה כל ימי ספורו וי"ל כגון שלא היה אלא מצורע מוסגר א"נ אפילו מוחלט נהי דכי קצץ טמא מדרבנן מ"מ שרי לעשות תגלחת וצפרים ולמנות ימי ספורו וליטהר מן התורה ומיהו כפרתו א"א להביא דאינו יכול להכניס ידיו לבהונות כל זמן דטמא מדרבנן כדאמר (פסחים דף צב.) אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס דלא התירו אלא משום פסח:

    בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא צורם אוזן בכור ומת מהו שיקנסו בנו אחריו - בפרק השולח (גיטין מד.) נקט תחלה הבעיא דמוכר עבדו ובמו"ק בפרק מי שהפך (מועד קטן דף יב:) נקט בכוון מלאכתו ובכל דוכתי עביד אם תימצי לומר מאידך ואכולהו פשיט תניתוה משדה שנתקווצה ואומר רבי דשלשתם שאל בבת אחת והש"ס קבע כל אחת במקומה כפי מה ששייכא ויש ספרים שכתוב במ"ק (שם) בעא מיניה רבא מר"נ אבל ברוב הספרים גרסינן ר' ירמיה מרבי זירא כמו כאן ובגיטין:

    אם תמצא לומר מוכר עבדו לעובדי כוכבים ומת קנסו בנו אחריו דכל יומא מפקע ליה ממצות - אכתי המ"ל דאפילו תימצי לומר התם לא קנסו (דדלמא) הכא קנסו משום דאיכא איסורא דאורייתא דכי האי גוונא איכא בפ' השולח גבי בעיא דמוכר עבדו ובמ"ק גבי בעיא דכוון מלאכתו במועד דקאמר אם תימצי לומר בצורם קנסו משום דאיכא אסורא דאורייתא ובגיטין נמי הוה מצי למינקט אם תימצי לומר לא קנסו הכא קנסו משום הפקעת מצות דכל יומא ויומא (כמו) בעבד ובמ"ק נמי נקט חד טעמא בצורם וטעמא אחרינא במוכר עבדו והוה מצי למימר חד טעמא בתרוייהו דאם תימצי לומר בצורם ובמוכר דקנסוה משום דעבדיה לאיסורא אבל כוון מלאכתו לא עבד לאיסורא:

    שנתקווצה פי' בקונט' שנטל קוצים ממנה שהיו תלושין ומפוזרין בה והדין עמו דא"א לומר בקוצים שהיו מחוברים דא"כ לא תזרע דאיכא איסורא דאורייתא בנטילתם שמייפה את הקרקע כדאמר שבת פרק הבונה (שבת דף קג.) גבי [התולש עולשין והמזרד זרדים] דבארעא דיליה חייב (בכל דיליה חייב) בכל שהוא משום דאיכא יפוי הקרקע דאפי' מתכוין לצורך דבר אחר וה"נ איכא יפוי קרקע כשתולש קוצים לחורשה לזריעה וכן משמע בירושלמי על המשנה תמן אסורים כשנטלו קוציה משמע דמוקי לה בתלושין:

    ניטייבה בירושלמי מפרש איזהו טיוב כל העם פעם אחת חורשין והוא חורש שתי פעמים:

    הטיבה ומת בנו זורעה אם האי טיוב מדרבנן קשה היכי פשיט צורם אוזן בכור דאורייתא ואם הוא נמי דאורייתא קשה בגיטין (דף מד:) דפשיט מיניה גבי עבד (עברי) לימא שאני הכא דחמיר משום דמפקע ליה ממצות וי"ל דקסבר שראוי להחמיר בשביעית יותר מכולם כדאמר בקדושין (דף כ.) כמה קשה אבקה של שביעית:

    Tosafot on Bekhorot 34b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בא"ד בפרק כל הבשר דאין כו' שיש לחלק וא"ת כו' הד"א צורם אזן בכור כו' וי"ל דא"ה לא כו' לא היה לנו ליקנוס במום כו' ובד"ה עד שתפרח כו' בו כגריס הס"ד ואח"כ מ"ה מקמייתא כו' תגלחת וצפרים כו' א"נ אפי' מוחלט נמי כו' תגלחת וצפרים כו' ימי ספורו כו' ובד"ה בעי מיניה כו' ובגיטין הס"ד ואח"כ מ"ה אם ת"ל כו' את"ל התם לא קנסו הכא קנסו משום כו' יומא ויומא כו' עבדו וה"מ למימר כו' ובד"ה הטיבה כו' בגיטין דפשיט כו' קשה אבקה של שביעית עכ"ל כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה שנקצצה כו' לקצצה הס"ד ואח"כ מ"ה לכשיולד כו' ומנוגע הס"ד ואח"כ מ"ה וטהר כו' דאי הוה קמייתא מתסי נמי כי האי ובד"ה בממונו אתי כו' מום אחר כי כו' וליעביד הס"ד ואח"כ מ"ה בגופו כו' ובד"ה אבל הכא כו' בקדשים הס"ד ואח"כ מ"ה לממוניה לבכור ובד"ה שנתקווצה ומפוזרין בה הס"ד ואחר כך מ"ה תזרע כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 34b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ל״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־264 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״ונקצצה טהור, קצצה מתכוין רבי אליעזר אומר:…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    2. קטע 29 מילים

      נפתחת ב״וחכ"א עד שתפרח בכולו, או עד שתמעט…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: כי קניס…״

      חכמים: רב יוסף, רבה.

    4. קטע 411 מילים

      נפתחת ב״ממונו איכא למימר דאתי למיעבד, גופו מי…״

    5. קטע 511 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: דר' אליעזר אדרבי אליעזר קשיא,…״

      חכמים: רבי אליעזר, רבא.

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״אלא, דר' אליעזר אדרבי אליעזר לא קשיא,…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    7. קטע 727 מילים

      נפתחת ב״במאי איכוין למישרייה בהאי מומא? בהאי מומא…״

    8. קטע 88 מילים

      נפתחת ב״בעי רב פפא: ״יטהר״ תנן, או ״ויטהר״…״

      חכמים: רב פפא.

    9. קטע 97 מילים

      נפתחת ב״למאי נפקא מינה? לחתן שנראה בו נגע.…״

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״דתנן: חתן שנראה בו נגע נותנין לו…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״אי אמרת ״יטהר״ תנן מקמייתא טהר ליה,…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״אלא אי אמרת: ״ויטהר״ תנן סוף סוף,…״

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא: צורם…״

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״אם תימצי לומר: מוכר עבדו לעובדי כוכבים…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״אם תימצי לומר: כוון מלאכתו במועד ומת…״

    16. קטע 1614 מילים

      נפתחת ב״הכא מאי? דידיה קנסו רבנן, והא ליתיה,…״

    17. קטע 1732 מילים

      נפתחת ב״א"ל תניתוה, שדה שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי…״

      חכמים: רב אסי.

    18. קטע 183 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: נקטינן…״

      חכמים: אביי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף ל״ד ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026